לפני מספר שבועות התייצב בארכיון לתולדות פתח תקווה,אדם בשם מאיר הוס וביקש מאתנו כי ניגש אתו לכותל הדרומי של בנין יד לבנים מאחר ויש לו סיפור אישי מיוחד בקיר זה, אותו הוא רוצה לספר לנו. מסוקרנים יצאנו אתו וניצבנו מול הקיר אותו ראינו מאות פעמים אך כנראה לא שמנו לב לייחודו. תסתכלו הוא אמר לנו, "הקיר בנוי לבנים לבנות הקודקוד של הלבנים הוצב בזווית של 45% כלפי חוץ וכך יצר בליטות לאורך הקיר היוצרות יצירה של אור וצל המשתנה במשך שעות היום. יצירת אומנות ממש". את הקיר הזה בנה אבא של מאיר במו ידיו על פי תכנון של אדריכל הבניין אנדרי לייטסדורף.
להלן סיפור הקיר:
אליהו הוס , אבא של מאיר עבד בסולל בונה בשנות החמישים. באותה תקופה בנתה סולל בונה את ארובות מפעל "נשר" ברמלה. לפיקוח על הבניה נבחרה חברה גרמנית . עם בוקר היה הליקופטר מעלה את אליהו ומכנסו לתוך הארובה וכך בנה אותה במו ידיו בסיום יום העבודה הוחזר אליהו על ידי ההליקופטר לקרקע.
מאיר הוס ליד קיר החזית הדרומית של מוזיאון פתח תקוה לאמנות
אחד מן המפקחים הגרמנים שעבד במקום התיידד עם אליהו ולאחר ששמע את סיפור חייו של אליהו בתקופת השואה ודרך הצלתו, ביקש ממנו הגרמני לתרום ולהשאיר מזכרת למדינת ישראל.
באותה תקופה בנתה סולל בונה גם את בית "יד לבנים" בפתחתקווה, ואליהו כתושב פתח תקווה היה מודע לבנית המקום והציע לגרמני שתרומתו תהיה בבניין "יד לבנים". תרומתו של הגרמני הייתה במימונו של הבנאי מסולל בונה, שיבנה את הקיר הדרומי מלבנים שניבנו הארובות ברמלה. כך החל אליהו הוס לעבוד על הקיר. מאיר לא יכול היה לנקוב בתאריך מדויק אבל אמר כי זה היה בין השנים 1958-1962 .מאיר הוס ידע לספר כי בהיותו בן 12 הוא נוכח בטקס קצר ובהרמת כוסי שנאס שערכו לכבוד סיום העבודה על הקיר.
להלן סיפורם של פולה ואליהו הוס הוריו של מאיר וכיצד שרדו בתקופת השואה.:
רבקה לבית אופג'רק ילידת וורשה נולדה לבית עשיר מאד. בגיל צעיר נישאה ונולדו לה שני ילדים. עם תחילת המלחמה הועברה המשפחה לגטו וורשה. יחד עם הוריה ואחותה ושני ילדיה באחת האקציות הם נשלחו לאושוויץ. היא ואחותה נלקחו לעבודה ואילו שאר בני המשפחה הושמדו. שתיהן ניצלו אולם פולה מעולם לא רצתה לספר מה עבר עליה במחנה. הכל נודע למאיר מאחותה של אמו , חלה. פולה הגיעה לאחר המלחמה למחנה העקורים ברייכנבאך שבגרמניה שם הכירה את אליהו הוס.
אליהו הוס ומשפחתו גרו בעיירת הנופש אוטבווצ'ק שליד וורשה. משפחתו עסקה במסחר של קמח, פחם ומים. עם כניסת הגרמנים למקום כבר ב1939 הוקם במקום גטו לשם רוכזו כל היהודים. אליהו כבר היה נשוי עם ילד. בחפשו פרנסה בגטו התקבל ליחידת הקברנים. היחידה שמנתה 347 עובדים הוצאה למחנה מיוחד שמחוץ לעיירה. הקבוצה הועסקה גם בבניית גשרים ורפסודות. את משפחתו כולה הובילו במשך הזמן להשמדה בטרבלינקה. מפי אחד הגרמנים נודע לאנשי יחידת הקברנים כי עומדים גם אותם לשלוח לטרבלינקה. הם החליטו לברוח. רובם נתפסו ונרצחו. אליהו הצליח לברוח. התחבא אצל משפחה פולנית תקופה מסוימת . לבסוף ניתפס ונשלח למחנה ההשמדה מיידנק שליד לובלין. שם התקבל לצוות העובדים ונעשה סנדלר המכין מגפיים לסגל הגרמנים במחנה וכך ניצל.
לאליהו ופולה הוס נולדו עוד במחנה העקורים התאומים משה ומאיר וריקי אחותם. בקשתו של מאיר הוס היא כי ירשו לו לשים שלט קטן לזכר אביו שכל כך היה גאה בתרומתו המיוחדת לבנית "יד לבנים" בפ"ת.
קיר לבני הסיליקט
כתבה יעל שהם
תחקיר נוני ירון
הערה לאחר תחקיר במשרד האדריכלים לייט סרדורף התברר כי את הקיר תכנן מר לייטסרדורף לאחר ביקור בפינלנד, שם ראה שימוש באבני סילקט בעיצוב דומה.
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 