איך נפלו גיבורים תחת מכבשי הנדלן

אוקְזיון..אוקְזיון.. מוכרים היסטוריה בפרוטות                                                                                     איך קרה שבפתח תקוה לא נשמרו בתים היסטוריים? איך לא חשבו על שימורם לשנים הבאות. לפניכם קטעים מיתוך הפרוטוקולים של מועצת העיר אותם ליקט ואסף זלמן חיימוב בהם נדונו ונחרצו גורלם של מיבני ציבור היסטוריים. מה הייתה דעתם של פרנסי העיר ומה חשבו אנשי האופוזיציה בעניין הזיכרון לדורות הבאים? ראו את אופי הדיון במועצה. ניתן לקרוא ולראות את מכבש הלחצים שהפעיל רשיש, ראש העיר, שלעיתים קובע ומחליט ללא דיון עם מומחים מקצועיים. איפה קולות הקואלציה, חבריו למפלגה, שחוששים למעמדם ואינם יוצאים נגדו. היחידים שמביעים את דעתם העצמאית לרוב הינם חברי האופוזיציה אך המבנה הפוליטי אינו מותיר להם יכולת עשייה, ההחלטה והשפעה. היש חדש תחת השמש?

עם הקמת המדינה נותרו בפתח-תקווה מספר מבנים היסטוריים שהיו ברשות הציבור במלואם או בחלקם. בין המבנים היו: בית הספר פיק"א, בניין עיריית פתח-תקווה הישן ברחוב מונטיפיורי, בית אברהם שפירא, בית הכנסת הגדול, בניין בית הספר נצח-ישראל לבנות, גן-העיר (כיום "כיכר המייסדים") בו  הייתה באר המים ההיסטורית שהייתה ביטוי לחדשנות וחלוציות של פתח תקוה. זהו המבנה הראשון שהקימו מייסדי המושבה. בניית הבאר על ידי המייסדים היה ציון דרך במעבר להתיישבות ולחקלאות בארץ-ישראל.

בבחירות 1950 נבחר לראשונה בפ"ת לראשות העיר נציג מפלגות הפועלים פנחס רשיש. מדיניותו, מעשיו ותוכניותיו של רשיש הזכירו שורה משיר האינטרנציונל: "עולם ישן עדי היסוד נחריבה".

ברוח זו החל דיון לגבי עתידם של מספר בנינים ישנים הקשורים להיסטוריה של העיר. הקו המוביל אותו ניתן לקרוא מדיונים בפרוטוקולים של מועצת העיר והתייחסותו של ראש העיר אליהם הייתה כאל בתי מגורים מטים לנפול. הדיונים נסבו אודות הרווח הכלכלי אותו תפיק העירייה מהעובדה שהם יהרסו ותחתם יבנו מבנים חדשים. בין הייתר פונו מאות משפחות מבתים שהוכרזו כ"מטים לנפול" ושוכנו בבניינים חדשים, חלקם רכשו את הדירה החדשה. אלו שלא יכלו לשלם התגוררו  בשכירות נמוכה והדירות נותרו ברשות העירייה. לא הייתה כל התייחסות לחשיבותם ההיסטורית.

במקביל לפעילות של רשיש בעניני דיור ההתייחסות למבנים ההיסטוריים וחזות העיר, פעל רשיש רבות להנצחת שמה של ומייסדיה. הוקם הארכיון עירוני, החל מפעל הזיכרון למייסיד המושבה "זכר ראשונים", נעשו נסיונות להביא לידי הכרה בפעילותם של אברהם שפירא ומשה ראב  כחלק מחלוצי היישוב.[1]

בית ספר פיק"א, שנה וצלם לא ידועים. נתרם לארכיון על ידי חוה צדקה ספרנית בית הספר

שני מבנים בעלי חשיבות היססטורית מצאו את עצמם על שולחן הדיונים של המועצה: בניין העירייה הישן, ובית ספר פיק"א ההיסטורי. עתידם של שני המבנים באותם ימים היה קשור אחד בשני.

רשיש פעל לבניית בית עירייה חדש ומודרני מצב שהותיר את בניין העירייה הישן ההיסטורי (ברחוב מונטיפיורי) ללא שימוש. פיתוח מערכת החינוך בעיר ובניית בית-הספר החדש פיק"א השאירו את בניין בית הספר פיק"א הישן שומם ומוזנח.                                                                    ההתייחסות  לבניין ביה"ס פיק"א הישן כאל נדל"ן החלה עוד בימי ראש העיר ספיר. הוא ביקש להקים את בית העיריה החדש על מגרש פיק"א (כמובן שזה חייב את הריסת בניין בית הספר הישן) לצרף אליו את המגרש הנושק לו (מגרש יונה דינוביץ). גם ראש העיר ספיר לא ייחס חשיבות להיסטוריה של הבניין.

ישיבת מועצה 6.11.1949 הנושא: מגרש לבניית בית העירייה החדש.

"קיימת הצעה לרכוש את מגרשו של דינוביץ ויחד עם המגרש של ביה"ס פיק"א. תתקבל חלקה בת 6 דונם. רשיש: זאת הצעה לא מעשית ויקרה. מציע לחזור למגרש שהוצע בראשונה במגרש שפיגל.  אלפרוביץ (מהנדס העיר): במגרש שפיגל נוכל לקבל מגרש ללא תשלום נצטרך להפקיע מגרש עבור בניין בית-משפט וכן מגרש ציבורי. סה"כ השטח יגיע ל- 17 דונם עבור העירייה 16 דונם מוכן שפיגל למסור לעירייה תוך הצבת תנאים מסוימים. אשר נוכל לקבלם. יחסרו למטרות שצוינו רק 3 דונם.                                                                                                                                                                             יוספסברג (ח"מ): פ"ת הופכת לעיר גדולה לנגד עינינו ובית העירייה חייב להיבנות במקום שיאפשר את הרחבתו בעתיד.                                                                                                                          איכילוב (ח"מ): מציע ברח' רוטשילד כי המקום יפה ומפותח.                                                       

שוולב (ח"מ): בעד מגרש שפיגל שבנוסף צריך לפתחו ולהקים בו גן ציבורי.                                אלפרוביץ( מהנדס העיר): מרבית המומחים בעד מגרש שפיגל.                                                            רשיש (ח"מ): בלי סנטימנטים יש לשמוע למומחים. והם קבעו את מגרש שפיגל.                                    ספיר (ראש העיר): פ"ת לא תוכל  לעבור את המספר של 100.000 תושבים כי המדינה אינה רוצה בריכוז אוכלוסייה גדולה במקום אחד. בעד רוטשילד כי זה מקום יפה. קל להגיע. ואין צורך לרכז בבניין העירייה ספריה, בית משפט, בית עם וכד' שיכולים בביתים נפרדים ובמקומות שונים. ספיר מדגיש שאינו רוצה לוותר על מגרש שפיגל ומציע להקים עליו מבנים ציבוריים כדי לא להפסיד את השטח. והעירייה לדעתו צריכה להיבנות ברוטשילד. הכניסה מחוץ לעיר למגרש שפיגל דרך רחוב בר-כוכבא נראית נורא מכוערת."

בית הוועד, שנות ה- 30, צלם בן נעם ניסן

ישיבת מועצה  23.12.1956 

"שיפטן (ח"מ): בדבר מכירת פיק"א הישן, אף הצעת רכישה לא הגיעה. לדבריו יש להרחיב המדרכות ברח' ביל"ו (בגלל הילדים ההולכים וחוזרים מביה"ס). ואם הדיירים לא יסכימו מרצונם. תוריד העירייה בכוח את הגדרות."

 ישיבת מועצה.16.6.1957

"פיינברג (ראש עיר בפועל) מוסר: שטח פיק"א הישן הוא 2.2 דונם מתוכו מכרה העירייה 1.4 דונם המועצה מאשרת.[4]  הפיתרון לביה"ס פיק"א נמצא בהשכרתו לתקופה ארוכה למשרד ממשלתי."

ישיבת מועצה 30.3.1958

מאושר חוזה עם ממשלת ישראל בדבר השכרת משרדים ללשכת רישום קרקעות (טאבו) בבית ספר פיק"א הישן. בסך 120 ל"י לחודש.

עם פינוי משרדי הטאבו מבניין ביה"ס פיק"א. נותר הבית בשיממונו. במשך השנים מספר ראשי עיר הכריזו עליו כמיועד להקמת מוזיאון עירוני. שלט עירוני גדול הכריז על כך במשך שנים. אחר הייתה תוכנית להפכו למוזיאון לתולדות בפתח תקוה והחינוך בה. לבניין הוכן תיק תיעוד ושימור מחמיר. נכון לעכשיו הבניין מחכה לשימורו וייעודו.

גורלו של בית אברהם שפירא

שפירא בחוכמתו הרבה הבטיח את הישרדות ביתו לשנים רבות. הוא העניק (תרם) את הבניין לעיריית פתח-תקווה תוך חתימה על חוזה לייעודו של הבניין.

ישיבת הנהלה 2.4.1957  הנושא: בית אברהם שפירא

"רשיש: מוסר כי אברהם שפירא מוכן לרשום את ביתו ברח' הרצל 20 על שם העירייה. בתנאים הבאים: 1. להפוך חדר אחד בבית למוזיאום ע"ש אברהם שפירא. שיכלול את הנשק, התמונות וכו'. 2. תמורה לאחת הנכדות שלו שיש לה חצי זכות ירושה בבית. 3. תמיכה בהחזקת הבן האילם לאחר מותו של אברהם שפירא.

רשיש: בחלק מהבית נוכל כבר להשתמש בו  עבור מפעל תרבות. אבל היות וישנם דיירים בבית זה התופסים 2 חדרים נצטרך למצוא  את הדרך לפצות אותם. הוחלט: בפרינציפ להסכים להצעת ר' אברהם שפירא. לרשום את ביתו ברח' הרצל 20  ע"ש העירייה. בתנאים הבאים:

  1. להקים מוזיאום באחד החדרים של הבית ע"ש אברהם שפירא
  2. בחלק מהבית להקים מפעל תרבות
  3. לשלם לנכדה תמורה עבור חלקה מחצית חדר בבית.
  4. להקציב תמיכה כספית בהחזקת הבן לאחר מותו של אברהם שפירא. להביא את ההצעה לאישור מועצת העירייה.

[אברהם שפירא עצמו קיבל מהעירייה הקצבה של 50 ל"י לחודש לכל ימי חייו]"

ישיבת מועצה 28.4.1957  הנושא: קבלת ביתו של אברהם שפירא. 

"בבית יוקצה חדר מיוחד על שמו ובחדר ירוכז כל החומר הפרטי שלו. למר שפירא בן אילם והוא משחרר אותנו  מאחריות עבור הבן כל עוד הוא בחיים. אולם לאחר מותו עלינו להתחייב לדאוג עבור הבן לדיור ותמיכה כספית חודשית בסך 50 ל"י. העירייה רשאית להקים בבית מוסד תרבותי כראות עיניה. רשיש: ברשות מר שפירא 4 חדרים ושני חדרים תפוסים ע"י שכן. אחת מנכדותיו על שמה רשום 1 חלקי 12 מהנכס. זהבי (ח"מ): המועצה תקבל ברצון ובהערכה את משאלתו של מר שפירא ובבית צריך להיות למעשה מוזיאון ההגנה והשמירה בארץ. באשר לבנו רצוי שההקצבה בסך 50 ל"י תהיה צמודה למדד יוקר המחייה.  גב' ספקטור (ח"מ): יש להתפלא כי מר שפירא לא בקש שהבית ייקרא גם על שם  רעייתו.

הוחלט: המועצה מאשרת את קבלת הבית".

 גורלו של בית העירייה הישן…. איך נפלו גיבורים תחת מכבש הנדלן

כמה מילים על בית הועד

בית הועד הראשון ומצבת נופלי מאורעות תרפ"א. (משנת 1937 שימש כבית העיריה). עם סיום תקופת האפוטרופסות של פקידי הברון ושל יק"א (1903) והעברת האחריות על המושבה לתושבים עצמם הוקם בפתח-תקווה וועד עצמאי ראשון (רשימת ראשי הועדים נמצאת בסוף הכתבה)  הועד נבחר בבחירות מקומיות בהשתתפות כל בעלי הרכוש במושבה. בתחילת פעילותו הסתפק  הועד בקיום הישיבות בבתי חברי הועד. ואילו אסיפות עם נערכו בבית הכנסת הגדול. לזמן מה נערכו אסיפות הועד בדירה שמסר להם מר לוי. אך הצורך במקום התכנסות מתאים וקבוע אילצם לבקש מבריל (פקיד יק"א) ב- 8.6.1906 לבנות את בית הוועד על  בית פקידות הברון. בריל  אישר לוועד המושבה לבנות את הקומה השנייה לצורכי הוועד. הבית הוקם בסוף שנת 1906.וקומת הקרקע נותרה לשימושו של בריל.

ישיבת מועצה 30.6.1957  הנושא תקציב וגורלו של בית העירייה הישן.

"סימקין (ח"מ) מתנגד למכירת רכוש עירוני כמו חצר ביה"ס פיק"א הישן וכד'.

רשיש (ראש העיריה) שהיה בעל ניסיון רב בשידול לקבלת דעתו, מהיותו מזכיר ההסתדרות בפ"ת וכן כחבר מרכזי בקיבוץ גבעת השלושה יודע להציג את תוכניותיו באופן שמקל על שומעיו להסכים איתו. בשלב זה הוא כבר מבין שהפתרון הוא למכור את בית העיריה ובכסף לבנות משהו אחר. אך בהצגת הנושא הוא טוען גם שניתן להשתמש ברכוש באופן טוב יותר לעירכרכוש עירוני וגם שניתן למכור את המגרש."

ישיבת הנהלה  5.11.1957  בניין העירייה הישן.

"רשיש: שוחח עם קבלנים ביחס למגרש והציע להם להקים עליו בנין. שיעמוד לרשותם תקופה מסוימת אח"כ יעבור הבנין לרשות העירייה. הקושי בהצעה זו שהקבלנים ירצו למכור את הדירות שיבנו בקומות העליונות. כן הובעה הצעה למכור את המגרש. מציע שנכנס במו"מ על מכירת המגרש  ונהיה שותפים בבנין תמורת המגרש. במידה שנמכור את המגרש ובתמורה שנקבל עבורו נרכוש רכוש אחר עבור העירייה.

פיינברג(סגן ראש עיר): אינו מתלהב מההצעה למכירת המגרש. היה מסכים שנבנה שם מוסד ציבורי או שאנחנו נקבל את הקומה הראשונה תמורת המגרש. ונבנה בקומה זו, לפי תכנית שנחליט עליה למטרות הכנסה.

 שיפטן (חבר הנהלה): סובר כי קודם כל יש צורך בהריסת הבנין, 2. אינו מתנגד למכירת המגרש ובתמורה להוסיף קומה בבניין בית העירייה החדש. או להקים כיתות נוספות לביה"ס.

 ביילי (חבר הנהלה): מתנגד למכור את המגרש. בעד הקמת מוסדות ציבוריים עירוניים בתוך חלק מהבניין שיועמד לרשותנו תמורת המגרש.

רשיש: מסכם שרוב החברים בעד זה שנקבל-תמורת המגרש-חלק מהבניין שיבנה על המגרש ומציע להיכנס במו"מ עם הקבלנים לאחר הדברים שנשמעו".

ישיבת הנהלה 10.12.1957 בנין בית העירייה הישן.

"רשיש: מוסר על מו"מ שניהל עם קבלנים שיבנו על המגרש, ואחר מספר שנים בהתאם למוסכם יעבור הבנין לרשותנו, אולם זה לא ניתן לביצוע. אבל קיימת הצעה שנסכים לקבלן שיבנה על המגרש ואת התמורה נקבל מהעברת חלק מסוים מהבניין על שמנו.[5] חברת סולל בונה מוכנה להיכנס לשותפות איתנו. אשר למגרש במונטיפיורי בא בחשבון בעיקר בניית משרדים להשכרה למוסדות שונים כגו:ן מס-הכנסה, בית-משפט השלום וכן בית מרקחת הולצמן ומאלו נוכל לקבל דמי שכירות למספר שנים למפרע. ולזה נוסיף את הוצאות הפתוח שכבר השקענו וערך המגרש  ומזה תגדל השקעתו בבנין. אשר למצבת החללים של 1921. אפשר להעבירה ליד בנין בית העיריה החדש וכן להשאירה במקום. שטח המגרש הוא 1620 מ"ר כדלקמן : חלקה 4 שטח 822 מ"ר- בנין העיריה. חלקה 3 שטח 300 מ"ר  משרד פרדס. חלקה 2 498 מ"ר בנין בית המרקחת. אם ההצעה מתקבלת על חברי ההנהלה-   מוכן להמשיך את המו"מ עם סולל-בונה ויביא דו"ח נוסף לישיבת ההנהלה.

מר שיפטן: חלקנו בהשקעה היא רצינית  לאחר שאנו נותנים את המגרש וכן הוצאות הפיתוח שהשקענו. ויש לחשוב על מפעלים תרבותיים עירוניים בבניין שברח' מונטיפיורי כגון :ספריה. קונסרבטוריון. תחנה פסיכולוגית. מועדון למורה ולגננת.

מר טבצ'ניק (סגן ראש עיר): בעד העברת המצבה ומציע לא לקשור זאת עם הבניה.

מר ביילי: הבנין במונטיפיורי קשור עם ההיסטוריה של פ"ת בו הייתה גם מפקדת ההגנה הרבה שנים ולא רוצה שזה ישכח מלבנו. ולכן רואה הגיון בהצעתו של מר שיפטן. ויש לשקול זאת לפני שמחליטים על התכנית השנייה. ויש להתייעץ עם גורמים שונים ביחס לצורת הבניה. ביילי (חבר הנהלה) הוא אחד המעטים מחברי הקואליציה העירונית שמתייחס לנושא באופן עצמאי.

רשיש: אינו רואה שום סנטימנטים לבית ברח' מונטיפיורי. ברצוננו לפתח את הפינה ולהקים בנין גדול ויפה. מתוך דברי חברי ההנהלה מבין שיש להמשיך במו"מ על השותפות בשני המגרשים."

ישיבת מועצה 29.12.1957

הנושא:שותפות העיריה בהקמת בניינים על מגרשים ציבוריים.

"רשיש: מוסר כי יש לעירייה 2 מגרשים ציבוריים גדולים, העומדים ללא ניצול מתאים. האחד בנין העיריה הישן ברח' מונטיפיורי, והשני ברחוב חפץ-חיים פנת אחד העם (בהמשך לשוק הקטן). שני מגרשים אלה, נמצאים במקומות מרכזיים בעיר. על ידי הקמת בנינים חדשים, יפים ומתאימים לתפקידיהם, יכולים הם לשפר את העיר לטובתה ולטובת כל התושבים. מודיע כי ניהל משא ומתן להקמת בנין ברחוב מונטיפיורי. שטח המגרש הוא 1.7 דונם ואפשר להקים עליו בנין בשטח של 50 אחוז משטח המגרש בגובה 4 קומות.

  כמו-כן בא לידי הסכם עם חברת "פרדס" המחזיקה חלק קטן מן המגרש הנ"ל בבעלותה. בא לידי מסקנה, שאין למכור את המגרשים הלו אלא להפכם לנכס חי המפיק הכנסות לעירייה ועל ידי זה להרחיב את נכסי העיריה. המטרה היא למסור את הבנין לקבלן, ולהגיע ל-50 אחוז מערך הבנין ע"י ההשקעה של ערך הקרקע. הוצאות פיתוח שונות כגון: צנורות, ביוב, מסי-בנין, אשר את כולן תהפוך העיריה לרכושה בתוך הבנין.  כמו-כן יוכל ראש-העיריה לגייס כספים נוספים ממוסדות ממשלתיים כגון: בית המשפט ומס ההכנסה, כשכר דירה לכמה שנים למפרע. את שכר הדירה הזה תשקיע העיריה גם כן כחלקה בבנין ועל ידי כך מקווה להגיע ל- 50 אחוז מערך הבניין ויתר 50 האחוז ישקיע הקבלן כחלקו. אשר יוכל למסרו לדיירים שונים."

מתוך הדיונים אנו למדים שרשיש הציע למועצה לאשר בצורה עקרונית את שתי התוכניות הללו ולהטיל על הנהלת העיריה להיכנס למשא ומתן מעשי לשם ביצוען. כמובן, שתי ההצעות וההסכמים יובאו לאישור המועצה.

לאחר שאלות אינפורמטיביות שונות מצד כמה מחברי המועצה ותשובותיו של ראש העיריה וסגנו מר פיינברג-  הוחלט: לאשר את העקרון שבהצעת ראש-העיריה ולהטיל על הנהלת העיריה שתנהל מו"מ עם גורמים שונים ולהביא הצעות והסכמים קונקרטיים לשם הקמת בנינים על שני מגרשי העיריה ברחוב מונטיפיורי וברחוב חפץ-חיים – לאישור המועצה.

באופוזיציה מתארגנים להתנגדות למכירת מגרש העירייה הישן.

ישיבת הנהלה 26.10.1958  הנושא: מגרשים ציבוריים.

"רשיש: בזמנו החליטה המועצה באופן עקרוני על שותפות בהקמת בנינים על מגרש העירייה ברח' מונטיפיורי. ביחס למגרש פרסמנו הכרזה על מכירתו. באותו זמן הופיעה לפני משלחת מורכבת מה"ה: איכילוב, גיסין וסימקין והציעה לא להרוס את הבנין הישן ולהפכו למוזיאון עירוני לאחר הכנסת שיפוצים בבנין.

 טבצניק: מציע לא לקבל את הצעת המשלחת."

ישיבת הנהלה 11.1.1959  בנין העיריה הישן.

"רשיש: בהמשך לדיון הקודם , מוסר על השתלשלות העניינים בקשר למכירת הבנין. פורסם מכרז פנימי בין הקבלנים המקומיים על מכירת המגרש ברחוב מונטיפיורי חובבי-ציון מכל ההצעות שנתקבלו הייתה הצעתו של הקבלן רוטברד ברוך הטובה ביותר. מר רוטברד מציע 85 אלף לירות, עבור המגרש ברח' מונטיפיורי כולל חלקת "פרדס".  לפני ההסכם אפשר יהיה לקבל את התמורה בכסף מלא, בבניה או בבניה מחוץ למקום, עד העברה במשרד ספר האחוזה ישלם הקבלן את כל הכסף. ואם ישלם בבניה אז הערכה תעשה בהסכמה הדדית. לפי מחירי הבניה ונביא בחשבון את ערך המגרש. מציע לאשר את ההסכם ולהביא לאישור המועצה. 

 הוחלט: באופן עקרוני לאשר את ההסכם עם מר רוטברד ולישיבה הבאה של ההנהלה יביא כל אחד את הצעתו לאיזו מטרה להפוך את התמורה.הוחלט לאשר."

ישיבת הנהלה 18.1.1959 הנושא מגרש העיריה הישן.

"רשיש: בהמשך לדיון הקודם בישיבת ההנהלה הקודמת יש לסכם בעניין מכירת מגרש בית העיריה הישן. מתוך הנחה שמשקיעים את הכסף  בנכסים אחרים. כמו כן מוסיף רשיש שמהסכום שמר רוטברד מציע. יצטרכו לשלם כ- 15 אלף לירות לח' "פרדס" ועוד כ- 15 אלף לירות להוצאות פינוי שכנים. ממכירת 2 המגרשים יישאר כ- 87 אלף לירות. מציע להקים תמורת זה אולם תרבות מרכזי שיכיל אולם קריאה ואולם לספרייה ולאספות. ודבר שני מרכז נוער במרכז העיר. ועוד נכסים שהעיר זקוקה להם. את בית התרבות מציע להקים על המגרש שע"י בית העירייה החדש. ואת המרכז לנוער על מגרשו של מר י.צ.שפירא ברח' פיק"א. ולבסוף מוסיף רשיש שהיה בדעתו להקדיש סכום מסוים להגדלת הכיתות של בית הספר למלאכה לנערים עזובים. אולם הוא מקווה שלמטרה זו יקבל כספים ממקורות אחרים. מר שיפטן: מציע להקציב סכום של כ- 50.000 ל"י להקמת בנין למועצה הדתית. ומעיר שלא פעלו רבות לשיפור מוסדות המועצה הדתית. בעוד שעיריות ימניות בארץ פעלו רבות למען הדת. כ"כ נגרם עוול בזמנו הזמנו שיערוך הצעה אלטרנטיבית בדבר רכישת בית למועצה הדתית. ההנהלה צריכה לפתור את הבעיה. באופן חיובי.

מר אידלמן: תומך בהצעתו של שיפטן ואינו  מתנגד להקמת מפעלי תרבות אולם באותה מידה זקוקים גם למפעלי תרבות דתיים.

הוחלט: להביא למועצה את אשור המכירה שתהיה קודש לנכסים אחרים. על צורת הנכסים תחליט וועדת הכספים או כל ועדה אחרת שתבחר ע"י המועצה.  לפי בקשת מר שיפטן מחליטים שאם אחת הסיעות תדרוש דיון בקואליציה אז לא תכונס הועדה לפני ישיבת הקואליציה."

הנהלה 8.2.1959  בית העירייה הישן.

"רשיש: מציע להשקיע הכסף ממכירת הבית הישן בשלושה

דברים:  1. קרקעות. 2. מרכז תרבות 3. מרכז בעלי מלאכה. פיינברג: מציע להקים 2 מרכזי בעלי מלאכה גדולים שיהוו מקור הכנסה לעירייה. הוחלט כעצת פיינברג"

ישיבת מועצה 25.1.1959 הנושא: תנאי מכירת מגרשי העירייה.

 "רשיש: בשעתו העליתי הצעה בדבר החלפת רכוש העיריה ברחובות מונטיפיורי וחפץ-חיים ברכוש אחר.  פרסמנו מכרז פנימי בין הקבלנים, אך לא נתקבלו הצעות, פרט להצעה אחת מטעם שני קבלנים שהציעו  60.000  ל"י תמורת המגרש ברחוב מונטיפיורי. פניתי לשמאי מוסמך להערכת שטחי הקרקע הנ"ל. הצעת הקבלנים כללה סעיף שהעירייה תפנה את הדיירים בבנין הישן.

לפי הערכת השמאי, נערך הנכס ברחוב מונטיפיורי בסך 78.000 ל"י כשטח פנוי. הקבלנים לא הסכימו להערכת השמאי ואחד מהם התחיל במו"מ וסיכם עם הקבלן על הרכוש ברחוב מונטיפיורי בסך 85.000 ל"י. במקרה ותחליט העיריה להשקיע את הסכומים הנ"ל בבנין כחלקה של במבנים שייבנו, מוכן הקבלן גם להצעה זו, חברת "פרדס" שהיא הבעלים של 300 ממ"ר תקבל תמורת ערך הקרקע משרדים בבנין. חברת "פרדס" תטפל בפינוי "משרד ההקצבה והקיצוב".

  (רשיש מציע למועצה להטיל על ועדת הכספים להחליט בנדון ולהגיש הצעה למועצה על טיב הנכסים שייבנו ומקום בנייתם, תמורת הנכסים שימכרו לקבלנים.)

 מר סימקין: מתפלא על דברי מר רשיש, לאור השיחה שנתקיימה בביתו בנוכחות ח"כ ע' איכילוב ומר א. גיסין, דובר שיתייעצו בנשיא המדינה וראש-הממשלה מי הצודק[6]. המדובר בבנין העיריה הישן, שהוא המבנה הציבורי היחידי בעיר בו התרחשה כל ההיסטוריה של פתח-תקוה. המגמה היתה לא למכור בנין זה ולא להרסו, אלא לשפצו ולתקנו למטרת ריכוז חומר היסטורי על פתח-תקוה והראשונים. מציע לא להעביר ענין זה לועדת הכספים אלא לבחור בוועדה ציבורית שתחליט על גורל הבנין.

ראש העיריה: המועצה דנה בשעתו והחליטה עקרונית. גמרתי עם מר גיסין בענין "פרדס" ונפגשתי עם אישים שונים, לאו דוקא מן החוג שלי, ונאמר לי שמשהו "מתבשל" בנדון, מר עזרא איכילוב השפיע על מר סימקין שישנה את דעתו.

 למשלחת שבקרה בביתי אמרתי שהבית רעוע ואין לאכסן בו מסמכים יקרי-ערך,  ובעיית שיפוץ הבנין אינה קיימת, כיוון שאין כבר מה לשפץ. מסיבה הזו הצעתי למכור נכס זה, ובכסף לבנות נכס אחר, בעת ובעונה אחת נוכל לשפר את הפינה ע"י הקמת בנין מפואר;  ואשר למצבת הזיכרון, ניהלתי מו"מ עם קרוב המשפחות ובהסכמתם סיכמנו להעביר את המצבה לכיכר העיריה בצורה נאה. בדרך זו תיגאל המצבה מסמטת רחוב מונטיפיורי.

   בדעתי לגאול גם את מצבת "יד-לבנים"(שהייתה ממוקמת בסוף רחוב פינסקר "יד-לגיבורים") ולהעבירה לשטח "יד-לבנים" בצורה נאה יותר.

אנדרטה לחללי תרפ"א. חנוכת יד לגיבורים. לחג יובל ה- 25 לפתח תקוה, צלם ניסן בן נעם

מר זהבי: מודה לראש העיריה על הכבוד הגדול שהוא מניח לועדת הכספים. במקרה זה מביע את צערו על שמרבית חברי המועצה לא חיו את ראשית ימיה של פתח-תקוה ולפיכך אין להם הסנטימנט הדרוש לגבי מקום זה וקשה להתווכח עמם. למעשה מוכרים נכס יקר זה בסכום של 85 אלף ל"י ולאחר הפינוי של הדיירים יישארו 60 אלף ל"י. רצוי היה להתייעץ באדם המכיר את ההיסטוריה, כנשיא המדינה מר בן-צבי.  איני קובע עמדה יסודית, והענין טעון דיון ושיקול מעמיק.

 גב' ישראלית: במקום זה התרחשה כל ההיסטוריה של פתח-תקוה. התכנסו בו התושבים בעת צרה ובעת שמחה, כבמקרה הצהרת-בלפור, המלחמות וכו'.  אין למכור נכס זה אלא לשפצו ולהשאירו במקומו.

ראש העיריה: אני נמצא בפתח-תקוה כ- 35 שנה וגם לי סנטימנטים רבים למקום ולוותיקים, אני מצטער שבית קרול לא נשאר על תלו וכי "הפרדס הציוני" שלו נעקר.  היה לי גם סנטימנט ל"סמטה הטריפה" של משה גיסין ז"ל ואני מציע לכל חברי המועצה לקרוא בספר יובל החמישים של פתח-תקוה ואז יווכחו שפחות מכל מדובר על הבית הישן של העיריה. ברם, הסנטימנט שנוצר ע"י מר עזרא איכילוב מובן בהחלט, והוא אשר השפיע על החברים שדברו כאן.   הבנין עצמו הרוס לחלוטין, ואם-כי מחשיב אנוכי את הצד הכספי, הרי מאידך רצוני לדאוג לפתוח המקום והסביבה. שתאפשר פרנסה לתושבים רבים. אני מעודד את הקבלנים לפתוח העיר בכל הפינות המוזנחות. גם רחוב סלור אינו מנוצל כפי שצריך היות והבית הזה מפריע ויוצא אל הרחוב.

   מציע לאשר את ההסכם עם הקבלן וכמו-כן להטיל על ועדת הכספים להחליט על מטרת הכספים תמורת הנכס שיימכר.

בעד הצעת ראש העיריה בישיבה זו-הצביעו 12 נגד לא הצביעו. הוחלט: לאשר את הצעת ראש-העיריה כנ"ל.

הוחלט לאשר את החוזה :עם הקבלן ברוך רוטברד למכירת הרכוש ברחוב מונטיפיורי בסך 72.810 ל"י .

חקר וכתב זלמן חיימוב                                                                                                                הביא לפרסום נוני ירון

 

[1] כחלק ממאבקים ודיונים פוליטים נהגו רשיש וחברי המועצה ממפלגות הפועלים לטעון כי הם עשו למען זיכון מייסידי פתח תקוה יותר מכל המועצות שהיו בהנהגת מפלגות האיכרים. ז.ח.

[2] אחת משיטות רשיש וראשי עיר אחרים הייתה להשתמש במשפט "בזמנו-החלטנו". מחיפוש בפרוטוקולים הקיימים לא נמצא לרוב את ההחלטה עליה מדבר ראש העיר. ואולי כוונתו היא להחלטה באיזה "מטבח-פוליטי"’ ז.ח.

[3] חברת המועצה שושנה ישראלית המייצגת באופוזיציה את מפלגת הציונים-הכלליים. שושנה היא אם שכולה שאיבדה שני בנים לוחמים במלחמת העצמאות "האחים ישראלית". בהערותיה במועצה התבלטה תמיד בשכלה הישר ובעצותיה הנוגעות לפרטים הקטנים שמהם נבנית איכות  החיים. ז.ח.

[4] הקטנת שטח בית הספר פגעה באפשרויות השימור שלו, ז.ח.

[5] הדיון עסק בשני מגרשים נפרדים. אחד בית העיריה הישן ברח' מונטיפיורי והשני במגרש העירוני ברחוב הרצל עד   רחוב אחד העם (כולל מגרש בית מכבי אש שנשרף). אני אשתדל להתייחס רק למגרש שקיים עליו המבנה ההיסטורי ברח' מונטיפיורי. ובכל זאת  נשאלת השאלה מדוע חיברו בדיון את שני המגרשים, ולא הפרידו דיון נפרד לכל אחד מהמגרשים. האם כדי לרמוז ששניהם הם רכוש נדל"ני ותו לא. ז.ח.

[6] כבעל ניסיון בהנהגה ובפוליטיקה יודע רשיש שאסור לחזור מהחלטה שהחלטת. נסיגה עבורו היא פגיעה באישיותו ז.ח.

רשימת ראשי הועד המושבה בתחילת ימי המושבה

ראש הועד הראשון ליפקיס נבחר ב- 7.3.1903  וע"פ החלטת הוועד  נבחר הוועד למשך שנה אחת.

ב – 13.3.1904  נבחר כראש הועד הלל הכהן הוא ממהר להתפטר מהתפקיד  ב – .10.4.19

ב- 20.4.1904 נבחר לראשות הועד י.ז. ברנדי. גם ברנדי מבקש להתפטר מתפקידו ב- 21.5.1905 כי חרפו אותו מספר אנשים. אך הוא ממשיך עד ל- 1.11.1905

אחריו נבחר לראשות הועד י.מ.ברוידא.

ב- 9.9.1906 נבחר לראשות הועד דניאל ליפשיץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אנדרטאות, ארכיון, בתים היסטוריים, פיק"א, ראשי העיר, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שפירא אברהם, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על איך נפלו גיבורים תחת מכבשי הנדלן

  1. שרון רז הגיב:

    " מר סימקין: מתפלא על דברי מר רשיש, לאור השיחה שנתקיימה בביתו בנוכחות ח"כ ע' איכילוב ומר א. גיסין, דובר שיתייעצו בנשיא המדינה וראש-הממשלה מי הצודק[6]. המדובר בבנין העיריה הישן, שהוא המבנה הציבורי היחידי בעיר בו התרחשה כל ההיסטוריה של פתח-תקוה. המגמה היתה לא למכור בנין זה ולא להרסו, אלא לשפצו ולתקנו למטרת ריכוז חומר היסטורי על פתח-תקוה והראשונים. מציע לא להעביר ענין זה לועדת הכספים אלא לבחור בוועדה ציבורית שתחליט על גורל הבנין."

    זה יואל סימקין? סבא שלי?…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s