אם חשבתם כי הוויכוח על לימודי הליבה החל היום , בטעות חשבתם. בעיתונו של אליעזר בן יהודה "ההשקפה", מדווח כי לירושלים הגיעו שניים מתושבי פתח תקווה בכוונה להפיץ שקרים בפני רבני ירושלים על ההפקרות של ילדי המושבה. כדי להצילם חובה להקים בה תלמוד תורה (ת"ת) כראוי וכך לעצור את הידרדרות הנוער מלהיות אפיקורסים מוחלטים. כדוגמה לחינוך הקלוקל של בני פ"ת סיפרו השליחים בירושלים, שבבית הספר החדש "שם לומדים את הסיפור ההיסטורי בלי כסוי ראש כמו כן לומדים בו לשון קודש(עברית), חשבון (לא עלינו) וצרפתית." עיתונו של אליעזר בן יהודה שביטא את הלך הרוח המודרני-לאומי הוקיע את הכפשת החינוך בפ"ת.
בעיתון המשיך הכתב לדווח כי השניים בשובם לפ"ת הביאו עימם מירושלים רב חשוב בשם זרח ברוורמן וזאת כדי לשכנע את תושבי פ"ת תקווה, לתרום ביד רווחה להקמת "תלמוד תורה" .
דר' לנג בספרו על פ"ת סוקר בהרחבה סיכסוך זה שעמד במרכז מאבק שהתרחש במושבה בין השנים 1904-1909 . (תרס"ד-תרס"ט). בעימות התנהל מעל דפי העיתונים של אותה תקופה. בעיתון ה"חבצלת " ביטאון הישוב הישן , השתלח אחד מתושבי פ"ת נגד אלה המתנגדים לת"ת. חרפות וגידופים הטילו העיתונות אלה כנגד אלה. ו"תלמוד תורה" אמנם הוקם בפ"ת כנגד בית הספר פיק"א.
בית תלמוד תורה , גלויה מהוצאת י"ט ששה- הלוי
אבן הבוחן לבדוק ולברר את אופיו האמיתי של ה"תלמוד תורה" והשקפותיו נבחן עם מותו של בנימין זאב הרצל.
מותו של המנהיג הדגול קרה לפתע בתמוז תרס"ד-1904 . הרצל כידוע נפטר בגיל 44 מהתקף לב. הזעזוע בישוב היהודי בארץ ישראל היה גדול ולא פחות ממנו הקהילות היהודיות ברחבי אירופה.
הרב קוק שהיה מקובל על כל שכבות הציבור, נעתר לשאת דברים באזכרה לזיכרו של הרצל ביפו. "ואף שלא הזכיר את שמו של הרצל ולו פעם אחת, נתקבלו דבריו ברצון וטבילת האש עברה בהצלחה ".
לעומת זה ב"השקפה" סיפרו כי כי שערורייה התרחשה בבית הכנסת הגדול של פתח תקווה ,שם נערכה אזכרה המונית למנהיג הציוני. בעיתון תארו את האבל הכבד במושבה בהגיע הידיעה על מותו של הרצל שהיה מלווה "בבכיות ויללות על האבדה". בין המתאבלים היה גם ישראל צבי כהן שהיה מורה ב"תלמוד תורה" דבר זה הודגש נוכח העובדה כי הממונים על ת"ת "אסרו על כל בטויי של צער על מות הרצל ולכן אותו מחנך נאלץ להבליג על יגונו וצרת לבבו, ולבלי עזוב את החדר אף לשעה אחת".
על פי המקורות שאר המורים גידפו אותו "וישימוהו כעפר הארץ". וכתב ה"השקפה" סיפר כי המורה הנ"ל קיבל כתוצאה מהתנהגות חבריו והפגיעה הקשה בו ,שבץ לב ונפטר. האירוע הטרגי לא הניח לנאשמים ומכתבים רבים הגיעו למערכת ה"השקפה" בגנות רבני התלמוד תורה.
השמועה על מותו הפתאומי של כהן שנודע כאיש צנוע וישר הרעישה את המושבה.
סיפור האבל הכבד ומותו של המורה מפ"ת הגיעה עד לעיתון לונדוני שם נמסרו פרטים נוספים על שני מייסדי "תלמוד תורה", קופלמן ודיסקין שקראו לעבר המורה המסכן "לך אל מתך הרצל". הזעם של תושבי המושבה הביאם לכדי ניפוץ שמשות בת"ת.
אין ספק כי פרשה זו מייצגת את חילוקי הדעות העמוקים בין ה"ציונים" לבין אנשי הישוב הישן וקרעו את פ"ת ומחנכיה לעמדות קיצוניות . בעוד שבמושבות האחרות של העלייה הראשונה כמו ראשון לציון, רחובות או זיכרון יעקב שם לימודי הקודש נשארו באותה תקופה בשוליים הרי במלאת לפ"ת חמישים שנה. נערך סקר והתברר כי בבית הספר פיק"א למדו 337 ילדים מהם 70 בני חקלאים ואילו ב"תלמוד תורה" למדו 389 מהם 40 ילדי איכרים.
במלאת 60 שנה לפ"ת כתב רבה הראשי של העיר ראובן כ"ץ שפתח תקווה " היא המושבה החרדית המבוססת ביותר בארץ ישראל".
כתבה יעל שהם
הערת הארכיון
ניתן לקרוא בהרחבה בספרו של ד"ר יוסי לנג ז"ל "לפתח תקוה" על מאבקי החינוך והזרמים השונים שהכתיבו את אופי החינוך בעיר."פרק סוער בתולדות החינוך בפתח תקוה תרס"ד-תרס"ט( 1904 – 1909)
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 