כ"ט בנובמבר

יום ה- 29 בנובמבר 1947 בו  נפלה ההכרעה הגורלית באו"ם בזכות הקמת מדינה יהודית, הפך ליום היסטורי. חשיבותו הביאה ל”גיור” התאריך הנוצרי ולקרוא ליום זה בשם הכ"ט בנובמבר, כפי  שנהגו לציין את תאריך הכרזת הצהרת בלפור ב' בנובמבר.

אלפים מתושבי פ"ת עמדו אותו לילה היסטורי קשובים, דרוכים ומצפים להכרעה. ובהיוודע בשורת ההחלטה יצאו מרבית תושבי העיר אל הרחובות וכל אותו הלילה נמשכו השירה והריקודים.

ריקודים לכבוד הכרזת המדינה,

בני-הנוער המאורגנים ערכו למחרת תהלוכת לפידים וצעדו לבית העיריה, בה הכריז ראש העיר יוסף ספיר: "כאן הונח היסוד למדינה עברית לפני שבעים שנה". לרוחב רחוב חובבי-ציון נתלתה כרזה מצוירת גדולה בה נראו מצד אחד רוסיה ומצד שני אמריקה כשהן קורעות את הכבלים מעל ארץ-ישראל.

באספה במסגרת "מגבית הביטחון" שנערכה באולם "היכל" ב- 30.11.1947 בהשתתפות גולדה מאיר, פתח יוסף ספיר ואמר: "אנו מקבלים רק חלק מארץ-ישראל, אולם לבנו עם כל הארץ".   וגולדה מאיר הוסיפה ואמרה: "רצוננו בשלום עם הערבים ואנו מקווים להגיע לחיי שלום אך בתנאי של שוויון מוחלט והכרה בזכויותינו".

בשם הליגה הערבית הגיב להחלטה ג'מאל חוסייני באיום מוסווה: "זוהי החלטה על הנייר והגשמתה תצטרך להיעשות בארץ-ישראל, אני מקווה שכולכם תשמעו ותראו מה שיתרחש שם"

אירוע בקולנוע היכל "לבטחון העם" 30 בנובמבר 19

הנציג הסורי ארסלן התריס: "המגילה של האו"ם מתה, אולם לא מיתה טבעית היא נרצחה"

ואילו המזכיר הכללי של חבר העמים הערבי עזאם פחה איים: "מיד לאחר שתיפול החלטת האו"ם בבעיית א"י יתכנס המושב המיוחד של חבר העמים הערבי והוא יבטיח שמיד לאחר הפינוי הבריטי ייכנסו לא"י צבאות המדינות הערביות".

ברוח דברי מנהיגיהם בקשה ההנהגה הערבית בארץ להגיב מיד להחלטת האו"ם, אולם בהעדר ארגון פעלי, ממושמע ומתפקד נקטו הערבים, כדרכם, בשיטת רמייה: הם עודדו עבריינים, פושעים ורוצחים לקרוא לפעולותיהם "תגובה לאומית".

בבוקר 30.11.1947 על כביש פ"ת לוד (סמוך מושב "נחלים" כיום) תקפה כנופיית עבריינים ערבית שני אוטובוסים עבריים של חברת "אגד" שהיו בדרכם לירושלים.

האוטובוס הראשון "SUPER WHITE" מס' רישויM 2886, הגיע למקום מספר דקות לפני השעה שמונה בבוקר. אוטובוס זה יצא מחדרה לירושלים ונהג בו טוביה הורביץ, חבר קיבוץ כפר-גלעדי לשעבר וחבר ארגון "השומר" וחבר והקבוצה הסודית של השומר "הקיבוץ" שיעודה היה בעיקר לבצע חיסולים פוליטיים ממוקדים. טוביה היה חבר בחולייה שהרגה את קצין המשטרה הערבי  טופייק ביי שנאשם בסיוע לרצח בבית העולים ביפו בתרפ"א, בכוונתה הייתה גם להרוג את המושל הבריטי "סטורס" ועוד..

באותו בוקר חשש כנראה טוביה מניסיון פיגוע בדרך והחליט לעשות את הקו במהירות הגבוהה ביותר. לכן, שלא כרגלו עקף טוביה בנסיעה את האוטובוס שיצא מנתניה, על כן התקיפה הראשונה הייתה על האוטובוס שלו. במטח ירי ומטעני נפץ שחדרו דרך השמשה הקדמית נפגעה ונהרגה הנוסעת נחמה כהן שישבה במושב מאחורי הנהג. נחמה הייתה אשת שמעון הכהן אחיו של דוד הכהן. שמעון שנלחם במלחמת העולם השנייה בצבא הבריטי, היה בנו של העסקן הציוני והסופר הלל הכהן. נחמה עבדה כלבורנטית בהדסה הר-הצופים והתגוררה בבנימינה, ובבוקר נסעה כדרכה לעבודתה. למרות הפיגוע הורביץ לא עצר והמשיך בנסיעה מהירה עד תחנת המשטרה בשדה התעופה לוד.

האוטובוס השני "WHITE 611" מס` רישוי M 2094 שיצא מנתניה, הגיע למקום כ- 20 דקות מאוחר יותר, המארב שינה מעט את מיקומו, והתמקם בקרבת העיקול בכביש שבו האוטובוס מאט. במשך הנסיעה נשמעו בין נוסעי האוטובוס דיבורים על הסכנה שבנסיעה. חלק מהנוסעים חשש מפגיעה באוטובוס והיו כאלה שהציעו להאריך את הנסיעה, לנסוע דרך פתח-תקווה ולהמשיך עד חולון ומשם להגיע לירושלים. נהג האוטובוס, אריה מלר, הושפע כנראה מהאווירה הפנימית והאט את מהירות נסיעתו. בהגיע האוטובוס למקום המארב הוא הותקף משלושה עברים. האוטובוס נעצר ושקע בשולי הכביש בסמוך לתעלת הניקוז. חלק מהנוסעים ירד במהירות ונמלט דרך הפרדסים, שלושה מהם הגיעו למושב "בהדרגה" (כפר מעש כיום) ומשם שכרו עגלון שיסיעם לתחנת האוטובוס בפתח-תקוה. משם מיהרו לנסוע לנתניה כדי להודיע למשפחותיהם שהם חיים ובריאים.

לאחר עצירת האוטובוס עלו עליו חלק מאנשי הכנופיה והמשיכו לירות ולהרוג בנוסעים. בהתקפה זו נהרגו: אסתר וייס, הירש שטארק, שלום ואלד-יערי, שושנה פרחי וחיה ישראלי. מטוס שטס בגובה נמוך באזור גרם לבריחה מהירה של אנשי הכנופיה מהמקום. לאחר זמן הגיעה למקום מכונית צבאית של הלגיון ועליה חיילים וקצין בריטי. הקצין הציע להשאיר חלק מחייליו לשמור על האוטובוס, אך הנוסעים החיים סירבו להשאר עם חיילים ערבים. לאחר מכן הגיעה  מכונית משא עם נהג יהודי שעזר לחלץ את האוטובוס. האוטובוס עם הנוסעים הפצועים וההרוגים נסע לביה"ח ביילינסון ב' (כיום השרון).  אריה מלר, הנהג, חזר עם האוטובוס למקום האירוע כדי לחפש את שלושת הנוסעים שנעלמו לו.

האוטובוס מנתניה חנה מספר ימים ברח' שטמפפר בפ"ת ליד בניין המשטרה. אני (זלמן חיימוב) ושאר הילדים עלינו על האוטובוס וראינו את ההרס ואת כל  סימני הדם שהיו באוטובוס. זיכרון ילדות שהשפיע מאוד עלינו.

נהג האוטובוס, אריה מלר, הרבה לאחר האירוע, להתראיין בעיתונות. בניגוד לטוביה הורביץ שלא התראיין לאף עיתון. מסיפוריו של אריה מלר  לעיתונאים ניתן להבין שהוא כנראה הצר על טעותו בכך שהאט את הנסיעה ואיפשר לפורעים לעלות על האוטובוס. לדבריו, הוא חשב שהפורעים הם נוסעים שמבקשים לעלות ולנסוע באוטובוס.

בדצמבר הגיש הש"י את מימצאיו על האירוע: הכנופיה מנתה 8 משתתפים ומטרתה הייתה ביצוע שוד בכיסוי של תגובה על החלטת האו"ם. (כספו של הנהג מלר נגנב). מנהיג הכנופיה הוא "סייף אל-דין אבו קישק" שביצע בשנה זו פשעים רבים. מרכז הכנופיה היה בגרז' אל-פארח ביפו.

כנופיה זו ביצעה גם את הרצח ב"גן- הוואי" 8.8.1947 . אבו קישק ביקש את ידה של בתו של איברהים אל-ביבס שהיה לו חלק בשותפות עם מס' יהודים ב"גן-הוואי" בצפון ת"א. האב סירב לבקשתו, וכתגובה שכר אבו-קישק כנופיה לביצוע שוד בבית הקפה. בליל שבת בשעה 10.30 בלילה ביצעה הכנופיה שוד רצחני אלים ב"גן-הוואי". אנשיה ירו והרגו את ביבאס. בנוסף ירו אל יושבי הגן והרגו 4 יהודים (ביניהם אביו של השחקן עודד תאומי) שבעה יהודים נפצעו.  בתגובה לכך סימן הש"י את משתתפים ברצח. יחידות מיוחדות של ההגנה פוצצו את בית אבו-לבן בפרדס-כץ. בפיצוץ נהרגה משפחה ערבית שלמה על ילדיה. נוסף ל- שישה מבוגרים. הפעולה זכתה לגינוי בקרב הציבור היהודי ולכן לא בוצעה פעולת נקם מידית במשתתפי הפגיעה באוטובוס.

הפגיעה הראשונה בתחבורה הערבית התבצעה לאחר התקפת הלגיון על שיירת בן-שמן בתאריך 14.12.1947 שבה נהרגו 13 איש ממלווי השיירה. ההחלטה להגיב באה מפיקוד "ההגנה" ומקום התגובה היה בכביש פ"ת ראש-העין בגשר מעל ואדי לידג'י (כיום נחל שילה). התגובה בוצעה ע"י כיתת כוננות מפ"ת בפיקוד אשר לוי שמטרתה הייתה לפגוע באוטובוס ערבי. מספר מנוסעי האוטובוס נהרגו בפעולה זו.

תאריך הכ"ט בנובמבר 1947  הוכרז מאוחר יותר כתחילת מלחמת העצמאות. לתאריך הייתה חשיבות מכרעת בכך שהמדינה החלה להכיר בנפגעי המלחמה ופעולות האיבה רק לאחר תאריך זה. הנופלים זכו לתגמולים ולטיפול ע"ח הממשלה. בלוחות הזיכרון ובספר "יזכור" לא הותר לציין שמות של נפגעים מתאריכים קודמים. החלטה זו שמאחריה עמד דוד בן-גוריון גרמה להתמרמרות בציבור, בעיקר בקרב חברי המחתרות שחלק ניכר מחבריהם נפגע לפני התאריך הנ"ל. רק לאחר הקמת ממשלת האיחוד הלאומי

ב-1967 החלה המדינה להכיר בנפגעי פעולות האיבה מתאריכים קודמים. פתח תקווה הייתה הראשונה מיישובי הארץ שבשנת 1972 החלה לחרוט על לוחות הזיכרון בבית "יד-לבנים" את שמות נפגעי המושבה והעיר החל משנת 1921 ואילך .

המקורות לכתבה הם: כתבה בשבועון "במחנה" בגליון יום העצמאות 26.4.1971 מס'  30 – 31  כתבתם של בנימין לנדאו ואיתן אלמוג. הם שחזרו עם חלק מנוסעי האוטובוס את הנסיעה ומהלך האירועים.

בנוסף, כתבות בנושא פורסמו בהעיתונים: "הבוקר" ו"דבר". גם בספרו של אורי מילשטיין על ההיסטוריה של מלחמת העצמאות ישנה התייחסות לאירוע.

חומרים נוספים קייים בארכיון ההגנה.

הערה:

לפני כשנתיים הוגשה הצעה של חברי ההגנה בפ"ת וועדת שימור אתרים בפ"ת ומס' אנשים פרטיים, לוועדת השמות הממשלתית לקרוא למחלף הכבישים  ליד מושב נחלים כביש 40 וכביש 471

בשם מחלף "כ"ט בנובמבר". לא נתקבלה תשובה או התייחסות להצעה.

כתב זלמן חיימוב

ערכו את הכתבה: דוד ליברמן, נוני ירון

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה מלחמת העצמאות, רפורטג'ות מתוך הארכיון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s