ההקדמה שכתב ברוך אורן לספרו "מסיפורי בית אחד" מתארת ברוב רגש את מהותו ותפקידו של בית יד לבנים בהנצחת נופלי פתח תקוה, בהעברת סיפורי מחלמות ישראל לדורות הבאים. זוהי תמצית המשימה שלקח על עצמו אורן באיסוף והנצחה של "הבנים" הנופלים. כמו עץ זקוף היה עומד ומקבל את פני הילדים, והמבקרים ומספר את סיפור המקום.
מסיפורי בית אחד, כריכת הספר של ברוך אורן
"על תל נִשא בדרומה של אם-המושבות מתנוסס לתפארת בית רחב-ממדים ורַב-תוכן – בית "יד לבנים" מַצֶבֶת הזכרון רבת-ההוד לגבורי פתח-תקווה שחרפו נפשם במלחמת העם למען תקומת מולדתו.
בלב גן מלבלב עומד ה"בית" חלונותיו נִבטים אל משטחי-דשא נרחבים ופרחים רַבֵי גָוֶון מקיפים אותו מכל צד ולעבר בריכה שלווה אׂשר דגי-זהב בה וברבורים צחורים כשלג. מלמול חרישי של מפל מים מתמזג כאן עם קול צחוקו הרונן של הילד, עם ציוצה המרנין של צפור ועם צלילו הקוסם של שיר הנישא על פני הגן התפילה .
"בית" זה הוא בטוי-מה לשאיפת עיר שלמה להביע הוקרה ואהבה לדור-הלוחמים אשר איננו איתנו כבר, דור זה אשר נתן את חייו כדי לתת לנו את היקר ביותר בחיינו את – מדינת ישראל.
ואין "הבית" דומֵם אף פעם , אף כי רבים, מה רבים המוצגים הדוממים באָספו. אלפים ורבבות מגיעים אליו בכל ימות השנה מכל קצות הארץ, צעירים, זקנים ,ותיקים ועולים חדשים מקרוב באו, ואורחים ממרחקי התפוצות .
כל דומֵם ב"בית" זה- ספורו המרתק עמו' ספור השזור באלפי נימים בשדות –קרב, בעלילות –גבורה, בסבל, ביזע ובדם. אכן הדוממים שבבית "יד לבנים" חיים ורוטטים בלב רבבות מבקריו ..
המוצגים השונים בדרכים שונות הגיעו אלינו: יש ונמסרו בידה הרועדת של אם אשר שמרה שנים על שנים מזכרת זו מבנה, יש והובאו על-ידי לוחם משדה- הקרב או מהשבי, כשברכה לבבית בפיו, יש והוגשו על-ידי ילדי מֶשֶק ביד רוטטת, ויש שהלכנו בעצמנו לחפשם עד שמצאנום בבאב-אל-ואד או בנתיב הל"ה.
וכשהובאו כל אלה ל"בית" נתרקמה בו אווירה של התרוממות רוח , וחוטים סמויים מעבר קרוב ורחוק התחילו משתזרים ומשתלבים , וצרור הספורים שבזה אינו אלא חלק מאותה מסכת המספרת יום יום בתחומי ה"בית" יש ונדמה כי המוצגים עצמם מדובבים – והרי הם מדברים בעדם."
הזמנה לערב לכבודו של ברוך אורן
ב. אורן.
