הנה באה הרכבת

מבט לעבר מתחם הרכבת בפתח תקוה, צלם לא ידוע, שנות ה-60 בקרוב

חבל ארץ-ישראל שהיה חלק מן האימפריה העותמנית ששלטה באזור מאות שנים לא היה בעדיפות מנהלית של שליטיה. ולכן פרט לקו הרכבת שנקרא "הרכבת החיג'אזית" לא נקט השלטון יוזמה לפתוח מסילות ברזל שהיו באותם ימים פסגת הטכנולוגיה ותורת הסעת המונים במערב .

תהלוכה של מתנדבות מגן דוד, מחסני הרכבת. ארכיון אישי רחל גלזר

תהלוכה של מתנדבות מגן דוד, מחסני הרכבת. ארכיון אישי רחל גלזר. צלם בראונר, א, סרוויס, פ"ת, שנות ה- 40 בקרוב

אחת מהיוזמות המוקדמות המוכרות לנו, הייתה תכניתו של יוסף ביי נבון, לסלול מסילה שתחבר את יפו שבשפלה עם ירושלים. הוקמה שותפות שהחלה לגייס כספים והייתה כפופה כמנהג אותם ימים לחוקי האימפריה ששללה כל יוזמה אם בראש לא עמד אזרח האימפריה. המיזם קם על כתפיו של יוסף נבון שעבר לגור באיסטנבול כמה שנים על מנת להיות קרוב למוקד הכוח והשלטון. רק אחר שנחל אכזבה הפנה את מרצו לעבר הכסף האירופי והוקמה שותפות עם מספר בעלי ממון שהעיקרי ביניהם היה הברון רוטשילד ומשפחתו. עדיין האחריות וההתחייבויות היו של יוסף נבון שהיה "פני" החברה. המהנדס הגרמני שעליו הוטל למצוא את הנתיב הרצוי, השתמש באמצעי המשוכלל ביותר שעמד לרשותו והוא חמור ש"בחר" את הדרך הנוחה לו בין הוואדיות במעלה ההר בדרכו לירושלים. מסילה ההולכת לירושלים מיפו ומסעף הפונה לנבלוס היא שכם ומשם חזרה ליפו. המטרה הסופית הייתה חיבור המושבות החקלאיות למסילה לכשתקום ולכן גם ניסה יוסף נבון לרכוש אדמות מה שסיבך אותו עם השלטון הטורקי.  בתהפוכות העיתים בהתקרב מלחמת העולם ה- 1 פורקו חלקים מן המסילה לטובת המאמץ המלחמתי הטורקי, הופקעו נכסים מן החברה ולמעשה חדלה זו מלהתקיים. יוסף ביי נבון מפסיד את הונו ונכסיו ועובר להתגורר בצרפת . שם בהשתדלות הממשלה הצרפתית מקבלת החברה חלק מכספה מן המנדט הבריטי כפיצוי על התשתיות שהוחרמו על ידי הצבא העותמני בזמן המלחמה. על בסיס התשתיות והרכוש הללו מתחילים מומחי התחבורה המנדטורית לפתח רשת מסילות ותחנות שיגיעו אל המושבות לפינוי תוצרת חקלאית הן למרכזים עירוניים והן לעבר הנמלים על מנת לייצא בעיקר פרי הדר לאירופה.

בספרה של יעל עצמון "היסטוריה בשר ודם" המתאר את קורותיהם של ראשי ועד המושבה פתח-תקווה מופיע תעתיק מכתב המופנה אל מאיר דיזנגוף ובו מפצירים ראשי הוועד בדיזנגוף להפעיל את השפעתו וקשריו עם שלטונות המנדט , לקדם יוזמה לחבר את פתח-תקווה אל מסילת הברזל . המכתב נושא את התאריך- 21.11.1918  וכך נאמר בו: "כבוד ה"ה מר מ. דיזנגוף, יפו.

אנחנו החתומים מטה, באי כוח המושבה פתח-תקווה,שנבחרנו על ידי האסיפה הכללית מבקשים את כבודו, וממלאים את ידו, לעשות את הצעדים הנחוצים לפני הממשלה, המוסדות השונים, ואנשים פרטיים, בנוגע להוציא לפועל את ההצעה המבוארת למטה.

העמסת פרי ברכבת, ארכיון אישי של דוד ראב בן עזר. צלמה דורה ראב. נובמבר 1926

המושבה פתח-תקווה סבלה הרבה מאוד בזמן המלחמה, שהביאה לה נזקים והפסדים גדולים שאין לשער, ועתה מצבה החומרי הוא רע מאוד, אחד האמצעים שעל ידו תוכל המושבה להתרומם מעט משפלות מעמדה החומרי, הוא יצירת מסילת ברזל שתחבר את המושבה מצד אחד עם העיר יפו, ומצד שני עם תחנת ראש אל עין. המסלול הזאת תעזור לאיכרי המושבה לשלח את יבול שדותיהם ליפו ולדמשק, וגם לקבל משם כל הצורך להם לצרכי מחייתם ועבודתם. על ידי הקמוץ בהוצאות ההובלה והנסיעות, ועל ידי זה שהחיים האקונומיים יתפתחו ביותר לרגלי מסילת הברזל, יתרומם מצבם הכלכלי של האיכרים והתושבים של פתח-תקווה.

אחרי שהממשלה כבר בנתה מסילת ברזל קטנה עד מקום הדז'מוסין לא יהיה קשה מאוד להמשיך את המסילה הזאת עד פתח-תקווה וראש אל העין. בודאי יהיה נקל לקבל מהממשלה, אחרי שבדעתה כפי הנראה להרוס את כל המסילה הקטנה הזאת. הננו מבקשים אפוא מאת כבודו לבוא בדברים עם הממשלה ועם מי שהיכולת בידם לעזור בדבר זה, ולהשתדל לייסד את המסילה הקטנה בעד המושבה בקו יפו- פתח-תקווה- ראש אל העין. מצדנו הנו מוכנים לעזור להתגשמות ההצעה הזאת בכל יכולתנו.

והננו בכבוד גמור, בשם הוועד הזמני, חמשת חברי הוועד- ה"ה- צבי שמואלביץ' , זלמן גיסין, שלמה שטמפפר, ב. דיסקין , שלום כהן.[הארכיון הציוני 1.4/215 ]

טיול ילדי הגנים בפתח תקוה ברכבת. המורה רחל חננית מנגנת באקודיון, צלם מרילן ירון, שנות ה-60

טיול ילדי הגנים בפתח תקוה ברכבת. המורה רחל חננית מנגנת באקודיון, צלם מרילן ירון, שנות ה-60

בכהנו כראש הוועד פונה זלמן גיסין במכתב רשמי אל וועד הצירים מיום א' כסלו תר"פ-1919 להשתדל אצל השלטון הבריטי, לבנות מסילה למושבה. את מכתבו הוא מלווה בטבלה של נתונים סטטיסטים על הפוטנציאל של כמויות הסחורה ונוסעים מתוך נתונים שנאספו עוד לפני פרוץ המלחמה וזאת להוכיח כדאיות כלכלית בהנחת המסילה.[שם] . בנוסף פונה זלמן גיסין אישית אל א. בריל פקיד יק"א לקדם תכנית חיבור משאבות המים מן הירקון למערכת החשמל שתלווה את המסילה והקמת תחנת –כוח הידרו אלקטרית  . בקשה נוספת היא השתדלות לקיום פגישה עם הנציב העליון בבואו לביקור ביפו על מנת לקדם את הנושאים שעל הפרק. {הנה כי כן  שיטת המאכרים והמקורבים עובדת עוד מאז ולפני  ומקיימת את הפתגם – האימפריה יצאה מארץ ישראל אך ארץ ישראל לא יצאה מן האימפריה } תחילת העבודות להנחת המסילה – ז' אדר א' תרפ"א- 1921 .

עבודת הסלילה נמסרה ל"משרד לעבודות ציבוריות" של הסתדרות הפועלים. במסגרת גדוד העבודה הוקמה פלוגה- "פלוגת בוני מסילת הברזל" . מחנה הפלוגה התיישב בראש פסגת חורבות מבצר אנטיפטריס וניהל שם חיי קומונה.  כה רבה הייתה השפעתה  של הפלוגה על גדוד העבודה כולו וזה הקים את מרכזו במקום .הוקמו מתפרה סנדלריה נגריה ומרפאה שקבלה את שרותיה מרופא המושבה. קשרים הדוקים התפתחו בין גדוד העבודה ובין המושבה.[ארכיון תנועת העבודה כרך ג' חוברת ע"ג ]

נכתב על ידי דורון גיסין –מרץ 2016

דברים אלו כתב דורון גיסין לצורך מחקר עבוד אחותו שלומית דותן גיסין בעת שעבדה בחברת נת"ע כאחראית איכות הסביבה.

מסמר מתכת של מסילת רכבת. מסמר מברזל יצוק. היה אחד המסמרים שחיברו את פס הברזל אל בסיס העדן. נמצא בקו הרכבת שבין פתח תקוה לתל אביב שנסלל ב- 1921-1922 על ידי גדוד העבודה. גדוד זה הפך להיות סולל בונה. המסמר נמצא בזמן הכנת הקו החדש של הרכבת הקלה בשנת 2018 על ידי חברת נת"ע הבונה את הרכבת. המסמר נתן לשלומית דותן-גיסין אחותו של דורון כשעבדה בחברה כאחראית איכות הסביבה.

הביאה לפרסום, נוני ירון, אחראית אוספים מיוחדים

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, תורכים, תחבורה, תחנת הרכבת, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הנה באה הרכבת

  1. ראובן רובי הירשלר הגיב:

    תודה רבה לעוסקים במלאכת הקודש של שמירה ופירסום של עירנו היקרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s