הלינה המשותפת – דילמות טיפול בילדים, קיבוץ גבעת השלושה

רבים הסיפורים והדיונים על חשיבות החינוף המשותף בקיבוצים. גם בקיבוצי, גבעת השלושה ישנו הילדים בבתי ילדים. אני כילד זוכר את הלילות ללא הורים כששומרת הלילה משמשת לנו כאמא ואבא. היו לזה היבטים שונים. רבים כתבו וחקרו את הנושא. הנה כמה סיפורים שלקטנו מן הפרוטוקולים של קיבוץ גבעת השלושה בין השנים 1930 – 1931.

בית הילדים, סירי לילה מונחים לייבוש. ברקע המטפלת. 1935. צלם לא ידוע

בעת יסוד גבעת השלושה בשנת 1925 כמעט לא היו ילדים בין המתיישבים. הילד הבכור של "הגבעה" היה שלמה מילר שהגיע עם אמו לובה ואביו והיו בין המתיישבים הראשונים. עד שנת 1930 היו כבר 24 ילדים בישוב. החברים נתנו את הדעת לגידול הילדים, הטיפול בהם וההגנה על שלומם ובריאותם היו בחשיבות עליונה מבחינת החברים וההנהלה. (מזכירות, מועצה ובעלי תפקידים) . שיטת החינוך שהונהגה היתה "החינוך המשותף" שיטה שהיה נהוגה ברוב הקיבוצים. לפי שיטה זו הילדים הרכים ישנים בלילה בבית הילדים בהשגחת מטפלת או "שומרת לילה". ההורים ישנים בחדרם או באהלם ללא הילדים, קמים בבוקר לעבודה ובסוף יום העבודה באים לבית הילדים, לוקחים אותם ושוהים אתם בחדריהם או בכל מקום שיחפצו עד שעת ההשכבה לשנת הלילה שהיתה בערך 8.00 בערב. מביאים בערב את הילדים להשכבה בבית הילדים, רוחצים אותם ומלבישים אותם בבגדי השינה , כמובן גם מאכילים אותם ומשכיבים אותם לישון במיטותיהם, עד לקבלת האות מהמטפלת כי על ההורים לצאת מבית הילדים. לא כל ההורים היו מרוצים מהעובדה כי ילדם לא ישן בלילה לידם, וחלק מהילדים גם כן הרגיש מצוקה אם בלילה היה מתעורר  – מי שבאה לעזרתו תהיה מטפלת שהוא פחות קשור אליה מאשר אל הוריו, מה גם שמטפלות היו לעתים מתחלפות וגם ילדים שגדלו היו עוברים ממוסד הפעוטון למוסד הגן ואח"כ לבית הספר כך שהקשר עם המטפלות היה רופף יותר. שיטה זאת נתקבלה כאידיאולוגיה מכמה סיבות: המטפלות נחשבו כבעלות נסיון וידע בטיפול בילדים יותר מאשר האמהות, ו-ב. שיטה זו איפשרה לאמהות לקום בבוקר ישר לעבודה, מה שנחשב יותר "רנטבילי" להכנסות הקיבוץ, במיוחד אם נשים היו עובדות בענפים יצרניים או "מכניסים". מחקרים רבים נעשו ונכתבו במשך השנים על שיטת החינוך המשותף בקיבוצים. חלק מבוגרי ה"לינה המשותפת" סיפרו אחרי שנים איך סבלו בילדותם מהלינה בבית הילדים בלילה ופסיכולוגים כתבו מאמרים וספרים אודות השאלה אם הלינה המשותפת פגעה בנפשם של הילדים הרכים והאם השאירה צלקות שהכבידו על הילדים שהתבגרו בתפקודם כמבוגרים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 בוטלה הלינה המשותפת ברוב הקיבוצים והילדים עברו לישון בבית ההורים.

ילדי גבעת השלושה בטיול בים עם המטפלת פרלה זק.בתמונה רומיק שוהם, רוחמה, בצלאל צירלביץ, 1933. צלם לא ידוע

נחזור למצב שהיה בגבעת השלושה ב-1930 : החברים החליטו לבנות עבור הילדים בית מסיבי מבטון ובלוקים. בעיקר היו ערים לעובדה כי מזג אויר קשה כגון גשמים וקור בחורף וחום הקיץ פוגע יותר בילדים הרכים, ובבנין מסיבי יש יותר סיכוי לשמור על מזג אויר נעים. הבית הראשון שנבנה בגבעה בשנת 1930 היה מבנה מסיבי בן שתי קומות. לקראת סיום בנייתו של הבית התעוררו שאלות לגבי איכלוסו. החברים הירשקה ובן-דורי טענו כי מצבם של חברים חולים גם כן מצריך את שהותם במבנה ולא באהל פרוץ לרוח או בצריף קר או לוהט. המטפלות בשתוף חברי הנהלה ניסו למצוא פתרון תוך התייעצות גם עם רופאת הילדים. נשאלו שאלות אם בריא לילדים להיות בקומת הקרקע או בקומה העליונה, וכן התעוררה שאלה אם הילדים יכולים רק לישון בבנין ואילו הפעילות היומית יכולה להתבצע בצריף. המטפלות התנגדו שהילדים יועברו בכל יום מן הבנין אל הצריף וכן דרשו כ – 10 חדרים עבור הילדים, עבור חברים חולים הסכימו להשאיר עד שני חדרים. בסוף הדיונים נתקבלה דרישה זאת של המטפלות. והעיקר – הילדים עברו לבית מוגן מסערות, מקור ומחום. עם זאת יש לציין כי המבנה לא כלל שרותים ומקלחות כיוון שבאותה תקופה עדיין לא היתה תשתית ביוב מסודרת ב"גבעה" ולכן הוצע להקים ליד בית הילדים צריף למקלחת וכן להתקין בורות סופגים לביוב.

בשנים הראשונות ב"גבעה" מטפלות בילדים היו בדרך כלל חסרות הכשרה מקצועית אם כי חלקן היו כבר אמהות בעצמן כך שלמדו על בשרן ועל נסיון עם ילדיהם את הלכות הטיפול בילד. נוסף לכך נערכו ביקורים עתיים של רופאת ילדים מקופת חולים בפתח-תקוה, שהיתה בודקת את הילדים וממליצה על אופן הטיפול הרצוי. בשנת 1930 הוחלט לקבל חברה מהכשרה בהרצליה המעונינת ללמוד את עבודת הטיפול בילדים. אפשר להסיק מכך שמטפלות בית הילדים נחשבו כבר למנוסות וברות סמכא. מאידך ביקשה החברה יוכבד שנתמכה על ידי בן זוגה בורנשטיין לצאת להשתלמות לטיפול בילדים בעין חרוד. מתעוררת השאלה מדוע לא אפשרו ליוכבד להשתלם בבית הילדים ב"גבעה" ?

הפעוטון, רבקה בונשטיין (ראובני), גיטקה נעמתי (נעמן), יהויה זמירי, מישל'ה ילשטיין. שנות ה- 30 צלם לא ידוע

מקרה שהסעיר את הרוחות אירע בבית הילדים כאשר אחת האמהות התלוננה על מטפלת שלא טיפלה כראוי בבנה. והסיפור היה כדלקמן:  ילד שחלה, חום גופו עלה והיה מקיא, כאשר המטפלת האכילה את הילד, לטענתה לפי הוראות הרופא שדרש להאכיל את הילד במנות קטנות כדי למנוע הקאות. האם א. התערבה ודרשה להאכיל את הילד בעצמה.  התערבות האם גרמה לחילופי דברים קשים בין המטפלת ו. לבין האם א. , המטפלות דרשו להוציא את ילדיה של האם מבית הילדים כיון שאינן יכולות לעבוד כשהאם מתערבת באופן גס בטיפול. להלן דעתה של המטפלת פרלה ז'ק על המקרה : פרלה: "זה לא המקרה הראשון. לי יש תמונה שלמה בתור טפוס של אם בחנוך המשותף. לדעתי צריכה העובדת להבליג על הרבה עלבונות ולעמוד על גובה אבל צריך גם לדרוש מהאם שהיא תראה גם את ילדי זולתה. אין אנחנו מוכנות לההפך למשרתות להורים. ואם א. באה בדרישות שעליהן צריכות העובדות להקפיד ולא היא ולכן אין אנו צריכות להמשיך לטפל בילדיה.  מנגד – להלן דברי המטפלת בטיה (אייצ'יס) בישיבת ועד החינוך : "רצוני למסור את הרהורי על בית התינוקות: אדבר על שאלות שנתקלתי. חשבתי שמוסדות החינוך צריכים להיות קרועים מהצבור. מתוך זה חשבתי שלא צריך לתת לאם להתערב כלל. עכשיו הנני כופרת בזה." עד כאן דברי מטפלות, והיו גם דעות אחרות למשל של האם א. על כישוריה של המטפלת ו. ( צריך להבין כי האידיאולוגיה של "החינוך המשותף" היתה כי המטפלת מבינה יותר טוב מהאם איך צריך לטפל בילד, ולעתים כשאמהות ניסו להעיר לגבי הטיפול בילד היו מטפלות שלא הסכימו לקבל הערות או בקשות חריגות של הורים וחשו בהערות כאלו כפגיעה במקצועיותן. – הערת חזי ראובני). למרות האידיאולוגיה הזאת, בדיון שנערך במזכירות בעקבות התקרית הנ"ל, דווקא טענו הדוברים כי המטפלת צריכה לנהוג בהתחשבות מלאה בבקשות של אם ולנסות להרגיע את האם המודאגת ולא לתקוף אותה עקב חששותיה לטיפול לא מספק בילדה. עם זאת צויין שגם האמהות צריכות לכבד את נסיון המטפלת ומקצועיותה. החבר דובדבני הציע להקים ועדה של  3 חברים ולחקור בענין, חברים אחרים התנגדו ואז סיפרו המטפלות את סיפור הרקע לתקרית בין המטפלת לאם. מסתבר שהנושא היה רציני,  אבל בסוף הבינו שחייבים לפתור את הבעיה ברוח טובה. דובדבני העיר שהנושא קשור ל"חינוך המשותף" ואי אפשר לקבל את הצעת העובדות להחרים את ילדי משפחת האם כפי שדרשו המטפלות. אבל חברי המזכירות משה ושלום העירו שהבעיה היא אנושית ועלינו להעיר למעורבים בתקרית שאי אפשר להשלים עם התנהגות כזו והנושא החשוב ביותר הוא טובת הילד.

נושא נוסף שנדון בישיבת ועד החינוך היה התפתחות הילדים. מטפלת שהגישה סקירה על המצב בבית הילדים ציינה : " 5 ילדים מתוך ה-12 שנמצאים בבית התינוקות, סובלים מחוסר התפתחות מספקת. מתוך אולי הזנה בלתי נורמלית או 60 ימים של פיקוח בלתי מספיק. חסרה לנו העובדת המומחית. גם הרופאה אין בה אמון לא מצד ההורים כמו כן גם חסר האמון מצד העובדות. ישנה השפעה קשה של האקלים והרופאה עושה כל מיני נסיונות בשטח זה. צריך לברר מה לעשות בנידון זה. חשוב צרוף מזונות מתאימים  ורק רופא מומחה יוכל לבוא לעזרתנו. מספר העובדות – 4 באופן נורמלי. שאלה מיוחדת היא – שאלת ההספקה של הילדים. בנידון זה המצב קשה. יש לחשוב במידת מה גם חוסר הספקה מתאימה גורם לעתים למחלות שבתנאים אחרים אפשר היה למנוע בעדן."

פעוטות בפעוטון, כולם שותים מספלי מתכת, שנות ה- 30. צלם לא ידוע

בדיון שהתפתח הוסכם שצריך לשלוח את המטפלות להכשרה. כמו כן לבצע פעילות חברותית של הסברה לחברים ובעיקר לאמהות מה צריך להיות הקשר בין אם למטפלת. כמו כן הומלץ על ידי הועד לסדר ביקורים של רופאים מטעם קופת חולים באופן קבוע, ואם לא יענו מקופת חולים יש לבצע זאת על חשבוננו. בנושא ההספקה לא הגיעו להחלטה בדיון זה.

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים, חינוך, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s