"תולדות חייו כבירי העלילה של אברהם שפירא- שומרה ומגינה הנאמן של פתח-תקווה אינם, בעצם, אלא תולדות חייה של המושבה, באופן שלפירוט את כל פרשת מעשיו הנועזים של גיבור לוחם זה – משמע לחזור על חלק הגון מפרטי כישלונותיה וניצחונותיה של המושבה."
כך מתחיל הפרק המוקדש לאברהם שפירא – השומר האגדי , " בספר היובל" של המושבה פ"ת בשנת 1929.
פתיחה זו היא עצמה עדות להערצת האיש עוד בחייו והתודה שרוחשים לו תושביה של פ"ת בתקופותיה הקשות ביותר.
אברהם שפירא נולד בשנת תרל"א (1871), בכפר מיכילובקה שבדרום אוקראינה. בכפר קטן זה שבקושי כלל מנין יהודים , נולד ארבע שנים מאוחר יותר (1875) המשורר הדגול דר' שאול טשרניחובסקי. המשפט המפורסם שכתב המשורר " האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" נותן תיאורי טבע נפלאים של אזור זה בו וגדלו משפחות שפירא וטשרניחובסקי.
" ירדו במורד ונעלמו כל בתי הכפר, אך הטחנה נראה על ראש גבעה רמה מורידה ומעלה כנפיה זרועות ענקים : משם שולחת את ברכת פרידתה, ורחבי ערבות וכרים סבו עליהם מסביב, מרחב בן-חורין ואין גבול ויפעת פראים ואדירים."
נראה כי הילד אברהם , הושפע מנופי פרא אלה ומרחבי אין סוף, טיפח בו את השאיפה לחופש וזקיפות הקומה בפני המתנכלים לאיכרי המושבה .
אבי המשפחה , יצחק צבי היה סוחר אמיד ואהוב ומכובד על הגויים בעיירה. למעשה היה הראשון מבני המשפחה שלאחר שושלת יוחסין של 42 רבנים, החליט לבחור בהוויות העולם המקרבות לדעתו את האדם לתכלית חייו.
אמו של שפירא, ביילה נזכרת כאשת חייל הדואגת לבני ביתה ולכל קשיי היום, אלמנות ויתומים.
דמות מפורסמת נוספת אחיו של יצחק –צבי היה פרופ' הרמן שפירא מראשוני וגדולי הציונים והפעילים בהגשמתשיבת ציון, שיזם והקים את הקרן הקיימת לישראל ופעל להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים.
אברהם ורחל שפירא עם בנו הבכור, צלם ותאריך לא ידועים
בהגיע אברהם לגיל עשר מחליט אבי המשפחה לעלות לא"י. מסיפוריו של אברהם הוא רואה את ראשית עליית המשפחה ,עשרות שנים קודם כאשר זקנתו דרז'נה שעלתה לארץ ישראל באניית מפרש על אף סכנת-נפשות . מורשת אהבת ארץ ישראל זו אותה ינק מילדותו השפיעה על דרך חייו לכל אורך חייו.
ונביא כאן את סיפור גבורתו הראשון כפי שסופר על ידו. כאשר היה נער בן 14 עלו עדרי השכנים הערבים על אדמות איכרי פתח תקווה וכילו את הגידולים החקלאים. הזלזול של הערבים בחקלאים ובעיקר קריאתם המזלזלת, ה"יהוד" ,פגע בו או כפי שכתב "כל דמי הצעירים רתחו בי בשמעי בכל פעם את המימרא הזאת מפי ערבי". באחד מימי השישי בשעה שהתחילו לבנות את רחוב "חובבי ציון", נפוצה שמועה כי ערבים תקפו אחדים מן היהודים באזור ואדי אל עסל. עם מקל ביד רץ הנער אברהם מבלי שהוריו ידעו והגיע למקום ההתכתשות. מספר הערבים היה פי חמישה ממספר היהודים. בידי היהודים לא היה נשק. היחידי שנשא אקדח היה יהודה ראב, אך התקלקל ולא הצליח לירות. באותו הרגע הניף ערבי מקל והיכה בשומר השדות שנפל ומת. בראות הצעיר אברהם את המקרה החליט להצטרף לאלתר וינקלר כשמקל בידו ונאבק עם האויב. מאבק המקלות נערך רק כדי למשוך זמן עד שתגיע עזרה גדולה יותר מהמושבה. אולם המקל נשבר ואלתר וינקלר שכב פצוע ואקדח ערבי כוון לעבר אברהם שפירא. כדור אחד נורה ופגע בידו והוא חיכה לירי הבא. לפתע יצא זקן מקרב ציבור המתפרעים וקרא להם " אל נא תראו את גבורתכם על נער יחידי בשדה . דם ילד גיבור שבמקל בא לקראתנו. הבו גודל לנער הזה". וכך ניצל אברהם שפירא ומכאן הפך לגיבור המושבה.
אברהם שפירא נפטר ב1965 .
כתבה יעל שהם
הערת הארכיון
קישור לעמוד "ראשונים" האתר הערייה ערך "אברהם שפירא"
אברהם שפירא
אברהם שפירא קישור לויקיפדיה
בית אברהם שפירא
אברהם שפירא שומר או אגדה? אתר פסג"ה
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 