רות אלמוג – מתגעגעת אל השדות והפרדסים של המושבה

בעיצומו של חודש הספר העברי, טוב להיזכר בגאווה, כמה רב מספר הסופרים הטובים והמצליחים שיצאו דווקא מפתח תקווה. הפעם על אחת הסופרות הפעילות והפוריות ביותר בספרות העברית, רות אלמוג. רות פירסמה רומנים, ספרי ילדים ונוער, קובצי סיפורים קצרים ואין ספור מאמרי מחקר ספרותיים שרובם פורסמו ועדיין מתפרסמים מעל דפי המגזינים הספרותיים של עיתון "הארץ".

רות אלמוג. זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם: פרס ברנר; פרס עגנון; פרס ניומן; פעמיים בפרס זאב; פרס ביאליק; פרס יד ושם; עיטור אנדרסן לספרה 'המסע שלי עם אלכס ועוד.

רות נולדה בבית החולים אורבך ברמת גן, ב- 15.5.36 .ליעקב ומרים לומפ ,שני רופאים צעירים שנמלטו מגרמניה עם עלית הנאצים לשילטון. דר' מרים לומפ סיפרה כי ביום שהוכרז בלייפציג עירם "יום חרם על היהודים" וכפו על יעקב לכתוב על שלט בפתח ביתו "רופא יהודי" הם הבינו כי אין להם מקום יותר בגרמניה. והיא הודיעה לבן זוגה "בוא נתחתן וניסע לפלשתינה".

זוג הרופאים מגיעים לפ"ת בתקווה למצוא פרנסה במקצועם. אותה עת בארץ ישראל היו שפע של רופאים עולים חדשים.פרנסה כרופאים לא מצאו אבל למזלו של דר' לומפ הוא גדל באיזור כפרי בגרמניה והחקלאות לא היתה זרה לו. דר' לומפ כיאה לארץ "זבת דבש" בוחר להקים מכוורת דבורים . עם עוד שני רופאים עולים חדשים- דר' יונס ודר' מחניצקי,גם הם מובטלים. שלושתם למדו את הנושא אצל מגדל הדבורים הוותיק טייכר,והחלו לגדל דבורים באיזור פ"ת. הכוורות הוצבו בקרית מטלון דאז.

משפ' לומפ שוכרת בית קטן בחצר האחורית אצל משפחת סלור מוותיקי המושבה. מספרת רות בדירה בה גרנו היה כך: "מרפסת קטנה וצרה שתי מדרגות, חדר מבוא(הול), חדר המתנה,זה החדר בו ישנתי בלילה.בהול זה אכלנו בשבתות ובערב שבת.
מהמבוא יוצא מסדרון צר, לשני חדרים. חדר אחד היה הקליניקה, והשני חדר ההורים. מצד ימין אמבטיה ומטבח" נולדתי שם,. עד גיל שלוש דברתי רק גרמנית מאחר ובסביבת הורי זו הייתה השפה השלטת. האוכל היה על טהרת המאכלים שאכלו בגרמניה- שניצלים, רוסטביף, סלט ת"אדמה וקומפוט. רות מתארת את מצבם החברתי-כלכלי כ"עניות וזרות".
בסיפורה "כאב" היא תתאר את ביתו המפואר של ראש העיר יוסף ספיר הצמוד לביתם הקט.- עניות וזרות.
השותפות בין הרופאים המובטלים פורקה במהרה, ורק הורי החזיקו במכוורת. בעיקר אמי עסקה בזה. אני זוכרת שהם היו נודדים עם הכוורות למקומות שם. הגיעו גם לאיזור שייך אברק מקום מושבו של אלכסנדר זייד.
באופן קבוע ניצבה המכוורת בקרית מטלון בפרדס.עבד אצלנו חלמיש מגבעת השלושה וגם משפ' חסיד.
אבא חזר להיות רופא רק בשנת 1942 . באמצע המלחמה בא עליו יהודי בשם יוסף כהן שהיה פרדסן והציע לו לשמש כרופא אצל הכפריים הערבים. כהן זה הגיע לאבא שלי ולרופא העיינים דר' סובול שגר ברוטשילד והציע להם, שהם יסעו בין הכפרים הערבים וירפאו שם. הוא ,כהן היה הנהג של האוטו והם הרופאים. כך חזר אבא שלי להיות רופא. הם היו נוסעים בין הכפרים, רנתיה, קולה, בית נבאללה, וראש אל עין ותמורת הטיפול קיבלו ביצים, תרנגולות, ירקות ועוד. בשלב מסוים בתק' המלחמה גויס לצבא הבריטי ושמש כרופא בקסטינה ובביר עסלוג'. אחרי המלחמה מכר אבא את המכוורת לקיבוץ גבעת השלושה.
בתק' שלפני הקמת המדינה היה גם רופא בהגנה כמובן בהתנדבות. בשנתיים האחרונות לחייו סוף סוף קיבל משרה ממש של רופא במרפאה העירונית של פ"ת בקיטרוני שם עבד עם האחות ציונה. והיה גם רופא של מכבי.
הוא נפטר בשנת 1950. אבא בא מבית דתי אמא נעשתה אחר כך דתיה. אני למדתי בנצח ישראל. שמרנו על כשרות. והלכנו לבית הכנסת.
את החגים חגגנו באופן מסורתי. בפסח עם עוד משפחות.

אין פלא כי השילוב של סביבה חקלאית-כפרית ועבודת המכוורת מהוות מקור ממנו נובעת אהבתה של רות אלמוג לטבע הישראלי. ברוב ספריה נמצא תיאורי טבע מפורטים של שמות פרחים וציפורים, דמויות של צפרים ואוהבי טבע. בספרה שורשי אוויר היא כותבת:
"כשהגיעו מירה וז´אק אל המושבה כבר פרחו משוכות ההרדופים הרעילים באותו ורוד חכלילי לוהט וחריף, שלא היה דומה משום בחינה לוורוד ענוג של בגדי תינוקת או שמלת ילדה, כי היה בו דבר שהעלה על הדעת בשר חי, ולו רק מפני החרקים השונים הנמשכים אל ניחוחו והמתקתק הדבשי, ולו בגלל הכינמות הדבקות בו עדרים-עדרים, יושבות על צינורות הפרחים דמויי המשפך וסביב הגבעולים הקצרים ומוצות את לשדם בלי קול, מוסוות היטב, מבען כצבע העלים."
כאשר נשאלה רות, מה בשבילה פתח תקווה, היא ענתה במבט נוסטלגי :
מאד אהבתי את פתח-תקווה. אהבתי את החורשות, השדות והפרדסים. בכל חצר היו צבעונים. ריחות של פיתות. גן עדן לילדות.
לא נשאר זכר מפתח-תקווה שלי. אין בה עיצים. אפילו את גן המייסדים עקרו.

• רשימת ספריה ארוכה ומרשימה."האגם הפנימי", "שורשי אוויר", "תיקון אמנותי", או ספר הילדים הנפלא "ציפורקסם", הם רק חלק קטן מיבולה הספרותי של רות אלמוג. הכולל יותר מ20 ספרים.
• רות אלמוג גרה כיום בתל אביב נשואה לסופר אהרון אלמוג . לזוג שתי בנות ונכדים.

כתבה יעל שהם