פתח תקווה – "עיר מקלט"

בששה באפריל 1917 לוקים תושבי יפו ותל אביב בהלם עם פרסום מנשר מטעם השלטונות התורכים בו מודיעים להם כי עליהם לעזוב את בתיהם ואת עירם ולמצוא מקום מקלט במקומות אחרים ברחבי הארץ.
ב"ספר היובל" של פתח תקווה מוקדש פרק שלם לסיפור הגרוש. הספר המצוי רק בארכיון לתולדות פתח תקווה , מספר כי עם היוודע דבר הגזירה שיצאה על פי פקודה מפורשת מידי ג'מאל פאשה השליט התורכי על ארץ ישראל באותה תקופה, נזעקו מנהיגי הישוב להסיר את רוע הגזירה אך מאום לא עזר. אפילו הבקשה כי הדבר יעשה לאחר חג הפסח שעמד בפתח לא השפיעה והשלטונות עמדו על כך כי המגורשים יצאו את העיר בעשרה בחודש ניסן.
מבחינה רשמית הופנה הגירוש כלפי יהודים וערבים כאחד, אך למעשה עיקר המגורשים היו יהודים. תושבי יפו הערבים נשארו בבתיהם או שיצאו וחזרו אליהם מדי יום, בעוד שיהודי יפו ותל אביב גלו גלות מלאה.ועד ההגירה שאגד בתוכו את ועדי הסיוע הקודמים ובראשו עמד מאיר דיזנגוף, ארגן את היציאה מתל אביב בעגלות. מרבית הגולים פונו תחילה לפתח תקווה.חלק מן הגולים נדדו עד כפר סבא ואפילו מושבות הגליל.
בהלת היציאה הייתה איומה, והשאלה "לאן?" רחפה באוויר. הבחירה בפתח תקווה הייתה ממספר טעמים. א. פתח תקווה הייתה עשירה במבנים ואפשר היה למצוא בה בקלות יחסית מעונות להתגורר בהם.
ב. ניתן היה ביתר קלות למצוא בה עבודה וכך לא יפלו המגורשים כנטל על הציבור.
ג. האזור החקלאי הנרחב של פתח תקווה אפשר מקומות מחבוא והסתר מפני המשטרה התורכית שחיפשה משתמטים מהגיוס לצבא התורכי.
"ספר היובל "מתאר את בואם של המגורשים כך : " כשטף מים זרמו גולי יפו ותל-אביב לפתח תקווה. במקום נתנו להם בתי דירה וכאשר נמלאו הבתים, הוכנסו אל האורוות והרפתות ואל סוכות קנים כאשר וילון הפריד בין המשפחות. כמו כן חיברו במרווח שבין הבתים וחברו בית אל בית על ידי בנין גג שאפשר לגור תחתיו." כך הגיעו במשך החודש הראשון חמישה עשר נפש למושבה.
בידי השלטונות נמצא כל מלאי החיטה והדגנים למיניהם והם שחילקו רוטל חיטה לכל נפש אחת לשבוע. רק "שיטת הבקשישים"- מתן שוחד לפקידים, אפשרה למנוע מוות מרעב של הגולים ומאנשי פתח תקווה עצמם. רדיפות התורכים בחיפוש אחר נשק ומשתמטים חייבי גיוס ,העמידה בסכנת מלקות ומאסרים את המוכתר ואנשי הציבור. בעיקר ספגו את המלקות הידועות על כפות הרגליים (פ'לאקות). במצב זה החליטו כל פעילי הציבור והמוכתר להתפטר. חסן בקשליט יפו ,החליט למנות מוכתר חדש ובאספת תושבים פנו לאברהם שפירא כי יקח על עצמו את התפקיד. חמישה חודשים פעל השומר המפורסם כדי להקל על הגזירות אולם גם הוא בסופו של דבר נפל בפח. התורכים החלו נגפים מפני הצבא האנגלי וספגו קורבנות רבים הטילו את האשמה על היהודים והאשימו אותם בבגידה . גילו מחתרת "נילי" בראשון לציון ובזיכרון יעקב הגבירה את התעללות התורכים בתושבי פ"ת ובא' חשוון תרע"ז (1917)נאסר אברהם שפירא באשמה שעזר לבוגדים. הוא הועלה לרכבת לדמשק יחד עם מוכתר רחובות ולאחר חקירה קצרה נכבלו שני המוכתרים באזיקים והושמו בכלא. שם היו אסורים אנשי "נילי" בלקין, לישנסקי ואחרים.
נעמן בלקין ויוסף לישנסקי הוצאו להורג בתליה בדמשק. אברהם שפירא ואחרים הובלו לבתי סוהר שונים ורק לאחר 12 חודשים עם כניסת הצבא האנגלי לאיסטמבול שוחרר שפירא וחזר לביתו.
קבוצת אסירים אחרת מפ"ת שהיו מיועדים להישלח לדמשק הגיעו בטעות ברכבת לירושלים ונאסרו שם. אולם בפעולת בריחה נועזת יצאו מהכלא והחלו לצאת ברגל למושבה כשהם נעים בשבילי ההרים נמלטים מכדורי הנלחמים כשהצבא התורכי בורח מהאנגלים. האחים גד ודוד מכנס, אליהו ומרדכי מאירי ופתח תקוואים אחרים הגיעו כעבור יומיים לביתם.
אולם זה לא היה סוף סבלם של תושבי פתח תקווה כי דווקא שם התמקמו התורכים בקרב האחרון לפני תבוסתם הסופית והחלו בגרוש תושבי עין גנים וסביבתם כדי להשתלט על בתיהם ולהקים שם מערך ביצורים אחרון.
אחד ממגורשי תל אביב המפורסמים היה הסופר והמשורר נחום גוטמן בספרו "שביל קליפות התפוזים" את האירוע גרוש היהודים מיפו , בגוף ראשון של נער שנוטש את מחנה המגורשים בפתח תקווה ויוצא ברגל אל תל אביב הריקה. מגורשי תל אביב ספר היובל
רקלאחר יותר משנה וחצי הורשו תושבי יפו ותל אביב לחזור לבתיהם עם השלמת כיבושה של א"י על ידי האנגלים.
כתבה יעל שהם

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה מנהרת הזמן, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s