אסתר ראב (1894-1981) – המשוררת הצברית הראשונה

המשוררת הפתח תקוואית, אסתר ראב, שמרדה במוסכמות השיריות של דורה ושילמה על כך מחיר, זוכה בשנים האחרונות להכרה שלה היא ראויה. בטקס לציון מאה שנים להיוולדה אסתר ראב ,סיפרה המשוררת ש' שפרה-:
"הייתה לה תחושה של בדידות גדולה, של זרות כלפי הסביבה שבה היא כותבת ובה היא מתקיימת כמשתתף. יחד עם זה הייתה לה תחושה של נבחרות. היא אמרה לי: 'השירה היא הצד הגברי שבי. היסודות שלי אינם נשיים. אני כותבת שירים גבריים… אילו נולדתי שנית, הייתי רוצה להיוולד גבר. אינני אוהבת להיות ותרנית. בחור יכול להשיב מלחמה. הוא פשוט נותן בוקס בשיניים",

אסתר ראב, דיוקן, צייר גליקסברג חיים

אסתר ראב, דיוקן, צייר גליקסברג חיים


היא נולדה בפתח תקווה ב-1894 להורים שעלו מהונגריה ב1875 והיו ממייסדי המושבה. אסתר, הייתה בת יחידה (היו לה שלושה אחים) לאב נערץ עליה ולאם שהיא שנאה במיוחד. בית הוריה, יהודה ולאה, היה בניין חד-קומתי ובו נולדה בחג הפורים ולכן נקראה אסתר, על שם המלכה, דמות מהמגילה שראב כינתה אותה כעבור שנים "זונה גלותית", בגלל השימוש שעשתה בקסמיה הנשיים. באביה, שהיה איכר וגם משכיל, ראתה גם אב רוחני. כישרונה בלט כבר בילדותה, "החרוזים יצאו באופן אינסטינקטיווי. אבי עוד עמד על זה. כשהייתי ילדה הייתי מדברת בחרוזים והיו צוחקים עלי". כשהייתה כבת 15 וחצי, בסוף 1909, הוציא יהודה ראב את בתו מבית הספר במושבה, שבו למדה כשבע שנים, והורה לה להישאר בבית בעוד חבריה ממשיכים ללמוד וזאת משום שלמדו בכתה מעורבת של בנים ובנות. במשך השנתיים שבהן נשארה בבית היא כתבה יומן, שפורסם לראשונה זמן קצר לאחר מותה ב-81'. "ההורים האלה, עם הרבה אגואיזם שלהם, ומצבי בבית הזה, עם כל התהומות ההולכים ומתרבים, הן אני כל כך רחוקה ולא מובנה ונידחה". בניגוד לרוב היוצרים בני זמנה שהיו עולים חדשים, הייתה ראב ילידת המקום והרגישה קשר עמוק לארץ ישראל – לריחות , לצבעים ולנוף. או כפי שכנתה עצמה – " דרדר השדה".
על שירתה כתבה :"אני יולדת שירים כמו תרנגולת המטילה ביצים. לפעמים יוצא שיר שלם עגול, הוא יוצא כמעט בלי הכרה ואחרי שבוע, כשאני קוראת, אני תמהה אם אמנם אני כתבתי זאת". ספר שיריה הראשון "קמשונים " יצא לאור ב1930 בהוצאת "הדים". נישאה פעמים אך הייתה חשוכת ילדים. ביתה במושבה הפך למקום מפגש לסופרים ומשוררים ואנשי בוהמה. בין באי ביתה היה המשורר אברהם שלונסקי, המשוררת יוכבד בת-מרים והסופר אשר ברש.
כנס אקדמי ראשון על יצירתה של "המשוררת הצברית הראשונה" נערך רק אחרי 25 שנים למותה. חוקר הספרות אריאל הירשפלד, שקרא משיריה ,הדגיש את השימוש הנרחב והנדיר שעשתה בשיריה בשמות העבריים של צמחי הארץ. "ראב גם הייתה חושנית מאוד וכנראה מתירנית", אמר, "וזה הבדיל אותה בצורה חריפה מן העולם ואף יצר ניכור סביבה, בתקופה שבה עדיין רווח המוסר התרבותי היהודי המסורתי".
גם מוסיקה היתה חלק מעולמה. בבית ניגנו ושרו וראב אהבה מוסיקה קלאסית והכירה את הסימפוניות של בטהובן, אבל הטבע והנוף היוו את התשתית לכל. "הטבע היה נפלא, היולי, הסוף הירוק בירקון היה נפלא", כתבה. "היינו נוסעים בקרון והייתי משתעשעת עם אחי, מכה אותם והם אותי, מעולם לא נכנעתי להם. אבא חינך אותי כמו בן, להילחם ולהגן על עצמי". שיריה הראשונים התפרסמו בראשית שנות העשרים, בספר בשם "קמשונים".

"אסתר ראב היא משוררת אדירה", אומרת דנה אולמרט, המלמדת בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית. "אני אוהבת את הנטייה המוטבעת בה לשבור מסגרות, את ההעזה שלה לכתוב בריתמוס חופשי; את זה שהיא חוגגת את המיניות שלה; זה שיש בה הרבה כוח. היא לא מצטנעת ולא מנסה להציג את עצמה כרכה וענוגה. היא לא משחקת את המשחק הנורמטיווי המצופה מנשים. יש לה חופש פנימי וזה מדהים כשחושבים על זה בהקשר ההיסטורי. במובן מסוים היא הסבתא-רבא של יונה וולך. היא לא מנסה לכתוב כמו שאחרים כותבים והיא לא מנסה לכתוב בעברית תקנית. מבחינתה, נורמטיוויות ותקניות הם דברים שנועדו לפירוק. החשדנות שלה כלפי נורמטיוויות אינה תולדה של בורות או חוסר ברירה. זו בחירה מודעת".
אחיינה של אסתר ראב, בנו של בנימין אחיה , הסופר וחוקר תולדות פ"ת ,אהוד בן עזר סיפר את סיפור חייה בספרו "ימים של לענה ודבש" שיצא בהוצאת "עם עובד" בשנת 1998 .

לאחר מותה הביא לדפוס אהוד בו עזר את כל יצירתה שכונסה בשני ספרים: "כל השירים" בהוצאת ביתן-זמורה, 1988 ו" כל הפרוזה" בהוצאת "אסטרולוג" 2001 .

כתבה יעל שהם
הערת הארכיון
קישורים לעמודים ברשת הקשורים לאסתר ראב
קראו בעיתון האינטרנטי שכותב אהוד בן עזר בגליון 123 מתאר את תולדות חייה של המשוררת
בול שהופק לכבוד אסתר ראב במסגרת סדרת בולים שהופקה לכבוד נשים פורצות דרך קישור לעמוד של התאחדות בולי ישראל,

אסתר ראב, קישור לעמוד בויקיפדיה המתאר את תולדות חייה
שירונט, מילים ואקורדים לשירים של אסתר ראב
חדשות בן עזר גליון 333

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אמנות, מנהרת הזמן, נשים במושבה, סופרים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s