איך ניצלתי מהשואה

לכבוד יום השואה, אספר כיצד ניצלתי מהשואה. נולדתי בעיר דורטמונד, שבגרמניה, אור לכ"ה כסלו תרצ"א (14.12.1930), נר ראשון של חנוכה. גרנו בקרבת הורי אמי, ברח' ליאופולד 12. ב-30.1.1933 נבחר היטלר יש"ו, לראש ממשלת גרמניה. הייתי ילד קטן ובלונדיני, טיילתי ברחובות העיר כשבפי שיר נאצי מסורס ומשובש. החיילים שראו אותי לא חשבו שאני יהודי ולכן קבלו זאת בהבנה ובחיוך. מי יודע מה היה קורה לו ידעו שאני ילד יהודי.עם עליית היטלר לשלטון, הכריז שיש להשמיד את היהודים. ואכן התחיל לבצע את זממו:
*27.2.1933 שרפת בניין הרייכסטאג, גל מעצרים וטרור נאצי בגרמניה; *מארס 1933-הקמת מחנה הריכוז הראשון בגרמניה הנאצית: דאכאו; *9.3.1933 – התחלת גל פרעות ביהודי גרמניה ע"י אנשי הס"א ו-Stahlhelm; * 1.4.1933 – יום-החרם נגד יהודי גרמניה; *7.4.1933- חוק האוסר על יהודי גרמניה לעבוד במשרדים ממלכתיים.

הנאצים תפסו יהודים ברחוב וגילחו את זקנם. סבי ר' דוד-אליעזר ביחד עם יהודים נוספים נעצרו ללא כל סיבה. הם ספגו מכות, אך לבסוף שוחררו. היהודים חששו מפני הבאות. אבי, שהיה ציוני, היה ממייסדי 'ברית חלוצים דתיים' (בח"ד, הפועל המזרחי), בדורטמונד. הוא החליט שזה הזמן למימוש שאיפותיו הציוניות ולעלות לארץ-ישראל. סבי וסבתי, לא ראו זאת בעין יפה, "מה תעשו שם במדבר", אמרו, אך אבי לא השתכנע. גם בקשתם, שלפחות אותי ישאירו אצלם, עד שיסתדרו בארץ, נתקלה בסירוב. הייתה זו ראייה נכונה של המצב. אבי שבנוסף להיותו ציוני, היה ממשפחה חסידית וכאביו נסע אף הוא לרבי מבויאן. הוא נסע לר' ישראל מבויאן, בלייפציג, לקבל את ברכתו. הרבי ברכו ואמר לו, שיסע ויזכור כי גם בא"י אפשר להיות יהודי. כששאלתי פעם את אבא מה היה עושה לו היה הרבי אומר לו לא לנסוע? תשובתו הייתה שהרבי אדם חכם, וידע מי אבא ולכן לא היה אומר לו, לא לעלות ארצה. ובאמת הרבי עצמו עלה ארצה בשנת תרצ"ט.

כפי שכבר נזכר היה אבי ציוני פעיל והיה ממייסדי בח"ד. כמו חברים אחרים בתנועות הציוניות, רכשו גם הורי את השקל הציוני. מטרת 'השקל הציוני' הייתה להוכיח כי:
(א) כל הרוכש את ה'שקל' נמנה על ההסתדרות הציונית ומכיר בתכנית בזל: "הציונות שואפת לרכוש מקלט בטוח ע"י משפט-גלוי לעם ישראל בארץ ישראל"

(ב)   ניתנה לו הזכות לבחור לקונגרס הציוני ואף להיבחר.
(הועתק מהמודפס על השקל הציוני).

החלטת אבי לעלות ארצה, התגשמה בספטמבר 1933. עלינו ארצה דרך טריאסט שבאיטליה. הגענו לנמל יפו ושהינו כשבוע בבית עולים. לאחר מכן עברנו לפתח-תקווה, שהייתה אז מושבה קטנה. התושבים הכירו אחד את השני, כולם היו כמשפחה אחת. הרחובות לא היו סלולים, בקיץ אבק ובחורף שלוליות מים. אך הייתה שמחה על השותפות בבניית ובהקמת המדינה.

כתב שמאי עציון

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפורי פתח תקוה, שואה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s