נחמן סירקין

לזכר נחמן סירקין ז"ל
בעברה המזרחי של פתח תקוה נוסד ב-1936 מושב העובדים "כפר סירקין" לזכרו של ד"ר נחמן סירקין ז"ל. במרוצת השנים נקרא גם שדה התעופה הסמוך על שם סירקין והקניון שהוקם ליד הצומת של כביש הפניה לכפר סירקין מדרך לוד נקרא אף הוא "סירקין".
נחמן סירקין היה אישיות ציונית, הוגה דעות חשוב וממנהיגי מפלגת "פועלי ציון" (שנטמעה במשך השנים במפלגות הפועלים האחרות).
אנסה בשורות הבאות לספר על דרכו של נחמן סירקין ופעילותו הציונית, אישיותו ויחסיו עם עמיתיו ובני משפחתו. אני מסתמך בכתוב להלן על ספרה של בתו, מרי, "אבי, נחמן סירקין" שנוסחו בעברית יצא לאור בשנת תש"ל (1970) (עותק של הספר נמצא בספריית "הארכיון לתולדות פתח תקוה על שם עודד ירקוני" , פריט 8483 )
נחמן סירקין נולד בשנת 1868 בעיר מוהילוב שבאימפריה הרוסית הצארית (כיום – בלארוס). העיר שכנה ב"תחום המושב" – אזור שהותר להתיישבות יהודים אך היו קיימות הגבלות ליציאת יהודים ממנו). משפחתו היתה אמידה, בורגנית, שאיפשרה לו לגדול ולהתפתח בבטחון ולרכוש השכלה חילונית גבוהה (זכות שנמנעה מיהודים רבים, הן עקב קשיים כספיים והן בגלל הגבלות שהוטלו על ידי השלטון הרוסי הצארי). על אף היותו של נחמן נצר למשפחת רבנים ידועה, ועל אף עיסוקו המתמיד של אביו בלמוד תורה וגמרא, פרק סירקין הצעיר את עולה של מסורת המשפחה האדוקה, כמו גם אחיו ואחיותיו שבחרו ללמוד מקצועות חילוניים. נחמן סיים את בית הספר התיכון בתחילה במוהילוב ובהמשך בעיר פינסק. את לימודי היהדות והתורה השלים בעזרת מורים פרטיים ששכרו לו הוריו.
בשנות ה-80 של המאה התשע עשרה החלה התעוררות ציונית משמעותית בקרב יהדות אירופה. מאמרו של פינסקר "אוטואמנציפציה" שניתח את מצב היהודים והציע להגיע לשוויון זכויות ועיסוק ליהודים באמצעות הגירה לארץ ישראל, עורר תקוות. כמו כן נפוצו הידיעות על הקמת המושבות העבריות הראשונות בארץ ישראל מה שהעלה את הציונות על סדר היום בחברה היהודית. ארגון "חובבי ציון" הוקם ב – 1884 על ידי פינסקר וחברים נוספים שפעלו לסיוע למושבות העבריות בארץ. סירקין הצעיר נמשך לאגודת "חובבי ציון" שקיימה פעילות בעירו. בתקופה ראשונית זו של התנועה, היו חילוקי דעות ברחוב היהודי האם להגר לארה"ב או לעלות לארץ ישראל. בויכוח שנערך בסניף תנועת "חובבי ציון" טען אז סירקין כי עדיף ליהודים להגר לאמריקה, אותה תיאר כ"המדינה הדמוקרטית ביותר בעולם". דעה זו של סירקין עוצבה במסגרת של בעלי דעות "טריטוריאליות" שטענו כי הציונות או פתרון שאלת היהודים אינו בהכרח בארץ ישראל וגם מקום אחר אשר בו יקבלו היהודים זכות להקים בית לאומי הוא פתרון רצוי.
שאלת "אוגנדה" שאותה הציג ד"ר הרצל, חוזה המדינה, בקונגרס הציוני השישי בשנת 1903 לא נפתרה באותו הקונגרס והוחלט רק על הקמת ועדת בדיקה, אבל למרות התנגדות רבה של חלק מהמשתתפים בקונגרס, היה סירקין ממצדדי ההצעה, מתוך הערכה שהקשיים לקבל מהמעצמות הסכמה להקמת "בית לאומי" בארץ ישראל הם רבים וסיכוייה קלושים. בשנים מאוחרות יותר כשעבר סירקין לארה"ב התעניין באפשרות של קבלת היתר להקים בקנדה את "הבית הלאומי" אבל רעיון זה לא התממש. בשנים הבאות תמך סירקין בהתיישבות בארץ ישראל, אם כי היה בר פלוגתא למנהיגים ציוניים אחרים לגבי הדרך ליישב את ארץ ישראל.
בגיל 19 החל סירקין לכתוב מאמרים בכתבי עט יהודיים, באותה תקופה תמך במתנגדי שלטון הצאר ברוסיה. עקב דעותיו אלו נאסר על ידי השלטונות אך שוחרר אחרי תקופה קצרה. עקב איסור האוניברסיטאות ברוסיה על קבלת סטודנטים יהודים, עזב נחמן סירקין את ביתו , בהיותו בן 20 היגר לברלין בגרמניה, שם התחיל ללמוד פילוסופיה. לימודיו לא התנהלו ברציפות ואת תואר הדוקטור לפילוסופיה קיבל רק בשנת 1903 בהיותו כבן 35.
בשתי שנות לימודיו בברלין, ההקצבה הכספית שקיבל נחמן סירקין מהוריו היתה זעומה והוא נאלץ להצטמצם בהוצאותיו. היה אוכל מזון בסיסי בלבד, שכן בדירת מגורים זולה עם שותפים. השיג מזון גם מדוגמאות פרסומת של חברות שאותן שכנע לשלוח לו את הדוגמאות כדי שיכתוב עליהן ביקורות לעיתונים. כמו כן עבד בהוראה פרטית, תרגומים וכתיבה לעתונים.
שיחות וויכוחים רבים נערכו בין הסטודנטים. הנושאים העקריים היו התנגדות למשטר הצאר ברוסיה, הסוציאליזם והלאומיות. בתקופה זו גיבש סירקין את דעותיו כשתמך גם בסוציאליזם וגם בלאומיות. הוא הרבה להשתתף בשיחות וויכוחים והתגלה כדובר נלהב ומרתק.
סירקין השתתף בקונגרסים הציוניים בהנהגת תאודור (בנימין זאב) הרצל, ונתגלה כנואם חריף, שלא חושש להביע את דעתו ולהתעמת עם דוברים אחרים.
חייו האישיים: נחמן סירקין נישא לבתיה שאותה הכיר בעת לימודיו באוניברסיטה בברלין. מנישואין אלו נולדה בתו מרי. המשפחה נדדה לפי מקומות עיסוקיו של סירקין , לפאריס, שוב לרוסיה ואח"כ לארה"ב. בניו יורק פקד את המשפחה אסון, כאשר בתיה, אשתו של נחמן סירקין מתה ממחלת ריאות והיא בת 36 בלבד במותה. ב-1920 נישא סירקין לאחותה של בתיה, מאשה, וממנה נולדה בתו השניה – צביה. סירקין ביקר בארץ ישראל בשנת 1920 במסגרת ועדת חקירה מטעם "פועלי ציון" לגבי אפשרויות ההתיישבות בארץ. לאחר סיורים בישובים בארץ ועבודת כתיבת סיכומיו שב לארה"ב. כתביו:
מאמרו החשוב של סירקין "שאלת היהודים והמדינה היהודית הסוציאליסטית" הופיע בגרמנית בשנת 1898. לפי דעתה של מרי סירקין, בתו של נחמן סירקין, חשיבותו של מאמר זה (שהופיע בפורמט של קונטרס – חוברת) היא בין החשובים שבמאמרים בנושא הציונות ויכול להחשב בשורה אחת עם ה"אוטואמנציפציה" של פינסקר ו"מדינת היהודים" של הרצל.
האמצעים להגשמת ההתיישבות הסוציאליסטית במדינת היהודים: לדעתו של סירקין המובעת במאמר, ההתיישבות של היהודים בארץ ישראל תצליח רק אם תתבסס על מערכת כלכלית סוציאליסטית. מערכת כזו תבטיח שוויון בין האזרחים ותמנע ניצול כפי שקיים במשטרים האירופים בהם בעלי בתי החרושת ובעלי האחוזות מנצלים את עובדיהם הפרולטרים. סוציאליזם בלי ציונות אולי יבטיח זכויות מסוימות לפועלים יהודיים אבל האנטישמיות לא תעלם ותמשיך אפליית היהודים בארצות הגולה. ציונות בלי סוציאליזם תמשיך את עוות המשטרים המנצלים את מעמד הפועלים. לכן רק ציונות סוציאליסטית תקדם את מעמד היהודים, את זכויות הפרט, שוויון בפני השלטון שכן היהודים יזכו בשלטון עצמי, ואת מצבם הכלכלי. לדעתו של סירקין, מסירת קרקעות המדינה היהודית לידי ההון הפרטי תביא להתחרות בין היצרנים שתגרום להעסקת פועלים לא יהודים ששכרם זול יותר ובכך לאבטלה בין הפועלים היהודים. (נבואה שהתגשמה בחלקה כאשר פרדסני פתח תקוה ומושבות נוספות העדיפו את הפועלים הערבים הזולים והביאה למאבק למען "עבודה עברית") לעומת זאת התיישבות קולקטיבית על קרקעות המדינה תביא לידי שוויון בין המתיישבים ותימצא תעסוקה לכולם.
עקרון הגודל: השקעות במיכון חקלאי ושכלולים טכנים אחרים יכולים להצליח כאשר הן מבוצעות בהיקף גדול, בעל חלקת אדמה פרטי לא יהיה מסוגל לבצע השקעות גדולות כאשר היבול הצפוי מאדמתו לא יהיה רב מספיק כדי להצדיק השקעות אלו. אבל קולקטיב של חקלאים יכול להשקיע באמצעי ייצור שיסייעו לעיבוד שדותיהם של כל חברי הקבוצה ויגדילו את התפוקה. (על פי עקרון זה ניסו מייסדי עין חרוד ובראשם שלמה לביא ז"ל להקים קיבוץ גדול שימנה אלפי חברים שמחזיקים משקי משנה בכמה נקודות).
קיום הסתדרות ציונית שתטפל בצד הרעיוני והארגוני של צבורי היהודים בגולה והכנתם להתיישבות החדשה. הקרן הלאומית: גיוס כספים למטרת רכישת הארץ לצורך הקמת המדינה היהודית. הבנק הלאומי : יסייע בהלוואות למטרות לאומיות כגון ההתיישבות והקמת אמצעי הייצור. קיום קונגרסים ציוניים רכישת הארץ: קניית אדמות המדינה למען הכלל והחכרתם למתיישבים לפי צרכי העם: להתיישבות חקלאית, עירונית ותעשייתית. סירקין התייחס לאפשרויות של רכישת ארץ ישראל כולה מהשלטון התורכי, או באמצעות כספים שיגייס העם היהודי, או בהפעלת לחץ מדיני באמצעות המעצמות, או להמריץ את שאר העמים המדוכאים תחת השלטון העותומני למרוד ולדרוש עצמאות ובמסגרת זו יקבלו היהודים את ארץ ישראל. תגמול לעובדים: סירקין הציע שיטת מתן שכר לעובדים בקולקטיבים שתתחשב בשעות העבודה של העובדים ובפופולאריות של העיסוק. למשל הציע כי שעת עבודה בחקלאות, שאת העיסוק בה הוא מגדיר כ"שעת חדוה" תהיה הבסיס ונחשבת לשעה אחת. אבל שעת עבודה בתעשייה "בעבודה משעממת" תהיה שווה לשעתיים. לדעתו של סירקין יום עבודה של 4 שעות בחקלאות יהיה מספק מבחינת התגמול הכספי לאורח חיים הגייני ונוח ואף להחזר הלוואות וריבית. אבל תינתן חרות לרוצים בכך, לעבוד שעות נוספות ולשפר בכך את רמת חייהם. פעילות בשעות הפנאי: סירקין מעודד כל פעילות חיובית בשעות שמחוץ לעבודה. רואה בברכה פעילות אמנותית פלסטית וספרותית ומציע לאפשר לאמנים למכור את יצירותיהם ולהשיג בכך תוספת להכנסתם.
במאמר מובעים גם רעיונות בקשר לניהול המדינה, שמירה הבטחון וחתירה לשלום. אינני רוצה בסיכום קצר זה לבקר את רעיונותיו של סירקין על הקמת המדינה הסוציאליסטית, ארצה אבל לציין כי כמה מרעיונותיו אומצו על ידי הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל. הוקם בארץ משק הסתדרותי גדול שכלל מפעלי תעשיה, בניה ופתוח השייכים לכלל חברי ההסתדרות, הוקמו קואופרטיבים לתחבורה ולצרכנות, הוקמו הקיבוצים על בסיס קולקטיבי של כל משק בנפרד, ועזרה הדדית בין המשקים של כל תנועה קיבוצית. דרך אגב אציין כמו כן כי קבוצת "אחוה" שהוקמה בפתח תקוה בשנת 1914 – קבוצה קבלנית לקבלת עבודה במושבות, הושפעה מרעיונותיו של סירקין, ביוזמתו של יעקב פרוז'נסקי (אחוה) שעלה לארץ מקנדה בשנת 1913. וכדוגמת קבוצת "אחוה" הוקמו על ידי ההסתדרות הכללית קבוצות קבלניות של עובדים בבנין ובחקלאות בכמה מושבות נוספות. מי שטיפל בהקמת הקבוצות הקבלניות הקואופרטיביות הללו היה נטע הרפז שלפני כן היה בין מייסדי "אחוה".
סוף דבר. ד"ר נחמן סירקין נפטר בניו יורק, ארה"ב, בשנת 1924. לאחר קום המדינה הועלו עצמותיו ארצה ונטמנו בבית הקברות לבכירי תנועת העבודה בקבוצת כנרת. בטקס הטמנת עצמותיו של סירקין ב – 1951 , אמר ראש הממשלה דוד בן גוריון: " ד"ר סירקין, חזונך עוד יתקיים בארץ ישראל".
כתב חזי ראובני בעקבות קריאת הביוגרפיה של נחמן סירקין

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s