"הציפור הכחולה" – אגדה פתח-תקוואית

תשאל את תושביה הוותיקים של פתח-תקוה על ה"ציפור הכחולה" מיד יצטעפו עינייהם בדוק של נוסטלגיה , חיוך קל יעלה על שפתותייהם והם יגידו: "כן היו זמנים בהם הגיעו בני תל-אביב ותושבי רמת-גן לבלות בפתח-תקוה. הם הגיעו לרקוד , לשיר ואפילו לשתות בירה ,ב"ציפור הכחולה".

עירית פתח-תקוה החליטה ,סוף סוף, להקים מוזאון הסטורי בעירם. אחרי הכל יש לזכור זו "אם המושבות" אבל, אולי המושבה האחרונה שטרם הקימה בה מוזאון ראוי לתולדותיה המפוארים.
כדי לקדם פרויקט זה נתבקשתי לערוך תחקיר אודות אחת מנקודות האור ששמו את פ"ת על המפה, בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים- קפה /מסעדה ה"ציפור הכחולה".
לארכיון ההסטורי לא היה שום תעוד לנושא, מלבד שתי תמונות מקריות שהיו באחד האלבומים.

החלטתי להתחיל בפרץ. פרץ נימירובסקי, אביה של חברתי חיה כהן, אותו הכרתי כאיש אוהב חיים , שמח, ניתן לומר בליין. לפתח-תקוה הגיע בגיל חמש ועתה, כבר עבר את גיל השמונים. פרץ נפגש איתי בשמחה אבל רק כדי לומר לי שהוא לא בילה הרבה ב"ציפור הכחולה". זה היה מקום ל"היילייף" לחברה הגבוה של פ"ת לאכרים, לבני הפרדסנים.
ל"מכנסים" למשל ז"א לבני משפחת מכנס העניפה. למשפ' חפץ, בן-עזר ועוד'.
" אני ישבתי בקפה של פועלים ונהגי מוניות קפה "בלקן", שם ישבו יותר עממיים".
פרץ ידע לספר כי לציפור הכחולה הגיעו האנגלים. כדאי, הוא יעץ לי ,לברר אצל משפ' בן-דרור. שם, שמואל ובעיקר דבורה בת למשפחת מכנס, תדע יותר פרטים ואולי יש לה גם תמונות.

דבורה וגם שמואל שניהם בני פ"ת, דור שני לחלוצי המושבה. שניהם כמעט בני שמונים ואת כל ימיהם העבירו בפ"ת.
דבורה , אישה נאה ומטופחת ענתה לי מיד ." ודאי שאני יודעת על המקום הרי הורי הקימו אותו". דב ושושנה מכנס, הוריה של דבורה הם שהחליטו בשנת 1941 על הקמת בית קפה ומסעדה וקראו לו "הציפור הכחולה" . דבורה לא ידעה למה נבחר השם אך ימים רבים בילדותה ובבגרותה בלתה שם. בתמונה שמצאנו באחד האלבומים, נראת דבורה ואימה שושנה ,שתיהן לבושות בהידור, עומדות על מרפסת הכניסה למקום. דבורה סיפרה על מופעי בידור רבים. שחקנים כמו קלצ'קין וטימן, נגני הפילהרמונית, פסנתרנים, זמרים, רקדנים. כולם הופיעו שם. המקום היה מוקד בילוי לחברה הגבוהה של פ"ת ולרבים מתושבי תל-אביב והסביבה. נערכו שם טקסים לבחירת מלכת יופי . חלקו תעודות של אירגוני צדקה שונים. הבירה זרמה כמים. קוקטלים נלגמו, חתונות רבות נערכו שם, וגם ראינוע היה ,בקיץ.
אבל מלבד התמונה הקטנה של דבורה ואמה, לא נמצאה שום תמונה שתציג לנו את מה שהתרחש שם.
דבורה סיפרה כי הוריה נהלו את המקום זמן קצר, מספר שנים בלבד והעבירו את ניהול המקום לנחמיה ומנחמה גרף. הזוג גרף ששניהם עברו כבר מזמן את גיל השמונים , הם היוו עבורי את המקור המידע האמיתי אודות ה"ציפור הכחולה".

הזוג הפעיל והמסביר פנים הזה, לא רק ניהלו את המקום. מנחמה היתה אחראית על המטבח. היא בישלה הכל. ואילו נחמיה היה אחראי על הספקת המשקאות. והם ז"א באי המקום ידעו לשתות.
סדר היום של " הציפור הכחולה"- על-פי נחמיה גרף

בבוקר פעל המקום כמקום מפגש אלגנטי לפגישות עסקיות. למשל פרץ פסקל אגרונום מזכרון יעקב שגר בקרבת מקום ערך שם את פגישותיו. גם מושל המחוז היהודי אברהם חיון( הבן של מנהל ביה"ס פיק"א), או ליכטינשטיין ראש המועצה הכפרית כולם הגיעו לשם.
אחה"צ , אז היו מגיעות האמהות עם ילדיהם לשתות תה ולאכול גלידה. אדיר שפירא בן פ"ת שנעשה ברבות הימים מנכ"ל רשות שמורות הטבע, סיפר כי היו מלבישים את הילדים במיטב המחלצות כדי להופיע כראוי בשעת הגלידה בציפור הכחולה.

בערב, היו מגיעים האנגלים. הם אהבו מאד את המקום, מספר נחמיה. עם גמר יום העבודה שלהם , לקחו מטוס מיוחד מרמת – דוד, והיו נוחתים באיזור כפר-סירקין ומגיעים למקום. קצינים וחיילים. החיילים שתו בירה. בירה הולנדית טובה ואילו הקצינים העדיפו ג'ין. נחמיה היה מכין להם גין קולינס או ג'ין טוניק. הוורמוט היה וורמוט משובח, צינציאנו. בשעות אלה הגיעו גם ילידי הארץ מתל-אביב והסביבה . בשעות אלה כמעט ולא באו אנשי פ"ת מחשש שיגידו שהם יושבי בתי-קפה.

שישישבת, המקום היה פתוח כל הזמן. ביום שישי בערב היו מופעים. תזמורת ניגנה כל הזמן. רקדו והקשיבו למוסיקה. נחמיה מספר בקריצה כי היהודים רצו לשתות רק תה ולשמוע מוסיקה. נחמיה אמר להם כי גם אם הם שותים רק תה הם חייבים לשלם כאילו הם שותים יין. הם הסכיו לסידור ונשארו עד חצות. משעת חצות המחירים היו כפולים. במוצ"ש הגיעו רק מתל-אביב , לשחק קלפים, רחמאןעל יצלן, במרתף . זה היה סודי , שאף אחד לא ידע.

מנחמה שבישלה הכל והכינה לילדים גלידה תוצרת בית, אומרת כי האוכל לא היה משהו. טוסט עם כבד וציפס. גם עוגות היא אפתה ומיד היתה מוכנה לתת לי את כל הרצפטים.

אבל תתפלאו. למשפחת גרף אין אף תמונה של המקום. בהתנצלות קלה הסביר לי נחמיה, לא צילמו . אף אחד לא צילם.

כדי להשיג ולו תמונה אחת של השלט ה"ציפור הכחולה" , פניתי לציבור המאזינים ברדיו במסגרת תוכניתו של משה טימור ביום ששי לאחר חצות ליל.פת ובנותיה קפה הציפור הכחולה 18

אחד המאזינים שלח לנו תמונה , אולי התמונה האחרונה של המקום . באמצע שנות החמישים נסגר קפה/ מסעדה ה"ציפור הכחולה" לא לפני שהחליף מספר בעלים קודם.

הציפור הכחולה

הציפור הכחולה

במקום נבנה שופרסל. ואנו שזוכרים את תפארתה של הציפור הכחולה מקווים שאולי עוד יגיעו פעם תלאביבים לבלות בפתח-תקווה.
כתבה יעל שהם
תחקיר נוני ירון

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה מנהרת הזמן, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s