משה ליפקיס היה מנהיג קבוצת הביאליסטוקים. חברי תנועת "חובבי ציון" בני ביאליסטוק והסביבה שהעדיפו מטעמים דתיים את העלייה לארץ-ישראל על ההגירה לאמריקה. הביאליסטוקים רכשו
בית ליפקיס, רחוב חובבי ציון 17 בחזית חנות הגלנטריה של "רות" צלם שויץ צבי, שנות -60 בקירוב
קרקעות בפתח-תקוה עוד בהיותם בחו"ל והתארגנותם החלה בפעילותו של שליח העלייה מפתח-תקוה אברהם קופלמן שנשלח בעצת מיכל פינס לחו"ל לגייס עולים יהודים שיעזרו בשיקום המושבה פתח-תקוה, כדי שיחליפו את הירושלמים שרכשו קרקעות ולא יכלו לעמוד בתשלומיהם. משימתו שלקופלמן הייתה לגייס בעלי הון ממשפחות דתיות מבני המעמד הבינוני שיוכלו לבנות מכספם מגורים ולהקים באמצעיהם הכספיים משק חקלאי. קופלמן שהיה ליצן וגוזמאי ידוע, הבטיח לשומעיו הרים וגבעות, ועוד הגזמות על איכות החיים בפתח-תקוה. בהגיעם לישראל (1883- 1886) לאחר שהתוודעו למציאות השוררת בפ"ת ביקשו לבוא בחשבון איתו. לבסוף מחלו לו כשהסביר להם שללא הגזמותיו ייתכן ולא היו עולים כלל ארצה.
משה ליפקיס, כמנהיג הקבוצה, הקדים את בואו ארצה לפני יתר חברי הקבוצה במטרה להכין את הקרקע לבואם. הוא החל בתכנון המושבה ביהודיה (לימים יהוד)יחד עם יהושע שטמפפר, ואף השתתף בחפירת באר-המים במקום. משהגיעו ראשוני הביאליסטוקים ארצה הם החלו לבנות את בתיהם ביהודיה על אותה חלקת קרקע שרכשו מייסדי פתח-תקוה במטרה לחיות באזור נקי מקדחת. הבנייה ביהודיה נתקלה בקשיים רבים. בעיקר בשל התנגדות השלטונות העותומנים לבנייה בהטענה שהבנייה נעשתה במרמה וללא קבלת אישורים מתאימים. היו גם מספר סרסורים שהציגו לפני הקבלנים בוני הבתים ביהודיה רשיון בנייה שניתן לחלקת קרקע בסביבת ירושלים שנקראה אף היא "יהודיה". המשפטים גרמו להפסקת הבניה ולדחיית מועד כניסתם למגוריהם. הביאליסטוקים חשבו שמנהיגי המושבה רימו אותם והמתיחות ביניהם גברה. במיוחד כעסו על ההבטחה שלפי שתוכנית בניית הבתים ביהוד אמור היה לעשות "עירוב" בין בתיהם לבין בתי המייסדים שבמושבה דבר שיקל על קליטתם (תוכנית אותה הגה משה ליפקיס). בפועל המייסדים לא מיהרו לבנות את בתיהם מחשש שהם שמים את כספם על "קרן-הצבי". הם העדיפו להמתין ולראות אם הבנייה תעבור בשלום. בסיום המשפטים הקדישו הביאליסטוקים את מרבית זמנם לנושא בניית בתיהם. את עיבוד חלקותיהם החקלאיות בפ"ת מסרו לעיבוד ליהודה ראאב ולאחיו מהם למדו את עבודת החקלאות וניהול המשק החקלאי. לבסוף משסיימו את בניית בתיהם התברר להם שבגלל המרחק הרב מפ"ת לא ניתן להתגורר ביהוד ולעבד את חלקותיהם בפתח-תקוה והחלה חזרה לפתח-תקוה. כתוצאה מכל הקשיים הפסידו את מרבית כספיהם ניזקקו הביאליסטוקים לתמיכה כספית אותה השיגו מ"חובבי-ציון" בהמלצת פינסקר בני עירם בחו"ל. עם החזרתם לפתח-תקוה (1885-6) בנו משה ליפקיס ובני משפחתו את ביתם בפתח-תקוה ברח' חובבי-ציון 17. הבנייה נעשתה בדומה לבנייה ביהוד מאבנים שנחצבו במחצבות הכורכר שליד בני-ברק.
בנו של משה ליפקיס, אברהם זאב, היה שנים רבות חבר בוועד המושבה. לאחר ששלמה זלמן גיסין גורש מהמושבה ע"י התורכים שימש זאב כראש ועד פ"ת. בימי הגעת "ועד הצירים" לישראל (1918) ובטקס הנחת אבן-הפינה לבניין האוניברסיטה בהר-הצופים ירושלים הניח זאב את אחת משלוש עשרה האבנים שהונחו על אבן-הפינה בשם המושבות הראשונות בישראל.
עקב מצב כלכלי קשה השכירו בני המשפחה את ביתם לחברת "תנובה" והקימו עבורם בחצר המשק צריף מקירות עץ עם יציקת בטון ביניהם. בשנת 1933 הקימה "תנובה" את מפעלה הראשון למוצרי חלב בפ"ת במבנה זה ובמשך שנים שימש המבנה את חנות "תנובה" בפתח-תקוה.
בני משפחת ליפקיס היו בין החקלאים הבודדים במושבה שעסקו בחקלאות אינטנסיבית של גידולי שדה, וגם היו מראשוני מגדלי הבקר לחלב במושבה. כמו כן התמחו בגידול התלתן והאספסת אותו למדו ממדריכי החקלאות הצרפתים בסוריה. הם הדריכו חקלאים אחרים בגגידולים אלה.
משה ליפקיס היה מנהיג קבוצת הביאליסטוקים. חברי תנועת "חובבי ציון" בני ביאליסטוק והסביבה שהעדיפו מטעמים דתיים את העלייה לארץ-ישראל על ההגירה לאמריקה. הביאליסטוקים רכשו קרקעות בפתח-תקוה עוד בהיותם בחו"ל, והתארגנותם החלה בפעילותו של שליח העלייה מפתח-תקוה אברהם קופלמן שנשלח בעצת מיכל פינס לחו"ל לגייס עולים יהודים שיעזרו בשיקום המושבה פתח-תקוה, ויחליפו את הירושלמים שרכשו קרקעות ולא יכלו לעמוד בתשלומיהם.משימתו שלקופלמן הייתה לגייס בעלי הון ממשפחות דתיות מבני המעמד הבינוני שיוכלו לבנות מכספם מגורים ולהקים באמצעיהם הכספיים משק חקלאי. קופלמן שהיה ליצן וגוזמאי ידוע, הבטיח לשומעיו הרים וגבעות, ועוד הגזמות על איכות החיים בפתח-תקוה. בהגיעם לישראל (1883- 1886) לאחר שהתוודעו למציאות השוררת בפ"ת. ביקשו לבוא בחשבון איתו. לבסוף מחלו לו. כשהסביר להם שללא הגזמותיו ייתכן ולא היו עולים כלל ארצה.
משה ליפקיס, כמנהיג הקבוצה, הקדים את בואו ארצה לפני יתר חברי הקבוצה. במטרה להכין את הקרקע לבואם. הוא החל בתכנון המושבה ביהודיה (לימים יהוד)יחד עם יהושע שטמפפר, ואף השתתף בחפירת באר-המים במקום. משהגיעו ראשוני הביאליסטוקים ארצה הם החלו לבנות את בתיהם ביהודיה על אותה חלקת קרקע שרכשו מייסדי פתח-תקוה במטרה לחיות באזור נקי מקדחת. הבנייה ביהודיה נתקלה בקשיים רבים. בעיקר בשל התנגדות השלטונות העותומנים לבנייה בהטענה שהבנייה נעשתה במרמה וללא קבלת אישורים מתאימים. היו גם מספר סרסורים שהציגו לפני הקבלנים בוני הבתים ביהודיה רשיון בנייה שניתן לחלקת קרקע בסביבת ירושלים שנקראה אף היא "יהודיה". המשפטים גרמו להפסקת הבניה ולדחיית מועד כניסתם למגוריהם. הביאליסטוקים חשבו שמנהיגי
אברהם זאב ליפקיס, צלם ושנה לא ידועים
המושבה רימו אותם והמתיחות ביניהם גברה. במיוחד כעסו על ההבטחה שלפי שתוכנית בניית הבתים ביהוד אמור היה לעשות "עירוב" בין בתיהם לבין בתי המייסדים שבמושבה דבר שיקל על קליטתם (תוכנית אותה הגה משה ליפקיס). בפועל המייסדים לא מיהרו לבנות את בתיהם מחשש שהם שמים את כספם על "קרן-הצבי" והם העדיפו להמתין ולראות אם הבנייה תעבור בשלום. בסיום המשפטים הקדישו הביאליסטוקים את מרבית זמנם לנושא בניית בתיהם ואת עיבוד חלקותיהם החקלאיות בפ"ת מסרו לעיבוד ליהודה ראאב ולאחיו וכך הם גם ביקשו ללמוד את עיבוד משקיהם. לבסוף משסיימו את בניית בתיהם, התברר להם שבגלל המרחק הרב מפ"ת לא ניתן להתגורר ביהוד ולעבד את חלקותיהם בפתח-תקוה והחלה חזרה לפתח-תקוה. לאחר שהפסידו את מרבית כספיהם ניזקקו הביאליסטוקים לתמיכה כספית אותה השיגו מ"חובבי-ציון" בהמלצת פינסקר בני עירם בחו"ל.
עם החזרתם לפתח-תקוה (1885-6) בנו משה ליפקס ובני משפחתו את ביתם בפתח-תקוה ברח' חובבי-ציון 17. הבנייה נעשתה בדומה לבנייה ביהוד מאבנים שנחצבו במחצבות הכורכר שליד בני-ברק.
בנו של משה ליפקיס, אברהם זאב, היה שנים רבות חבר בוועד המושבה. לאחר ששלמה זלמן גיסין גורש מהמושבה ע"י התורכים שימש זאב כראש ועד פ"ת. בימי הגעת "ועד הצירים" לישראל (1918) ובטקס הנחת אבן-הפינה לבניין האוניברסיטה בהר-הצופים ירושלים הניח זאב את אחת משלוש עשרה האבנים שהונחו על אבן-הפינה בשם המושבות הראשונות בישראל.
עקב מצב כלכלי קשה השכירו בני המשפחה את ביתם לחברת "תנובה" והקימו עבורם בחצר המשק צריף מקירות עץ עם יציקת בטון ביניהם. בשנת 1933 הקימה "תנובה" את מפעלה הראשון למוצרי חלב בפ"ת במבנה זה ובמשך שנים שימש המבנה את חנות "תנובה" בפתח-תקוה.
בני משפחת ליפקס היו בין החקלאים הבודדים במושבה שעסקו בחקלאות אינטנסיבית של גידולי שדה, וגם היו מראשוני מגדלי הבקר לחלב במושבה. כמו כן התמחו בגידול התלתן והאספסת אותו למדו ממדריכי החקלאות הצרפתים בסוריה. הם הדריכו חקלאים אחרים בגידולים אלה.
-
- תנובה- פרסומות לעידוד שתיים חלב. פורסמו בעיתון "דבר השבוע" 1961. עיתונים מארכיון אישי של רינה ומשה אידלשטיין
-
- תנובה- פרסומות לעידוד שתיים חלב. פורסמו בעיתון "דבר השבוע" 1961. עיתונים מארכיון אישי של רינה ומשה אידלשטיין
-
- תנובה- פרסומות לעידוד שתיים חלב. פורסמו בעיתון "דבר השבוע" 1961. עיתונים מארכיון אישי של רינה ומשה אידלשטיין
-
- תנובה- פרסומות לעידוד שתיים חלב. פורסמו בעיתון "דבר השבוע" 1961. עיתונים מארכיון אישי של רינה ומשה אידלשטיין
כתב זלמן חיימוב ערכו על ידי ליברמן דוד ונוני ירון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 