הפמינסטית הראשונה

הרבה לפני שמירב מיכאלי, שלי יחימוביץ או לימור לבנת שמעו על המושג פמיניזם פעלה בפתח תקוה אלישבע אפרתי-גיסין, שהייתה חלוצה בנושא זכויות הנשים. האישה, שנבחרה כנציגה ל"כנסת ישראל" ב- 1920 והכירה את חיים נחמן ביאליק, אליעזר בן יהודה ןדןיד ילין, הניחה את התשתית והיסודות לערכי השיוויון בין המינים המיושמים כיום. אשת חיל.
אלישבע גיסין-אפרתי ( 1972 – 1887 )לוחמת על זכות בחירה לנשים בפתח תקווה ופעילה בהנחלת השפה העברית ותכנים ארצישראלים,בקרב ילדים כבר בגיל הגן.
סיפורה של משפחת גיסין מתחיל בעיירה סטרי ביכוב שבמחוז מוהילוב על גדות נהר הדנייפר. שם מתחתן אברהם זלקינד סוחר יערות עשיר, עם בת העיר גיסין שבגרמניה ומשנה את שם משפחתו לגיסין על שם עיירת הולדת אשתו. לגיסינים נולדו חמישה בנים וארבע בנות כשהקטנה ביניהם היא אלישבע.
הבנים כמקובל למדו במסגרת החינוך התורני בעוד שהבנות מקופחות היו בהשכלתן. רק אלישבע הקטנה בבנות החלה את לימודיה ב"חדר" מעורב בנים ובנות בו למדו בעברית עוד בחוץ לארץ כהכנה לא"י . בזיכרונותיה כותבת אלישבע " ביתנו היה פתוח לאדוקים וחופשיים ולמי שרק נפשו משתוקקת לאיזה דבר רוחני- באו להתחמם ליד האח הבוערת בביתנו"
בשנת 1891 ,כיאה למשפחה ציונית הרואה בא"י כמקום מושבם היחידי של היהודים, נשלחים שניים מבני המשפחה לארץ ישראל להכין את הקרקע לעלית שאר המשפחה, ומתיישבים בפ"ת. הם בונים בית גדול ורחב בקצה המושבה על הדרך ליפו. 1894 מצטרפים עוד שני אחים וב1899 עולה המשפחה כולה לא"י. רק אח אחד נשאר להמשיך את העסקים בחו"ל 30 שנה נוספות .
אלישבע הקטנה כיודעת עברית על בוריה, נכנסת מיד ללמוד בביה"ס פיק"א בפתח תקווה. אולם לא לזמן רב. אחיה הגדולים ,התנגדו לדרכו של רוטשילד ולכן מסולקת אחותם הקטנה מבית הספר שבבעלותו. בלית ברירה מועברת אלישבע להמשך לימודיה אצל אחותה הבכירה בראשון לציון. בראשון היא לומדת ומסיימת את לימודיה הבסיסיים ומשתלמת אצל אסתר שפירא הגננת כחניכה ומוסמכת על ידה כגננת. דוד ילין ,שבימים אלה חוגגים בירושלים 100 שנה ליסוד בית הספר העברי שהקים בשכונת בית הכרם, מזמין את אלישבע לפתוח את הגן העברי הראשון בעיר. אלישבע מתייעצת עם שכנה אליעזר בן יהודה על הכנסת מילים חדשות לעברית המדוברת על ידי ילדי הגן. היא גרה בביתו של דוד ילין, כאשר היא שומעת שהוא מדבר עם אשתו רוסית היא מודיעה לו שהיא עוזבת את ביתו. משפחת ילין לא מוותרת עליה ומתחילה לדבר רק עברית.

אלישבע גיסין

אלישבע גיסין


חמש שנים לימדה בירושלים עד שקבלה הזמנה ב1909 (תרס"ט) לשמש כגננת בפתח תקווה העיר בה יושבת רוב משפחתה. הגן העברי בפתח תקווה משמש מוקד מרכזי ביצירת התרבות העברית המתחדשת. וכשמגיע חיים נחמן ביאליק לביקור מספרת לו אלישבע כי הילדים שרים את שיריו- "הכניסיני תחת כנפך", ו"אל הציפור". ביאליק המופתע אומר " אני ידעתי שאפשר לכתוב שירים , לא ידעתי ששרים את השירים שלי"
בשנת 1912 נישאת אלישבע ליקותיאל שרוייט, ובעצה אחת הם משנים את שם משפחתם לשם עברי, אפרתי על שם הסבא אפריים גיסין.

בספרה "הסטוריה בשר ודם" כותבת דר' יעל עצמון בפרק על אלישבע גיסין-אפרתי כך: "הגיסינים ממוקדים במאבק למען החדרת הרעיונות בהם דגלו : החייאת השפה העברית והוראת העברית ולימודי הטבע הארץ-ישראלי במטרה להוביל לפיתוח זהות מקומית, ילידית, חדשה."

"בן אדם אנכי נברא בצלם אלוהים" (בנאומה ב"כנסת ישראל", 1920 )

אולם אלישבע לא מסתפקת רק בעבודתה כגננת . אלישבע היא מהלוחמות הראשונות לשוויון לנשים, כאשר פעולותיה הראשונות היו, השגת זכות בחירה לנשים.
הבחירות אז היו הן לוועדים המוניציפלים והן לגופים הציוניים. בכתבה של עיתון "הפועל הצעיר " מיום ה7 הפברואר 1919 מתואר האירוע כך: " הרבה התרגזויות וסערת רוחות הטילו עניני הבחירות לוועד המושבה בפ"ת. כשנגשו לעצם הבחירות מרגש היה, אולם מה עשה הקדוש ברוך הוא – הזמין להם עניין של נשים. באמצע פעולת הבחירות, הופיעו שבע נשים באולם, לקחו שבי את הקלפי והודיעו שאם לא יתנו להן זכות בחירה, לא תתנינה לבחור כלל. "
האירוע שימש אמתלה בידי הועד היוצא לפיזור הבחירות, אך את זכות הבחירה לנשים בפתח תקווה נתנו רק שני עשורים מאוחר יותר. ההתנגדות הייתה כה עזה , שגם בתקופה בה שימש אחיה של אלישבע, זלמן גיסין כראש הועד, הוא לא הצליח להעביר החלטה בנידון.
בסופו של דבר הצליחו הנשים הפתח-תקוואיות להיבחר למוסדות ייצוג לאומיים, הרבה לפני שנבחרו לוועד בפתח תקווה.
אלישבע וחברותיה למאבק מכל הארץ מקימות את "התאחדות נשים עבריות לשוויון זכויות בארץ ישראל" לנשים הפעילות, הצטרפו נשים משני מקורות האחת "פועלית" והשנייה "אזרחית". מייסדות התאחדות הנשים היו בנות העליה הראשונה והשניה , נשים מן המעמד הבינוני בעלות השכלה רחבה, יהודית וכללית ועסקו בחינוך ובבריאות.הגננות משתי הקבוצות היו בולטות בפעילותן. ראוי לציין כי הענקת זכויות פוליטיות בשנות העשרים של המאה ה20 , לא הייתה מובנת מאליה. ברוב מדינות אירופה לא הייתה זכות הצבעה לנשים באותה תקופה.

7 נשים ביניהן אלישבע, נבחרות לכינוס הראשון של "כנסת ישראל" ב1920. מספר כלל הצירים היה 314 . " כנסת ישראל" היווה למעשה את בית הנבחרים של "המדינה שבדרך", וקיבל מעמד שכזה בפני מוסדות המנדט הבריטי. בנאומה הראשון בפני נבחרי הציבור ב"כנסת ישראל", אומרת אלישבע בין השאר: " מכירה אנכי עובדה מעניינת, נשים שרכשו השכלה הן המתנגדות לעבודתיינו המארגנת…ועוד מתגאות בזה- הנה השגנו הכל- למה לבלבל את המוח באסיפות" הן אינן רוצות להודות בזה שלולא תנועתנו לא היה עולה כלל ברעיונן להתרומם קצת. זה מראה כמה עוד עלינו להוסיף ולעבוד.
2 אחוז היו מספר הנשים ב"כנסת ישראל" של 1920 . 19 אחוז מספרן של הנשים בכנסת כיום לאחר 92 שנה.
צדקה אלישבע, צריך עוד לעבוד הרבה למען זכויות הנשים וייצוגן השווה.
או כפי שהיא אומרת: בעיקר עלינו לדאוג לדור הבא לבנותינו. למען נסלול להן את הדרך לחיים.

ארבע בנות גידלו אלישבע ויקותיאל אפרתי. אסתר, גאולה, שפרה ואפרת. אפרת (88)חברת קיבוץ "גשר" שבעמק בית שאן, מספרת כי החינוך הציוני והפעילות הציבורית בביתה הם שהובילו אותה לקיבוץ בראשית שנות הארבעים.

כתבה יעל שהם

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חינוך, מנהרת הזמן, נשים במושבה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s