"גן המייסדים" "גן-האיקליפטוס" "גן העיר" " גן-הפוסטה" "כיכר המייסדים"

גן אחד הרבה שמות

גן המייסדים, צלם  בן נעם ניסן, 1938. ברקע רחוב ברון הירש, בית זרח ברנט, בית הכנסת "שונה הלכות" ביתן התזמורת "כינור ציון"

אנחנו באים לספר על גלגוליו של גן אחד בעל שמות רבים. גן וכיכר שסיפור חייהם שזור אחד אחד בשני. אנחנו נתמקד הפעם בגן עצמו ולפיאצה נקדיש פרסום בנפרד.

אבל, אי אפשר להתחיל מבלי במבט ורקע אודות הכיכר הלב ההיסטורי של המושבה.

ראשוני פתח תקווה התיישבו בקיץ תרל"ח על "הגבעה". במשך כחצי שנה חיו כקומונה וחיים משותפים ללא בני משפחתם שנשארו בירושלים. פעולתם הראשונה הייתה חפירת באר. לאחר כחודשיים נמצאו מים. ביום א' בכסלו תרל"ט הכריזו :"מצאנו מים" ! המים נמצאו בעומק של 21 מטר. שאיבת המים החלה עם חבל ונאד מים, עד לתחילת תמיכתו של הברון שהקים על הבאר גלגל עץ "אנטילה" לשאיבת המים וכן הוקמה שוקת ובית באר. הבדווים כינו את הבאר "ביר שוע" (על שמו של שטמפפר) וייחסו לה סגולות פריון. את תוכנית היישוב תכנן מהנדס גרמני בשם ז'נדל  (שהיה מבין הטמפלרים). ז'נדל צבר ניסיון קודם  בבניית הכפרים הצ'רקסים שנים מועטות לפני הקמת פ"ת. מרכז הגבעה שימש כמקום לגורן ומסביבו מסביב לכיכר נבנו בתי המייסדים והראשונים: גוטמן, סלומון, בכר, גרינשטיין ואחרים. הוקמת תחנת הדליזאנסים, נפתחה "הפוסטה" בית הדואר, הוקם בית התלמוד תורה של פרומקין, נבנה בית הכנסת "הגדול". ובתוך הכיכר שמסביבה התנהלו חיי המתיישבים צומח לו "הגן".

פקיד הברון שייד מספר בזיכרונותיו על תחילת הגן בפ"ת."האדון הברון העמיד להם גם גנן אחד, הוא מר בכור אלחדיף, שבהנהלתו של מר קאוולאן מראשון לציון הקים במקום משתלה קטנה אשר בה גידל את האיקליפטוסים שאותם נטע כעבור זמן קצר כדי להבריא את האוויר במרכז הכפר ממש. כעבור זמן לא כביר היה זה הגן הציבורי.

גן המייסדים, צלם לא ידוע, תאריך שנות ה- 30 בקירוב.
רחוב פינסקר פינת הברון הירש.גלויה בהוצאת "פלפוט"

מאז הגן מוזכר באירועים שונים במושבה. בזמן המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה) נאלצו לכרות את עצי האיקליפטוס עבור הסקת הרכבות. בתקופת מאורעות תרפ"א (1921), בימי קרב, שוכנו בגן למשך מספר חודשים חיילי הפלוגה ההודית שתפקידה היה להגן על המושבה למקרה שיתחדשו המאורעות. כנראה ששהות ממושכת של חיילים הביאה לקיצו של הגן. בשטח ליד הככר הוקמה ה"פוסטה" בית הדואר, צמוד לה הוקמה גינה קטנה ומכאן נובע השם "גן הפוסטה". במקום היה גם ריכוז העגלונים על עגלותיהם ותחנת דלז'אנסים.באותם ימים אף הוחכר חלק משטח הככר לעיבוד חקלאי.

משהגיעו בני הדור השלישי של מייסדי המושבה להנהגתה החלו הם לפעול לשינוי תדמיתה החזותית של המושבה שהייתה ללעג בפי מרבית מבקריה. במיוחד חרה להם ההשוואה בין ערי הגנים החדשות  כמו תל-אביב ורמת-גן למושבתם פתח-תקוה. בערים אלו ניטעו עם הקמתם גנים ושדרות עצים, מראה הזכיר במידה רבה ערים אירופאיות יפות.

נטיעת עצים בגן המייסדים, צלם בן נועם ניסן, 1933.בתמונה:מימין: ?, פסילוב מעין גנים, יצחק צבי שפירא, משה גינצבורג בן חורין, ?, ?, עזרא איכילוב, שלמה שטמפפר, יעקוב מכנס, (מזכיר העיר), הרצל לוצקי, משה איכילוב, ?, ?, אפרים גיסין.
כורעים מימין: שזיפי (היה נההג במוניות המקדים). התמונה צלמה היכן שהיה ידוע כגן המייסדים, מאחור נראה הבית ברחוב בר כוכבא.

כבר בשנת 1929 הציע  חבר המועצה משה איכילוב לנטוע עצים ולהקים את גן-הככר. (אביהם של משה ועזרא איכילוב היה האגרונום  יעקב איכילוב שהשתתף בהכנת המשתלה בימי הברון) הצעתו התקבלה בחיוב אך בעיות תקציביות ובעיקר לחצו של המושל הבריטי ליצור תקציב מאוזן מנעו את ההקצבה הנדרשת להקמת הגן. נטיעת הגן עלתה שוב לדיוני התקציב בישיבת הוועד ב-11.5.1932 ושוב בוטלה מסיבה תקציבית.

בבחירות 1932 זכו במרבית קולות הבוחרים מרשימות "בני-בנימין" ורשימת הפועלים. בחודש יולי 1932 הוקמה מועצה חדשה להנהלת המושבה. מרבית חברי ההנהלה שנבחרה היו מאנשי הדור השלישי למייסדי המושבה ואליהם נוספו נציגי הפועלים אנשי העלייה השלישית. ברב נושאיהדיונים כמו: זכות בחירה, חינוך, יחסים עם מועצות העם והעסקת פועלים יהודים הייתה אי הסכמה והתגלו סיכסוכים רבים בין הנבחרים . אך בכל הקשור בשיפור מראה המושבה עשו מרביתם יד אחת. חיקוי היישובים השכנים הביא לרצון להיות כמו הערים החדשות. מתוף רצון זה הוקמו וועדות שונות בדומה לעיריית ת"א. לראשונה הוקמה וועדת-גנים חבריה היו: י.צ.שפירא, פסילוב דב, שפושניק יוסף ועזרא איכילוב. שפעלה לחקיקת חוקי עוזר שונים לטובת שיפור תנאי איכות החיים. נחקק חוק עזר מקומי למניעת שאון (כפי שנחקק בת"א), נחקק חוק מדרכות 14.7.1932  (בכפי שנחקק במושבה רחובות). בנוסף הוצע לקבוע במושבה אזורי מגורים שקטים ולהבדילם מאזורים מסחריים תעשייתיים. ב- 8.11.1932  מבקש חבר המועצה דובדבני להתחיל בנטיעת שדרות עצים ברחובות המושבה ושופרה התאורה הפנימית ברחובות המושבה. הוחלט על הקמת 20 לוחות מודעות ברחבי המושבה וחוקק חוק עוזר למניעת הדבקת מודעות על קירות הבתים. בעקבות דרישת המושל הבריטי הוקמו בתי-כסאות בבתי הספר ובמקומות ציבוריים.                                                                                                  בעיקבות פעילות ועדת הגנים גופים שונים פונים לועד לקבלת תקציב לטובת פעילות תרבותית ביניהם התזמורת והספרייה הציבורית בהנהלת יוסף זהבי קרול יעקב והספרן יחיאל כהן המבקשת ב-21.8.1932  תקציב לחידוש פעילותה.

וועדת הגנים החלה לפעול במרץ ב- ו' טבת תרצ"ג (4.1.1933)  מציג שפושניק בפני הועד הפועל והועדה הטכנית תוכנית פעילות הראשונה גידור ונטיעת שני גנים. גן אחד יוקם במרכז המושבה ברחוב פינסקר פינת חובבי-ציון. הגן השני יוקם ברחוב רוטשילד על יד הברכה. בדיון הוועדה מבקשת תקציב של 231 לא"י עבור הגידור והנטיעה. שפושניק מפרט את ההוצאות הדרושות גן מרכזי: 240 מטר גדר. 35 קוב בטון, 40

ג"גן הנשיא" ע"ש הנשיא יצחק בן צבי. ברחוב רוטשילד, צלם ותאריך לא ידועים

מסגרות ברזל ורשת. 1000 מטר אבני שפה. ובנוסף קירות מגן. העלות 156 לא"י. עבור הנטיעות 25 לא"י.  גן ברחוב רוטשילד 356 מטר גדר מברזל וחוטים דוקרניים, עלות 25 לא"י. לנטיעה 25 לא"י סה"כ 50 לא"י.

הוועד מקבל את הצעת הוועדה ומוציא מכרז ליציקת היסודות לגדר הגן. בראשית חודש פברואר מתחילים בבעבודת היציקות. ב- 9.2.1933 הוחלט בועדה לאשר בניית יסודות הגדר בגן המושבה באופן שהיסוד המבוטן ישמש אחר כך כיסוד להקמת 4 הקיוסקים שיוקמו ב-4 פינות הגן. במהלך 1933 מתקבלות החלטות שונות באשר לבניית הגן: מאשרים להחליף מסגרות הברזל עבור הגן בגדר בשבכות. ב- 5.5.1933  לאחר מכרז המסגר שניטמן אברהם זוכה בעבודת הגידור. ב- 4.8.1933 מבקשים חברי וועדת הגנים מועד הפועלה לערוך טכס לחגיגת סיום נטיעות הגנים.

בעקבות השינויים נוצרו חריגות בתקציב. החריגות נוצרו עקב הצורך להרוס את הברכה. כמו כן הייתה חריגה בעלות השתילים. אנשי הועד חשבו כי יקבלו אותם חינם מהממשלה אך לבסוף נדרשו לשלם עבורם. חריגות אלו גרמו לתוספת של 125 לא"י. בתקציב 1934 אישרה הוועדה הכספית סכום של 300 לא"י לטובת וועדת הגנים. המועצה אישרה הוספת תקציב "גן העיר" לשם סיום הגן והגדר. חריגות נוספות בתקציב נגרמו בעקבות הצורך להרוס את הברכה.

בדיון בישיבת מועצה מתאריך  23.4.1934  א. גיסין מציע לנטוע שדרות ברחובות המושבה. איכילוב עזרא משיב שעבור נטיעת עצי נוי על מדרכות הרחובות חייבים לשנות את חוק-עוזר העירוני.

סוף סוף ב- 10.10.1938 "נפתח "גן העיר" לקהל  וכמחווה למייסדים לרגל חג השישים ניתן לגן השם  "גן-המייסדים". בפתיחה החגיגית הייתה בנוכחות מושל המחוז ורעייתו. יו"ר העירייה מר שטאמפר סקר בנאומו  את תולדות המושבה. אחריו נאם המושל והלל את המפעל הנאה. מרת קרוסבי (אשת המושל) התכבדה בחיתוך את הסרט והגן נפתח לקהל".

מועצת העיר מיהרה לחנוך את הגן לכבוד חג השישים לייסוד פתח-תקוה. אולם צמחיית הגן עדיין לא התחזקה די כדי לעמוד בלחץ המבקרים ובעיקר במשחקי הילדים. כתוצאה מכך הגן נפתח ונסגר תכופות כדי לחדש ולהבריא את הצמחייה. יש לציין כי בתוכנית הגן החדש ניטעו כבר עצי "פיקוס" כנהוג בימי הבריטים ומתוך כוונה שעצים אלו יעניקו צל למבקרי הגן.

בעיתון הארץ 28.8.1941 נכתב: "גן המייסדים נפתח לקהל בפתח-תקוה" "השבוע נפתח לקהל "גן-המייסדים" שבעיר. על צד האמת נפתח הגן כבר בתחילת הקיץ, אך רבים מן הקהל, ובייחוד ילדים, לא הקפידו על שמירת העצים והשיחים והיה הכרח לסגרו לכמה חודשים כדי לתקן את הקלקולים שנגרמו.  בכניסה לגן הודבקה כיום מודעה  המבקשת מאת הקהל לשמור על העצים והשיחים. הגן הוא במרכז העיר ופתיחתו תביא תועלת רבה לא רק למטיילים אלא  גם לנוסעים (הגן נושק לתחנה המרכזית של אותם ימים) שיוכלו לחכות לאוטובוסים בגן זה ולא יצטרכו להצטופף בתחנות שאין בהן סדורים נוחים לקהל."

ומרחיב העיתון ומספר: "בהזדמנות זו-דברים אחדים על קורות הגן. במקום שעכשיו נטוע בו הגן היה לפני עשרים שנה יער איקליפטוסים וסביבו הבתים הראשונים של המושבה. בשנת 1920 החליטו בני המושבה להפוך את היער לגן ציבורי. אך הגן הצעיר שניטע שימש מקום אכסון לגדוד הודי שחנה בפתח-תקוה.

בשנת 1932 נבחרה לראשונה בפ"ת ועדה ל"גני-עיר", ובראשה הועמד מר עזרא איכילוב. מר ד. פסילוב (מעין-גנים) נתמנה לגנן עירנו. באותה שנה ניטע הגן וכעבור ארבע-שנים נפתח באופן חגיגי לקהל לקראת יובל ה- 60 ניתן לו "גן המייסדים" לזכר מייסדי פתח-תקוה.

טקס לא ידוע המתקיים בן המייסדים בנוכחות נציגי ועד המושבה, ארבהם שפירא ואחרים, קצינים בריטים. ברקע ביתם התזמורת ובית הכנסת "שונה הלכות". צלם בן נעם ניסן, 1930

במחצית שנת 1942 החלו לבנות בריכת מים במרכז הגן וכן להקיפה בעצי תמר. פעילות שסגרה את הגן למשך כשנה אחת וגרמה למחאות קשות מצד תושבי העיר שבימי המלחמה והעלטה נסגר בפניהם מקום משובב נפש זה.

קטע מדיון המופיע בפרוטוקול מועצה מס' 58 15.3.1942 – " ספיר: הקיוסק של התזמורת בגן העירוני יפורק כי פוגע בתוכנית שיפור הגן עקב מצבו הלא טוב וצורתו.  הוחלט: המועצה מחליטה להקדיש בגן המייסדים או בגן רוטשילד מקום מתאים לקיוסק של תזמורת כינור-ציון. המועצה מחליטה כמו כן לבנות קיוסק לתזמורת כינור-ציון במגרש המיועד. הבניין יבנה או בזמן המלחמה ובכל אופן מיד לאחר גמר המלחמה. בילאנסקי: מציע להתחייב להקמת הקיוסק רק לאחר המלחמה.  לדעתו את הקיוסק הקודם שהיה עלוב חובה הייתה להרוס. ספיר: במובן ארכיטקטוני אי אפשר להשאיר את הקיוסק ולא ניתן לגשת לסידור בריכה במקום מבלי להגיע להסכם עם כינור-ציון. הבריכה תעשה מכספי החומרים של הקיוסק. איכילוב: איננו מסכים להריסת הקיוסק בשלב זה."

הועדה לגני-עיר ניגשה לנטיעת גנים נוספים בעיר. ב- 1936  ניטע גן ברחוב רוטשילד על שטח של 7 דונם היום הוא גן הנשיא בזמנו נקרא גם "גן הקופים". גן זה נועד לאימהות ותינוקות ואמור ליפתח לקהל באביב.  בשנת 1938 התחילו לנטוע שדרות עצים ברחובות הראשיים של המושבה. עד לתאריך זה עתה ניטעו  ב- 4- רחובות.  בנוסף לכך ניטעו גנים על יד בית הכנסת הגדול ומרכז טלפונים.

בעזרת ויצ"ו הותקן ליד בית המועצה ברחוב מוניטפיורי גן שעשועים עבור ילדי המושבה. בנוסף החלה הועדה לגני-עיר לשכלל גם את  הגן, שבו הוצבה המצבה לזכר קדושי פתח-תקוה.

הוועדה ערכה גם תכנית רחבה לשיפור העיר הקשורה קשורה  בתכנית בניין עיר של פ"ת. לפי תוכנית זו יופקעו שטחים גדולים בשביל גנים. היה תכנון להקמת גן  בן  100- דונם שבו יהיה מגרש לספורט וברכת שחיה. בתקציבה האחרון הפרישה  העירייה רק סכום קטן לגנים ציבוריים. לפי דרישת הועדה לגני-עיר תועמד שאלה זו לדיון נוסף של המועצה לתקציב הבא.

משפחת גולד מבלה בגן המייסדים, צלם לינץ זלמן , 1950. בתצלום ציפורה גולד, דוד גולד ואחיותיו דפנה וצלילה.

הגן שרד עד שנת 1959 ואז נעקר ונחרב במקומו הוקמה כיכר (לדברי מהנדס העיר, הכיכר תידמה לכיכר צינה דיזנגוף בתל-אביב). הרס הכיכר עורר תרעומת אצל התושבים. יחד עם ה"טיפול" בגן נהרסה הבאר הראשונה במושבה עד היום לא ידוע מקומה המדוייק. כמו כן נחסם המעבר לתנועה בין  רחוב חובבי-ציון לרחוב חיים עוזר.

לפני כמה שנים הכיכר שוב עברה שינוי. ניסיון להחיות אותה ולהחזיר לה את כבודה. הכיכר שובצה בפסלים סביבתיים בהם מונצחים המייסדים ושחזור של ביתן התזמורת. מפעם לפעם מתקיימים אירועי חוצות כמו שבוע הספר, הפעלות לילדים ועוד. אולם לא נראה לי כי תהליך הצליח. מרכז העיר מוזנח לא זוכה לתשומת הלב מתאימה.

כתב- זלמן חיימוב, חוקר מתנדב בארכיון לתולדות פתח תקוה

ערכה והוסיפה- נוני ירון