" שאלה גדולה שאילנא קמאי – פתח תקווה בשנת השמיטה תרמ"ב"

העבודה החקלאית וקיום המצוות התלויות בארץ – פתח תקווה תרל"ח-תרמ"ב

בעקבות מחקריו של הרב ד"ר הוטרר בארכיון הסכים לבקשתי (נוני ירון) לכתוב כמה מילים לכבוד יום ההולדת של המושבה פתח תקוה- יום קניית אדמות הכפר אומלבס וגם להוסיף דברים בעניין הסוגיה המשמעותי והחשובה הקשורה בגורל המושבה והיא עניין השמיטה. האתגר הגדול וההתלבטויות הרבות של ראשוני פתח תקווה לקיום מצוות ולעבודת אדמה.                                                                                                                                                                                                              למלאות 140 שנה לקניית אדמותיה הראשונות של פתח תקווה בחודש אב תרל"ח, אבקש, בסקירה הקצרה שלפנינו, להתייחס לחשיבות שנתנו המתיישבים הראשונים הן לעבודה החקלאית בפתח תקווה והן לשמירת המצוות התלויות בארץ. בנוסף ארצה להראות שסוגיה זו אף מלמדת כיצד מעולם לא חשבו המייסדים (הן 'בגבעה' והן באזור 'הירקונים') לעזוב את ההתיישבות במקום לצמיתות, למרות הקשיים העצומים שנתקלו בהם.

עם התחלת העבודה החקלאית בפתח תקווה, בשנת תרל"ט, ניתן ביטוי מרכזי לחשיבות שראו המייסדים לקיים את המצוות התלויות בארץ. את אחד התיאורים היפים נתן יהושע שטמפפר, ממייסדי המושבה, שתיאר את העבודה המתקיימת במקום בחורף תרל"ט:

ואנחנו יושבים על הנחלה למשמרת וחפץ ה' בידינו יצליח באין שטן ופגע רע. זרענו חטים ושעורים תורמוסים עדשים וכל מיני ירקות טיטו"ן [טובא"ק] תפוחי ארץ צנון ולפת וכו', וכל הגוים סביבותינו מהללים מעשינו […] והיה לנו היום למלאכה והלילה (לילי חורף) למשמרת על התורה […] ויש עלינו עתה עול תורה ללמוד סדר זרעים בטוב תורה המביאה לידי מעשה בס"ד [בסיעתא דשמיא].

שטמפפר אף התייעץ רבות באותה שנה עם הרב עקיבא יוסף שלזינגר מירושלים, שותפו לניסיונות התיישבות שונים, ומי שיקנה נחלה גדולה ליד הירקון, בנושאים הלכתיים הנוגעים בפרט להלכות כלאיים, וספקות שונים בנושא אף הועלו על ידי המתיישבים בפני רבני ירושלים האשכנזים, הרב שמואל סלנט והרב יהושע ליב דיסקין.

מעשה רב רושם היה כאשר העלו המתיישבים לירושלים, בקיץ תרל"ט, עשרות גמלים טעונים חיטה, שעורה, דורה שומשום ועדשים, כשהם מחלקים בשכונת מאה שערים מעשר לכהנים וללויים, זאת אחרי ששפכו לירקון את התרומה הגדולה ותרומת המעשר. וכך תיאר זאת יהושע שטמפפר בכתבה בג'ואיש כרוניקל האנגלי:

רוצה אני להביע תודתנו לאלוקים שאיפשר לנו לקיים את מצוות הפרשת המעשרות, על מנת לתיתם לכהנים וללוויים. היה באפשרותנו לחלק בירושלים וביפו יותר ממאתיים סאים של חיטה וכו'. אנו מאמינים שבזכות כל זאת אלוקים ישלח לנו את ברכתו; בהתאם להבטחתו שנתן לנביאיו.

יש הטוענים כי בתמונה נראה בית מיכל פינס ביהוד בשנים 1885-1890. העתק של תצלום. אי תצלומים מהשנים הראשונות של המושבה והמייסדים

ביטוי מעשי לכך נתן גם הרב שלזינגר, שקנה ליד הירקון כ-800 דונם, בכספים שאסף חותנו הרב הלל ליכטנשטיין, כשציין את מתן המעשרות מן החלקה שקנה, שעובּדה בשנת תר"מ:

ואני קניתי נחלה כדי לפרנס משפחתינו מיגיע כפינו לחם (בתורה ומצוות). ויום טוב היה לי כאשר זכיתי להעלות עשרה גמלים הראשונים מלאים מעשר ראשון ומעשר שני לירושלים ולחלקם לכהנים, ללוויים ולעניים.

בשנים תר"מ-תרמ"א נתקלו המתיישבים בקשיים רבים, מחלות, סכסוכים פנימיים וותנאי מזג אוויר קשים במיוחד, הביאו לכך שערב שמיטת תרמ"ב, נעזבה המושבה רובה ככולה. יחד עם זה מתברר שמעולם  לא חשבו מתיישביה לנטוש את המקום מלעבדו ומלשכללו. ביטוי מעניין לכך נמצא בשאלת השמיטה הראשונה במושבה. מתברר שערב השמיטה היו מי שפנו בשאלה לרב עקיבא יוסף שלזינגר בשאלה האם ניתן להחכיר עד אחר השמיטה, את האדמות לנכרים, כפי שעשו חלקם גם קודם, ולפחות כדי שיוכלו לשלם את 'מס הוורקו' (דהיינו תשלומי ארנונה על הקרקע), נושא שהטריד את המתיישבים גם קודם, והיה אף גבוה בהרבה מן המקובל. באם תיאסר עליהם החכרת האדמת לצורך עיבודן, שאלו הפונים, האם למצער ניתן יהיה לאפשר לנכרים לקצור את החציר הגדל מאליו, 'במגלות שקורים הייא ואכזן [מכונה לקצירת עשבים] שהוא מספוא לסוסים'. הכוונה בוודאי לגרמנים הטמפלרים במושבה שרונה. אלו נזקקו למספוא רב לצורך הבהמות הרבות שברשותם, ששימשו להובלה, לעגלונות, ולמשק הבקר. בשל חוסר במרעה טבעי, הרבו הטמפלרים להשתמש בצמחייה העשירה של עשבי בר שגדלה סביב הירקון. בשנים גשומות, כאשר ירד הגשם עוד בטרם הספיקו החקלאים לזרוע, הפכו גם שדות התבואה באזור לשטחי אחו. בשנים הקודמות הגיעו הגרמנים להסכמים עם בעלי הקרקעות באזור ושילמו עבור החציר הרב שקצרו.

למעשה התיר הרב שלזינגר רק שהנכרים ילקטו את החציר הגדל מאליו, ששימש כמזון לבהמות, ורק כדי לשלם את המס.

נקודה מעניינת אף יותר, אליה התייחס הרב שלזינגר, היא תכנית שהציגו בפניו השואלים: הם מעוניינים לנטוע עוד ערב השמיטה, בשנת תרמ"א, עצי פרי בסמוך לירקון ובכוונתם לשכור גויים שישקו אותם 'ע"י כלי מחשבת להעלותם מן הנהר'. מדובר ללא ספק במתקן שאיבה והובלת מים, המונע על ידי הרוח, שדוגמתו הותקן על ידי הטמפלרים בשרונה כבר כמה שנים קודם, הן לצורכי אספקת מים ביתית והן לצרכי השקית השדות. ומתברר שהייתה תוכנית עוד ערב השמיטה להתקינו סמוך לירקון! דבר שהרב שלזינגר אכן התיר לשואלים.

למעשה בשנת השמיטה עצמה העמידו המייסדים שומר שהשגיח על המבנים ועל האדמות ב'נחלת קאסר' היינו 'הגבעה' באזור ככר המייסדים דהיום.  חלק מן האדמות ליד הירקון ('נחלת  טאיאן')  הוחכר לגרמנים, כנראה לפי המתווה שנקט הרב שלזינגר, היינו רק לצורך השימוש בחציר שגדל בהן. אדמות המזרע ליד הירקון נותרו ללא שמירה ועובּדו בשמיטה על ידי ערבים, שפלשו לשטח וזרעו בו. בי"ח באייר תרמ"ב גילה זאת נציג המתיישבים, יהודה ראב, והערבים התחייבו לשלם את חלק היבול המקובל בחכירות ("קישאם"). נציגי הישוב דנו האם מותר להם לקבל תשלום עבור העבודה בשמיטה. הם הסכימו לקבל כסף ולא חלק מן היבול עצמו, והשתמשו בו בפועל למימון הוצאות משפטיות שנגעו להפחתת המס על קרקע המושבה.  ההצלחה במשפט שהתקיים בשנת תרמ"ב, תרמה לאפשרות החידוש של ההתיישבות בפתח תקווה בשנים הבאות:                                                                                                                                ויפים דברים של מרדכי דיסקין, שהגיע לפתח תקווה במהלך שנת תרמ"ב:

וגם למוסדי פ"ת שלם ה' להם בשנת השמטה כגמולם הטוב, בעד אדמת פ"ת העולה 13887 דונעם היו משלמים להממשלה לשנה ווערקא (מכס, צינס) 224 לירא טורקי […] וחפץ ה' ביד ה'[אדון] גוטמאן וה'[אדון] סאלימאן הצליח בשנת השמטה להטות רחמי הממשלה ולקבוע עליהם מכס רק 90 לירא טורקי לשנה […] זאת היתה שכרם מאת ה' על שמרם מצוה מפורשת בתורה כהלכה.

(להרחבה ראו במאמר: " שאלה גדולה שאילנא קמאי – פתח תקווה בשנת השמיטה תרמ"ב" http://asif.co.il/download/asif-5/asif-5-10/2_3.pdf )

 

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארכיון, חקלאות, מתוך הארכיון, עבודה עברית, ראשית המושבה, רבנים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על " שאלה גדולה שאילנא קמאי – פתח תקווה בשנת השמיטה תרמ"ב"

  1. שנקולבסקי זהבית הגיב:

    שלום רב, אני רוצה לעשות שימוש בדברים של יהושע שטמפרר שמוצגים בעמוד זה. האם תוכלו בבקשה להפנות אותי למקור ממנו לקוחים הדברים? תודה מראש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s