למה נדרשתי לספר לכם אודות ד"ר מזי"א רופא המושבות. ארכיונים אישיים מזמנים לנו הפתעות והתרגשויות. אחת מהן הייתה אתמול. בעת סידור אוסף ספרי הרפואה של ד"ר פלר שהיה מנהל בית החולים "השרון" נתקלתי בספר עב כרס גדול ושחור. מבט מהיר אני מזהה שזהו מילונו המפורסם "ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע" שכתב ד"ר מזי"א וערך ד”ר שאול טשרניחובסקי. המילון יצא לאור בשנת 1934. מייד צללתי בין שורות המונחים והמחלות שפתאום קבלו שמות בעברית קראתי את ההקדמה שכתב חיים נחמן ביאליק. אנחנו מכירים את משפחת מזי"א והקשר למושבה פתח תקווה. אבל, גדולתו של האיש והשפעתו גדולה ומשמותית.
אהרן מאיר מזי"א 1858 – 1930, מקור ויקיפדיה
ד"ר אהרון מאיר מזי"א היה איש רב פעלים ודמות נדירה ביישוב היהודי המתחדש בארץ יישראל בכלל ובירושלים בפרט. פעיל ציוני חשוב, רופא מושבות הברון, מהנדס, פרדסן, מלונאי ורב מוסמך. בנוסף היה איש השפה העברית אשר המציא בה מילים רבות. בין באי ביתו נפגשו דמויות מרכזיות כמו: אליעזר בן יהודה, ח.נ. ביאליק, שאול טשרניחובסקי, הרב קוק, בוריס שץ ואחרים שהיו שותפים במפעלים ובפעילות הרבה בה היה חלוץ ושותף.
המושבה פתח תקווה נתנה מקום של כבוד לד"ר מזי"א. בספר היובל שנכתב במלאת חמישים שנה ליסוד פתח תקווה מעלים על נס את העובדה שבאותה שנה חלים גם יובל ה- 70 של ד"ר מזי"א וגם מלאות 40 שנה "לבואו של בעל היובל לא"י לכהן בתור רופא במושבות העבריות ביהודה, יצטרף איפה יובל החמשים של המושבה לחג כפול ומשולש" (ספר היובל עמ' תלג'). פרנסי המושבה זוכרים לו חסד גדול על היחס המיוחד שקבלו לאור מצב הבריאות הרע עקב מחלת הקדחת. במיוחד אצל האיכרים הראשונים שישבו על חוף הירקון (הירקונים נ.י.). מזי"א יעץ לברון לנטוע יער אקליפטוסים בסביבות המושבה כדי לנסות למגר את מחלת המלריה. הם זוכרים כיצד היה בא למושבה בתנאים קשים של קיץ וחמסינים, ימי גשם כשנחל המוסררה עלה על גדותיו וד"ר מזי"א נאלץ לעבור בו תוך סכנת טביעה.
הוא היה בין הראשונים שהבינו שהיישוב לא יוכל להתקיים על ענף כלכלי יחיד (היין) ונמנה על ראשוני נוטעי הפרדסים. בפתח תקווה נטע את "פרדס מזי"א" והעסיק בו פועלים עבריים בלבד ויחד עם שמשון רוקח מיפו ויהושע שטמפפר, נמנה על מייסדי אגודת "פרדס" וכיהן כיו"ר האגודה עד מותו בשנת בהתר"צ, 1930.
אורזים בפרדס מזי"א. מימין עומד ד"ר מזי"א, תצלום מאוסף הארכיון
בין הגלופות של הספר היובל השני שלא הודפס קיים דוח גדול שכתב מזי"א אודות מצב הבריאות בין השנים תרס"ה- תרפ"ח (1905-1928). מסמך מרתק אודות התנהלות "מערכת הבריאות" במושבה. הקמת "טיפת חלב", מצב הסניטריה בבתי הספר, טיפול במחלת "הגרענת", הקמת קופות חולים ומוסדות רפואה מסודרים.
מזי"א, נולד בשנת 1858 בחבל מוהילב ברוסיה. לפירוש שם משפחתו יש יותר מגרסה אחת: יש האומרים שאלו ראשי תבות של "מזרע יהודים אנוסים" (מזרע ישראל איסרלין). נפטר בשנת 1930.
ד"ר אהרון מאיר מזי"א (יושב) רופא בית החולים שברחוב נחמה, בצריפים. שנות השמונים למאה ה- 19
מתוך אלבום משפחות של ראשון לציון
מזי"א הצעיר למד בישיבת מיר ונחשב לעילוי. אולם רוח ההשכלה משכה אותו אליה. הוא שילב לימודים תורניים עם לימודי חול. בשנת 1876 הגיע לברלין ללמוד בבית מדרש לרבנים לתואר רב. במוסד זה למדו גם פילוסופיה, הסטוריה ספרות וכד'. במקביל למד גם לימודי הנדסה בפוליטכניקום. אחר זמן הגיע למסקנה שלימודי ההנדסה שלו לא מתאימים כי הארץ זקוקה יותר לרופאים, ובקיץ 1884 נרשם ללימודי רפואה. יותר מאוחר התמחה במחלות פנימיות, עור ועיניים בפריז.
הוא נחשף גם לתנועת חיבת ציון ולסוציאליזם והוא וחבריו חברו גם לתנועה הסוציאליסטית הגרמנית. כבר בגולה הבין את חשיבות עלייה לארץ ישראל והיה שותף לייסוד אגודה בשם "ניר" שעודדה יהודים להתיישב בארץ ישראל. לאחר ביקור הברון רוטשילד בארץ ישראל ולנוכח מצב הסניטרייה והרפואה ביקש ממנו, הברון, לנסוע לארץ ולהיות רופא במושבות יהודה (ראשון לציון, פתח תקוה, עקרון וגדרה) ומזי"א קיבל זאת ברצון ועלה ארצה (1889) והתיישב בראשון לציון בה הקים בית חולים (1890) ובית מרקחת בו היו תרופות יקרות מציאות.
הוא התמחה בריפוי מחלות מקומיות כמו קדחת, גרענת, דלקת קרום המוח ופעל רבות כדי להעלות את רמת התברואה הירודה. הוא נאלץ לעבור ממושבה אחת לרעותה ברכיבה שגזלה זמן רב, אבל הוא עשה חיל בעבודתו ומסירותו לא ידעה גבול. תפקידו כרופא המושבות הסתיים עם מעבר המושבות מרשות פקידות הברון ליק"א.
דר' מזי"א המשיך להטיף בכל כוחו בנושא שמירת ההיגיינה שכן יותר נכון למנוע את המחלות בטרם תבואנה מאשר לטפל בהן כאשר הן תוקפות. "ערבי קריאה" שקיים הוא דיבר על דרכים וכלים לשמירה על היגיינה ועל דרכים למניעת מחלות עיניים וקדחת.
אחת מפעולותיו היותר חשובות היתה במסגרת ועד הלשון בו היה חבר.
יחד עם בן יהודה, עם זאב יעבץ ועם יחיאל מיכל פינס חלוצים ומחדשי עברית פעל רבות ליצירת מונחים רפואיים בעברית. סייע לבן יהודה כשעבד על מילונו הגדול. כתב ופרסם מאמרים בעיתונו "הצבי" הקשורים בחידושים וחקר השפה העברית. יחד עם דוד ילין ואליעזר בן יהודה ייסד את "ועד הלשון העברית" והיה נשיאו השני במשך שמונה שנים. גולת הכותרת של מפעלו הבלשני הוא המילון הרפואי הגדול שעבד עליו שנים רבות, ואשר יצא לאור בשנת 1934 רק אחרי מותו. "ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע" בעריכת דר' שאול טשרניחובסקי, המשורר והרופא, ועם הקדמה שנכתבה על ידי ביאליק. מחידושיו הלשוניים: שעלת, גזזת, גרענת, אדמת, בצקת. עם מות בן יהודה בשנת 1922 היה מזי"א סגן נשיא הועד ובשנת 1926 היה לאחד מנשיאי הועד.
בספרו "דבר עברית" כותב ד"ר יוסי לנג על מרקם היחסים בין גדולי הדור כמו: מזי"א, בן יהודה, בוריס שץ ואחרים שראו את התחדשות הציונות לא רק באופן המדיני כפי שראה הרצל. אלא, גם בהיבטים של התחדשות שפה ודימור עברית, תרבות ואמנות.
מזי"א היה חבר קרוב מאוד למשפחת בן יהודה. אף היה רופאו האישי, עמד ליד מיטתו בטרם נפטר. כתב עליו בן יהודה:
"מנהגי בקביעת שמות למושגים מדעיים בפרט בענייני מחלות ורפואות להתיעץ עם ידידי דר' מזי"א שהוא בן סמך לדבר, הן מבחינת המדע והן מבחינת הלשון."
וסיפר בוריס שץ בחגיגת יובל 70 למזי"א:
"באחד מהלילות האלה שעד אז לא ראיתי כמוהם מימי, יצאתי לראות את ירושלים, הישנה כולה בחושך. רק בשני בתים ראיתי חלונות מוארים עד שעה מאוחרת. למחר נודע לי שאחד החלונות הוא של אליעזר בן יהודה ז"ל והשני של דר' מזי"א יבדל לחיים. ביקרתי אותם ונהיינו לידידים. שניהם עסקו בעבודה גדולה, בן יהודה במילון השפה העברית ודר' מזי"א במילון מדיציני."
הוא השתמש הרבה במילים במשקל "פעלת" למחלות כמו: אדמת, קצרת (אסטמה), כלבת, צהבת, בצקת. אבל היו לא עוד חידושים שלא במשקל הזה כמו שנית (סקרלטינה), אסכרה (דיפטריה) צרדה או צלחתה (מיגרנה).
להלן דוגמאות לשמות מחלות אותם חידש ולא כולם נקלטו:
משקל פעלת – אדמת, בהקת, בהרת, גדמת, גזזת, גחלת, גרבת, גרענת, דלקת…..
משקל פעילה – כוויצה, נקיעה, סלידה, רעידה, תפיחה, תקיפה….
במשקל פיעול – גיהוק, דלדול, טיפוס, כילוי, עיטוש, עיפול, פיהוק, פרפור, שיהוק, תלתול…..
בסיומת ית – אבבית, גוממית, זאבית, חזזית, חזירית, חספנית, חפפית, חרדלית, נשית, עווית….
בכנס יובל השבעים, 1929 מתאר ביאליק את חמש עטרות בהן זכה מזי"א.
"– ד"ר מזי"א חתן הערב זה לכמה עטרות, ואני זוכר חמש מהן: עטרת חכמת הרפואה, עטרת הבלשנות, עטרת מהנדס, עטרת מעשים טובים בעבודתו הצבורית ועטרת ההוראה. עתה זכה לעטרה נוספה וחשובה, עטרת תפארת שיבה. אני כשלעצמי חושב את עטרת הבלשנות ליותר חשובה, כי "החיים והמות ביד הלשון", בלי לשון אין חכמה, אין תורה ואין רפואה. לפנים בישראל – סתם דוקטור הוא זה שאינו יודע צורת "אלף", דבר זה עלול היה אפילו למעט את דמות הדוקטור שבו, עד שלרוב השתדלו לכסות על זאת גם אלה שידעו קצת. אני מעלה בזכרוני רק יחידים שצרפו תורה לרפואה, את בוקי בן יגלי ואת צ'רניחובסקי, ואחד מהם הוא ד"ר מזי"א."
דר' מזי"א נפטר ב – 1930 .
-
- ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע שכתב ד"ר מזי"א
הספר " חמש עטרות" מספר את סיפורו של "הגאון שלא מיצא את עצמו". סמדר ברק כותבת אודות דמותו המשמעותית רבת הסתירות שלא זכתה להרכה הראויה " "במהלך הקריאה מתגלה לקוראים דמותו רבת הפנים של מזי"א, מצעירותו ועד זקנותו: יתמות וילדות חסרת ביטחון, נעורים סוערים בקרב המהפכנים הצעירים, לימודים ומחקרים מלאי סקרנות ועניין, עושר ורוחב לב, קפדנות וקצרות רוח, של רופא חד עין שאהב בכל לבו את ילדיו ואת אשתו."
כיום בית מזי"א עבר שימור ושיפוץ הוא משמש כיום בית לקבוצות תיאטרון ירושלמיות. אחת ההצגות שמעלה תיאטרון פסיק היא "הבית של דוקטור מזיא" המספרת את סיפורו של האיש רב פעלים
נוני ירון
אחראית אוספים מיוחדים
מנהלת תוכן
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 