קליטה בפועל בגבעת השלושה של העולים מהכשרות "תל-חי" וקלוסובה.

חששות החברים הותיקים מאידיאולוגיה קומוניסטית של חברי קלוסובה.

מעיון בפרוטוקול האסיפה הכללית ביום 16.3.1929 משתמע כי קבוצות ההכשרה "תל-חי" ו"קלוסובה" נקלטו כבר בגבעת השלושה. החבר קורין טען באסיפה שמצב הרוח של החברים הותיקים אינו טוב והרגשת החברים החדשים גרועה יותר. מדבריו: "… יש גם בין החברים הותיקים מצב רוח מדוכא, ביחוד הוא ישנו אצל החברים מהעליה החדשה. אני חושב שהעבודה התרבותית היא חשובה מאד ופה במקום הזניחו לגמרי את העבודה הזו. החבר מרגיש את עצמו פה רק כפועל שאחרי העבודה הוא הולך לישון. וברור שאין לחבר שום סיפוק…"
עוד סיבות שמוצא החבר קורין לחוסר הסיפוק של החברים: ההנהלה גוזלת את האחריות מהחברים ורוב החברים אינם יודעים פרטים על הרקע להחלטות ההנהלה.
יחסי החברים הם הנושא החשוב ביותר כעת לקיומה של ה"גבעה", יותר חשוב מאשר בעיות משקיות כגון החלטות אם לקנות פרדות או לא, או אם למכור משהו מרכוש המשק.
בעיית מחסן הפרודוקטים: קורין שואל:" למה למשל מחסן הפרודוקטים סגור ? יש פה שיטה כזו שאינה מאפשרת התפתחות רגש האחריות של החבר וצריך לשנות שיטה זו…" (משתמע שסגירת המחסן או נעילתו בשעות שהמחסנאי אינו נמצא, מתפרשת בעיני חברים מהעליה החדשה כי החברים הותיקים אינם סומכים על אחריותם ויושרם וחוששים אולי מגניבות, ולכן צריך לנעול את המחסן. יתכן שנוהל זה נוגד לחלוטין את אוירת האמון וההסתפקות במועט שהיתה נהוגה בקלוסובה ונוהל זה מעליב את החברים החדשים – הערת העורך)
החבר שינד מדגיש את הנושא של קליטת העליה כנושא הכאוב  כעת ב"גבעה". טוען שנעשו שגיאות בעבר ואין לחזור עליהם, הקליטה בקבוץ בארץ עבור העולים החדשים היא "המשך ההכשרה" שקיבלו בחו"ל. צריכים להשלים תהליך זה. החברים הותיקים צריכים להקדיש מאמץ להדרכת הנקלטים החדשים בהסברים מובנים לגופה של כל בעיה שמעלים החדשים. אין לפטור אותם רק בהערות כגון : "אתה עוד ירוק, חדש בארץ".

אסתר גובר ויעקב נמרי חברי קולוסובה שעלו לגבעת השלושה. יוני 1936

החברה סגל מציינת כי יש שני סוגים של חברים – הותיקים והחדשים, ואחרי העבודה אין ביניהם קשרים חברותיים וכך גם נוצר חוסר אמון בין החברים. קובלת גם על בעיה של העדפת ההוצאות המשקיות מאשר הוצאות ריפוי או צריכה של חברים.
החבר פייבוש בנדורי מכיר במצב היחסים הבעייתי בין הותיקים ובין העולים החדשים, אבל מפנה ביקורת גם כלפי החדשים. מדבריו: "אני אומר שאנחנו באנו לארץ לבנות איזה דבר, אפילו לא בצורה קבוצית. בכל צורה סוציאלית יש ליקויים, אבל את הליקויים האלה אי אפשר להכיר במשך שלשה ימים כמו שזה היה עם החברה שרוצה לעבור ליגור. דרך שכזו תוביל לנדודים ממקום למקום ולבסוף לעזיבת הקבוץ. הדרך הזו שהמכשול הראשון מעביר את החבר על דעתו, נובע מתוך חנוך גרוע של החברים בחוץ לארץ בפרט בקלוסובה." בהמשך הביע דעתו באופן קיצוני יותר:" בקלוסובה היה חנוך לחבורת עבודה קומוניסטית.... . היו חברים במחשבה להכניס מהפכה בתנועה הקבוצית. אני הייתי אחד מאלה שחשבתי שקלוסובה צריכה ללכת דוקא אלינו, כי ידעתי שיש להם כח. האמנם, אתם חושבים שיש בכוחותיכם לעשות רבולוציה (מהפכה) בתנועה הקיבוצית. אני רוצה להזהיר אותכם באופן הכי חריף מזה. אתם באתם, ברובכם לא יודעים את השפה, אתם לא קוראים את ה"דבר" ואת הספרות העברית בכלל, ואתם לא יודעים על זה שעבר על התנועה הקבוצית במשך זמן קיומה".
"בנוגע לדבר שני – על דבר מחסן הפרודוקטים שצריך להיות פתוח. כשהביאו יין בשביל הנשף, הוא היה בסכנה גדולה, דוקא מצד חברים שהם קיבוצניקים טובים. אותו הדבר עם עם סיגריות." (דהיינו היה חשש מגניבות ולכן נעלו את המחסן – הערת העורך)
לדבריו, הבעיה בנושא צריכה פרטית כגון נעלים לחבר אינה בגלל חוסר הבנה ותשומת לב לצרכים, אלא בגלל מגבלות תקציביות שנקבעו על פי הצרכים המשקיים והפיננסיים של המשק, וכן ניהול שלוקה בביורוקרטיה כך שחבר שאחראי על נושא ידוע צריך להעביר הצעות להחלטות למזכירות ואף לאסיפה הכללית ובגלל זה הטיפול בצרכים אישיים של החבר מתאחר או שהוא לקוי.  מצב זה צריך לתקן לדבריו על ידי הקמת ועדות שיורכבו מחברים שאינם חברי הנהלה אבל שתהיה להם סמכות החלטה והוצאת כספים עצמאית.
החבר שינד ניסה להסביר את הגורמים לפער בין האידיאולוגיה של חברי "קלוסובה" לבין התנהלות החברים הותיקים. לדעתו התנאים הקשים שבהם חיו החברים בקלוסובה אלצו אותם להסתגל לעקרונות קשוחים של הסתפקות במועט ושוויון בין החברים. כשהגיעו לגבעת השלושה התברר שהעקרונות שחיו לפיהם נתונים ל"התגמשות" כמו סידור העבודה המתחשב בהעדפות החברים וביכולתם הפיזית והנפשית, כמו נהלי צריכה וכלכלה נוחים יותר אבל מאידך גילו שיש חוסר אמון של ההנהלה ביכולתם של החברים לשמור על משמעת בצריכה ועל עקרון השוויון ולפיכך נעילת מחסן הפרודוקטים לצורך מניעת גניבות או מעילות. החבר שינד מציע לחברים הותיקים "להתנער" מהאדישות שלהם כלפי צרכי החברים העולים החדשים, לענות על שאלותיהם ולספר לחדשים על כל מה שנעשה ועבר על "הפלוגה".

חברי הכשרת קלוסובה 1931. במרכז יעקב ליפשיץ וחייקה (גבעת השלושה) קיצוני משמאל עומד חיים דן (רמת הכובש ועינת)

החבר פורציה מקבוצת עולי "קלוסובה" הסביר את עמדתם של החברים החדשים. לדעתו החיים בקיבוץ צריכים לרומם את ערך החבר, הפרט. אי אפשר להשקיע במשק, בפרדות, ובנטיעות מבלי לראות קודם כל את מצב הפרט. אם חברים לא מקבלים הבראה באופן סדיר ושולחים אותם לעבוד בחוץ באופן פרטי כדי לממן ימי הבראה זה פסול וגורם פיתוי לעזוב את הקיבוץ, כי חבר רואה שבעבודה פרטית הוא יכול לדאוג לעצמו בנושאים שהקיבוץ לא דואג לו. כדבריו:"לפעמים כדאי למכור איזה דבר מהמשק ובלבד למנוע בעד עזיבת חברים".

 

עולי קלוסובה, חברי גבעת השלושה: יושב משמאל שמואל ראובני, לידו טובה ליניק בעבודה מחצבות מגדל צדק, שנות ה-30

השיחה נמשכה והרבה חברים הביעו את דעתם. חברים ותיקים הסבירו שהם מסכימים עם עקרונות שנהגו לפיהם בקלוסובה אלא שהמצב בארץ שכדי להתקיים כקהילה שיתופית אנו צריכים לחזק ולבצר את המשק מבחינה כלכלית ועלינו לחשוב גם על עתידנו המשקי ולכן אנו עושים "הנחות" בעקרונות. אנו מעלימים עין משימוש בכסף פרטי כי אין לנו אמצעים לממן את כל החוסרים הפרטיים של החברים ואנו מבינים את הצרכים האלו. כמובן שרצוי שלא יהיה ברשות החברים כסף פרטי המגיע ממקורות חוץ. היתה גם הצעה של החבר מנחם בורנשטיין לייסד קופה משותפת של כסף פרטי שתממן הוצאות אישיות לחברים, הוצאות שלא נכללו בתקציב הכלכלה והצריכה. חברים אחדים אמרו שמיזוג אמיתי בין קבוצות הותיקים והעולים החדשים יקום תוך כדי עבודה משותפת, ואחרים הציעו להוסיף פעילויות תרבותיות שיגרמו לגיבוש בין "המחנות". אך מנגד, בורנשטיין הביע התנגדות לפעילויות ממושכות בערבי ימי חול מתוך הבנה שחברים הקמים לעבודה ב- 05.00 לפנות בוקר אינם יכולים להשאר ערים עד חצות הלילה ולקום למחרת בזמן לעבודה.
נשמעו גם דעות קיצוניות יותר כגון זו של החבר חיימקה: "אנו לא צריכים עכשיו לסלק חובות אלא לספק את הדרישות של החברים".
השיחות הופסקו בהחלטה להקים ועדת תרבות ולהנהיג שעורי עברית לאלו מן החדשים שעדיין מתקשים בשפה.האם הימים שעברו הכהו את המחלוקות בין ה"ותיקים" וה"חדשים" ? האם חברים מבין עולי "קלוסובה" השתלבו גם בנהול המשק ותפקידים ב"תנועה"? האם היו עזיבות בין העולים החדשים, ובאיזה שעור ?

תשובות לשאלות אלו ועוד ננסה למצוא באחת הכתבות הבאות.

ערך והעיר – חזי ראובני