מסע בילוש לאיתור כותב היומן המסתורי על ידי זלמן חיימוב
בספר היובל של פתח-תקוה (תרל"ח-תרפ"ט) פורסמו עמודים רבים תחת הכותרת "רשימות יומן" מאת "מאן-דהו". עושר הכתיבה ואיכותה מורים על הכותב כאדם בעל ראייה חדה, רחב-אופקים שנהירה לו מלאכת הכתיבה.
היומן עוסק בתיאור ימיה הקשים של המושבה בסיום ימי השלטון התורכי. נמצא בו תיאור של ימי האופוריה בהם הצבא התורכי נסוג מהמושבה, והימים האכזריים בהם הוא חוזר וכובש את המושבה שנית ומחליט לבסוף על גירוש מוחלט של תושבי המושבה. באותם ימים נערכו רשימות של ועד המושבה כדי לקבוע את סדר הגירוש. שליחי הועד יוצאים לאתר את המיועדים לגרוש ולהעלות חלק מהם בכוח על עגלות הגירוש. כמובן שחלקים כאלה לא פורסמו בספר היובל. אך להיסטוריה של המושבה הם חשובים מאוד. בפרקים הראשונים נביא את מסע לגילוי הכותב, ומבוא לתקופה קשה של היישוב בזמן שלטון התורכי.
יומני "מאן דהו" נרשמו בחוברת "במצור ובמצוק" תרפ"ד, הד העם. הם נכתבו מדי יום בעת שהותו כ"בורח" בפ"ת והינם החומר הכמעט יחיד המאפשר לנו לדעת כיצד חי הציבור בפ"ת באותם ימים קשים תחת השלטון התורכי האכזרי והנקמני. היומן מצליח לספר לקורא כיצד אוכלוסיה אזרחית חיה תחת שלטון צבאי, במצב של חוסר ידיעת אמת בדוקה וקבלת אינפורמציה דרך שמועות המבוססות על סיפורי עגלונים חיילים אוסטרים ועריקים. ובכל זאת הצליחה האוכלוסייה לבנות לעצמה את תמונת שדה הקרב כמעט באופן מדויק. התיאורים ביומן הם עדות אישיים אוטנטית, בדרך כלל לא נמצא אותם בפרוטוקולים הרשמיים של היישוב.
יעקב יצחק ילין (1885-1964) באותם ימים היה בן 32 בתחילת המלחמה היה עורך את עיתון "מוריה" אותו ייסד. מספר פעמים נחקר על הפרת הוראות הצנזורה השלטונית. העיתון נסגר ע"י השלטון. כנראה שיצחק ילין חשש מגיוס כפוי לשרות צבאי ובחר להימלט לפתח-תקוה, תוך שהוא משאיר אחריו בירושלים את משפחתו.
בין היתר ערך את כתבי העת "קול-יעקב" ו"הד החינוך" והיה מעורכי וכותבי "דואר-היום". עוד כתב ספרי לימוד בדקדוק עברי. בימי המלחמה הוציא כמה קבצים פריודיים ועלוני חדשות. עשרות בשנים הורה עברית לתלמידי הישיבה "עץ-חיים" בירושלים.
כתב וחקר זלמן חיימוב
ערכה והוסיפה נוני ירון
הפרקים יפורסמו תחת התגית / קטגוריה "מאן דהו" במשך זמן. ניתן יהיה לקבל אותם ברצף בלחיצה על אחת מהאפשרויות.
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 