"הפטישניקים"
מקצוע הולך ונעלם, כך נקראו עובדי המחצבות במגדל צדק שהפעילו את הפטישים שברו ופצחו את הסלעים. סיפורו של יונה חיימוב חבר גדוד העבודה שעבד בכבישי הדרום וכבישי החוף בשנות ה- 20.אלו הותיקים בעלי ניסיון היו מבוקשים במיוחד כי הם ידעו לעבוד עם הפטיש הגדול. "הפטישניקים" יונה חיימוב היה "פטישניק".בשנים שלפני המאורעות רוב הפועלים היו ערבים. אחרי המאורעות החליפו אותם יהודים.יונה מספר בראיון למורדכי רייכר על העבודה במחצבה.
חיימוב יונה וסלבה, תמונה באדיבות זלמן חיימוב בנם
לשאלה האם היה קשה לעבוד במחצבות ענה יונה:
"להרים פטיש במשקל 15-14 ק"ג ולפוצץ אבנים כבדות שמונה שעות ביום זו לא מלאכה קלה" חיימוב זוכר את הימים הראשונים. כשהייתה מגיעה שעת הצהרים כבר לא היה כוח לאכול, היה שוכב "ברוג" על ערמת אבנים. במיוחד היה קשה בקיץ, אז היו רצים לבריכת המים לשטוף את הגוף ולהרוות את הצמאון.
חיימוב מסביר את העבודה "כמובן שזה היה מותנה בכוחו של העובד, אך יותר מזה בתפיסת העין שלו. חשוב היה לדעת כיצד ל"השכיב" את האבן והיכן לתת את המכה כדי שהאבן תתבקע ותתפורר לרסיסים. אוי למי שלא ידע את העבודה.
אלו היו מסובבים את האבן כדי להגיע לזווית הנכונה. משקלן של אבנים יכול היה לעלות על משקל טון אחד. האבן הייתה מקבלת צורה של בצל, "ציבלה" שהייתה מקשה עוד יותר את מלאכת הביקוע.
לשאלה כיצד עבדו היהודים מול הפועלים הערבים ענה חיימוב כי היהודים לא נפלו ביכולת ויעילות העבודה מן הפועלים הערבים.
אחרי שהפועלים היהודים התרגלו לעבודה נקבעה נורמה של מכסה אותה היו צריכים להספיק ביום עבודה. לארח שעמוד במכסת העבודה החלו המעבידים לערער על גודל המכבה. החלו ויכוחים גדולים ואספות פועלים סוערות. בהתערבות מועצת הפועלים נפתרו הבעיות.
העבודה במחצבות הופסקה בעקבות אירועים שונים. לימים החודשה העבודה במגדל ויונה חזר לעבוד בחציבה. הוא מספר לרייכר בעיניים נוצצות " מה לעשות, התגעגעתי לפטיש הגדול"
סיפורים נוספים אודות עובדי מחצבה מגדל צדק נתן לקרוא בספר "העמדה הקידמית" שליקט עיבד וערך מרדכי רייכר
העמדה הקידמית, כריכת הספר של מרדכי רייכר
נוני ירון
אחראית אוספים מיוחדים
מנהלת תוכן
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 