רכבת פתח תקווה – ראש העין

בעבודת המחקר שנעשתה בחוג לגאוגרפיה של אוניברסיטת תל אביב על רכבת פתח תקווה כותב רועי פרס: "קוו זה מהווה ציון דרך מעניין בתולדות התפתחות היישוב העברי בארץ ישראל: מסילה זו, פרט למסילות פנימיות, הייתה היחידה בארץ ישראל בה היה מרכיב בעלות פרטי. מרכיב זה היווה חלק חשוב ומיוחד במסילה, שהבדיל אותה במידה רבה ממסילות אחרות שהיו פרושות על פני הארץ." עוד מציין כותב המחקר כי קושי רב היה במציאת חומר על רכבת פתח תקוה משום שארכיון הרכבת הוכחד. בעיה זו אינה בלעדית לרכבת. רבים ממוסדות ומפעלים שעשקו בבניית הארץ לא טרחו מעולם בהקמת ארכיון מסודר וממוסד המאפשר מעקב אחר התפתחות פעולותיהם בפיתוח הארץ. אחד מבני משפחת בן-עזר שהייתה מגדולי הפרדסנים , יליד פתח תקווה, דוד ראב-בן עזר, שגר בילדותו בשכונת הרכבת בפתח תקווה, מציין כי השריד היחידי להיות רכבת בפתח תקווה הינו ביתו של מנהל הרכבת , שנשאר כמעט בשלמותו והוכרז כבנין לשימור. גם החוצים את צומת הרחובות פינסקר – גיסין יקפצו עם רכבם בעוברם את שרידי המסילה.
ייחודה של רכבת זו שנעה מפתח תקווה לראש העין היה בכך, שרעיון הקמתה נבע מצרכים כלכליים ומפיתוח כלכלי ולא מסיבות שינוע צבאות הנלחמים זה בזה והעברת ציוד צבאי ולא מהסעת נוסעים מעיר אחת לשנייה או לאתר מסוים.
מסילת פתח תקווה גם לא היתה שייכת לממשל ששלט באותו זמן בארץ לא עותומני ולא בריטי.

העמסת פרי הדר, תמונה מארכיון אישי של דוד ראב בן עזר

העמסת פרי הדר, תמונה מארכיון אישי של דוד ראב בן עזר

נחשבה לנפרדת מבחינה חשבונאית מאחר ונבנתה במימון חלקי של המושבה.
כבר מראשית יסודה של פתח תקווה ניכרו במיקומה יתרונות גיאוגרפים על יתר מושבות העליה הראשונה. המרחק של אדמותיה המערביות היה כ- 6 ק"מ בלבד מיפו, ששימשה באותה העת כנמל וכשער הכניסה המרכזי לארץ ישראל וכל זאת ללא מעבר בכפרים ערביים. בנוסף, קרקעותיה נחשבו לפוריות ובעלות פוטנציאל מים.
איכריה של פתח תקווה הוכרו כמומחים מקצועיים בתחום ההדרים ותושביה אף סייעו לאנשי המושבות הגרמניות בנטיעת פרדסיהם תוך קבלת שכר העולה במידה רבה על הממוצע באותה העת. אטרקטיביות המושבה הביאה השקעות רבות בתחומה ודינמיות בבנייתה. אם ב"תקופת הברון רוטשילד" היו כ- 500 דונם פרדסי הדרים הרי תוך עשר שנים נוספות, נעקרו רוב הכרמים והמטעים ועד שנת 1914 כבר
בית השומר הרכבת

בית שומר הרכבת. היה בניין התחנה הראשי.


עם התחלת השלטון הבריטי בארץ ישראל הודקו הקשרים הכלכליים עם ארצות אירופה, ובמקביל לכך עלה ייצוא ההדרים בצורה ניכרת – מכמה מאלפי תיבות בשנת 1917 לכ- 540,000 תיבות בשנת 1919. בשנת 1923 כבר היו בפתח תקווה כ- 6,266 דונם פרדס. בין השנים 1924-1929 ניטעו בפתח תקווה עוד כ- 5000 דונם פרדס – כשטח הפרדסים שהיה בפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
הגדלת היקף כמות הפרי המגיע מפרדסי המושבה יצר צוואר בקבוק בדרכם של התפוזים מבתי האריזה המקומיים לנקודות השינוע לחו"ל. דרכי התחבורה שהיו נהוגות עד אותה העת הסתמכו על הובלה על גבי שיירות גמלים ועגלות . שינוע הפרי הפך לבעיה המרכזית של איכרי פתח תקווה.
הפתרון שעלה בדעתם של חקלאי פתח תקווה היה הקמת מסילת רכבת שתצא מהמושבה, ותגיע לנקודת השיווק העיקרית – לנמל יפו.
ואכן, בחודש יולי 1920 פנו נציגי פתח תקווה לנציב העליון בבקשה לבניית מסילה מפתח תקווה ליפו על חשבון הממשלה. השלטון הבריטי היה מודע לבעיית שינוע הפרי וניסה לסייע בכך. לשם פתרון הבעיה נבחנו מספר אפשרויות לחיבורה של פתח תקווה ליפו. הבחירה נפלה על מסילה שתנוע בין פתח תקווה לראש העין. שם כבר הייתה מסילה בנויה לכיוון לוד ומשם ליפו.
עבודות התשתית נמסרו על ידי הבריטים ל"בוני מסילת הברזל" השייכת לגדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור וגם ל"חברת בורוכוב" שנלקחה לספק אבנים לבנית המסילה. הקוו נפתח ב-1 באפריל 1924. איזור המסילה משכה עליה מפעלי תעשיה רבים כמו מפעל "עץ הזית" ו"ט.ב". כדאיות הקו ירדה עם הפסקת היצוא בתקופת מלחמת העולם השנייה ונסגר לבסוף לאחר הקמת מדינת ישראל.
כתבה יעל שהם
תחקיר נוני ירון
הערת הארכיון: בבית השומר גר שפירא יוסף (ללא קשר לאברהם שפירא) שהיה אחד השומרים הראשונים של הרכבת

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה מנהרת הזמן, שימור אתרים, תחבורה, תחנת הרכבת, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s