מדוע אברהם?

תמר מרגישה שהיא בתפקיד. מאז שיצאה לפנסיה היא עסוקה בלספר את סיפור הכפר בו נולדה – כפר אברהם. היא יוצאת לבתי הספר בפתח תקווה, עמוסה מספר חפצים ישנים והעיקר- שני רסיסי פגזים גדולים למדי, שנפלו ישר על מיטתה בביתה בכפר. למזלה הם תפסו מחסה וכך ניצלו. במאי 1948 פלש הצבא העיראקי לארץ ישראל יחד עם צבאות שבע מדינות ערב האחרות והשתלט על המחנה בראש העין, שזה עתה התפנה מהכוחות הבריטים שעזבו את הארץ. כפר אברהם היה למעשה הישוב הקרוב ביותר לראש העין מצד מזרח לפתח תקווה. מיד עם הגיעם לאזור פותחים העיראקים בהפגזה אדירה המכוונת לעבר פתח תקווה. השכונה שספגה את עיקר ההפגזה הייתה כפר אברהם .פגיעה ישירה ספג גם בית הכנסת במקום. למרבה המזל לא היו פגיעות בנפש.

פסיה זפרן בלול התרנגולות, כפר אברהם

כאשר נכנסים כיום לשכונה הפתחתקוואית שכונתה בעבר כפר אברהם, אין דבר שיסגיר את היותה בעבר כפר חקלאי לכל דבר, עם פרות,לולים,שדות פלחה ומטעי הדרים. לצד בתים נמוכי קומה שעדיין שרדו בה ניבנו בניני דירות בני כמה קומות. איזור עירוני לכל דבר. בניו הראשונים של הכפר עורכים עתה מבצע רחב היקף להעלות את תולדותיו של הכפר המיוחד הזה ואת פעולתם של הוריהם החלוצים- דתיים, אנשי הציונות הדתית. דווקא כפר זה הינו ערש המפעל הציוני דתי. מכאן יצאו להתיישב ולהקים את קיבוצי "חומה ומגדל" באיזור בית שאן : טירת צבי, שדה אליהו ואת קבוצת יבנה שבדרום. גם חבר הכנסת משה אונא התחיל את דרכו בא"י בכפר אברהם.

הרפת של משפחת זפרן, כפר אברהם

ראשיתו של הישוב ב1913 כאשר יהודי ציוני מיהדות גרמניה בשם פאול נתן רוכש עבור הרב ד"ר אדולף יעקב אריה סלבנדי כשמונה מאות דונם אדמה בקרבת הכפר הערבי פג'ה, מערבי שנודע בשם אבו קישק. סלבנדי ביקש להקים במקום מוסד לילדים יתומים והמקום כונה על שמו "אדמות סלבנדי". את תוכניותיו של סלבנדי קטעה מלחמת העולם הראשונה והוא הספיק להקים במקום רק בניין ובאר מים אחת, ככל הנראה בדרום-מזרח צומת הרחובות ריינס, שטמפפר, הרצוג של היום.

על האדמות האלה התיישבו גרעיני "קבוצת רודגס" שהגיעו מהעיירה הגרמנית בשם זה ,שם הוקמה הכשרה חקלאית להכינם לחקלאות בארץ ישראל. חברי הקבוצה ופועלים דתיים מקבוצות אחרות התקבצו יחד ובשנת 1932 הקימו במקום מושב עובדים דתי שנקרא בתחילה "מושב סלבנדי"‏]. המתיישבים היו חלוצים דתיים שהשתייכו לפועל המזרחי ששהו אז בפתח תקוה ובמושבות סמוכות. במושב קיבל כל מתיישב בזכות העוברת בירושה, 3 דונמים בכפר למגורים, רפת, לול וגידולי ירקות ועוד כ-13 דונם לצורך עיבוד חקלאי (גידולי שדה ו/או מטעים) מחוץ למושב בצידי הדרך שמובילה לראש העין.
דר' חיים מייטליס שאוסף עתה את זיכרונותיהם של בני המקום כדי להופכם לספר מקיף על תולדות הכפר, מספר כי כאשר חברי המושב החליטו לתת שם עברי לישובם, חשבו כי תרגום שמו הפרטי של סלבנדי – אדולף לעברית הינו אברהם וכך ניתן השם "כפר אברהם" לזכרו של גואל האדמות , סלבנדי.
הקבוצה החלוצית שמתחילה את דרכה במקום התלבטה האם לייסד קיבוץ או מושב . והקבוצה נחלקה לשניים. "הקיבוצניקים" התיישבו בצד אחד ואילו דוגלי המושב בחלק השני. שטחו של הקיבוץ היווה למעשה מוקד הכשרה ממנו הוקמו קיבוצים ברחבי הארץ ואילו המושב נאחז בקרקע שניתנה להם מאדמות סלבנדי..
בחמש השנים הראשונות לא היה חשמל בכפר ולכן חיו לאור עשישיות נפט. בישלו על פרימוסים ופתליות. תמר שמציגה לראווה בביתה את הפרימוס בו בישלו סיפרה כי צליל פעמונו של מחלק הנפט ומחלק הקרח היו צלילי נעוריה. שבילי העפר הרחבים הם שחיברו בין הבתים. ועבודת החקלאות פרנסה את הוריה עד סוף ימיהם.
על פי ההסכם האדמות צריכות היו להרשם בטאבו על שם המתיישבים, אולם כפי שמספרים הוותיקים ,הוחלט מסיבות ציוניות לרשום את האדמות על שם הק.ק.ל וזאת כדי לשמרם לתמיד בידים יהודיות. בבוא הזמן בעקבות החלטה ציונית זו הם נאלצו לתת את כל אדמותיהם החקלאיות לק.ק.ל. ועל אלה נבנו שכונות חדשות לעולים החדשים שהגיעו להתיישב בפ"ת.
החל בשנות השישים התחילה העיר הסמוכה, פתח תקווה, "לנגוס" בכפר. הדבר הצריך את חיסול המערכת החקלאית. במהלך השנים הבאות נהרסו מרבית בתי הכפר המקוריים. מבנה בית הכנסת הורחב ושופץ, מבנה בית הספר נהרס ועל חורבות הרפת נבנה בית הכנסת עלומים שהקימו צעירי המושב ושמשתייך לזרם ישראל הצעיר.
לכל החפץ להכיר מקרוב את ההיסטוריה הזורמת ברחובות השכונה, מוזמן לבית הכנסת שם מוצגת תערוכה מרשימה על החלוצים-הדתיים שעזבו את ביתם בגרמניה ועלו להקים מושב חקלאי בארץ ישראל.
כתבה יעל שהם