עלה ארצה בצעירותו ועסק בנגרות במקוה-ישראל. כשנוסדה יהודייה העברית, עבר לשם עם בת-זוגו. תחילה עסק דוד בנגרות, אבל עד מהרה יצא שמו בתור אחד ממגניה הנועזים והמסורים ביותר של המושבה.
הרב פרומקין בעיתון "חבצלת" (גיליון ז): "אור ליום שלישי א' דר"ח כסלו, בשעה השלישית בלילה, נסעו שני יהודים בעגלה טעונה מיפו לפ"ת, דרך יהודייה, ואחד מבני פ"ת, דוד נגר, נהג בעגלה. על אם הדרך, בין סוכה [סקיה] לכפר-ענה] אונו], התנפלו עליהם פתאום שלושה שודדים מזוינים ומתחפשים [רעולי-פנים], אחד מהם ניתק את רצועות הסוסים, השני ירה בקנה רובה על דוד, והשלישי הוריד מטהו על ראש אחת הנשים. דוד פנה אל השודדים ואמר: 'הנה לכם כל הנמצא אתנו פה בעגלה, אך בנפשות האלו אל נא תהא ידכם לרעה.' ובדברו את הדברים האלה ירדו הנשים מהעגלה.
דוד נוביק
"אז התלקחה מלחמה קשה בין דוד ובין השודדים, שעמדו עליו במקלות ובקנה הרובה שבידם, והוא ברצועות סוסיו הכה אותם בכל כוחו כדי להניסם.
שודד אחד התנפל על הנשים החלושות. דוד, השתער על אותו שודד, כדי להציל מסכנה את הנשים. באותו רגע נזדרזו שני השודדים האחרים, תפסו את הסוסים עם העגלה וכל אשר בה וינוסו.
"עוד דוד מתפתל עם אותו שודד והנשים נסו על נפשן, ואחרי שעה ארוכה הגיעו ליהוד.
"ודוד חירף נפשו לרדוף יחידי אחרי השודדים, כי נעצב מאוד על ממון ישראל,
שנפל בידי זרים. כאשר העמידו השודדים את העגלה לרתום את הסוס, התנפל עליהם ר' דוד והצליף עליהם בשארית כוחו ברצועות הסוסים שבידו. מלחמה איומה התלקחה ביניהם: הוא ברצועות העור שבידו והם בקנה-הרובה ובמקלותיהם. אך הוא לא חת מפניהם. חיש קל קפץ על העגלה, עבר על שניים מהשודדים, אשר החזיקו ברסנו, ונמלט.
"דוד בא ליהודייה שלם בגוף וברכוש, לא חסר דבר מכל אשר הובילו בעגלה. [עד כאן דברי הרב פרומקין]"
הגיל לא גרע מעוז רוחו של דוד. "גבורתו הבלתי שכיחה, שגילה במאורעות מאי (1921)," כתב אחד מצעירי המושבה, "הייתה בעינינו לפלא. אדם מעל לגיל שישים נכנס למערכה בתוך ברד כדורי מוות, מעודד את הלוחמים, מפנה את הפצועים, ביניהם גם בנו, לבית החולים, ממהר וחוזר אל המערכה, חוצה את חזית האויב ורץ לראש-העין להחיש את עזרת הצבא האנגלי."
הייתה זו, שעת המבחן הגדולה הראשונה של מגיני פ"ת בכ"ב באדר ב' תרמ"ו [29 במרס 1886]. בדברי ימי המושבה נקרא אותו מאורע "מאורעות תרמ"ו".
כתב שמאי עציון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 