מאמר שלישי בסדרה הדנה בהיבטים שונים ובאופן התנהלות פרנסי העיר והמשפחות השכולות בהנצחת בניה הנופלים במלחמות ישראל
גוף נוסף קם ב- 14.02.1950 והוא: "ארגון ההורים השכולים "יד לבנים". "הוועד הנוכחי יוכר ע"י המוסדות משרד הביטחון, והמדור להנצחת החללים כמוסד מייעץ בעניינים הנוגעים להנצחת זכרם של חללי מלחמת השחרור. כמו כן הארגון ייזום מיזמים בתחום החינוך והתרבות, יערוך טכסים ועצרות, יעניק מלגות ויקים מפעלים שונים להנצחת הנופלים".
ארגון "יד-לבנים" תובע בשנת 1949 להקים "היכל-גבורה" בשלוש הערים הגדולות בתמיכה ואישור של בן- גוריון. ב-1950 פורסם על כוונת מערכת הביטחון להקים "היכלי-גבורה".
בעיתונות מופיעות ללא הרף ידיעות על תוכניות של קיבוצים, מושבות וערים להקמת אתרי זיכרון לחללי המקום. התוכנית שמפרסמת המועצה המקומית בחדרה נראית מתאימה לחלק מאנשי מועצת פתח-תקוה ולמעשה. בשלב מאוחר יותר היא תיושם בפתח-תקווה בה יוקם בית יד לבנים הראשון בארץ.[1]
בישיבת הנהלה 7.5.1950: ספיר מוסר כי מכספי המלווה לעבודות ציבוריות ניתן יהיה להשקיע בפארק של 15 דונם בפרדס רייספלד. כיום שטחי הפרדס נמצאת שכונת "רמת ורבר". בחלקה זו היה מיועד לקום בית חולים עירוני. אך, למעשה שנתיים מאוחר יותר יוקם על חלק גדול ממנו בית יד לבנים וגן יד לבנים – גן העצמאות.
וועדת יזכור ושפ"ע מביאות את הצעותיהן למיקום מצבות הזיכרון לישיבת מועצת העיר. ראש-העיר ספיר מציג את ההצעות ומתקיים דיון עליהן.
מועצה 28.5.1950 דנים בהקמת מצבות זיכרון לחללי פ"ת. ספיר: "קיימות ארבע הצעות למיקום המצבה. 1. ברח' שטמפפר. 2. במשולש הרחובות ז'בוטינסקי-אורלוב. 3. במשולש הרחובות הירקונים-לוד. 4. ע"י תחנת "של" ברחוב ראש העין.
היו שיקולים שונים ביחס לכל המקומות המוצעים. ועדת "יזכור" וועדת השיפור פני העיר הגיעו למסקנה שהמקום המתאים ביותר הוא לפי הצעה השלישית: ליד רחוב הירקונים. למקום זה מעלות רבות, מאחר שהוא על גבעה הנשקפת למרחוק, אך מצד שני יש בו גם חסרונות עקב היותו מוקף בעתיד ע"י תעשייה ומוסכים. המצבה תחייב גם הקמת גינה דבר שיחייב איסוף כספים. לפי אומדנה זהירה המצבה יכולה לעלות למעלה מ- 10.000 לא"י, והגינה כ- 3000 לא"י, כלומר העלות יכולה להגיע לסכום של 15 – 18 אלף ל"י. איכילוב עזרא מוסר על שקולי הוועדה בדיוניה השתתפו ועדת "יזכור" וועדת שפ"ע, וכן האדריכל לוינזון. שיקולי הוועדה, לאחר שביקרו בכמה מקומות בארץ, היו : 1. שהמצבה תראה לעיני כל. 2. שהמקום יאפשר ריכוז קהל של אלפים ביום זיכרון. לגבי שני השיקולים הללו ראינו את הגן ברח' שטמפפר [כיום גינת גוברניק הנמצאת בין רחוב שטמפפר לרחוב אורלוב נ.י.] בלתי מתאים. נשארו שתי הצעות של רחובות לוד-חיפה ופינת ז'בוטינסקי אורלוב. מבחינת התנועה הבינעירונית שתי ההצעות שוות. ההבדל הוא שאיננו יכולים לדעת כמה זמן תישאר התעשייה הידועה שבפרדס גינצבורג ברח' ז'בוטינסקי [מפעל תע"ש ליצור פגזים], מה שלא מאפשר כיום ריכוז המונים ע"י המצבה בעת הצורך. כך נפלה גם ההצעה הזו. נשארה אפוא ההצעה של רח' חיפה – לוד. תכנית הפרצלציה שאישרנו בזמנו מאפשרת להמונים להתרכז בשטח ע"י המצבה בבטחה מבלי לפגוע בבעל הקרקע הגובלת. ובאשר לתכנית עצמה, יצטרכו האדריכלים להתלבט דיים כדי לכוננה, ואת תכנית הגן יערכו באופן מתואם לתכנית המצבה.
איכילוב: מציע לא לקבל החלטה היום ביחס למקום עד שתיערך בדיקה נוספת. מציע לבדוק את האפשרות של מציאת מקום במרכז העיר, כמו בגן בועז (הנמצא בכניסה לפתח תקוה צומת ג'בוטינסקי רחוב יצחק שדה נ.י.), או בפרדס סויסלוצקי. (כיום רמת ורבר) בשטח של 8 – 10 דונם.
טרופה: מונומנטים כאלה מקימים ליד מקומות ציבוריים מרכזיים, לכן כל העניין טעון רוויזיה. מאחר וזה חייב להיות במקום מרכזי מציע : 1. במגרש שפיגל. 2. ברח' רוטשילד במקום שעומד ביה"ס פיק"א הישן. ואשר לתכנית המצבה, יש להביאה למועצה לעיון ובדיקה.
שפי: אין אנו רואים שגיאה בהצעה של רח' הירקונים כי זה נקרא "על אם הדרך", ולכן רואה את הצעת הוועדה כמעשית. נוכל לגשת לביצועה המהיר, כי אנו ממילא כבר איחרנו דיינו בדבר. מציע לאשר את הצעת הוועדה.
טבצניק: שואל מה שטח הגבעה ברח' הירקונים ולו אפשר היה להפוך את כל השטח הנ"ל לפארק לאומי גדול ולהקים שם את המצבה – זה יכול להיות דבר גדול. מציע להתקשר עם הפסל ינקלוביצקי השוהה בארץ. הוחלט: לדחות את הדיון.
מועצה 18.6.1950 דיון נוסף בנושא הקמת מצבת זיכרון לחללי פתח-תקוה.
שפי: כתוספת לנימוקים שנשמעו. קיים רצון להקים את בית-ההגנה בפתח-תקוה בסמוך למצבה.
איכילוב ע: (ראש ועדת שפ"ע) נגד הקמת המצבה ברחבת העירייה היו שני נימוקים:
- המושג של מצבה קשור עם התייחדות בני המשפחה ביום הזיכרון ועם הרצון לראותם כך, ללא חולין יום-יומי. רחבת העירייה הינה מקום חולין יום-יומי וזה יפריע להתייחדות.
- הציבור יתרגל למצבה ולא יהיה לה הערך הנכון.
לאחר שמיעת הנימוקים, חזרתי לדעתי הקודמת לכביש הירקונים.
שוולב: המצבה צריכה להיות במקום גבוה. הנימוק שהמצבה תהיה מול משלטי החזית-חשוב מאוד (יש קו ראייה בין המקום לגבעות מגדל צדק ולראש העין. שם נפלו מספר לוחמים בני פתח-תקוה). במשך הזמן תבנה הסביבה ויהיה צורך בגינה עירונית גדולה.
כ"ץ: לדעתי אם נקים את המצבה ליד העירייה עלול מהעבר השני להיות בית קפה או בית שעשועים, ויש לחשוב על זה למפרע ולכן מצדד בכביש הירקונים.
טבצניק: בעניין כגון זה צריך להשתתף אדם המתמצא בעניינים ארכיטקטוניים. אין לקרוא לזה מצבה. מצבה היא סמל חיצוני למקום שבו קבור אדם, אין זה גם מקום להתייחדות של משפחות. כל משפחה הרוצה להתייחד, פונה לבית העלמין להתייחדות ישירה, או למקום בו נפל האיש, אנו מחפשים ביטוי למלחמת השחרור, לגבורת הנוער ולזכר אלה שהקריבו חייהם. לו היינו מקימים אותה במגדל-צדק הרי זה היה מובן.
המסקנה היא ביטוי ארכיטקטוני למלחמת השחרור ולגבורת הנוער וזה מתאים ליד רחבה שעל-יד בית העירייה, שהיא המרכז העירוני.
רשיש: א. ענין זה אינו נתון להכרעה ע"י הצבעה. העניין רציני ויש להתייעץ עם מומחים.
ב. ההצעה בכביש הירקונים איננה ריאלית, היות והפרצלציה במקום טרם נעשתה.
ג. אין לקבוע מצבה בגבול המדינה.
ד. מציע להטיל על ההנהלה להתייעץ עם מומחים ואח"כ להחליט.
ד"ר יוספסברג: מונומנט הינו סמל למאורעות היסטוריים גדולים ועל-פי רוב בתוך פארקים גדולים. המצבה צריכה להיות סמל לדורות הבאים. מצדד על פרשת דרכים בכביש הירקונים.
ספיר: א. באירופה אין על יד עיריות מצבות זיכרון לחללי מלחמה. נכון שברוב המקרים המצבות נמצאות במרכז. ב. איני גורס שזה מקום להתייחדות או חינוך נוער. אנו טרם גמרנו את מלחמותינו. בחזית בניין העירייה יש להקים משהו סמלי שאינו קשור דווקא במקרה זה. ואפשר לתת לזה ביטוי מתאים, כמו סמל פתח-תקוה והשתלבותה במערכת הקמת המדינה. מה שנוגע לעניין המצבה המקום בכביש הירקונים אינו מתאים. המעלה היחידה היא, שהוא על פרשת דרכים. אינני שולל הצעה להתייעץ עם מומחים. אולם אין זה רק עניין ארכיטקטוני, אלא גם ציבורי. מציע שחברי שתי הוועדות יתייעצו תוך שבועיים עם מומחים ואח"כ יביאו למועצה סידור.
רשיש: מציע ששתי הוועדות יביאו הצעה של ועדת מומחים.
הוחלט: ועדת "יזכור" ו"שיפור העיר" יתייעצו עם מומחים ויביאו למועצה מסקנות תוך שבועיים.
ארגון "יד-לבנים" המקומי של ההורים השכולים בפתח-תקוה הוקם ב- 09.10.1950 באסיפה כללית בה השתתפו כ-70 איש שבחרו ועד מקומי. ארגון זה הפעיל מכבש לחצים על העירייה, דרש להיות שותף להחלטות העירייה בדבר מקום המצבה, צורת המצבה וכד' ובעיקר תבע למהר בנושא ההנצחה. ההורים השכולים לא הסכימו להחלטות משרד הביטחון בקשר לתאריך התחלת המלחמה ולחצו לשנותו.
ישיבת ההנהלה. 14.10.1950 עם ב"כ ועד ההורים השכולים: " נודע לנו כי העירייה עומדת להנציח את חללי פתח-תקוה במלחמת השחרור. מבוקשנו להחיש את הדבר. כן מתלוננים על ההזנחה בעריכת אזכרות לחללים. יש הרבה משפחות חללים הזקוקות לתמיכה ויש לדאוג לזה. חסרה רשימה מושלמת של אלה שנפלו. בידי הוועד רשימה של כ- 290 חללים, בו בזמן שקיבלו רשימה מהעירייה המכילה 190 שמות בלבד. מבקשים טיפול מהיר מצד העירייה בכל הבעיות האלה ".
ראש העירייה ספיר: "1. בזמנו טיפלנו בריכוז החומר הביוגראפי של החללים בני פתח-תקוה. והחומר הועבר למשרד הביטחון. 2. טיפלנו באמצעות שתי וועדות עירוניות בהנצחת החללים, והבעיה העיקרית היא למצוא מקום מתאים למצבה. היו כמה הצעות : 1. בכניסה לפ"ת מצד חיפה. 2. בתוך החצר של בית-העירייה העומד להיבנות. 3. בגינה החדשה שברח' שטמפפר (פרדס פישצ'נר). אשר לתמיכה במשפחות הזקוקות לעזרה, לא פנו אלינו בנדון זה, ומניח אני כי זה מתפקיד המדינה ".
טבצ'ניק: מציע להרכיב ועדה מבאי-כוח ועדת שיפור העיר, ועדת יזכור, ונציג ועד ההורים השכולים, לטיפול בכל הבעיות שהושמעו כאן, וכן בהכנת ספר "יזכור".
בא-כוח ההורים השכולים: מוכנים לשתף פעולה עם העירייה ודורשים להעמיד לרשותם פקיד מהעירייה שיטפל בכל העניינים באופן מתמיד.
ראש העיר מסכם: 1. להעמיד לרשות ועד ההורים השכולים פקיד עירוני אשר ישתף פעולה אתם. 2. להרכיב וועדה עירונית בצירוף בא-כוח ועד ההורים. 3. עם קביעת המקום נוכל לגשת להקמת המצבה להנצחת חללי פתח-תקוה. (הוועדה הורכבה בישיבת המועצה מיוחדת 25.10.1950 )
ישיבת מועצת העיר 15.10.1950 ספיר: "מודיע למועצה על פגישת ההנהלה עם בא-כוח ועד ההורים השכולים, בה נדונה בעיית המקום להקמת המצבה לחללי פתח-תקוה וכמו כן הוצע בפגישה הנ"ל להוציא ספר "יזכור" נפרד לבני העיר. (עקב חילוקי הדעות עם אנשי משרד הביטחון שכפופים להחלטת בן-גוריון לגבי חללים שלא זכו לאישור משרד הביטחון). הוחלט בפגישה הנ"ל על הרכבת ועדה מיוחדת שבה תהיה גם לוועד ההורים השכולים נציגות, והיא תציע ותחליט על מקומה וסדרי הקמתה של המצבה. מציין את רגישות הבעיה לגבי ההורים ורצינות המצב.
איכילוב: מציע לכנס ישיבה משותפת של ועדת "יזכור" הקיימת ואת בא-כוח ועדת שפ"ע וכן שני נציגים של ההורים השכולים.
טבצניק: מציע ועדת שבע הכוללת שתי הוועדות יזכור ושפ"ע וב"כ ההורים השכולים. ההורים השכולים בוועדת השבע שהוחלט עליה הם: דוב רבינוביץ וגב' פרלמן. בא-כוח ארגון ותיקי ההגנה, גיסין אברהם וביילי חיים ובנוסף: טבצניק שפי וגיסין שושנה, סימקין יואל ובר-אוריין אברהם."
ראש העיר ספיר ממשיך במאמציו להקמת "מצבה" וגינה. הוא שולח את ועדות העירייה העוסקות בנושא להתרשם מהנעשה במושבה רחובות.
24.10.1950 ועדת "גלעד" י. שפי מוזמן לסיור הוועדה ב"רחובות" כדי לראות את מצבת הזיכרון לחללי המדינה, ביום החמישי ט"ו חשוון תשי"א 26.10.1950 .
18.10.1950 מתוך פרטי-כל מישיבת ועדת "גלעד", ועדת "יזכור- גלעד" :
י. שפי: "..ועד ההורים מציע את עזרתו לשיתוף פעולה עם הוועדה העירונית להקמת מצבת הזיכרון והוצאת "ספר יזכור" לחללי פתח-תקוה. המועצה בחרה וועדה בת שבעה חברים. מוסר בזה דו"ח על פעולות הוועדה הקודמת, שטפלה בהשלמת חומר על חללי פתח-תקוה לספר "יזכור" הארצי ובחירת מקום מתאים להקמת מצבת הזיכרון".
ד. רבינוביץ : "קיימת הזנחה בכל הארץ בקשר להנצחת זכר החללים, ובאי-כוח המשפחות השכולות לא היו צריכים לטפל בזאת; החומר לספר "יזכור" בארכיון המרכזי לא מוכן עדיין, אולם בדעת ועד ההורים לטפל בהוצאה ספר "יזכור" מקומי. כדי להמריץ את הפעולה, מציע שהוועד החדש יבחר מתוכו יו"ר שיהיה אחראי לפעולה ומזכיר קבוע. למערכת של ספר "יזכור" מציע לצרף את מר דוד פרלמן".
גב' ש. גיסין: "הכרחי שייבחר יו"ר אחראי ופעיל. לספר "יזכור" יש לתת אופי לוקלי על רקע יותר רחב שישמש השראה וחומר מתאים לנוער ללמוד".
י. שפי : "1. ענין המצבה: לישיבת המועצה הקרובה אעלה את הבעיה. אולם עלינו לסכם סופית את חוות-דעתנו על המקום המתאים. 2. ספר "יזכור" ארצי: כפי שמסר מר רבינוביץ, לא אנו המעכבים , אבל באם חסר עוד חומר, יש לעשות הכל בהקדם ובעזרת ועד ההורים. חובה קדושה מוטלת עלינו לעזור לוועד ההורים בעניינים אדמיניסטרטיביים כגון עריכת אספות, מודעות וכו'. 3. ספר "יזכור" מקומי: הרעיון אינו חדש, אולם חייבים אנו להיזהר ולשקול היטב בענין ; ספר על תולדות הביטחון בפתח-תקוה צריך להיות ראוי לשמו ולהיות לכבוד לעיר, וקודם כל להתקבל על דעת ההורים השכולים. יתכן שמבחינת הזמן, עדיין מוקדם לכתוב את הפרשה, אולם יש להזהיר מפני כישלון ספרותי. גם הבעיה הכספית אינה קלה, אני מוכן להביא את ההצעה בפני הנהלת העיריה".
הוחלט: א) לקרא לישיבה קרובה ביום 1.11.1950. ב) לבחור בוועדת הספר שתביא הצעות לישיבה הנ"ל את ה"ה: בר-אורין, יואלי, פרלמן, וגב' ש. גיסין.
ועדת המצבה: י. א. פרומוביץ. י. סימקין. ד. רבינוביץ. י. שפי. ש. גיסין.
הוועדה תקיים סיור ברחובות כדי לראות את מצבת הזיכרון ולהביא לישיבה הצעות בנידון הספר והמצבה.
דבר 01.11.1950 : "הורי החללים מתריעים על חוסר תשומת לב להנצחת הבנים שנפלו. החוקה שנתקבלה בכנסת בעניין הנצחת חללי מלחמת-השחרור רחוקה מלספק את רגשות ההורים.
בכינוס הארצי של ארגון "יד-לבנים" שנערך ביום ב' במועדון "מנורה" בירושלים מתריע מר מ. בדולח נגד העובדה שעדיין לא נקבע יום זיכרון לאומי לחללים, שבתי הקברות מוזנחים, והקמת המצבות נעשית בצורה פוגעת. הוא תבע לשתף את באי-כוח ההורים בכל הנוגע להנצחת בניהם שנפלו. ראובן מס הרצה על התכנית לעתיד וקרא לממשלה להקים מצבות אשר יעוררו כבוד לעם ויספקו את רגשות ההורים. הנואם הזכיר את הצעת ראש הממשלה להקים "היכלי-גבורה" במרכזים שונים בארץ, והציע לנטוע "יער מלחמת השחרור". רבים מההורים אינם יודעים את מקום קבורת יקיריהם, ואילן ישמש להורים מקום לזיכרון.
כאן מסתיימת כהונת ראש העיר יוסף ספיר. הדיונים הרבים לא הביאו בינתיים להחלטה מעשית. העיר הולכת לבחירות (לאחר 10 שנים בהן לא נערכו בחירות עירוניות). לאחר הבחירות השלטון בעיר יעבור למפלגות הפועלים בראשות פנחס רשיש וההתייחסות להקמת בית "יד-לבנים" תשתנה.
[1] דבר 04.10.1949 חדרה. גלעד לזכר חללי המושבה. בית תרבות ומוזיאון בצורה ארכיטקטונית נאה בהם טבלאות זיכרון, תמונותיהם ותולדותיהם של בני חדרה שנפלו על תקומת המדינה יוקמו ביוזמת המועצה המקומית במרכז המושבה מול בית הנופלים החדש. על כך החליטה מליאת המועצה פה אחד בישיבתה האחרונה. ד. ברמן, ראש המועצה הודיע שהמועצה תקציב כמה אלפי לירות לראשית הפעולה.
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 