פרץ פסקל 1871- 1947  ג'ימס בונד הפתחתקוואי

פתח-תקוה זכתה שיתגוררו בה מספר חקלאים פורצי דרך בחקלאות. חקלאים שהשקיעו את מיטב מרצם ושכלם בפיתוחה. אחד מאותם "משוגעים" היה פרץ פסקל שטיפח במיוחד את גידול פרי ההדר באדמות הכבדות (אדמות מיר). הוא הכניס שינויים רבים הקשורים לגידול פרי ההדר למשל: שימוש בכנת החושחש במקומה של כנת ה"לימנטה" שהתאימה לפרדסים הנטועים באדמות קלות. בנוסף פיתח את הרכבת התמך שתרמה רבות לחוזקו של העץ. הוא מצא שאם מבצעים את ההרכבה בגובה רב מעל הקרקע העץ מתפתח טוב יותר. פסקל הקים בפתח-תקוה את תחנת הגידול ל"חרקים מועילים"(1935)  והיה מחלוצי השימוש המסחרי בהדברה הביולוגית בארץ. בתחנה בפ"ת גידלו את יתוש העפצים הנלחם בכנימת הקמח (הגורמת לנשירה) וכן עשו נסיונות לאתר את ה"ארי-נחל" המשמיד גם הוא את כנימת הקמח. בנוסף גידלו גם את "פרת משה רבנו".

פרץ פסקל מצולם בעת הרכבת כנות לעצי הדר, שיטה שהוא פיתח. צלם ושנה לא ידועים

מבחינה אישית ניסה, פסקל, להשכין שלום במושבה פתח תקוה בין הפלגים הפוליטיים לדוגמא עם בהתמנותו לראש המועצה הכפרית אישר מיד את הקמת כביש החיבור בין בית החולים בילינסון לדרך ז'בוטינסקי. פסקל היה אדם אמיץ שלא חשש להתמודד עם פקידות הברון ואף כלפי הערבים הראה נדיבות וכשצריך גם צריך כח.

פסקל עלה לא"י עם משפחתו מרומניה מהעיירה גאלץ שברומניה בשנת 1882 בהיותו בן 11 שנה. האוניה לא הורשתה לעגון בחיפה או ביפו ולכן עגנה בבירות בלבנון. בין המשפחות שעלו היו: פסקל, בריל, גראד ורובינשטיין. הם עלו להרי הלבנון ושהו שם מספר חודשים. בעת שהותם בלבנון נתקלו ברועי צאן יהודים ואחר מספר חודשים הצליחו להגיע לנמל חיפה והצטרפו למייסדי זכרון-יעקב.

סבלותיהם של בוני היישוב החקלאי בארץ היו מנת חלקו של פסקל הצעיר. שנתיים לאחר עלייתו ארצה מת עליו אביו שהיה היחיד בחבורת העולים אשר ידע לדבר עברית עם יהודי הארץ מבני העדה הספרדית. פסקל בנו של החלוץ העברי למד לומר רק את "הקדיש" בעברית. שפת הלימודים בבית הספר של חברת כי"ח (כל ישראל חברים) "אליאנס" שבחיפה שבו למד הייתה צרפתית.  מחיפה נשלח פרץ הצעיר ללמוד חקלאות אצל האגרונום  הגנן "דה-גור" (דיגור). בהיותו מצטיין בלימודיו ובעבודה נשלח בפקודת הברון ללמוד את תורת הנטיעה בבית-הספר לגננות ולמטעים בוורסאי צרפת. (בעצת הברון איתרו פקידיו צעירים מוכשרים מבני האיכרים בארץ ושלחום ללימודי חקלאות באירופה. הברון חשש שהלומדים לא יחזרו לישראל משתהייה בידם תעודת אגרונום. לכן דאג הברון להפסיק את לימודיהם לפני קבלת התואר.)

בן 21 חזר פרץ לארץ, עשיר בידיעות שרכש בצרפת, בעיקר ידיעות מעשיות. הוא העלה רעיון להקים מיד קורסים לחקלאות ואכן נתמנה לנהל את בית הספר להכרשת חקלאים צעירים שייסד הברון  בזכרון-יעקב.

תרומתו העניין בנין – מושבות

כעבור שנה יצא  להקים את המושבה בת-שלמה. שם נטע כרמי הענבים. גני הענבים הראשונים הגיעו בהיחבא ארצה מהודו (התורכים לא אישרו את הבאתם). באישון לילה על גבי גמלים, העלה פסקל, יחד עם חבריו את השתילים הללו לזכרון יעקב. הברחה של צמחים – חיים תחת השלטון התורכי הייתה כרוכה בסכנת נפשות. שלוש השנים שבהם כיהן פסקל בבת-שלמה כראש האדמיניסטרציה, היו שנים פוריות. יחסי ידידות נרקמו בינו לבין המתיישבים. שם נשא את מרים בת אליעזר (אחיו של שמעון רוקח מיפו). מבת-שלמה עבר פסקל לראש פינה. הוא מצא ב"ראש-פינה" משטר לא לפי רוחו, למרות האזהרות שהזהירוהו לבלי נסות לטהר את האווירה של מנגנון הברון עשה פסקל את מעשיו בגלוי. הוא הנהיג סדר במושבה. נטעו בה עצי-זית. בקרבת המושבה "יסוד-המעלה" נטע מטעי פרחים ריחניים שהיו מיועדים לתעשיית בושם. באותן השנים קשות עשה פרץ את אחד המעשים הנועזים הקשור בשמה של בירייה. לאנשי ראש-פינה היו מטעי שקדים בבירייה וגם זכות לקבלת מי-השקאה ממעיינות שבידי הערבים. אולם אלה מנעו בעד המתיישבים מלקבל מים. אנשי הגליל כמעט שהשלימו  עם המצב אבל פסקל לא השלים. הוא בא בלווית מספר איכרים לכפר הערבי  ובדיבורים נאים וגם באיומים ובמקלות השפיע על בעל הזכות על מקור המים לשנות את דעתו ומאז החלה השקאת כרמי השקדים במימי בירייה.

תוויות חדשות בחקלאות

פרץ פסקל, צלם ושנה לא ידועים

באותם הימים היה הגנן דיגור (הצרפתי) נוטע ענבים לפי השיטה הערבית הישנה. הברון שהבין כי בדרך זו לא יפיק רווח כלכלי הוא ביקש להפוך את החקלאות מראשיתה למשק רציונאלי ורווחי. משק חקלאי שהיבול שלו יהיה נוח לשיווק . בין היתר ביקש הברון לארגן תעשיית צימוקים מענבי "מלגה" לייצוא. לשם כך נשלח פסקל ב- 1896 לספרד ללמוד את מלאכת שימור ענבים ועשית צימוקים. הוא נוכח לדעת, שהדבר אינו קל משום שהפרי שלנו (בארץ ישראל) קטן מדי והזן אינו מתאים. למרות מסקנתו זו שנמסרה לברון החליט הנדיב לנסות את תעשיית הצימוקים, ואכן תעשייה זו נכשלה.

פסקל מספר על חוויותיו מהשהות בספרד. ביקור בספרד, בסוף המאה העשרים, היו בו למבקר היהודי חוויה בלתי רגילה. איש לא האמין ביהדותו . סיפר פסקל: "כשאמרתי שאני יהודי. ענו לי: "הרי היהודי הוא בעל עור אדום וזנב".

ב- 1897 הועבר פסקל לפתח תקוה ובה בנה את ביתו. הוא רכש פרדס צעיר בן 100 דונם והפכו למעין תחנת נסיונות לגידול פרי ההדר. בפרדס נעשו במשך שנים נסיונות במיכון, בהדברת מחלות, ובחקירת שיטות השקאה, הרכבה ואריזה. בפרדס זה עבדו: הגמל, מוטור הגז ומשאבת הקידוח העמוק כמו כן נבדקו בו הגידולי הלימונים והחושחש. בין עציו טיפח את החרקים המועילים והיה  הראשון שגידל את החרקים האלה שמשמידים את מזיקי העץ והפרי. פסקל היה החלוץ בארץ ובעולם החקלאות כולו שהמציא את הרכבת התמך במטעי ההדר. הוא זה שפיתח את ההרכבה על "חושחש" (תמוז מר) ונקרא בפי הפרדסנים "נציג החושחש" "אבו-חושחש" ו"מלך החושחש".  פסקל שיפר גם את עבודת הקטיף והאריזה בהנהיגו את שיטת האריזה האמריקאית ואת הקטיף במזמרות אמריקאיות. ביחד עם קבוצת ידידים עשה נסיונות ראשוניים של ההשקאה ממי הירקון. יחד עם חברו מנוער מ' אפלבוים  (שנא לאישה את אחותו של פסקל) ועוד מספר חקלאים החל בגידול הכותנה בארץ. ברם מאמץ זה נכשל לדעתו לא מפני רוע האדמה, אלא משום יוקר המים וגובה שכר העבודה.

פסקל ייבא לארץ בחשאי את עץ הפקאן ואת האתרוג הקורפואי מאלבניה.

קטיף בפרדס של פרץ פסקל, צלם ושנה לא ידועים

ב- 1905 הקים בשותפות עם שמעון רוקח, מאיר אפלבוים, יחזקאל בלום, לייב לוי. ושמואל מויאל את פרדס "בחריה" (השם הערבי היה "בוכריא" אך פינס המליץ לשנותו לבחריה) בן 600 הדונם, שהיה הגדול בארץ. הפרדס הושקה במימי נהר הירקון.(משאבות הפרדס הותקנו בפתחו של ואדי ליג'ה (נחל שילה) מחשש שהשלטון התורכי לא יאפשר לשאוב מים ישירות מהירקון שנחשב ביניהם כרכוש הואקף).

פסקל השתתף ביסוד חברת "פרדס" והיה חבר בהנהלתה במשך כמה שנים. כמו כן היה שותף בהקמת העיתון "החקלאי".

ב- 1915 הצליח פסקל לסכל את ניסיונם של הערבים לגזול 200 דונאם מאדמות כפר סבא. כנקמה הלשינו עליו הערבים בפני השלטון התורכי שהוא מקיים קשרים עם האנגלים והיה צפוי לו דין-מות. רק הודות לידידים בירושלים שהזהירוהו  בעוד מועד החליט להמלט למצרים. (לדברי אויביו הסיבה היא הייתה  שבבאר פרדסו התגלתה גופת פועלת ערביה צעירה שנכנסה להריון ממנו וזאת היא נקמת בני-משפחתה.)

גם בהיותו במצריים לא ישב בחוסר מעש… פסקל היה חבר של אהרון אהרונסון מזכרון יעקב והיה מקורב לאנשי ניל"י. לאחר גירוש תושבי יפו-תל-אביב בפסח תרע"ז החל אהרונסון (בסוף אפריל )1917 לפנות בקול-קורא ליהדות התפוצות לשם איסוף תרומות לעזרת היישוב. בראשית מאי 1917 הוקם במצרים "ועד מיוחד לעזרת נגועי המלחמה בארץ-ישראל" שפסקל היה אחד הפעילים בו. אהרונסון אף מינה את פרץ פסקל כממלא מקומו בפני השלטונות המטכ"ל הבריטי במצרים. בין היתר בהיותו במצרים היה פעיל גם במודיעין הבריטי. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי צבאות בריטניה חזר פסקל לפתח תקוה כחבר שרות במודיעין הצבאי.

ב- 5 במאי 1921 (מאורעות 1921 תרפ") כשהותקפה פתח-תקוה דהר על סוסו בדרכי עקיפין ליפו להזעיק עזרה. תוך ניצול קשריו עם המודיעין הבריטי הצליח לזרז את שליחת העזרה הצבאית לפתח תקוה. הבריטים שלחו מכוניות משוריינות וכן מטוס שגילה את ההתקפת ערביי יהודיה מדרום למושבה. המטוס הטיל מספר פצצות ופיזר את המתקיפים. תודות לתגובה זו המושבה נצלה.

ביקור הלורד בלפור בפתח תקוה, מרץ 1925. בתמונה: אהרהם שפירא, פסקל ואדון בריל מלווים את הלורד בלפור

הכן פסקל היה סוג של ג'ימס בונד הפתח תקוואי. ידו בכל ויד כל בו

כתב זלמן חיימוב

ערכו לפרסום דוד ליברמן ונוני ירון

 

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חקלאות, מאורעות תרפ"א, מתוך הארכיון, פרדסנות, פרץ פסקל, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s