איך נפלו גיבורים

תשעים ושתיים שנה חלפו ממאורעות תרפ"א. ארבעה מבני פ"ת נפלו במאורעות אלה, ועדיין לא פסקו הויכוחים והגרסאות על דרך מותם וזמן קבורתם.
חנה שרון-גרינשטיין שופטת בית משפט השלום בדימוס, מחזיקה בידה הרועדת מעטפה גדולה ובחרדת קודש מוציאה מתוכה תמונה גדולה ואומרת " זה קשה בצפייה את בטוחה שאת רוצה לראותה." בצילום בשחור לבן, נראים ארבע גופות, של גברים חסונים מונחים בשורה וליד כל אחד מהם רשום שמו. ארבעת חללי מתקפת ה5 במאי 1921 בה תקפו למעלה מאלף ,פורעים ערבים את המושבה הקטנה, פ"ת.
אבשלום גיסין, נתן רפופורט, זאב אורלוב , ,חיים צבי גרינשטיין. כל הארבעה בני פ"ת היו. נולדו וגדלו בה. כולם נפלו בגבורה ביוצאם רכובים על סוסיהם להגן על ביתם, נוכח פני האויב שפשט על המושבה מצפון , מדרום וממזרח. הנשים והילדים רוכזו במרכז המושבה ואילו הגברים בהנהגתו של השומר המהולל אברהם שפירא פעלו על פי תכנון מראש. נקבעו שלושה קווי הגנה: הקו הראשון היה חיצוני והתבסס על פלוגת רוכבים חמושים שהייתה אמורה לפגוש את התוקפים בשדות פתח תקוה. קו ההגנה השני הקיף את כל המושבה וממנו אסור היה למגינים לסגת .
הרוכבים בקוו הקדמי יצאו לקבל את פני פורעי שבט אבו קישק שפרצו מצפון לא לפני שפגעו במתיישבי כפר סבא ועין-חי. יש כאלה שיגידו כי התכנון היה לקוי. על פי עדויות היו שחשבו כי ראוי להתבצר ולהגן, במקום לצאת חשופים מול המוני הפורעים. בשעות הצהריים, החלו לנהור לעבר המושבה מדרום ערביי יהודיה, שמשכו אחריהם את תושבי פג'ה הערבית ועוד. מאוחר יותר הצליחו חיילי הגדוד ההודי ומטוס בריטי לעצור את המתקפה ולפזרה. לפ"ת מלבד ארבעת ההרוגים היו עוד כ12 פצועים. לערבים היו 28 חללים ו14 פצועים.
ספרים ומאמרים רבים נכתבו על אירועי מאי 1921בפתח תקווה. גרסאות אין ספור על דרך קבורתם של הנופלים,על מועד הלוויותיהם והנצחתם. על דבר אחד הסכימו כולם, בני פתח תקווה הביאו גאווה בלב כל תושבי המושבות על גבורתם ואומץ ליבם. עיתוני אותה תקופה "דואר היום","הארץ", והפועל הצעיר" כיסו בהרחבה רבה את האירועים.

חנה גרינשטיין, אחייניתו של חיים צבי גרינשטיין ז"ל מספרת: "בן יחיד היה לאמו אסתר שאף היא התפרסמה בגבורתה. בייחוד מספרים זקני פ"ת מעשי גבורות ונפלאות בכל התאבקות עם הערבים והבדואים, כאשר הייתה תופסת ברתמת הסוס וחובטת בהם על ימין ועל שמאל ומבריחה אותם.
בספר על תולדות משפחת גרינשטיין שיצא בשנת 1933 מסופר הסיפור הבא: "פעם אחת כאשר עברה שיירת גמלים מבני יהודיה אל עבר העיירה הערבית פאג'ה, ועל אחד הגמלים כלה צעירה עדויה בתכשיטים רבים ומלווה באורחים חוגגים ומפזזים וכולם רומסים ברגל גסה את חלקת השדה של מר שפיגל. מיד יצאו תושבי המושבה לגרשם מעל שדה התבואה הרמוס. הדבר הגיע לידי קטטה המונית האגרופים ובאלות.
בהיוודע הדבר לאסתר גרינשטיין ,פרצה כמו חץ דרוך לעבר הגמל שנשא את הכלה המעוטרת הפילה אותו וחטפה את כל תכשיטיה של הכלה. הערבים הרבים ניסו להכות את אסתר אך היא עם אלה בידיה גרשה אותם ונמלטה לתוך המושבה.
התכשיטים לא הוחזרו לכלה לפני שמלווי השיירה בקשו סליחה וערכו "סעודת שלום" כאשר אורחת הכבוד הייתה אסתר גרינשטיין.
אך לא רק בזרוע ידה השתמשה. אסתר הפכה למתווכת חכמה בסכסוכים. וכן לקחה חלק בכל מעשה צדקה לעניים ולחולים. אסתר נפטרה בגיל צעיר כאשר נפלה מסוס באותה הרה.
בנה חיים צבי ירש ממנה את תעצומות הלב והגבורה ונפל בקרב על הגנת פ"ת . בן 39 היה והשאיר אחריו אישה וחמישה יתומים.

זאב אריה גרינשטיין ואחד מילדיו

כתבה יעל שהם