לקראת השנה החדשה ישבתי לשיחה עם זלמן חיימוב לשיחה. חשבתי על מה נדבר לקראת השנה החדשה? פתח תקוה המושבה והעיר שלנו נחשבת כחלוצת הפרדסנות. תושביה השכילו להפוך את גידול הפרדסים וענף הפרדסנות לסארטאפ רציני. שסיפק עבודה ופרנסה לרבים. אולם היו דברים נוספים שמייסידי פתח תקוה הצטיינו וחידשו.
ארבע מאות שנים הייתה ארץ ישראל כפופה לשלטון עות'מני (תורכי). הארץ הייתה ענייה, הכלכלה הייתה אגררית . רוב התושבים היו פלאחים מעבדי אדמות או בדואיים נודדים שבקושי סיפקו מזון למשפחותיהם. במחצית השנייה של המאה ה- 19 החלה כלכלת הארץ להשתנות. סימנים של שינוי הביאו איתם הטמפלרים, בשנת 1870 קם בית הספר מקווה ישראל. החלו לקום מושבות היהודים כשהראשונה שפרצה היא פתח תקוה שלנו.
היוזמה הפרטית היא זו שהחלה את ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל. זו גם ייחודיותה פורצת הדרך של פתח תקוה. אנשים שומרי מצוות אדוקים בדרכם ששאפו לקיים את עצמם בעבודה חקלאית תוך כדי שמירת מצוות עושים מאמצים גדולים למרות הקשיים המרובים שהערים השלטון התורכי הם מצליחים לרכוש בכספם הפרטי אדמה.
מיטיב לסכם את הדיון בנושא המאבק בין ההון הפרטי להון הציבורי של התנועה הציונית יואב כסלו במאמר "סטארט-אפ בימי התורכים: הדרים בארץ ישראל". בתחילה ההתיישבות הייתה של אנשים פרטיים שקנו בכספם אדמות. כשהחלה התארגנות של התנועה הציונית והמוסדות הלאומיים ניסו לעזור לעולים הצעירים חסרי הפרוטה ברכישת אדמות. נוצרה תחרות – שותפות בין הון פרטי להון ציבורי בבניין היישוב. בלתי נמנע היה הוויכוח בין ימין לשמאל, בין האיכרים בעלי ההון הפרטי שהעדיפו עבודה ערבית זולה לפועלים שדרשו עבודה עברית. החל מאבק גדול על עבודה עברית בפרדסי המושבות. האיכרים כונו "בועזים" הם הואשמו שמטרתם יצירת רווחים אישיים ולא בניין היישוב.
להגנת האיכרים, יזמי המגזר הפרטי, התעשייה והשירותים בא משה סמילנסקי. הוא טען שהם אלו החלוצים שבנו את התשתית לכלכה ביישוב. אולם, הם היו עסוקים בעבודתם בחקלאות מלאת הקשיים ובהישרדות פרטית ללא "גב" תומך. ואילו פועלי העיר שעברו לעבוד בהתיישבות העובדת ובקיבוצים נשענו על סיוע ציבורי. מתוכם נוצרו מנהיגי היישוב ומובילי דרך בדמותם של מנהיגי תנועות ההתיישבות ותנועת העבודה. אלו כבשו את הבמה הפוליטית. המגזר הפרטי נדחק אל שולי המיתוס הלאומי.
ניתן לקרוא על תרומת המגזר הפרטי מול מפעלי ההתיישבות במחקר שכתב נחום קרלינסקי ששמו לקוח מציטוט של סמילנסקי "לא דגניה תגאל את ארץ ישראל כי אם פתח תקוה קפיטליסטית יזמות פרטית בהשקפתם של הפרדסנים העברים ושל מתנגדיהם, 1904-1936".
במה עוד הייתה פתח תקוה חלוצה? הנה כמה דברים שזלמן האיר בפני.
היוזמה הפרטית באה מתוך צורכי התקופה אולם ברגע שזוהה הפוטנציאל לא היה גבול לחזון. זו הייתה דרכם של ראשוני המושבה פתח תקוה.
יהושע שטמפפר הרוח החיה מבין מייסדי המושבה. הוא הניח את התשתית לארגון החברתי קהילתי, בניית תקנון שהיה דוגמה למושבות הבאות, ארגן את התושבים לשמירה על הרכוש והיבול שאותו חמדו השכנים שמסביב, דאג לחפירת הבאר הראשונה. היה מעורב בדברים חשובים נוספים הקשורים לחיי המושבה בראשיתה. הוא שימש כראש הועד עד יום מותו ב 1908. שטמפפר מצא את עצמו בבעיה גדולה לאחר שהעדיף לא להיות בין 28 המשפחות שקבלו תמיכה מהברון. הוא לא יכול היה להתחיל בהקמת פרדס ללא עזרה כספית. ראשית הקמת פרדס והפעלתו היא מציאת מים וחפירת באר לכן הוא מתאחד עם משפחת פינשטיין מירושלים ועם משפחה אנגלית נוספת וביחד הקימו את פרדס ה"שמוטי" הראשון שנטע על ידי יהודים. (זן השמוטי הוא בן כ-150 שנה. על פי פרופ´ שפיגל-רואי ממכון ויצמן, השם "שמוטי" נתקבל מאחר והפרי הוא דמוי-ביצה ומזכיר בצורתו את העששיות המוארכות, ששימשו בשעתו למאור, ונקראו בעקבות הערבית "שמוטי".)
לאור הצלחת הפרדס של שטמפפר הולכים אחריו כל המגדלים ונוטעים עצי "שמוטי" בפרדסם. ההצלחה הכלכלית שהתחיל בה הביאה את יהודי העולם להשקיע באופן פרטי ביישוב ולא רק תרומות למוסדות, אלא, בקנייה אדמות עוד בהיותם בגולה מבלי לבקר כלל בארץ ישראל. סך הדונמים של פרדסי פתח תקוה בשיאם היה כ- 15,000 דונם. ממש אימפריה של חקלאות. נוצר צורך בגוף שינהל את כלל השיווק של פרי ההדר, ידאג לשיפור תנאי העובדים בקטיף ובאריזה. אגודת "פרדס" היה הקואופרטיבי לשיווק פרי הדר בראשו עמדו יהושע שטמפפר, גולדנהירש יצחק, שמעון רוקח ואחרים.
דניאל ליפשיץ מראשוני הביאליסטוקאים עסק בחו"ל כמוכר ספרים. היגיע לפתח תקוה בזמן המעבר ליהוד. ליפשיץ ראה את הקשיים שהיו בניית הבתים הראשונים למד מהר מהערבים של מלאכת הבנייה ועסק בבניית הבתים לחלק מהמתיישבים. דניאל הבין שלא כל התושבים תהיה אפשרות לבנות לעצמם בית ולכן יש צורך להוסיף לכל בית שנבנה יש להוסיף חדרים להשכרה. לכן כשחזרו לפתח תקוה בנה ליפשיץ לעצמו מבנה עם חדרים רבים להשכרה. נוהג זה אומץ על ידי תושבים אחרים.
ליפשיץ שמואל בנו היגיע לארץ ישראל כילד. הוא למד בכוחות עצמו ועסק בתחומים שונים שהיציע הברון כמו גידול זחלים למשי. אולם תרומתו הרבה הייתה תחום גידול דבורים. ייצור הדבש התחיל במושבה נס- ציונה על ידי משפחת לרר. בפתח תקוה פעל בתחום ליבריכט עקיבא. אולם נתגלו קשיים גדולים בגידול הדבורים משום שזן של צרעות חיסל את הדבורים האירופאיות. בעזרת גרמנים יהודים מאירופה שרצו בדבש תוצרת ארץ ישראל למד שמואל כיצד מגינים באירופה על הכוורות מול צרעות תוקפניות. הידע שהביא הציל את ענף הדבש בארץ ישראל. גידול דבורים היה תחום נוסף שהתווסף כעזר לחקלאים. לדוגמה אנשי מושב "עין גנים" חיפשו מקור להכנסה נוספת בנוסף לעבודה בפרדסים. הם נאלצו להתחרות בפועל הערבי שכר עבודתו היה זולה. בתקופות שלא הייתה עבודה בפרדסים הם חיפשו מקורות פרנסה נוספים למשק העזר שהיה לכל משפחה. חלקם כדוגמת משפחת בן אליהו (מוסטובויניק) הוסיפו את גידול הדבורים לפרנסתם.
כבר אמרנו שבלי מים ובארות לא ניתן לקיים חקלאות ופרדסנות. ליאון שטיין, אחיו של ד"ר מנחם שטיין (היה רופא בפתח תקוה) היה אחד מבעלי המלאכה הראשונים בתקופת העלייה השנייה.
עקב גידול כמות הפרדסים עלתה צריכה שאיבת המים. התוצאה מפלס מי תהום ירד המים שהיה בבארות היו מלאי חול. היה צורך להעמיק את הבארות כדי להגיע למים צלולים. שטיין המציא פילטר מיוחד המסנן את המים ומעלה מים צלולים. תודות להמצאה שלו ניתן היה לשאוב מים גם מבארות עמוקות.
המצאה נוספת קשורה למשק המים פותחה על ידי שטיין בתקופת מלחמת העולם ה- 1. מנועי המשאבות השואבות המים בפרדסים הופעלו על דלק. בזמן המלחמה היה קיים מחסור גדול בדלק ומשק המים נמצא בבעיה גדולה. שטיין משנה את אופן הפעלת מכונות השאיבה לעבודה על פחם עצים. המצאה שהצילה את החקלאות באותה תקופה.
גם בתחום קידוחי המים הצטיינו בני פתח תקוה. ברוך ריבקינד התמחה בתחום מציאת מים וקדיחת בארות. תנאי הכרחי לקבלת תרומה להקמת יישוב הוא מכסת מים מסוימת שתספיק לקיום של יישוב.
משפחת ליפקיס הייתה ידועה במחלבה שלה ובעובדה שניהלו את הסניף הראשון של "תנובה" במושבה. בית משפחת ליפקיס היה ברחוב חובבי ציון סמוך לחנות הספרים של דוד הכורך (היום חנות לא קיימת). כדי לייצר משק חלב ולגדל פרות לחלב יש צורך במזון מתאים לא מספיק רק עשב שגדל בשדות מסביב למושבה. יש צורך באספסת ותלתן שלא היו מצויים באותו זמן במושבה. לכן נסע ליפקיס ללבנון ולסוריה כדי ללמוד מהצרפתים איך לגדל אספסת. כך התחיל משק החלב בפתח תקוה וסביבו התפתחו גידולים המתאימים למאכל בהמות.
מאמץ גדול עשו פועלים כדי להתחרות בעבודה הערבית הזולה .רעיון שפיתח נחמן סירקין שהאמין והטיף להקמת חברה שוויונית סוציאליסטית. סירקין טען כי קבוצות קבלניות המבצעות את כל הדרוש לטיפול בחקלאות או בבניין מהפעולה הראשונה עד לאחרונה יכולות להוזיל את העבודה והעלאת כדאיות כלכלית להעסקת פועלים עבריים קבוצה "קבוצת אחוה" הוקמה בשנת 1912 בארצות הברית ביוזמתו של נחמן סירקין חברי הקבוצה עלו לארץ ישראל והתיישבו בפתח תקוה בהנהגת נתן-נטע הרפז (גולדברג) ויעקוב אחוה פרוז'נסקי. לאור הצלחת הרעיון בפתח תקוה הוקמו קבוצות על ידי ההסתדרות כדוגמת קבוצת בניין ממנה התפתח "סולל בונה", יכין חכ"ל. בפתח תקוה קמה קבוצת "מרצפיה" שיצרה מרצפות ובלוקים ומפעלה היה בסגולה היום קיים מפעל "סלע".
אלחנן בולקינד
המפעל הראשון שהוקם בפתח תקוה היה על ידי אלחנן בולקינד. היזם התעשיתי הראשון הקים מפעל לגלביות וטליתות ביהוד. מחשבתו הייתה שלא כל המתיישבים יכולים לעבוד בחקלאות ויש לדאוג לפרנסה לאלו שלא בחרו בחקלאות.
נוני ירון, אחראית אוספים מיוחדים
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 
היי
סבי הוא זרח בירנבויים והוא הגיע לפתח תקוה פעם ראשונה בסביבות 1907-9. הוא בנה את ביתו ברחוב ההגנה..אחרי מלחמת העולם הראשונה הוא חזר לבלורוס עם סבתא שלי טובה ואמי שרה שהיתה תינוקת ובנו משה שהיה גם זעטוט מאשתו הראשונה שנפטרה בלידה.הוא פעל חקנות אדמות והיה נדבן ידוע.האם אוכל להעזר בכם לדעת יותר על פועלו? כל ילדיו כבר לא בחיים.
ניצה שלומות כתבי לנו למייל של הארכיון ptarchive@ptikva.org.il וננסה לעזור
תודה