מזל ברכה בכר ה "דוקטורקע"

"ה"דוקטורקע" הייתה  רעייתו המסורה של ר' משה בכר שעלה בשנת תרל"ט עם חבריו מקבוצת ה"ירקונים" על אדמת "ממעמקים" שליד חופי הנחל הירקון." כך מספר ברוך אורן במאמר שהתפרסם ב"קטיף" כרך ט-י, 1973 "נשות החיל בימי ראשיתה של אם המושבות". זהו מאמר גדול ומורחב המספר על נשות המושבה. לפני שנים הפקיד בארכיון אריה בכר (נכד) מסמכים של המשפחה. בינהם היה גם פנקס מפורק ודהוי בו רשמה שרה בכר (בתה של מזל) חלק מרשימת מטופלים של גברת בכר. אורן, מתאר בצורה ציורית את פועלה של ה"דוקטורקע" וכך כותב:

מזל ומשה בכר, צלם לא ידוע, שנות ה- 20 של ה 120.

"כמותר לציין כי מרת מזל ברכה לא בקרה מעולם במכונים רפואיים, וספק רב אם היגיעה לכלל ידיעת הקריאה והכתיבה. אולם דבר זה לא מנע מאשת חיל זו לדעת את גוף האדם, וכאשר מישהו מהמתיישבים הראשונים הרגיש, כי איננו בקו הבריאות, ידע ללא קושי את הכתובת: "די דאקארקע" (אידיש). הגברת מזל ברכה תמצא את הסיבה למיחוש ואף תעניק את התרופה הנאותה, כיד המסורת הטובה של אמה ואם אמה בבולגריה הרחוקה. ולאחר מכן, בביתה הטוב של הורתה ברובע העתיק של ירושלים…משפחת בכר לא עברה לגור ביהוד בגלל מחלת הקדחת הקשה שספגו ליד המגורים הצמודים לנחל הירקון רוחש חיידקי המלריה. אולם כשחזרו אנשי פתח תקוה לגור במושבה הצטרף מיד לאנשי המושבה ולרב אריה לייב פרומקין כשילדיו נשארים בירושלים להחלים ולהבריא. החיים במושבה היו קשים. מחלות רבות תקפו את בני המושבה שלא היו רגילים לאקלים הים תיכוני ולא ליתושי הקדחת. רופא מוסמך או בית מרקחת לא היו במושבה כלל. הרופא הקרוב היה בעיר הקרובה יפו אך הרחוקה ולא נגישה בזמנים ההם.

זו הייתה שעתה הגדולה של מזל ברכה שהפשילה את שרווליה עברה מבית לבית והגישה עזרה לכל סובל ודווה כדברי ברוך אורן "נקע מישהו את ידו או שבר פלוני את רגלו, הייתה היא "מסדרת" ומאחה את השבים, ולאחר מכן הייתה היא המסז'יסטית" והמטפלת עד שהכל שב על מקומו בשלום".

אחד הסיפורים שמספר אורן הוא אודות אברהם שפירא. "מעשה ב ר' אברהם שפירא, שנפל יום אחד מסוסו המשתולל ואחת מרגליו נפגעה. פנה השומר לרופאים מומחים מיפו ומירושלים, אלה ניסו לאחות את השבר ולא עלה בידיהם, השומר נשאר צולע. אז פנה אל "דאקארקע". היא בדקה את הרגל מכל הצדדים, הסתכלה באיש וחייכה: "בני, תצטרך לסבול קמעה, זה יכאב" ומבלי לחכות לתשובתו השקתה אותו ערק ותוך דקה "ישבה" הרגל במקומה. אך זעקותיו של ר' אברהם שפירא הרעידו את המושבה. עתה תצטרך לשהות בביתי זמן מה, כי אסור לך לזוז ממקומך עד שהכל יתאחה ויסתדר, וכך היה."

יום האישה הבין לאומי בכנסת, 2005. בין המצולמות גם מזל בכר

"ביתה של מזל ברכה היה "בית מרקחת" מושלם. התרופות מעשה ידיה הורכבו מ"בבונג", "רודה", "מיורנה", "נאנה", "סילאמיקי". שלל צמחי מרפא שהייתה מגדלת בחצרה או מוצאת בשדות. למשל,  את מיחושי הקיבה ריפאה ב "סילאמיקי". לבעיות של נפש הכינה משקה מיוחד מצמחי ה "רודה" ו"מאיוראנה" אותם הייתה מרתיחה כשעופרת מותכת בתוך התערובת. את הטיפול למחלות עיניים הייתה מכינה בעצמה ומורחת על ימין ועל שמאל את עיניהן הטרוטות של המתיישבים ובניהם, שעמדו בתור ארוך בחצרה".

כדברי אורן, " היא ידעה למלא את תפקידן של שפרה ופועה, רבים מבין ילדי הראשונים עברו תחת ידיה כל מעשיה היו למען וטובת הזולת. שנים רבות גם לאחר שהיה שירות רפואי ובית מרקחת במושבה רבים המשיכו לבקש את עצתה ואת חוכמתה "הפאציענטים" המסורים. לעיתים אף נשלחו על ידי הרופאים המוסמכים בעצמם."

יומן המטופלים של מזל בכר כפי שהעתיקה אותו בתה שרה בכר. ארכיון אישי אריה בכר

 

עד כאן תאורו של ברוך אורן בשבחה של גברת בכר. שנים רבות מאוחר יותר בכנס שקיימה "הכנסת" לכבוד יום האישה הבינלאומי בשנת 2005 הכינו כרזה בה מופיעות נשים פעילות מראשית היתישבות בארץ  בין המצולמות מופיעה גם מזל בכר.

נוני ירון