תילאנדים עוד לא היו אז

אליהו וסימה עצמוני, היו חקלאים . חקלאים אמיתיים. הםעבדו לבד ובנו את המשק החקלאי שלהם בכפר מעש , בעשר אצבעות. שניהם ביחד בנו את הלול שקיים עד היום , ועיבדו את הקרקע , בה גידלו תפוחי אדמה וירקות לצריכה ביתית, אבל ההתמחות הייתה בתותים. "כנראה סוג הקרקע היה טוב לגידול תות שדה. עד היום מספר החקלאים שנותרו בכפר מעש מגדלים תות שדה מן המובחרים בארץ , בסוג התות ובטעמו המיוחד" כך מספר שלמה בנם של אליהו וסימה , אחד החקלאים הבודדים שנשארו בכפר מעש.
אליהו עצמוני (חימו) , נולד ב1915 בטבריה לשלמה וסימה חימו. משפחה טבריינית ותיקה שעסקה במסחר קטן והתפרנסה בקושי רב. שני בנים ושתי בנות. בגיל צעיר מאד נפטר האב והפרנסה נפלה על כתפי האם. אליהו הילד נשלח ללמוד בבית הספר החקלאי "שפייה", שליד זיכרון יעקב.
אליהו למד את יסודות עבודת החקלאות ואהב אותה מאד, אך אהבתו הגדולה הייתה הנגינה במנדולינה . בית הספר החקלאי – שפייה , התפרסם בכל הארץ בתזמורת המנדולינות הידועה שלו. התזמורת הזו הוזמנה לכל החגיגות והטקסים החשובים שנערכו בארץ. אליהו סיים את חינוכו החקלאי בשפייה כשהוא מיומן בשני מקצועות – חקלאות ונגינת נפלאה במנדולינה. אימו הטבריינית שלא יכלה לכלכל יותר את משפחתה עברה להתגורר בפתח תקווה אצל הדוד אלקיים. אליהו חימו הצעיר מצטרף למשפחתו במושבה ומתפרנס משתי אהבותיו. בחקלאות עבד ביום בבתי האריזה של פרדסני פתח תקווה בעקר אצל משפחת גרף. עם גמר יום העבודה ,היה נודד עם אופניו, ממושב למושב באיזור השרון ובמושבי דרום יהודה ומלמד את הבנים ובנות המושבים בנגינה על מנדולינה. כך לימד בכפר מלל כפרו של אריק שרון, בבית חנן ובבית עובד. בבית חנן נפל ברשתה של בת המושב סימה משיח שמשפחתה עלתה לארץ מבולגריה. השניים שגדלו על עבודת החקלאות , נישאו. סימה עברה לגור בפתח תקווה והצטרפה לבעלה הטרי בעבודה בבתי האריזה לתפוזים.
באותה עת לא היה צעיר בעל ערכים ואיכפתניק שלא פעל במסגרת ביטחונית כי הזמנים לא היו שקטים. אליהו גויס על ידי ההגנה למחלקת הגפירים (הנוטרים),הכוח היהודי שהשתייך למשטרה הבריטית.
בשנת 1934 ביוזמת לוי אשכול מוקמת התיישבות האלף, בה הושיבו פועלים חקלאים מן המושבות הותיקות על הקרקע כדי שיוכלו לבנות בית למגורים ושטח חקלאי קטן לאספקה ביתית. משפחת חימושביינתים שינתה את שמה לעצמוני עוברת לגור בשכונת אל-גבול השייכת היום לכפר מעש. אז ב1934 הייתה זו שכונה עצמאית עליה הוטל התפקיד להוות מגן, מפני חדירת פורעים מקרב ערביי העיירה הערבית "יהודייה". סביב השכונה הוקמו עמדות שמירה את הנשק שהיה בלתי חוקי ונאסר בהחזקתו על ידי המשטרה הבריטית הסתירו בברורות הזבל, שנחפרו בחצרות הבתים. שרות פנוי האשפה הביתית לא היה אז בכפר.
עם פרוץ מלחמת השחרור מתגייס אליהו עצמוני לצבא ולוחם בקרבות לטרון ובמקומות רבים אחרים בארץ.
כפיצוי על שרותו בצבא מאפשרת הסוכנות לאליהו וסימה לקבל חלקות אדמה גדולה יותר ולפתח משק חקלאי עצמאי. המשק של השניים היה ידוע בטיפוחו. כשני חקלאים ותיקים עבדו מבוקר עד ערב בלול ובשדה. הילדים שנולדו דגנית , רוויטל ושלמה עבדו מילדות איתם במשק. פועלים זרים לא עבדו אז,הכל בעבודה עצמית. לפני שהלכו לבית הספר אספו הילדים ביצים בלול שאפשר יהיה לשווקם דרך תנובה עוד באותו היום. פרסו ניילונים להגנת שדה התותים הגדול. גם עם גמר הלימודים עזרו בעבודת המשק. שלמה עצמוני הבן של אליהו וסימה מספר כי " רק לאחר מלחמת ששת הימים ב1967 עם הכנסת הפועלים משטחי יהודה ושומרון ,על פי מדיניות משה דיין החלה לחדור למשקים החקלאיים במושבים העבודה הזרה.עד אז הכול נעשה לבד." במקביל לחקלאות הקים אליהו עצמוני תזמורת מנדולינות גם בכפר מעש. רבים מילדי המושב הטיבו בפריטה על המנדוליה בזכותו.
לאחר האינתיפדות,כשפסקו הפועלים הערבים לבוא, החלו לעבוד בשטחי החקלאות הפועלים התילאנדים. " הבנות שלי קצת עזרו באיסוף ביצים. אבל הבנים שלי, קרביים בצבא אבל מפונקים בבית" מסכם שלמה עצמוני.
אליהו עצמוני נפטר כבר לפני שלושים שנה. סימה אשתו ממשיכה עד היום ועוזרת לבנה שלמה להחזיק את המשק החקלאי לתפארת.
כתבה יעל שהם

סימה ואליהו עצמוני

סימה ואליהו עצמוני

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה מנהרת הזמן, עבודה עברית, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s