חצר ליפקיס חובבי ציון 17- מפעל הראשון של "תנובה"

משה ליפקיס היה מנהיג קבוצת הביאליסטוקים. חברי תנועת "חובבי ציון" בני ביאליסטוק והסביבה שהעדיפו מטעמים דתיים את העלייה לארץ-ישראל על ההגירה לאמריקה. הביאליסטוקים רכשו

בית ליפקיס, רחוב חובבי ציון 17 בחזית חנות הגלנטריה של "רות" צלם שויץ צבי, שנות -60 בקירוב

קרקעות בפתח-תקוה עוד בהיותם בחו"ל והתארגנותם החלה בפעילותו של שליח העלייה מפתח-תקוה אברהם קופלמן שנשלח בעצת מיכל פינס לחו"ל לגייס עולים יהודים שיעזרו בשיקום המושבה פתח-תקוה, כדי שיחליפו את הירושלמים שרכשו קרקעות ולא יכלו לעמוד בתשלומיהם. משימתו שלקופלמן הייתה לגייס בעלי הון ממשפחות דתיות מבני המעמד הבינוני שיוכלו לבנות מכספם מגורים ולהקים באמצעיהם הכספיים משק חקלאי. קופלמן שהיה ליצן וגוזמאי ידוע, הבטיח לשומעיו הרים וגבעות, ועוד הגזמות על איכות החיים בפתח-תקוה. בהגיעם לישראל (1883- 1886) לאחר שהתוודעו למציאות השוררת בפ"ת ביקשו לבוא בחשבון איתו. לבסוף מחלו לו כשהסביר להם שללא הגזמותיו ייתכן ולא היו עולים כלל ארצה.

משה ליפקיס, כמנהיג הקבוצה, הקדים את בואו ארצה לפני יתר חברי הקבוצה במטרה להכין את הקרקע לבואם. הוא החל בתכנון המושבה ביהודיה (לימים יהוד)יחד עם יהושע שטמפפר, ואף השתתף בחפירת באר-המים  במקום. משהגיעו ראשוני הביאליסטוקים ארצה הם החלו לבנות את בתיהם ביהודיה על אותה חלקת קרקע שרכשו מייסדי פתח-תקוה  במטרה לחיות באזור נקי מקדחת. הבנייה ביהודיה נתקלה בקשיים רבים. בעיקר בשל התנגדות השלטונות  העותומנים לבנייה בהטענה שהבנייה נעשתה במרמה וללא קבלת אישורים מתאימים. היו גם מספר סרסורים שהציגו לפני הקבלנים בוני הבתים ביהודיה רשיון בנייה שניתן לחלקת קרקע בסביבת ירושלים שנקראה אף היא "יהודיה". המשפטים גרמו להפסקת הבניה ולדחיית מועד כניסתם למגוריהם. הביאליסטוקים חשבו שמנהיגי המושבה רימו אותם והמתיחות ביניהם גברה. במיוחד כעסו על ההבטחה שלפי שתוכנית בניית הבתים ביהוד אמור היה לעשות "עירוב" בין בתיהם לבין בתי המייסדים שבמושבה דבר שיקל על קליטתם (תוכנית אותה הגה משה ליפקיס). בפועל המייסדים לא מיהרו לבנות את בתיהם מחשש שהם שמים את כספם על "קרן-הצבי". הם  העדיפו להמתין ולראות אם הבנייה תעבור בשלום.  בסיום המשפטים הקדישו הביאליסטוקים  את מרבית זמנם לנושא בניית בתיהם. את עיבוד חלקותיהם החקלאיות בפ"ת מסרו לעיבוד ליהודה ראאב ולאחיו מהם למדו את עבודת החקלאות וניהול המשק החקלאי. לבסוף משסיימו את בניית בתיהם התברר להם שבגלל המרחק הרב מפ"ת לא ניתן להתגורר ביהוד ולעבד את חלקותיהם  בפתח-תקוה והחלה חזרה לפתח-תקוה. כתוצאה מכל הקשיים הפסידו את מרבית כספיהם ניזקקו הביאליסטוקים  לתמיכה כספית אותה השיגו מ"חובבי-ציון" בהמלצת פינסקר בני עירם בחו"ל. עם החזרתם לפתח-תקוה (1885-6) בנו משה ליפקיס ובני משפחתו את ביתם בפתח-תקוה ברח' חובבי-ציון 17. הבנייה נעשתה בדומה לבנייה ביהוד מאבנים שנחצבו במחצבות הכורכר שליד בני-ברק.

בנו של משה ליפקיס, אברהם זאב, היה שנים רבות חבר בוועד המושבה. לאחר ששלמה זלמן גיסין גורש מהמושבה ע"י התורכים שימש זאב כראש ועד פ"ת. בימי הגעת "ועד הצירים" לישראל (1918) ובטקס הנחת אבן-הפינה לבניין האוניברסיטה בהר-הצופים ירושלים הניח זאב את אחת משלוש עשרה האבנים שהונחו על אבן-הפינה בשם המושבות הראשונות בישראל.

עקב מצב כלכלי קשה השכירו בני המשפחה את ביתם לחברת "תנובה" והקימו עבורם בחצר המשק צריף מקירות עץ עם יציקת בטון ביניהם. בשנת 1933 הקימה "תנובה" את מפעלה הראשון למוצרי חלב בפ"ת במבנה זה ובמשך שנים שימש המבנה את חנות "תנובה" בפתח-תקוה.

בני משפחת ליפקיס היו בין החקלאים הבודדים במושבה שעסקו בחקלאות אינטנסיבית של גידולי שדה, וגם היו מראשוני מגדלי הבקר לחלב במושבה. כמו כן התמחו בגידול התלתן והאספסת אותו למדו ממדריכי החקלאות הצרפתים בסוריה. הם הדריכו חקלאים אחרים בגגידולים אלה.

משה ליפקיס היה מנהיג קבוצת הביאליסטוקים. חברי תנועת "חובבי ציון" בני ביאליסטוק והסביבה שהעדיפו מטעמים דתיים את העלייה לארץ-ישראל על ההגירה לאמריקה. הביאליסטוקים רכשו קרקעות בפתח-תקוה עוד בהיותם בחו"ל, והתארגנותם החלה בפעילותו של שליח העלייה מפתח-תקוה אברהם קופלמן שנשלח בעצת מיכל פינס לחו"ל לגייס עולים יהודים שיעזרו בשיקום המושבה פתח-תקוה, ויחליפו את הירושלמים שרכשו קרקעות ולא יכלו לעמוד בתשלומיהם.משימתו שלקופלמן הייתה לגייס בעלי הון ממשפחות דתיות מבני המעמד הבינוני שיוכלו לבנות מכספם מגורים ולהקים באמצעיהם הכספיים משק חקלאי. קופלמן שהיה ליצן וגוזמאי ידוע, הבטיח לשומעיו הרים וגבעות, ועוד הגזמות על איכות החיים בפתח-תקוה. בהגיעם לישראל (1883- 1886) לאחר שהתוודעו למציאות השוררת בפ"ת. ביקשו לבוא בחשבון איתו. לבסוף מחלו לו. כשהסביר להם שללא הגזמותיו ייתכן ולא היו עולים כלל ארצה.

משה ליפקיס, כמנהיג הקבוצה, הקדים את בואו ארצה לפני יתר חברי הקבוצה. במטרה להכין את הקרקע לבואם. הוא החל בתכנון המושבה ביהודיה  (לימים יהוד)יחד עם יהושע שטמפפר, ואף השתתף בחפירת באר-המים  במקום. משהגיעו ראשוני הביאליסטוקים ארצה הם החלו לבנות את בתיהם ביהודיה על אותה חלקת קרקע שרכשו מייסדי פתח-תקוה  במטרה לחיות באזור נקי מקדחת. הבנייה ביהודיה נתקלה בקשיים רבים. בעיקר בשל התנגדות השלטונות  העותומנים לבנייה בהטענה שהבנייה נעשתה במרמה וללא קבלת אישורים מתאימים. היו גם מספר סרסורים שהציגו לפני  הקבלנים בוני הבתים ביהודיה רשיון בנייה שניתן לחלקת קרקע בסביבת ירושלים שנקראה אף היא "יהודיה". המשפטים גרמו להפסקת הבניה ולדחיית מועד כניסתם למגוריהם. הביאליסטוקים חשבו שמנהיגי

אברהם זאב ליפקיס, צלם ושנה לא ידועים

המושבה רימו אותם והמתיחות ביניהם גברה. במיוחד כעסו על ההבטחה שלפי שתוכנית בניית הבתים ביהוד אמור היה לעשות "עירוב" בין בתיהם לבין בתי המייסדים שבמושבה דבר שיקל על קליטתם (תוכנית אותה הגה משה ליפקיס). בפועל המייסדים לא מיהרו לבנות את בתיהם מחשש שהם שמים את כספם על "קרן-הצבי" והם  העדיפו להמתין ולראות אם הבנייה תעבור בשלום.  בסיום המשפטים הקדישו הביאליסטוקים  את מרבית זמנם לנושא בניית בתיהם ואת עיבוד חלקותיהם החקלאיות בפ"ת מסרו לעיבוד ליהודה ראאב ולאחיו וכך הם גם ביקשו ללמוד את עיבוד משקיהם. לבסוף משסיימו את בניית בתיהם,  התברר להם שבגלל המרחק הרב מפ"ת לא ניתן להתגורר ביהוד ולעבד את חלקותיהם  בפתח-תקוה והחלה חזרה לפתח-תקוה. לאחר שהפסידו את מרבית כספיהם ניזקקו הביאליסטוקים  לתמיכה כספית אותה השיגו מ"חובבי-ציון" בהמלצת פינסקר בני עירם בחו"ל.

עם החזרתם לפתח-תקוה (1885-6) בנו משה ליפקס ובני משפחתו את ביתם בפתח-תקוה ברח' חובבי-ציון 17. הבנייה נעשתה בדומה לבנייה ביהוד מאבנים שנחצבו במחצבות הכורכר שליד בני-ברק.

בנו של משה ליפקיס, אברהם זאב, היה שנים רבות חבר בוועד המושבה. לאחר ששלמה זלמן גיסין גורש מהמושבה ע"י התורכים שימש זאב כראש ועד פ"ת. בימי הגעת "ועד הצירים" לישראל (1918) ובטקס הנחת אבן-הפינה לבניין האוניברסיטה בהר-הצופים ירושלים הניח זאב את אחת משלוש עשרה האבנים שהונחו על אבן-הפינה בשם המושבות הראשונות בישראל.

עקב מצב כלכלי קשה השכירו בני המשפחה את ביתם לחברת "תנובה" והקימו עבורם בחצר המשק צריף מקירות עץ עם יציקת בטון ביניהם. בשנת 1933 הקימה "תנובה" את מפעלה הראשון למוצרי חלב בפ"ת במבנה זה ובמשך שנים שימש המבנה את חנות "תנובה" בפתח-תקוה.

בני משפחת ליפקס היו בין החקלאים הבודדים במושבה שעסקו בחקלאות אינטנסיבית של גידולי שדה, וגם היו מראשוני מגדלי הבקר לחלב במושבה. כמו כן התמחו בגידול התלתן והאספסת אותו למדו ממדריכי החקלאות הצרפתים בסוריה. הם הדריכו חקלאים אחרים בגידולים אלה.

כתב זלמן חיימוב                                                                                                                          ערכו על ידי ליברמן דוד ונוני ירון

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בתים היסטוריים, מתוך הארכיון, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, תנובה, תעשייה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s