ה"לום" שלא הלם

לאחר פרעות הדמים של 1903 במזרח אירופה ובעיקר הטבח הנוראה בקישינב עליו כתב ביאליק את שירו הידוע "בעיר ההריגה", החליטו יהודים רבים לעזוב את עירם וארצם במזרח אירופה ולעלות לארץ ישראל.
בין העולים מגיעות שתי משפחות ברוכות ילדים משפחות אורלוב ולוצקי שהיו כבר קשרי נישואין בינייהם. כולם נוחתים היישר למושבה פתח תקווה. מאחר וייעודם בארץ ישראל היה לעסוק בחקלאות לקחו עימהם את כל המכשירים שחשבו כי יהיו נחוצים להם לעיסוקיהם בארץ החדשה. עיסוקם העיקרי בעיירות מהן הגיעו היה בעסקי עגלונות. וגם כאן החלו לבסס את פרנסתם על בנית עגלות ועריכת הובלות בעגלות אלה, עבור איכרי פ"ת. במקביל כדרכם של איכרי פ"ת , רכשו קרקע ונטעו עליו חלקות פרדס.

הרצל לוצקי בנם של רינה אורלוב ויעקב לוצקי מגיע עם הוריו ,אחיו ואחיותיו בגיל צעיר. למד בביה"ס "נצח ישראל" והחליט להתמחות בנגרות , בניית עגלות ובהובלה ובכך המשיך את מורשת אבותיו מן העיירה האוקראינית ברדיינסק. אחד מן הכלי המלאכה החשובים שהביאו מן הגולה היה מוט ברזל גדול וכבד שבקצהו מולחמת פיסת ברזל מרובעת ועבה לצרכי עבודה. לכלי עבודה זה קוראים עד היום "לום". כשחיפשנו האם ניתנה לכלי עבודה זה שם עברי , נכתב כי האקדמיה ללשון העברית העניקה ל"לום" שנועד לפרוק ארגזים את השם "קנטר" . השם נראה כי לא ניקלט ועד היום אם תבקש מבעלי מקצוע "לום" הוא ידע בדיוק למה מתכוון השואל.
ברבות הימים התחתן הרצל לוצקי עם מינה לבית פרנק וירש מהוריו את ה"לום". נכדתו נוני זוכרת כי עיקר השימוש במכשיר היה לתקוע עמודים לסוכה שבנו בחג סוכות.

מינה והרצל לוצקי"כי בעוד חדרה הכובסת שלה, שהייתה מגיעה באופן קבוע מביתה ביהודיה נכנס בחופזה לביתה, בעלה של חדרה הכובסת תפס אותה בידה וומשך אותה החוצה. כאשר נשאל לאן הוא לוקח אותה ענה הערבי, כי מחר מתארגנת התנפלות של כל הערבים על אנשי פ"ח. השנה הייתה 1921 ובארץ התחוללו התנפלויות רבות. עד שמינה מעכלת את הידיעה המרעישה שמספר לה בעלה של הכובסת היא שמה לב כי הוא סוחב איתו נוסף לאישתו גם את מוט הברזל הגדול – ה"לום". מינה לא התבלבלה רצה אחריו תפסה את ה"לום" הוציאה אותו מידו . וכששאלה אותו "למה אתה לוקח לנו את מוט הברזל , הוא עונה בפשטות "איטבח אל יהוד".

מינה לא ויתרהלום של משפחת לוצקיהכבד ונכנסה מיד לביתה. במאורעות 1921 נאבקה המושבה פ"ת על חייה. ארבעה מבני המושבה נפלו בקרב. בינייהם זאב אורלוב אחד מבני המשפחה.

אולם ה" לום" נשאר בידי המשפחה. בימים אלה העניקה יונה(נוני) ירון נכדתם של הרצל ומינה לוצקי את ה"לום" לארכיון פ"ת. כך נשאר וישמר יותר ממאה שנים כלי העבודה שהגיע בראשית המאה העשרים מאוקראינה לארץ ישראל כדי לעבדה ולשומרה.
כתבה יעל שהם

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, מנהרת הזמן. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s