מעשה שהיה כך היה בפתח תקווה מושבתינו…
פתח תקוה הייתה למושבה החקלאית הגדולה והמפותחת ביותר, בעיקר עקב ההצלחה הכבירה בגידול פרדסי הדרים במושבה. פרדס שמלבד ערכו החקלאי נוסף לו ערכו הנדל"ני והיה לסחורה עוברת לסוחר. הסחר בחלקות הפרדס החליף למעשה את הבורסה. ויהודי שרצה להשקיע את כספו ולראות ברכה בהשקעתו בקש לרכוש לו חלקת פרדס.
פ"ת משכה משקיעים רבים, הן מתוך הארץ, והן של יהודי חו"ל. הנהגת המושבה שמרביתה היו יהודים מאמינים דאגה, ככל יכולתה, לא להפסיק את זרם ההשקעות הכספיות שהיה זרם של חיים עבור המושבה. ולמעשה העלה את ערכם של כל המבנים וחלקות הקרקע במושבה.
במלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה), כלכלת פתח-תקוה נפגעה קשות: מפשיטות הארבה, מהחרמת יבולים, שוד של סחורות וציוד חקלאי שביצע המשטר התורכי ובעיקר הפסקת היצוא החקלאי. מרבית מישקה החקלאי של פ"ת יועד למוצרי יצוא יוקרתיים כמו: פרי-הדר, שקדים ויינות ומכיוון שהמלחמה לא אפשרה להעביר מוצרים אלו לשווקי העולם פסק תזרים המזומנים לכלכלת המושבה.
עם סיום המלחמה ביקשה פ"ת לשקם את עצמה במהירות וזאת ע"י הזרמת כספים מבחוץ. תחילה האמינו בהמלצת ההנהגה הציונית שניתן לקבל פיצויים מהמשטר התורכי. לשם כך הוכנו תביעות פיצויים משפטיות אך עד-מהרה הבינו שאין ממי לבקש פיצויים. בהמשך חשבו שהקרנות הציוניות יבואו לעזרת המושבה ואף נעשתה פנייה אליהם. אך על-כך ספגה פ"ת קיטונות של ביקורת קשה ובוז.
כיצד מעיזים "בעלי-האחוזות" העשירים מפ"ת לבקש סיוע מכספי המוסדות הציוניים, בימים בהם מאות אלפי המוני בית-ישראל, בעיקר בפולין, נמקים ונספים תחת פרעות קשות. כספים שציפו להם לא הגיעו.
מהר מאוד התברר בהנהלת במושבה שרק בכוחות עצמיים, תוך מכירת חלק ניכר ממטעיהם לזרים, יצליחו לשקם את כלכלת המושבה ולשוב ולפרוח.
יהודי בוכרה העשירים שנטשו את ארצם ועלו לארץ-ישראל, בעקבות התפשטות המהפכה הקומוניסטית גילו את פתח-תקוה כאפיק כדאי ומבטיח להשקעות כספיות רווחיות.
באותם ימים נהוג היה בפ"ת שלכל מכירה וקנייה של רכוש במושבה נדרש אישור והסכמה של "ועד המושבה". האישור כלל המלצות, ובדיקה של הרוכשים מבחינת התנהגות מוסרית ודתית. עיקר החשש היה ממכירה שטחים לערבים .
בבדיקה ראשונית שנעשתה ע"י ועד המושבה למשקיעים יהודים מבוכרה נתקלה הנהלת המושבה בבעיה כי התברר שמרביתם היו נשואים לשתי נשים. מה עושים כאשר הצורך בכסף מתנגש בערכים דתיים? למועצת המושבה בראשות זלמן גיסין היה פתרון מושלם מצד אחד לא נפגעה זרימת הכסף למושבה, ומאידך גם הדת יכלה לעצום עין.
בני משפחת סולץ ומשפחת גולדברג ב"פיקניק" משפחתי, שנה וצלם לא ידועים
ספורנו מתחיל במר סולץ שמכר נכס והיגיע לועד המושבה על מנת לקבל אישור על עסקת המכירה. מתפתחת שיחה שבסופה נקבע שיש להעביר להחלטת "מועצת- המושבה" את הנושא:
"אודות הספרדי אשר קונה אצל ה' סולץ את הבית. בא ה' מאיר סולץ עם הספרדי הקונה את הדירה שלו, הועד שואל אם יש עדים שהוא איש נכבד ? אמר שיש לו עדים. מסר את שמותיהם ואלה מסרו אשר הם מכירים אותו לאיש ישר. הועד שאל אותם אם יודעים כמה נשים יש לו, אזי ענה ה' שמריה אשכנזי. שיש לו שתי נשים. אזי ענה ה' וויניצקי שלעת עתה אין לתת לו רשיון על המכירה עד שתהיה ישיבת הועד וידונו ע"ז". בישיבת המועצה הכללית אור ליום ה' אלול תרע"ט.[31.08.1919] דנים האם ניתן למכור נחלה במושבה ליהודי ספרדי שיש לו שתי נשים.
ה' זהבי : יש לי שאלה הלא ישנם כבר יהודים ספרדים שיש להם כבר נחלה בספר האחוזה, מה נעשה אם יקחו שתי נשים.
ה' ליבריכט : ישנו פרטי-כל אצלנו. כי מי שיש לו שתי נשים אין לו רשות לקנות [נחלה] במושבה
ה' ימיני דוב : מדוע נאסר לאלו שמצד הדין מותר להם לקחת שתי נשים, מדוע אנחנו נאסור להם, יותר מכל העיירות שבארץ-ישראל. שאנו רואים שלא אסרו להם בישיבה שם ?.
ה' ב. ראב : אני זוכר כי הייתה אסיפה כללית פעם שאסרה לשבת על שתי נשים, ואספה שנייה בטלה את ההחלטה הקודמת, והתירו לשבת פה בשתי נשים.
ה' זפרן : אני זוכר כי אחרי הרבה השתדלות, פעלו אז להתיר לקנות לספרדי פה נחלה, אלא אחרי שנתן כתב התחייבות שלא ישב פה עם שתי נשים.
ה' מזרחי : אני יכול להעיד כי פה בארץ ישראל אין נושאים כבר שתי נשים אלא דוקא אלו שבאים מחו"ל עם שתי נשים, להם יש שתי נשים, אבל פה בארצנו כבר אי אפשר לישא שתי נשים אפילו לספרדים ותימנים.
ה' יטקובסקי : הוא בעד זה שלא לאסור הכניסה במושבה.. את זה שיש לו שתי נשים.
ה' מאיר לוין : הוא בעד זה שלא לאסור יותר ממה שאסרה התורה.
היו"ר אומר : שהוא זוכר כי בזמן קנדינוף התירו לו בקושי לגור במושבה אלא אם אשה אחת, ואת זה נתן התחייבות בכתב.
ה' לוין : איך יש לנו הרשות לסגור את שערי פתח-תקוה לפני הספרדים שעומדים לבוא הנה, הלא זה יהיה בושה, שיאמרו פתח-תקוה סגרה את הדלתות בפני חלק מישראל.
ה' ציזלינג : מציע שהעמדה למנין יהיה ע"י דעות נעלמות. [הצבעה חשאיות]
מעמידים למנין אם לדחות שאלה זו לפני אספה כללית, או לא.
6 קולות, לדחות לאספה כללית.
9 קולות, לא לדחות.
היו"ר (זלמן גיסין): אחדים מאיתנו זוכרים שהפרטי-כל הקודם שמותר לשבת במושבה רק עם אשה אחת, והשנייה תישאר במקום אחר.
מי בעד זה שמותר לשבת עם שתי נשים.
6 בעד שתי נשים.
9 נגד שתי נשים שמותר לגור במושבה.
מי בעד זה כפי שהיו"ר אמר שזוכרים ההחלטה הקודמת,
11 בעד זה, …..
והעיקר שהסוף טוב הכל טוב: שתי הנשים זכו להפרדה. כל אחת קיבלה בית משלה. זרימת הכסף למושבה ממשיכה. והחשוב ביותר, קיום אורח החיים הדתי והמוסרי במושבה לא נפגע
חקר זלמן חיימוב
ערך לפרסום ליברמן דוד
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 