פתח תקווה- ממושבה לעיר

פתח-תקווה ממושבה לעיר (1940-1934)
ד"ר אמנון מעבי

במרץ 1937 הועלתה המושבה למעמד של עיר ואם בארץ-ישראל, בתוקף רצונו של הריבון והוא שלטון המנדט הבריטי.
מדוע נבחר עיתוי זה, שהרי לא חלפו אלא 16 שנים מההחלטה להפוך את פתח-תקווה למושבה על ידי שלטון המנדט הבריטי (ובמאמר מוסגר מומש רק בחלוף שנתיים) והמִנְהַל במושבה היה סביר.
אין בכוונת מאמר זה להרחיב את היריעה הפוליטית, המדינית, הביטחונית והכלכלית בעת ההיא אלא רק אם אדרש לכך לשם הבהרת הנושא. ואולם אין אני פטור מלציין כי הנהגת הבריטים בארץ-ישראל קיבלו מנדט מהמעצמות וממדינות "חבר העמים" דאז לייצב את השלטון כאן ולהכין את שני העמים היושבים בציון – היהודים והערבים למִנְהַל עצמי ועצמאי ובאשר ליהודים כרוח "הצהרת בלפור" מנובמבר 1917. ואולם בבחינת מעשי שלטון המנדט הבריטי ייאמר מיד כי מדיניות "האיזון הקדוש" בין יהודים וערבים בארץ-ישראל נטה לטובת ערביי הארץ.

מסמך המתאר את השתלשלות התהליך של הפיכת המושבה פתח תקוה לעיר, פריט 008.003-323

משנת 1920 ואילך הוקמו מוסדות "ממלכתיים" ואחרים ע"י הבריטים כדי לקדם שאיפת יהודי הארץ שבא לידי ביטוי בהקמת מוסדות "כנסת ישראל" ו"הוועד הלאומי", הרבנות הראשית, מיסוד מערכות החינוך, הדת, והכלכלה כולל פיננסי. בשנת 1921 הועלו ראשון-לציון, חדרה, רחובות ופתח-תקווה למעמד של מושבה בהנחיית נציבי המחוזות של שלטון המנדט. פתח-תקווה תפקדה באופן סביר ונוהלה ע"י ועד המושבה בן 15 חברים אשר ייצגו סיעות סקטוריאליות במושבה. הבחירות נערכו מדי שנתיים ובסופן היו בוחרים חברי המועצה את יו"ר מועצת המושבה, ובשנת 1934 היה זה שלמה שטמפפר אשר ייצג את סיעת "הגוש האזרחי" כיו"ר מועצת המושבה החמישי.
בסתיו שנת 1934 פורסמה "פקודת העיריות" ע"י שלטון המנדט הבריטי; כחלק מרה-ארגון מוניציפלי בארץ-ישראל (פלשתינה) שהחליף את "חוק העיריות" העות'מאני (1877). זאת לאור ביקורת שהושמעה בוועדת החקירה של ממשלת בריטניה לאחר מאורעות תרפ"ט ופרסום גזרות "הספר הלבן" השני ע"י הלורד פאספילד (אוקטובר 1930) ובו ניחתו גזרות נוספות על יהודי היישוב בתחומי ההגירה, ההתיישבות וארגונית.
יש לזכור, כי בשנה זו היו בארץ-ישראל שמונה רשויות עירוניות ערביות (חברון, שכם, ירושלים, חיפה, עזה ועוד) ורק אחת יהודית – תל-אביב! לדעת שלטון המנדט הייתה פתח-תקווה ראויה מבין כל המושבות לעלות למעמד של עיר בשל עמידתה בקריטריונים מבחינת גודל אוכלוסין, תחום המושבה, התנהלותה, פוטנציאל לשגשוג ועוד; וזאת בשונה ליתר המושבות היהודיות בארץ-ישראל.
מועצת המושבה במאי 1934 פנתה למושל המחוז בבקשה לקביעת מועד לבחירות למועצת המושבה השישית ולאישור מינוי ועדת בחירות, ובקשה זו – נפלה בידי הבריטים כפרי בשל. מושל המחוז השיב לבקשה זו ביוני 1934 כי הוא מעוניין בהעלאת מעמדה של המועצה לעירייה ובתגובה למכתב המושל ביקשה המועצה 5 עותקי "פקודת העיריות" לשם דיון בנושא בישיבת מועצת המושבה הקרובה. אכן התקיימה ישיבה של מועצת המושבה אשר השיבה רשמית למושל ב-10 ביולי 1934 כי לאור סיום מועד כהונתה החוקי – הדיון בנושא יידחה לאחר הבחירות למועצת המושבה וביקשה מהמושל להחיש את אישור מינוי ועדת בחירות למועצה השישית כדי לקדם את נושא השדרוג… . תשובה זו הסתירה חילוקי דעות במועצה בין המצדדים למתנגדים למהלך מסיבות שונות.
הבה ונראה מה היו יחסי הכוחות במועצת המושבה וראשית הרכבה לפי סיעות:
א. הגוש האזרחי: (2) יו"ר –שטמפפר שלמה , מהרש"ק יוסף;
ב. האיכרים: (1) סגן- איכילוב משה;
ג. החקלאים: (3) אשרוב חנניה, ליכטנשטיין ראובן, גיסין אפרים/קרמר צבי;
ד. מועצת הפועלים: (5) בילנסקי ישעיהו, גרבובסקי מאיר, דובדבני יחיאל, חנליס חיים, טרופה אליעזר;
ה. הרביזיוניסטים: (1) בן-חורין (גינזבורג) משה;
ו. החרדים: (1) מונק אליהו;
ז. הסוחרים: (1)מנביץ צבי;
ח. האזרחים הצעירים: (1) איכילוב עזרא.
ואולם, לאור בחינת הפרוטוקולים של הישיבות ניתן לקבוע כי לא הייתה קואליציה ואופוזיציה ברורה במועצת המושבה וההצבעות בישיבות היו לפי האינטרסים של הסיעות ושולחיהם לגבי הנושא אשר היה בסדר היום.
חילוקי הדעות במועצה קיבלו את ביטוין בעמדות הרשומות מטה:
א. סיעות ה"גוש האזרחי" (כולל איכרים, סוחרים, חקלאים, אזרחים צעירים ובסך הכול – שמונה חברים מתוך חמישה עשר) התנגדו להכללת השטח החקלאי בתחום השיפוט העירוני מחשש למיסוי גבוה; סירבו להרחיב את גבולות תחום השיפוט לשכונות/מושבים סמוכים ורצו להבטיח שלבעלי הקניין תהא זכות הצבעה.
ב. סיעת הפועלים רצתה להרחיב את גבולות תחום השיפוט כדי להרחיב את מעגל תומכיהם וכן ביקשו להותיר את ה-"צאנז" (מס/רף רכוש המקנה זכות בחירה) בסכום שווה לכל נפש.
ג. סיעת הרוויזיוניסטים תמכה בעמדת "הגוש האזרחי" אך ביקשה לשלול כוונת השלטונות לממש את הקמת "המועצה המחוקקת" (כחלק מגזרות "הספר הלבן" השני, מחשש לרוב ערבי).
ד. סיעת החרדים תמכה בעמדת "הגוש האזרחי" אך מטעמים דתיים וביקשה לוודא אי מתן זכות בחירה לנשים לכשתוכרז לעיר.
למעשה, הרוב במועצה להעלאת מעמד המושבה לעיר היה מוצק והוויכוחים בין חברי המועצה רק דחו את "הקץ". יתירה מזו, אף אם היה רוב במועצה נגד העלאתה מעמדה לעיר ושלטון המנדט הבריטי היה מתעקש – לא הייתה כל אפשרות יורידית להתנגד לכך כי שלטון המנדט היה הריבון בארץ-ישראל.
ואכן מושל המחוז הבריטי לא הרפה ופנה בעל פה ב-1 באוגוסט לראש מועצת המושבה שטמפפר והודיעו כי התשובה אינה מקובלת ומבקש עמדת המועצה כן או לאו להצעתו להעלאת מעמד פ"ת. מועצת המושבה מחליטה בישיבתה ב-2 באוגוסט 1934 להשיב למושל "שהמועצה לא מסכימה ברגע זה להעלות לדרגת עיריה". מושל המחוז לא הרפה וביקש שוב והפעם במסמך ב-17 ספטמבר, לשקול את הנושא בחיוב בישיבת המועצה שתיערך באותו יום. "הוועד הלאומי" או "אספת הנבחרים" אף לא היו בנושא בדעה מייעצת אלא – מתעדכנת, כאשר בקשת המועצה לאישור קיום בחירות למועצת המושה לא ניתנה.
בסופו של דבר, מועצת העירייה בישיבתה ב-17 בספטמבר (ח' תשרי תרצ"ה) הודיעה על הסכמתה להעלאת מעמדה לעירייה (ברוב 7:8) בנוסח כדלקמן:
"המועצה המקומית מחליטה בחיוב על הצעת הממשלה להעלות את פ"ת […] ומסכימה בפרינציפ שהאדמות החקלאיות לא תכללנה באיזור השיפוט של העיריה, ועוד בתנאי […] שירשם (בפסקה ה' לגבי בעלי זכות בחירה – א"מ) ששילם ע'ח מסים שמגיע ממנו בעד תקופה של 12 חדש […] עד לבחירות סכום של אחת לא"י […]" (פרוטוקול הישיבה, באדיבות הארכיון לתולדות פ"ת). מיותר לומר, כי עמדת "הגוש האזרחי" ותומכיה במועצה היא שהכתיבה את מהלך זה ואת הנוסח הרשום לעיל למגינת ליבה של סיעת הפועלים. כאשר סיעות הרוויזיוניסטים והחרדים לא קיבלו את מבוקשן.
בעת ההיא מנתה המושבה פ"ת: 13 אלף נפשות לערך, שטחה: 27,00 דונם מזה 23.6 אלף ד' חקלאי ואספקת חשמל ומים סדירים למרב הבתים. ובאם נוסיף את מושב עין-גנים: מאתיים נפשות לערך ו-1,500 ד' מזה 1,400 ד' חקלאי ומושב מחנה-יהודה (כולל תתי-שכונות נלוות): 1,500 נפשות ו-110 דונם; נקבל ככ-15 אלף נפשות וכ-4,000 דונם עירוני (לא כולל 26 אלף ד' לערך חקלאי). סאגת שדרוג מעמדה לעיר של פתח-תקווה לא תמה שכן מספטמבר 1934 היו דיונים נוספים, וועדות שונות אשר דנו בסוגיות השנויות במחלוקת בין חברי המועצה ובין המועצה לנציגי המושל הבריטי [גבולות העיר, חוקה חדשה לשני תחומי השיפוט העירוני והכפרי/חקלאי, גובה דמי ההשתתפות (הצאנז) בבחירות, מי זכאי לבחור ועוד], והדיונים היו יגעים, מייגעים ונמשכו גם במהלך השנים 1935 ו-1936, על אף מאמצי הבריטים לסיימן.
סבלנותם של הבריטים פקעה בתחילת 1937 עת בתחילת חודש מרץ הודיע קצין המושבות קופרמן ליו"ר המועצה שטמפפר על כוונת הממשל המנדטורי להכריז על פתח-תקווה כעיר. ואכן ב-25 במרץ 1937 הופיעה בעיתון הרשמי (רשומות) של ממשלת בריטניה בא"י THE PALESTINE GAZETTE ההכרזה בת 4 עמודים חתומה מה-17 במרץ. בנוסח הכרזה פורסמו, בין היתר :
א. הרכב מועצת העירייה יישמר כפי שהיה;
ב. כפיפות ל"פקודת העיריות" בדומה לעיריית ת"א העיר העברית היחידה;
ג. החלטות מועצת המושבה הנוגעות לעתיד מחייבות אישור מחדש של מועצת העירייה ובכלל זה המיסוי העירוני;
ד. הועברו מספרי הגושים של בניין עיר הכלולים בתחום השיפוט העירוני אשר כללו גם את תחומי המושבים עין-גנים ומחנה-יהודה הסמוכים;
ה. נקבע כי הזכות לבחור ולהיבחר ניתנה גם לנשים ושהבחירות למועצת העירייה הראשונה תהא לא יאוחר מ-15 חודשים לאחר ההכרזה;

ו. אין התייחסות בהכרזה למועצה כפרית בשל אי-שיוכה לתחום השיפוט העירוני.
ההכרזה לוותה בטקסים שונים וקבלת ברכות מכל רחבי היישוב היהודי ומוסדותיו "הממלכתיים", דיווח חגיגי גורף בכלל העיתונים בעברית וביידיש, אך היה צורך של חברי המועצה לגשת אל משימת היישום.
בפועל הוקמו שתי "מועצות" האחת עירונית בראשותו של שלמה שטמפפר החולשת על 5,000 דונם וכפרית בראשותו של אפרים גיסין בת 33,000 דונם. כאשר סוגיית הממשק ביניהן (המועצה העירונית והכפרית) לא נפתרה לחלוטין והנושא לובן בישיבת מועצה ב-21 ביוני 1937.
העירייה הזמנית התאימה את חוקי העזר הרלוונטיים בתחומי בנין עיר, רישוי עסקים, מיסוי וכיו"ב בהתאם לנוסח ההכרזה.
המושב מחנה-יהודה סופח רשמית בישיבת מועצה ב-30 ביוני 1937 לאחר "משא ומתן" בין המועצה לחברי ועד המושב ואילו המושב עין-גנים סופח רשמית ב-1 באוגוסט 1939 לקראת הבחירות הראשונות למועצת העירייה.
הבחירות למועצת העירייה הראשונה נערכו ביולי 1940 (נדחה מדצמבר 1939 אך שלוש שנים והותר מאז ההכרזה) בה נבחר יוסף ספיר כראש העירייה הנבחר הראשון לפ"ת.
לסיכום: הממשל הבריטי היה הריבון – ברצונו היה מאשר תקציב שנתי, תכניות בינוי, רישוי עסקים, מתן ערבות להלוואות וכו' וברצונו היה דוחה. מכאן ששדרוג מעמדה של פ"ת היה רק שאלה של זמן שכן זה בסמכותו הבלבדית של הנציב העליון ולא של מועצת המושבה!
ב. ההחלטות שנתקבלו אז במועצת המושבה היו בהתאם ליחסי הכוחות הפוליטיים בה בהקשר לגבולות, לזכות בחירה וסכום ה-"צאנז".
ג. הקמת שתי מועצות חופפות (עירונית וכפרית) בפתח-תקווה היו לרועץ וגרמו לבעיות מנהליות רבות שכן לדוגמה: תשתיות העיר היו באזור הכפרי וחלק מהן עברו בה לת"א והן היו תלויים זה בזה באינטרסים צולבים ולא פעם מנוגדים.
ד. שדרוג מעמדה של פ"ת לעיר הביא לתנופת פיתוח באזורי התעשייה לצד חקלאות איתנה והיוו מנוף לפיתוח עתידי לעיר במרכז הארץ כמקדמה בהשוואה למושבות האחרות.

ד"ר מעבי הוא מידידי הארכיון, אנחנו מודים לו מאוד על ידידות זו.                                                    בין שלל הפעילויות הרבות, ד"ר מעבי בן שכונת מחנה יהודה חוקר את תולדות יהדות תימן. פעיל באגודה לטיפוח חברה ותרבות – מורשת יהודי תימן                                                                                      חתן פרס שבזי לשנת תשע"ז, איש ציבור בעיר ופקיד בכיר לשעבר בעיריית פתח תקוה                      כתב ספרים רבים הקשורים ליהדות תימון ושכונת ילדותו מחנה יהודה: (רשימה חלקית)

מחנה יהודה : ממושב לשכונה (1913 – 1937)

מציאות כואבת – סיפור קליטתם של עולי תימן בתקופת המנדט בהתיישבות החקלאית בארץ ישראל

מחנה יהודה ושעריה : פתח תקווה 1937-1970

מושב מחנה יהודה פ"ת יובל המאה של המתיישבים הראשונים

מודעות פרסומת

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראשית המושבה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s