בית אריזה אמריקאי בפתח תקוה

לאחר הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל החלו קבוצות יהודים באמריקה להתארגן לעזרה כלכלית למען פיתוח הארץ וכן על מנת לבנות ולהיבנות בארץ-ישראל. בבוסטון נוסדה אגודה של מומחי חקלאות ששמה לעצמה מטרה לפתח את גידול הפירות בארץ-ישראל, ולהעביר את הידע שנצבר בעיקר בקליפורניה לחקלאי לארץ-ישראל. בפברואר 1920 יסדו חוקית את חברה בשם "אגודה חקלאית אמריקאית בא"י".

האגודה רכשה חלקת קרקע בת 6.5 דונם בקרבת תחנת הרכבת בפתח-תקוה. שלחה מאמריקה את כל הציוד המודרני הנדרש. בינואר 1921 הוקם בית אריזה  מודרני לפרי-הדר בעלות של 150 אלף דולר.

וועד המושבה התגאה במפעל הנוצץ והמודרני שנוסד בפתח-תקוה. כל המבקרים הנכבדים במושבה זכו בסיור במפעל ולהתבסם מהתפתחותה המודרנית.

בית האריזה החל לפעול בחורף 1921 עבדו בו כ- 50 עובדים יהודים ביניהם 30 צעירות. המגמה הייתה להגיע למכסת אריזה עונתית של 100 אלף תיבות פרי.

אך "אליה וקוץ בה", פרדסני פ"ת סירבו לשתף פעולה עם בית האריזה. הם העדיפו לארוז את פירות הפרדסים ב"בייקות" המשפחתיות. אלו היו בתי אריזה קטנים הצמודים לפרדס ובהם התבצעו כל עבודות המיון, האריזה, הנגרות של ארגזי הפרי באופן ידני ופרימיטיבי. חלקם שלחו את הפרי לבית האריזה של חברת "פרדס" במושבה.

אריזה בפרדס, שנות ה- 30 צלם לא ידוע

בית החרושת המשוכלל להמשיך לצעוד במקום ולא לבצע את קפיצת המדרגה לשיפור רמת הטיפול בפרי ההדר לרמה עולמית גבוהה, להתקדם וליהנות מחדשנות הכלכלית והמסחרית שיכלה להכניסם אל העולם המודרני.

פרדסני פתח-תקוה באותם שנים העדיפו בחלקם לקבל את תורתו הפוליטית של אהרון אהרונסון ולא את תורתו המדעית כפי שכתב אליעזר לבנה בספרו "אהרון אהרונסון, האיש וזמנו". לבנה מסביר את משנתו של אהרונסון על הקשרים החקלאיים עם אמריקה :

"כאשר ניגשים לשאלת עיבוד הקרקע… צריך להגיד, כי כל ההשקפות שנקנו באירופה אינן מתאימות לארצנו….עם מודרני אחד נמצא בתנאים דומים לנו. חורף וקיץ כשלנו..כל החלק המערבי של ארצות הברית.. האמריקנים ידעו להשתחרר מהמסורת של האירופאים.. הם מצאו דרכים חדשות.."

"במסעו באמריקה בלוס אנג'לס התלהב אהרונסון מהישגי האמריקאים בגידול מטעי ההדרים בשיטות ומימדים שלא ייאמנו"…המרחב האמריקני, התנופה ביוזמה כלכלית, בניסויים, במחקר, כל אלה קוסמים לאהרונסון במסעו באמריקה".

"הצלחת החקלאות באמריקה באה לפי הרגשתו מרוחה התעשייתית. יש להשקיע הרבה כסף, כדי להגיע לרווחים גדולים. …החלוצים סללו את הדרך, אך ההון הביא את ההצלחה הגדולה.. תפוקה ויבולים, ייעול העבודה ורמה אדמיניסטרטיבית הרחבת אופקים וניצול המדע".  במכתב אל וארבורג העוסק בכושרם של החקלאים האמריקנים למשוך הון למפעליהם כותב אהרונסון: "אני רק מפקפק, אם נוכל לעשות זאת בישראל..אנו חסרים את אמונם של בעלי-ההון. וכל עוד חסר לנו הדבר, יישאר הכול בגדר דיבורים".

בית האריזה האמריקאי פשט רגל. ובחודש אוגוסט 1924  נערכה בפקודת מר סיטון יו"ר בית המשפט המחוזי ביפו. מכירה פומבית של כל רכושו ושל הקרקע עליה עמד. הקונים הזוכים נדרשו לשלם מיד % 50  מהצעתם ואת השאר לשלם תוך 48 שעות.

כתבה בעיתון הארץ  29.12.1921 פתח תקוה – בית אריזה

במצב חוסר העבודה של עכשיו. תופס בית-החרושת לאריזת תפוחי-זהב מיסודם של האמריקאים, המעסיקים בו הרבה יהודים. מקום חשוב מאוד. כעת עובדים בבית האריזה  50 איש. (יותר משלושים צעירות) כולם יהודים. כי סיסמת האגודה – החקלאית האמריקאית היא : עבודה עברית. כל הפועלים הם יומיים. עובדים שמונה שעות, ומקבלים מ- 25 עד 60 ג"מ ליום.  בשבועות הקרובים יעסיקו הרבה יותר פועלים.  ומספרם יגיע למאה. בבית החרושת אורזים בכל יום כשש מאות תיבות. למרות מה שהפועלים ברובם הגדול, אינם בעלי-מקצוע. עם התמחות הפועלים בעבודתם, ישיג אופן האריזה הזה את הרקורד שלו – אלף תיבות ליום. במשך ה"עונה", יארזו עד מאת אלף תיבות. בית החרושת בכלל עושה רושם טוב מאוד על מבקריו. הן בחיצוניותו והן בפנימיותו. כל המכונות החדשות עם המניע (מוטור) הגדול בן 40 כוח הסוסים, ועוד. הוא עלה לבעלים, יותר ממאה וחמישים אלף דולר."

התייחסות נוספת לגורל בית האריזה האמריקאי מופיעה בספר "כובשים ובונים" (1955) עמ' 194 בה מוסבר הכישלון מראות עיני הפועלים.

"בשנת תרפ"ב הוקם בפתח-תקוה בית אריזה מצויד במכונות אריזה חדישות. בית האריזה נוסד על ידי מהגרים יהודים מהארץ באמריקה כחברה בעלת מניות (מניה 10 דולר) המניות נמכרו לרוב לאנשים שהיו קרובים לתנועת העבודה. בהבטחה כי יעבדו בבית האריזה בעבודה עברית. ואכן , נתקבלו לעבודה פועלים ופועלות יהודים. ותחילה לא היו כל התנגשויות בין ההנהלה לפועלים. אבל חברת "פרדס" (חברה ליצוא פרי הדר) של האיכרים, ראתה בבית אריזה מודרני זה מתחרה קשה. לכן לא הניחה לאיכרים לשלוח את הפרי לבית האריזה האמריקאי. להנהלת בית האריזה חסר היה גם נסיון במשלוח הפרי מהארץ. כל זה גרם למשבר כספי בעסקי החברה, ונתעורר הרצון לנצל יותר את כוחות העבודה. התנגשות ראשונה באה בעקב חוזה העבודה שהוגש לפועלים לחתימה, שהיה כתוב אנגלית. הפועלים דרשו את החוזה בעברית. בתגובה פיטר המנהל פועלת אחת שעמדה בתוקף על דרישה זאת. לאחר שכל הפועלים הודיעו שהם עוזקים את העבודה, נסוג המנהל ואמר, כי "לא ידע שהעברית היא עקרון כה מקודש אצל הפועלים"- והסכסוך נמשך אחר גם בשאלת תנאי העבודה."

הארץ 09.08.1924  מכירה פומבית. של פשיטת רגל של החברה אמריקאית – ארץ-ישראלית לאריזת פרות [בית האריזה האמריקאי].

American Palestine Fruit Growers Association  בפקודת מר סיטון יו"ר בית המשפט המחוזי ביפו ע"י מר תורג'מן מפקח המוציא לפועל, תהיה מכירה פומבית של הרכוש של החברה.

הנמצאת במושבה פתח-תקוה מול פרדס קלר ליד תחנת הרכבת של המושבה.    המכירה תהיה במושבה פ"ת ביום רביעי  13 לאוגוסט 1924 בשעה 10 בבוקר בדיוק.

מטלטלי הרכוש: שטח של 6 דונם וחצי. כל הבנין, 24000 חתיכות קרשים עבור עשיית תיבות לתפוחי-זהב.  מוטור בת כח 40 סוס. משאבה גדולה, כל המכונות של האריזה והאינסטלציה. מכונה המסמרת תיבות, שולחנות, כסאות, מכונות כתיבה ועוד ועוד.

הקהל יכול לבקר כל יום משעה 10 עד 12 בבוקר.   תנאי המכירה : 50 אחוז לשלם על המקום והעודף ישלם במשך 48 שעות, הוצאות המכריז 5 אחוז.  ב"צ, ש, חומסקי. מוכר פומבי רשמי.

בית האריזה האמריקאי הותיר את רישומו על נער פתח-תקוואי בשם משה גולדברג שעבד בו בצעירותו. בהתבגרו עסק לפרנסתו כנהג אוטובוס, אך מוחו הפורה עשהו לממציא. אחת מהמצאותיו הראשונות הייתה  מכונת אריזה בהשפעת בית האריזה האמריקאי. הוא התאים את המכונה שבנה לפרדס הבינוני והקטן שאפשר מחיר יותר נוח ביחד עם כוח הנעה מוגבר.

כבן למשפחה בעלת פרדסים שבניה עובדים בעבודת האריזה. הוא עצמו עבד מגיל צעיר בעבודות נגרות בבתי אריזה קטנים לפרי הדר. הוא התמחה בהכנת וסגירת תיבות פרי ההדר שנחשבה לעבודה הכי אחראית והכי מרשימה בין עובדי בית האריזה. בהמצאתו ביקש ליישם חלק מאופני העבודה של בית האריזה האמריקאי באופן שיתאים לפרדסן הבינוני והקטן. הרעיון היה שהמתקנים שבנה פעלו על פי שיטת הגרוויטציה ולא על הכוח החשמלי שלא היה קיים באותם ימים במרבית הפרדסים, אלא רק בבתי האריזה הגדולים. בהמצאתו תמך המומחה הפתח-תקוואי פרץ פסקל. הוא דאג לפרסם את ההמצאה ואף עזר לו בגיוס הון. משה גולדברג בהכירו את תושבי הארץ. מיהר ורשם את המצאתו כפטנט. וכך נהג בכל המצאותיו הרבות.

הנה כתבה בעיתון דבר 21.7.1937  בה כותב מנהל מקוה ישראל מר א' קראוזה מכתב – תעודה על מכשיר אריזה אחד, להודיע ברבים את מעלותיו :א) המכשיר הרים את פריון העבודה של קבוצת האריזה ב- 20 אחוז. ב) העבודה בעזרת המכשיר חסכה מרימי -סלים. ג) היה חסכון ב- 20 אחוס בעבודת המחתימים.    ד) האריזה נעשתה בכל שלושת סוגי הפרי יחד. גם בתפוחי זהב וגם באשכוליות.

התעודה ניתנה לאחר שהמכשיר נוסה ושוכלל במשך 3 שנים.

ממציא המכשיר הוא משה גולדברג נגר-אריזה ונהג (חבר "איחוד -רגב") בפתח-תקוה, יליד המושבה שראה הרבה בתהליכי המיון והאריזה ביד ובמכונות. החידוש שעלה בחלקו להכניס במקצוע הוא בעיקר זה: בלי מכונות נעות בכוח מכני, כי אם בכוח המשיכה (גראוויטאציה) הפשוט. בעזרת מכשירי עץ פשוטים וזולים אפשר להקל הרבה על עבודתה של הקבוצה האורזת ולשפר את העבודה עצמה.

המצאה נוספת נקראה "ביצת קולומבוס". גולדברג פיתח מתקן למיון פרי הבנוי על ניצול עיקרון שהפרי מתגלגל על פני שיפוע ונופל לארגז המתאים לפי גודלו. ובכן, די להניח את תפוח הזהב או האשכולית על פני מדף משופע הבנוי מכלונסאות-עץ המרופדים בחומר רך, השומר את הפרי מפגיעה שהמרחב ביניהם הולך וגדל בפישוק מתאים לשיפוע. פרי גדול יגיע עד למטה, פרי יותר קטן ייפול משיגיע למקום פישוק רחב מרוחב הפרי. כלי הקיבול, גם הם פשוטים, עשויים עץ, אבל מרופד, מחולקים לפי הגודל. כך מתמיין הפרי מאליו, בלי כל כוח מניע, לגדלים שונים."

יתרון נוסף למכשיר: הממיין אינו צריך לשלוח את ידיו במרחק רב כדי לשים כל סוג במקומו, כמעט תחת ידיו ממש הוא שם כל סוג בשטח המיוחד לו לסוג. אבל הפרי זז בכוח עצמו ונופל על פני האלכסון של מין שוקת ומגיע אל המקום המיועד לאותו הסוג.  בנוסף המכשיר חוסך שטח מחסן אריזה וכן מכוון המכשיר לכך שהקבוצה לא תעבוד בישיבה על הקרקע.

בקישור המצורף תוכלו לשמוע הקלטה אודות חייו ומחשבותיו של משה גולדברג, בן פתח-תקווה "המוח היהודי ממציא לנו פטנטים"

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חקלאות, פרדסנות, פרץ פסקל, רפורטג'ות מתוך הארכיון, תעשייה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על בית אריזה אמריקאי בפתח תקוה

  1. אורלי הגיב:

    פוסט מלא ידע ומרתק. תודה רבה !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s