מאבקן של נשות המושבה פתח תקוה לזכות בחירה

מאבקן המתמשך של נשות פ"ת לקבלת זכות השתתפות בהצבעה לבחירת ועד המושבה

המאבק על זכות הבחירה לנשים שהתחולל בראשית שנות ה- 20 היה המאבק הפמיניסטי הכלל – ארצי הראשון ביישוב היהודי בארץ. גם בימינו קשה לחושב על מאבק אחר ששווה לו. כך כותבת פרופ' מרגלית שילה בספרה "המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה". סיפור מאבקן של הנשים הוא גם סיפור ראשית ההתארגנות הפוליטית ביישוב. תוצאותיו של המאבק נראים גם היום בתפיסת יחסי מגדר ומעמד הנשים בארץ ישראל. נתן לראות את השפעת המאבק גם בדפוסי יחסים בין חרדים לחילוניים, והיחס היהדות האורתודוקסית בין ציונים ללא ציונים. החיים במושבה פתח תקווה הם תמונת מראה למתרחש באותם ימים                                                                                                                          התנועה הציונית הניפה על דגלה ערכים לאומיים כמו הקמת בית לאומי לעם היהודי במולדתו ההיסטורית א"י, וגם ערכים אוניברסליים כמו הקמת חברת מופת המבוססת על צדק חברתי ושוויון מגדרי. כבר בקונגרס הציוני השני 1898 הוחלט על מתן זכות בחירה לנשים.

אולם, המבחן האמתי שלמאבקן של הנשים החל בשנת 1917 לאחר כיבוש הבריטים. ההנהגה הציונית החליטה לארגן בחירות כלליות על מנת להקים גוף יהודי מייצג ברמת ארצית כביטוי לאומי לשאיפה האוטונומיה.

לצורך ההתארגנות נדרשו שיתופי פעולה בין היישוב הישן העל אופי חרדי שמרני, אנשי תנות המזרחי ונציגי עדות המזרח והאיכרים מנגד היישוב החדש, מפלגות הפועלים.

ארגוני הנשים, בהשפעת מאבקן של הסופרז'יסטיות באנגליה ובאמריקה, הקימו את "התאחדות נשים עבריות". לאחר מאבק קשה, אספות מחאה, מאבקים משפטיים נתקבלה בינואר 1926 על מתן זכות בחירה ושוויון זכויות מלא לנשים.

מבקשת לציין את שמות המובילות שהיו ה"הכלב שמירה של היישוב החדש" שרה עזריהורוזה וולט שטראוס, הנריאטה סולד ועוד רבות נוספות. היו אלה נשים משכילות, נשות איכרים, מורות וגננות שהובילו את החינוך וגם את המאבק למען השפה העברית.

מבין נשות המושבה נציין את שמות הנשים המופיעות ישיבות הוועד. חנה זלטיובקי זהבי שעמדה בראש מחנה הנשים, אסתר גרינשטיין, מאשה סקיבין, אלישבע גיסין אפרתי, חמדה רוזנברג, ברכה שטרייט, חנה טרגר, מרים זפרן, גברת אשבל, ליפשיץ בתיה, איזראליט מלכה, שושנה איזראליט, סימקין פרידה,בורשטין אסתר, גרדנציק בתיה. שמאבקן לא היה פשוט.

חנה זלטיובקי זהבי, צלם ושנה לא ידועים

מאבקן של נשות המושבה פתח תקוה לזכויות שוות

ולמה לקח להן כל כך הרבה זמן להשיג אותן?

פתח-תקוה נוסדה בטרם קמה התנועה הציונית, מייסדיה הראשונים היו יהודים חרדים עצמאיים שביקשו לשפר את החיים בארץ, לחיות באורח חיים יצרני, להתפרנס מעמל כפים ולא להזדקק ל כספי "חלוקה". אל מייסדי פ"ת נוספו קבוצות יהודים חרדים מירושלים אנשי היישוב הישן וגם חבורת יהודים חרדים מחו"ל (ביאליסטוקים) שהשתתפו בהקמת ארגון "חובבי-ציון". הזרם המרכזי בין מתיישבי פתח-תקוה החשש מהשתתפות בהתארגנויות ציוניות חילוניות כלל ארציות. לדעתם, קשרים אלו סיכנו את קיום המושבה במתכונתה הקיימת ובעיקר יפגע בכלכלת המושבה. זה היה הלך הרוח של אנשי "היישוב הישן", מפלגת "המזרחי" וכן איכרי המושבות. לעומתם אנשי "היישוב החדש" מפלגות הפועלים תמכו באופן עקרוני בשוויון מלא ברוח הדגם הפרלמנטרי הדמוקרטי – ליברלי.

בקרב מיעוט ממתיישבי פתח-תקווה הייתה הזדהות עם התנועה הציונית על כל ענפיה. לאורך כ- 50 השנים הראשונות ניהלו את המושבה הזרם החקלאי השמרני, האורתודוכסי. זהו מהות המאבק בין ה"זקנים" ל"צעירים" שעובר לאורך שנות המושבה.

יהושע שטמפפר, ממייסדי פ"ת, שהיה נציגה ומנהיגה במשך שנים, נקלע גם הוא לנושא ז

חמדה רוזנברג, שנה וצלם לא ידועים

כות הבחירה של הנשים. הנה דבריו מכנס שנערך בזיכרון לציון: "את הופעתו של ד"ר הרצל עם ציוניותו המדינית קבל היהודי הקנאי האדוק, במהירות ובלי כל חשש של 'אפיקורסות', להפך לגמרי משאר חבריו האדוקים", י' שטמפפר היה מצדד נלהב ביותר של ארגון היהדות הא"י להסתדרות אחת מוצקה, עומדת ברשות עצמה, כפי שמעידה על כך השתתפותו הפעילה בקונגרס שנתכנס בזכרון-יעקב ("הכנסייה") לתכלית זו, בתאריך 22-24.1903  ע"י אוסישקין דרויאנוב וחבריהם.  בקונגרס זה נדונה גם השאלה על השתתפות נשים בבחירות. הדיון עורר התנגדות נמרצת מצד גוש מאוחד ותקיף שבראשו עמד המנוח יהושע שטמפפר. באחת האספות שנקראה לשם זה, סיים יהושע את נאומו בקריאה: "זכות הבחירה לנשים-זהו NON POSSIMUS " (נוסחת המיאון של האפיפיור), ועל זה השיב אוסישקין: "איני יודע את דעתה של האספה, אולם בכל אופן שעתה תהיה POSSIMUS". השאלה נפתרה בחיוב ושטמפפר קם ממקומו והודיע בחגיגיות להתלהבותה של כל האספה: אנו נכנעים, זהו POSSIMUS  (בהסבר לדעתו טען יהושע כי האישה היא סבילה ההולכת אחר בעלה).

  ה- WONDER WOMEM  של המושבה

עוצמתן של נשות המושבה נגלתה כבר בימי הקמתה. גברת פיינשטיין וגברת מרגלית בחרו לעלות לארץ ישראל, למרות היותן אלמנות, ולהתמודד לבדן עם הקשיים הרבים בניהול המשפחה והמשק.

החלל הראשון של פתח-תקוה במעשי איבה הייתה אישה שיצאה להתמודד מול הפורעים מהכפר יהודייה, היא אמו של סנדר חדד, רחל חדד הלוי (1886).

בשנת 1890 כשהערבים עלו על אדמת פ"ת במטרה לקבל זכויות מקרקעין עליה ע"י חרישה. מקובל לספר הרבה על עוז רוחו של יהושע שטמפפר שיצא בשבת מבית הכנסת להילחם בעד אדמת המושבה. אך יהושע והגברים רק שכבו לפני המחרשות בעוד שנשות המושבה גירשו את הערבים במכות.

בנות פ"ת הצעירות הקימו את "חברת לינה" לטיפול בגברים חולים בודדים מאנשי "העלייה השנייה". הן העזו לשהות בלילה בבתי החולים הגברים עם אלו נזקקו לטיפול בלילה. דבר שלא היה מקובל בימים של אז.                                                                                                                                        אסתר גרינשטיין השתתפה בהגנת המושבה. היאזו  שהצילה את סנדר חדד, כשהותקף ע"י עשרות ערבים בזמן בתהלוכת חתונה שעברה בפתח-תקוה (מגרש שפיגל). היא תפסה את הכלה, הורידה אותה מעל הסוס, לקחה ממנה את התכשיטים ובכך הפסיקה את הפגיעה בסנדר חדד.

נשות הפועלים בפתח-תקוה גידלו גן ירק גדול בימי מלחמת העולם, הקימו מטבח פועלים שהציל מרעב מתמשך הרבה פועלים. הקמת "חבורת הנשארים" במושבה בימי מלחמת העולם נעשתה ע"י רחל לישנסקי (בן-צבי) תוך תאום ושיתופם של בני איכרים ופועלים.

בתחילת שנת 1919 הקימו נשות פ"ת את אגודת "עבריה". "בפ"ת נוסדה אגודה נכבדה וחשובה שמן הראוי היה שתיוסדנה אגודות כמתכונתה בכל ערי א"י ומושבותיה כפי שנכתב בכתבה בעיתון הארץ 02.01.1919 (*1). אגודת נשים "העבריה" שמה לה מטרה להכניס את השימוש בשפה העברית בכל תחומי החיים: בבית, בשוק בחנויות. לשם כך ארגנו שיעורי ערב עברית לנשים. במפגשים אלו דברו גם על גורלה ומעמדה של האישה וזכותה בהשתתפות בחיים הציבוריים.

יכולותיהן ועוצמתן של נשות פ"ת  נגלה בימים קשים ובמעשים שגברים העדיפו לא לעסוק בהם כמו טיפול בפגועי נפש.

בימי המלחמה כאשר המושל התורכי הכריז על גרוש תושבי פ"ת ארגנו גברי פתח תקוה קבוצה מנשות המושבה שתלכנה להיפגש עם המושל התורכי ותנסנה לשכנעו שיפסיק את גירוש תושבי המושבה.

לימים בימי השלטון הבריטי בימים בהם הוכנסו לכלא רבים מצעירי המושבה בחשד להשתתפות בפגיעה בערבים נשלחה קבוצת נשים מנשות המושבה להיפגש עם  מפקדי הצבא הבריטי בדרישה לשחרר את עצורי פתח-תקווה.

כל מעשי גבורה אלו היו ידועים לפרנסי המושבה. אך, כל מעשים ותרומת הנשים לא הצליחה לשכנעם להעניק זכות בחירה לנשות המושבה. אל אף שמספר מנשות המושבה לא הרפו ודרשו להשתתף באופן זהה לגברים בהנהלת המושבה.

בנושא אחד, שהיה חשוב לגברים ונשים כאחד, וועדי המושבה לא שכחו את הנשים. בכל הסכם הפעלת בית המרחץ (נמסר במכרז) חויב הזוכה במכרז לדאוג שתמיד יהיו מים חמים בבית המרחץ לנשים.

כדי לשמור על כבוד נשות המושבה הטיל וועד המושבה איסור על נשות המושבה לעבוד בבתי התה. בימים הראשונים שלאחר הכיבוש הבריטי נפתחו בתי תה רבים במושבה (למעשה בתי שכר) עבור החיילים והערבים האמידים שגדשו את בתי השכר הללו בשעות הלילה המאוחרות.

מאימתי החלה דרישת הנשים לקבלת זכויות הצבעה במושבה?

בספר זיכרונותיה של חנה טרגר (בתו של  זרח ברנט ממייסדי פתח-תקוה) "סיפורים מחיי החלוצים הראשונים בארץ ישראל", שנכתב בשנות העשרים של המאה הקודמת, נכלל פרק בשם "זכות הצבעה לנשים" ובו נכתב בין השאר: "המתיישבת החדשה, על אף חלקה בהקמת המושבה וביסודה, מופלית היא לרעה מכל הבעת דעה בענייני ניהול וארגון. הנה נותנות אנו יד לבניין קהילה חדשה בארצנו- קוראות הצעירות – אם כך הבה ונבנה קהילייה זו על שוויון. וכי אנו, הנשים, לא השתתפנו ביסוד מושבה זו, כמו הגברים ? וכי אימותינו לא סבלו ונאבקו, כמו אבותינו ? וכי אנו, הבנות, הסתייגנו – ולו פעם אחת – מלקחת חלק באיזו עבודה בבית או בשדה ? וכי לא עשבנו את הכרמים, אלמנו אלומות וחלבנו את הפרות תחת בערתה של השמש היוקדת ? וכי לא תרמנו את מיטבנו בימי מחלה וצרה ? "

הסיפור מסתיים בשליחת משלחת צעירים וצעירות אל ועד המושבה. והועד מקבל את דרישת הצעירים ומעניק זכות בחירה לנשות המושבה.

מתי אירע הדבר אם אירע? על פי הביוגרפיה של חנה טרגר האירוע התקיים בין השנים 1887-1886. זאת על פי החוקרת נכדתה יפה ברלוביץ. אולם לדעתן של חוקרות והיסטוריוניות החוקרות זכויות נשים ומגדר כדוגמת פרופ' מרגלית שילה האירוע מתאר משאלת לב של טרגר (נ.י.). יתכן שזה אירוע שהיה בתקופת הסכסוך בין "הצעירים" ל"זקנים" (1907 – 1910). באותו זמן נבחרו במושבה שני וועדים, וייתכן שהועד בו מדובר הוא ועד הצעירים שממילא לא נשאר בתפקידו זמן ארוך. דרישה זו מעידה שבקרב צעירות המושבה המשכילות הייתה מודעות לקיפוחן של הנשים. לדוגמה משפחת ברנט עלתה לישראל מלונדון שם נחשפה חנה טרגר לנעשה בעולם הגדול.

עיתון "מוריה" פרסם כתבה ב- 23.9.1910 בכתבה על הנעשה בפ"ת בו צוין על התארגנות הצעירים ובלעג מזכיר העיתונאי את דרישתם כפי שנאם אחד הצעירים: "כי הנהגת המושבה צריכה להיות ע"י כל תושביה יהיה מי שיהיה בחור ובתולה, מעולל עד יונק, והבטיח את הצעירות כי גם להן תינתן זכות חוות דעה" (הכותב הוא נחמני. שבשנים מאוחרות יותר הצטרף לדורשי זכות בחירה לכל תושבי פתח-תקוה ז.ח.)

עיתון "הצבי" 30.9.1910 מצטט את משה בן אפרים אחד הצעירים הדוגלים בזכות בחירה לפועלים ולנשים: "אנו לנו לכבוד ואם הנואמים שלנו דברו ע"ד זכות בחירה לפועלים עניים, למתיישבים חדשים וגם לנשים. הנה כי כן מדברים גם בארצות אירופה היותר מתקדמות, ואנו הלא בזה חפצים"

למספר שנים נרגע נושא זכות הבחירה לנשים. עד שמספר גברים בפ"ת שהיו "מקופחים" בזכויות ההצבעה לועד התארגנו והקימו את "הקלוב הלאומי הרדיקלי" (1917) ואף בו החלו הדיבורים על זכות הצבעה לכל חסרי זכויות הבחירה וביניהן הנשים.(*2).

במקביל לפעילות הקלוב. פרסמה מפלגת "פועלי-ציון" (10.7.1917) "כרוז לועדי המושבות" ובו נדרשה בנוסף לכל הזכויות גם זכות בחירה לנשים. (*3) הכרוז והדרישות שבו הושפע מימיה האחרונים של מלחמת העולם הראשונה מהפכת פברואר ברוסיה בעקבותיה הוענקו זכויות רבות ליהודי רוסיה.

עבור נשות פ"ת, סיום מלחמת העולם הראשונה, "הצהרת בלפור", השחרור מאימת השלטון הטורקי ומפחד מגירוש מהמושבה כל אלו סימלו אופק החדש שנפתח בפניהן. כל אלו היו מעין גאולה משיחית שפתחה בפניהן צוהר לעולם ולחיים טובים יותר עבורן ועבור ילדיהן.

ימי המלחמה הראשונה בפתח-תקוה ובארץ חיזקו את האמונה של האשה בכוחה וביכולותיה אל מול הגבר ואף מעליו באומץ לבה.

עם סיום המלחמה חידשו הנשים את דרישותיהן לקבלת זכויות פוליטיות. במאבק על זכות הבחירה בארץ, השתתפו נשים בועדים המכינים את הבחירות, ואף נבחרו לאספת הנבחרים הראשונה. במטרה להיאבק על זכויותיהן בכל העוצמה הוקמה (קיץ 1919) מפלגה פוליטית של נשים בלבד בשם "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא"י" (להלן:"ההתאחדות") ששאבה חלק מעוצמתה ומעזות דרישותיה מהצלחות ארגוני הנשים בעולם הרחב. "ההתאחדות" הצטרפה לארגון נשים בינלאומי כבר בקיץ 1920. הקבוצה הייתה מלטנטית, חד-משמעית, הפגינה נחישות וחוסר רצון להגמשה. במיוחד מול הנהגת המפלגות, שחשוב היה להם להגיע לייצוג משותף של כל פלגי החברה היהודית בארץ-ישראל. לשם כך גילו גמישות וותרנות מול תביעות החרדים והמזרחי ופגעו בזכות הנשים להשתתף בהצבעות. הנשים לא הסכימו לכך.

 "ההתאחדות" נוצרה על בסיס אגודות נשים שקמו ברחבי הארץ במהלך המלחמה ולאחריה עיסוקן היה סיוע לנזקקים ובעיקר לנזקקות. בדרך כלל הפעילות היו נשות החוגים האזרחיים. בפ"ת הוקם שוב ארגון "לינה" לטיפול בחולים בודדים שמספרם הרב בפ"ת נבע מגירוש יפו ת"א וריכוז "הפררים" (עריקים משרות צבאי) הגדול בפ"ת.

נשות מפלגות הפועלים עסקו בעיקר בהישרדות, כמו הקמת מטבחי פועלים. גידול ירקות וכו'. מטבח פועלים שנוהל ע"י נשים חיזק את עוצמתן של הנשים ונתן להן הבנה  שהן אלו ש "אנו הצלנו את הגברים".

 בתחילת מאבקן של "התאחדות" היה יעדן הראשון לאומי: "רצון לקחת חלק שווה בבניין הארץ". לדעתן: "התביעה הציונית לשיבת העם היהודי למולדתו המשותפת לכל חלקי העם". נשים וגברים. אפליית נשים מקורה בחוגים לא ציוניים.

בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה נבחרו ברשימת "התאחדות" מטעם הסניף הפתח-תקוואי: (*4) אלישבע גיסין אפרתי, וחמדה רוזנברג. אותה החליפה ברכה שטרייט.

החשש מהשתלטות הפועלים ושאר הארגונים הלא חקלאיים על המושבה הביא לשיתוף פעולה הדוק בין החקלאים לחרדים כדי להמשיך ולשלוט בוועדי המושבה. מה שהקשה על המאבק של נשות המושבה לקבל זכויות הצבעה.

נשות המושבה פעלו לקבלת זכות הבחירה בשני ראשים. אחד במאבקם של מפלגות הפועלים לקבל את זכות הבחירה לכל האוכלוסייה שמתגוררת במושבה אשר נשללה ממנה ע"י חוקים פנימיים קשים. שהעדיפו את בעלי הרכוש ומשלמי המיסים הגבוהים לקופת המושבה. ראש שני היה של חלק מנשות האזרחים שהצטרפו  לתנועת "התאחדות נשים עבריות שיווי זכויות בא"י".

תרומת חיים וויצמן לשינוי תקנות הבחירות בפ"ת

חיים ויצמן ביקר בפתח תקוה כראש "ועד הצירים" או "הקומיסה הציונית לפלשתינה" בחודשים אפריל, מאי 1918. "ועד הצירים" הייתה משלחת של מנהיגים ציוניים שהוקמה אחרי "הצהרת בלפור" במטרה ליצור ייסוד יציב לבניית בית לאומי ויצרת גוף מקשר בין היישוב היהודי והסתדרות הציונית לשלטונות הבריטיים.(*5). וייצמן השתתף באסיפת הועד. מטרות ביקוריו היו: להפסיק את התופעה היהודית גלותית לפנות לשלטון ולדווח על מחדלי ומעשי ועד המושבה. ויצמן רוצה שפתח תקוה תשמש דוגמא לכל יישובי ישראל, תקים ועד אוטוריטי שיהווה ייצוג לכל חלקי המושבה ולא תסתפק בוועד המורכב רק מבעלי החלקות החקלאיות. בעת הדיון התרשם ויצמן מאנשי האופוזיציה (מרביתם משכילים) מדיבורם הרהוט ומהבנתם את המאורעות. ויצמן מבקש לבחור בוועדה שעימה יבוא בדברים על השינויים הנדרשים ומימושן.

בביקורו השני מסביר ויצמן את רצונו להקים ועד אוטוריטי ומעורר רושם טוב. הסיבה היא כי הוא עומד לבקש מהשלטון הבריטי מתן אוטונומיה מלאה לוועדי היישובים, על מנת שיפעלו לטובת היישוב והעם היהודי. לשם כך צריך ועד שיורכב מאנשים ושיהיה ייצוג לכל חלקי המושבה.

ויצמן ניסה להפעיל את השפעתו למניעת פינוי המושבה אותו מבקש השלטון הצבאי הבריטי לבצע ללא הצלחה. ויצמן חוזר לאנגליה מותיר את שינוי הועד בפ"ת למחליפיו מ"ועד הצירים". אולם מחליפיו כבר אינם להוטים כמוהו להפוך את פ"ת לדגם מייצג.

השפעתו של ויצמן על ראשי המושבה ניכרה מאוד. לאחר ביקורו התחיל הועד לבדוק את תקנות המושבה הישנות. החליטו למנות ועדה שתבדוק את התקנות ותמליץ בפני הועד והאספה על שינויים הנדרשים בהתאמת התקנות לימי הגאולה, שלאחר מלחמת העולם הראשונה. לעניינינו, מהלך זה מביא את נשות פ"ת להתעוררות, שוב עולה הדרישה בעניין זכות בחירה לנשים לוועד המושבה. 

נשות פ"ת ושאר מבקשי זכויות מעוררים פחד בקרב מנהיגי המושבה. ב- 31.8.1918 ליפקיס מבטל כינוס אספה כללית ומעביר את זכות ההחלטה לוועד ולא לאסיפה.

נשות פ"ת בראשות חנה זלטיובקי זהבי (*6) מעלות לראשונה, לאחר סיום המלחמה, את דרישתן לזכות נשים. באסיפה שהוקדשה לבחירות ועד המושבה וזוכות לראשונה בדחיית דרישתן.

באספה כללית שנערכה ב- 12.10.1918 בנושא בחירת ועד במושבה זבלדוביץ: מבקש זכות בחירה לנשים. הגברות: זלטיובקי, אשבל, זפרן, איזראליט ניגשות  אל שולחן הפרזדיום (הנשיאות) ומודיעות שנשות פ"ת דורשות זכות נשים.  ז.גיסין היו"ר: משיב לנשים "לא על רגל אחת נחליט על זה, זה יסודר לאט..לאט".[שיטת ז. גיסין היא דחייה לימים אחרים ז.ח.].

בינתיים הוחלט לבחור בוועד זמני בן 20 חברים. בישיבה הראשונה עם הועד הקיים ב- 15.10.1918 הוחלט שחמישה מתוכם ישמשו כוועד זמני ושאר החברים יהוו ועדה לעיבוד התקנות [השפעת חיים ויצמן].

הועדה לבדיקת תקנות הבחירות פועלת ובישיבתה הפומבית הראשונה ב- 5.11.1918 מפרסמת הועדה חלק מהתקנות ומתחילה בסעיף הבחירות הראשון

סעיף 1. "מי שדר במושבה שנה אחת ושילם מסי המושבה, יש לו זכות הבחירה". בסעיף הראשון אין התייחסות למין הבוחר. מה שגורם לחלק מאנשי המושבה לטעון שאין החלטה שנשים אינן זכאיות לבחור.

סעיף ראשון זה תוקן מיד בכינוס האספה הכללית בתאריך 6.11.1918 סעיף א' "כל מי שדר במושבה שנה אחת ישיבת קבע ושלם מסי המושבה שנה אחת והוא מבן עשרים שנה ומעלה יש לו זכות הבחירה". ובסעיף הנבחרים ניתנה הפסילה המוחלטת לנשים ונכתב:

"הזכות להיבחר ניתנה רק לבעלי נחלות  ולאיש מבן 25 שנה ומעלה שיושב במושבה לפחות שלוש שנים" הגבלת זכות הנבחרים: הסעיף תוקן  באספה הכללית ואושר: " אין בוחרים באיש בגיל פחות מעשרים וחמשה שנה והיושב במושבה לא פחות משלש שנים בין יש לו נחלה ובין אין לא נחלה". 

ראבינוביץ: מציע" אף אם הנשים לא תדרושנה בחירות אנחנו צריכים לתת להם  בעת שנותנים שווי זכויות להתושבים". (*7)

נשות המושבה אינן מוותרות, הן מופיעות לישיבת "עשרים הנבחרים" בתאריך 16.12.1918 וכך נכתב בפרוטוקול: "באו הנשים: מ. זפרן, מ. זלטיובקי ודורשות זכות נשים להבחירה לבחור ולהיבחר. על פי המכתב ששלחו לפני איזו שבועות בחתימת 180 נשים. הוחלט: להציע את דרישתן לפני אספה כללית הראשונה. ובמקביל הוחלט לקבוע את הבחירות ליום שלישי הבא. 24.12.1918 "(ימשך 3 ימים) במהלך הבחירות מחליטות הנשים לבצע מעשה מדהים. הן מופיעות בפני ישיבת העשרים בתאריך 26.12.1918 הנשים דורשות זכות בחירה "באו הנשים ודורשות לקרוא לאספה כללית לדון על זכות בחירה לנשים לבחור ולהיבחר. דורשות להפסיק את הבחירות עד אחרי אסיפה כללית הגב' זלטיובקי מוסרת בשם כל הנשים שאין הן יכולות להניח לבחור עד אשר יקראו לאסיפה כללית. הוחלט: להפסיק את הבחירות עד אחרי האספה הכללית שתהיה במוצש"ק ".  (*8).

האספה הכללית לדיון בשאלת זכות דעה לנשים נערכה ב- 29.12.1918 רבים מאנשי המושבה מתכוננים להשמיע את קולם ודעתם באסיפה המתוכננת. גם נשות המושבה התכוננות היטב לדיון. ה' גרינמן אומר "אני בעד זה שיהיה להן ב"כ בהנהלת המושבה. אבל דרישתם שגם הבאי-כח שלהן תהיינה נשים לזה אני מתנגד, כי עדיין לא הגיעה השעה לזה". [השימוש בטענה "עדיין לא הגיעה השעה לזה" ילווה את נשות המושבה עוד ימים רבים ז.ח.]. הגב' זהבי עולה על הבימה במחיאות כפיים סוערות וצד שני מוחה ומפריע את הדיבור.

"הגברת זהבי מבארת את הסיבה שהביא את הנשים לדרוש עכשיו זכות בחירה. עד היום היה עם ישראל בגלות ולא היה מקום לנשים לדרוש זכות דעה, שגם להגברים לא היה די זכות, אבל עכשיו שאנחנו עומדים לקבל ממשלה עצמית, אנחנו דורשות גם זכות דעה כמו האנשים הלא אנו שגידלנו וטיפחנו את בנינו בעמל ובעצב. אחרי שמגדלים אותם יאמרו לנו למה תתערבו בעניינו הלא-עליך, רק להיות אצל התנור והכיריים, עכשיו בשעה זו שכל העולם החליטו כבר לתת זכות דעה לנשים כמה כוחנו גדוע..הלא אנחנו סבלנו כמוכם בכל הצרות, גם עכשיו שאנו מקווים שיתחילו לכונן בתי-חרושת וידוע גם לנו -לא תהיה זכות דעה  לראות שגם הנשים ימצאו משרות נכבדות ועבודה מסודרה גם בשביל הנשים, על-כן אנו דורשות שתחליטו לתת לנו זכות דעה בכל הענינים כי היא חובה מצידכם לתת לנו ,ואנו דורשות את שמגיע לנו לפי הצדק והיושר".[הגב' זהבי צופה אל העתיד ואומרת… אנו גם מבקשות להשתתף בעשייה בעולם התעשייתי הטכנולוגי שעומד להתפתח ובו תהיינה גם משרות לנשים ז.ח.]

ז.גיסין: "מציע לגשת להעמדה למניין ע"י פתקאות [קיים חשש מהצבעה גלויה]  שהפתקאות יהיה כתוב "הן" או "לאו" ואח"כ כל אחד יגיש את פתקאתו כחפצו".הגב' גיסין (יושבת גם על הבמה). "אנחנו לא דורשות זכות בחירה בתור נדבה. אלא כמו שהכירו כבר בכל ארצנו את הזכות של הנשים יתנו גם פה בפ"ת לנו. ודרישתנו היא לבחור וגם להיבחר". ה' ראב ברוך: "אנחנו צריכים עכשיו להחליט לתת זכות דעה לנשים עד אספה המתייסדת תחליט. ואז נקבל אנו כמו החלטתם. אבל אני מציע שזכות בחירה לנשים בטח צריך לתת, אבל עלינו רק להעמיד למניין על אודות זכות דעה להיבחר". הגברת זהבי: שאלת זכות בחירה לנשים היא מלחמת עולמים וכבר דנו שמה ע"א אם לתת להן זכות דעה או לא. [כאן רושם הפרוטוקול איבד ריכוז ועשה סלט משמות הדוברים ז.ח. ]

ז. גיסין " אנחנו צריכים להתחלק בעבודה, אנחנו ניקח את עבודת המושבה בנוגע לרכוש ולעבודה, ואתם קחו לכם העבודה של צדקה-תמיכה-כמו בקור חולים-החינוך לילדים"…"לכן אחיותי אם אתן מוצאות שצריכים לתת זכות דעתי היא אתכם אבל דיוקא לבחור, אבל להיבחר מפני טוב לבכן אי אפשר שתעמדו בראש הנהלה, כי צריכים לזה אנשים שיוכלו לעמוד בדעתם (בלי רחמנות ולפעמים גם אכזריות ז.ח.) לגמור העניין אל-נכון," שפירא א "לכן אני בעד זה שיתנו להנשים זכות לבחור אבל לא להיבחר". נוביק דוד:"..כל אישה שהיא יושבת בבית היא אישה גורמת להוספת הרכוש על ידי זה, מפני שיש לה די עבודה בבית ואין לה זמן ללכת לאספות להתקהל…אני מציע בזה ,שנתינת הזכות דעה לנשים יהיה עד אחרי האסיפה המתייסדת,  מפני שרכושנו דורש שהנשים תהיינה עסוקות בביתם".

ה' גיסין מ " אנחנו רק מבקשים להירגע, ובאורך רוח להמתין עד החלטת האספה המייסדת". הגברת זהבי: "אני מסכימה שועד הזמני ישב עוד שלשה חדשים עד האספה המייסדת, אבל זכות הנשים יגמר עכשיו". ה' שיינצוויט: "אחים ואחיות, אני מאמין שעכשיו אנו יכולים לברך שהחיינו, בשנה העברה היינו טרודים עם הטורקים, ועכשיו אנו טרודים עם נשינו אנו, לדאבוננו, נשינו אנו צריכות לבוא לדרוש מאתנו זכות דעה בעת שרואים אנו שבארצנו כבר נתנו לנשים זכות דעה, אנו היינו צריכים תיכף לגשת אל הבחירות בהרשימה לרשום גם את הנשים, ואני בעד זה שיתנו להנשים הזכות לבחור וגם להיבחר כמונו אנו, ומפני זה שמושבתנו היא תמיד אחורנית. לכן הפעם אף שבכל המקומות לא נתנו להנשים הזכות לבחור אנחנו הפעם צריכים להקדים מכולם ולתת להן זכות לבחור ולהיבחר".

החשש מכוחן של נשות המושבה בעיקר מהפרעות שאר "מקופחי" המושבה ומציבור הפועלים מביא את ההנהלה לרעיון לבטל את האסיפה הכללית שהייתה יסוד חשוב בדמוקרטיה המקומית ולהסתפק בהבעת דעה אנונימית בקלפי ללא הפרעות וצעקות. הסידור החדש יתחיל בהחלטה על זכות בחירה לנשים. בפני המצביעים הגברים שכמובן רק הם בעלי זכות הבחירה במושבה יעמדו לבחירה 3 פתקאות: "לאו" "לבחור", "לבחור ולהיבחר". חשוב לציין שהבחירה הזאת בקרב קהל בוחרים גדול שחלקו מדבר רק את השפה האידית. יכול להביא לאנדרלמוסיה גדולה.

בישיבת עשרים הנבחרים בתאריך 2.1.1919 הוחלט:

" 1. להציע לפני התושבים כי יביעו ע"י קלפי את דעתם אם מהיום והלאה יוחלט כל דבר ע"י קלפי ולא ע"י אסיפות כלליות. ההצעה לתושבים תהיה ע"י קול-קורא מתאים.

  1. ההצעה הזו תקובל אז להציע לתושבים לחוות דעתם ע"י קלפי בדבר זכות דעה לנשים".

מספר רב של תושבים ותושבות לא הבינו את החלטת הועד. באספת עשרים הנבחרים ב – 14.1.1919 "הוחלט: שאין לקבל מנשים פתקאות בהקלפי בנוגע לזכות דעה לנשים"

וב- 21.1.1919 התאספה ועדת הקלפי פתחה את התיבות והתוצאה: 180קול לאו. 29 קול לבחור. 56 קו לבחור ולהיבחר. תוצאות ההצבעה הזאת ילוו את נשות המושבה שנים רבות. הנימוק: באופן דמוקרטי הוחלט לא להעניק זכות בחירה לנשים.

ישיבת המועצה הכללית  9.2.1919, "ז. גיסין פותח בעברית ומודיע כי מהיום פ"ת תהיה עברית ולא ז'רגונית (יידיש). באה דפוטציה (משלחת) של נשים הדורשות לגמור את ענין זכות דעה לנשי המושבה. הבאות: זלטיובקי, כהן מאשה, ליפשיץ, סגל, רוזנברג, שטמפפר היו"ר מודיע כי אין רשות לאסיפה הנוכחית לשנות את ההחלטה אודות זכות דעה לנשים שהקהל חיוב את דעתו ע"י הקלפי.

הגברות גולומב וזלטיובקי דורשות שידונו ויחליטו אודות זה הערב ,כי חוות הדעה ע"י הקלפי הייתה לא נכונה. ז. גיסין עונה להן כי הן תלכנה ואח"כ ידונו. כי אי אפשר לדון בפניהן". [ללא בושה מודה היו"ר כי למעשה הגברים חוששים מנוכחות הנשים בעת הדיון אודותיהן כך יהיה גם בישיבות המועצה ז.ח.]

גיסין  מבטיח לדון בדרישת הנשים בישיבת המועצה הכללית שתהיה במוצש"ק הבא.

" ש. שטמפפר מעיר כי עד הישיבה השנייה תצענה הנשים בכתב את דרישתן וכן גם את תביעותיהן כי הקלפי בנדון זכות הדעה לא הייתה באופן חוקי".

מועצה כללית 25.2.1919  

"באו ב"כ הנשים הדורשות מהוועד פתרון על בקשותיהן. הג' זלטיובקי: אנחנו דורשות שקופסת הפתקאות  לא הייתה בצדק ולכן אנו דורשות עכשיו שיחליטו החלטה על אודות דרישת זכות דעה לנשים. יש לנו הוכחות שהקלפי הייתה לא בצדק. היו"ר דורש ראיות לאי סדרים. מתקיים דיון האם הנשים תהיינה בעת הוויכוחים בין הנאספים או שרק יטענו את טענותיהם ותצאנה. היו"ר: צריכים לשמוע דרישות הנשים ואחרי שנשמע הדרישות והנשים תצאנה ותחכינה  בחדר השני אז אנחנו נדון.  הגב' זלטיובקי זהבי חנה: ידוע כבר מהלך הדרישה של הנשים ושהגיע הזמן לתת לנשים זכות דעה לנשים… ואין אני יודעת במה נזיק להתושבים, אם יהיה לנו זכות דעה וכמו שכל המקומות נותנים כבר זכות דעה לנשים וכן בנוגע לבחירות האספה המייסדת, אנחנו  נהיה מוכרחים לתת את קולותינו לאחרים מפני שאתם דוחים אותנו במקום שיש לנו הזכות  ושנוגע לחיינו. וע"כ עוד הפעם התכוונו בדברי אלה כי במה שאתם דוחים אותנו-אתם עושים רע לעצמכם. מדוע בשעה שנראה קרני אור תקוה אתם רוצים לסתום את עינינו.

ה' בק: מציע לתת לנשים זכות לבחור. ימיני: אני יכול לאמר לכם בשם הנשים שהם דורשות בכל תוקף שלא לתת זכות דעה  לנשים. מפני שהדבר מסוכן בשבילן. מפני שאם הן תלכנה אל האספות יעזבו את כל הבית על הפקר וכן גם את הילדים יהיו בסכנה והרבה מריבות תצאנה מזה. נגשים למניין.

הוחלט: ברוב דעות של 12 נגד 11 שהנשים תשארנה בעת ההצבעה. ההצעות להחלטה הן: 1. לברר את פיסול הקלפי. 2. לבחון חוקיות הפסילה. 3. לשאול אם לגשת שוב אל כל הבוחרים בנושא.3.1 האם להמתין עד האספה המייסדת.3.2 אם לתת זכות דעה לבחור ולהיבחר. הוחלט: לברר פסילת הקלפי ע"י הועד הזמני. היו"ר מאיים שאם לא יגמרו הלילה שאלת הנשים. הוא מסיר כל אחריות ההנהלה על המועצה הגדולה שהם באי-כח המושבה".

המועצה הגדולה.26.2.1919 

"לשאלת הנשים: מעמידים למניין עם יכולים לפסול הקלפי או לא. יצא 18 קולות קלפי כשרה 7 קולות קלפי פסולה. הגב' גולומב מודיעה: שאינן מתחשבות עם הקלפי והן דורשות את זכותן  גם עכשיו, לתת להן את זכותן בשם האנושיות והצדק. הוחלט: בפה אחד  שמקבלים את החלטת האספה המייסדת. בנוגע לזכות דעה לנשים להבחירות של האספה המייסדת  שגם פה בבחירות  של המושבה יהא אותן זכויות לנשים".

הפיתרון של האספה המייסדת נראה כפתרון הוגן. אך למעשה מציעיו ידעו כבר כי האספה המייסדת תתקשה לקבל החלטה שנציגי החרדים לא יסכימו לקבלה. וזאת כי הנהגת היישוב חוששת מפילוג בציבור היהודי ותעשה הכול כדי לא להגיע לפילוג. ולכן תהיה מוכנה לוותר לחרדים. אך עבור הנהגות המושבה פיתרון זה הרגיע את  נשות המושבה לתקופת מה. למעשה רק באסיפת הנבחרים הראשונה בתאריך 15.6.1925 אושרה התחיקה המבוססת על שוויון בין כל בני היישוב ללא הבדל מין. ההחלטה קיבלה תוקף מחוזק באסיפת הנבחרים השנייה 15.1.1926 .

הדיונים על בחירת ועד המושבה נמשכו זמן ארוך בגלל הפניות הרבות למושל הבריטי לבדיקת חוקיות החלטות הועד בנושאי מיסי הבחירות אזורי הבחירה וכד'.

מועצה כללית  16.3.1919 הנושא בחירת ועד קבוע למושבה.

"וויניצקי: אם נגש לבחירות ועד קבוע בטח יהיה הפרעה מצד הנשים, לכן אני תומך בבחירת ועד-זמני.[הפחד מהנשים ז.ח.] ציזלינג: תומך בבחירת ועד קבוע והנשים לא תפרענה כי הן הסכימו להמתין להחלטות האספה-המייסדת . שואל אודות הנשים שיש להן בספר האחוזה. תשובה אין".

 15.8.1920 מועצה כללית " שפירא יוסף: בקושי גדול נוכל לגשת לבחירות, כי בטח תעמוד שאלת זכות הנשים לבחירות כי באספת הנבחרים כבר קבלו את זכות הבחירה והחלטת המועצה הייתה שהמושבה תתנהג בבחירות בנוגע לנשים כמו באספת הנבחרים".

24.10.1920 מועצה כללית ע"ד בחירת ועד. "גיסין מעמיד למניין אם לדחות בחירת הועד מפני שאלת הנשים. שאין עדיין חוקה בשביל הנשים. ואפשר שהנשים תתנגדנה עכשיו לבחירות אם ייגשו בלעדיהן שטמפפר: מוסר שהועד הלאומי מעבד תקנות בנוגע להמושבות והבחירות והמיסים, וזה יערך לא יותר מחצי שנה ומציע שהועד ישאר לע"ע".

27.10.2020 ביקור הגוברנר [נציג הבריטי] בחירות ועד "קופל ויסוקר (בשם החרדים) הודיע שאם הנשים תשתתפנה בהאסיפות הם לא ישתתפו בבחירות. שפירא יוסף בשם הפועלים הודיע שאם הנשים לא תשתתפנה גם הם לא ישתתפו".

מועצה 21.11.1920 הנושא זכות דעה לנשים "חמדה רוזנברג דורשת זכות דעה לנשים כפי שהחליט הועד-הלאומי. שטמפפר דורש להעמיד קלפי על זה. ראב ברוך מציע למסור ההחלטה לאסיפה כללית או לקלפי. מציעים לחכות להחלטת  הועד הלאומי. חנה זהבי מציעה ללכת בעניין למשפט השלום. הג' זפרן דורשת לתת זכות דעה לנשים וגם מסכימה שנשים פחותות מארבעים לא תבחרנה להוועד".

ועד 27.5.1921 "נכנסו הנשים הגב' רוזנברג והגב' אשבל: מוסרות את תשובתן שהחליטו לתת להמפלגות וזהו- שהחלטתן האחרונה היא שאנו דורשות לבחור ולהיבחר ולא מותרות על כלום. נגשים לסדר היום: זכות דעה לנשים: ויניצקי הזמנו את בא-כח המפלגות ע"ד זכות נשים כפי החלטות: הנשים  ענו לנו שהן דורשות זכות להיבחר ולבחור בלי שום פשרות. אני דורש שישימו קץ להשאלה הזאת שבכל פעם של בחירות מעסיקה שאלה זו אותנו- ומביאה לידי חיכוכים.

ימיני: מציע לגשת לבחירות ולא להתחשב עם הנשים-הלא יש לנו החלטה עם קלפי שאין להם זכות אצלנו. שפירא יוסף: מתנגד לדברי ימיני שהוא אומר שיש החלטה אודות זה- ואומר שאין ואם כן היה לפני שנה הלא כמו שהשלג של השנה העברה נמס כן נתבטלה החלטה זו. כל דבר צריכים להחליט ברוב דעות, ועכשו צריכים עוד הפעם לדון ולהחליט אודות זה. ימיני: מציע להעמיד עוד הפעם קלפי אודות זה. הוחלט: להעמיד קלפי אודות זכות נשים הן או לא בשבוע זה. יטקובסקי: מציע לבחור ועד זמני, כי כל זמן שלא יעשו דבר כזה לא נבוא לעולם לבחירות- ואם אין ברשות המועצה להחליט מזה אז נעמיד את זה לפני האספה הכללית. הוחלט: שהקלפי של משאל עם תעמוד 3 ימים. הוחלט: שויעדת הקלפי יהיה מורכב מ- 5 חברים המזכיר מוסר שרשימת כל משלמי המס נמצא אצלנו".

מועצה כללית 28.8.1921 "ראש הועד מוסר שנחוץ לגשת לבחירות חדשות.  יוסף שפירא: מוסר א"כ שישנם תקנות קבועות בארץ בנוגע לחוקי בחירות שהם כל מי שגר חצי-שנה בארץ ובלי הבדל מין. ראש הועד: נכון כי זה כבר איזה פעמים נדחו הבחירות מפני שאלת הנשים מר זהבי: מציע שיחליטו שנגשים לבחירות וע"ד נשים ידונו בשבוע הבא במועצה. הצעת זהבי נתקבלה".

מועצה כללית 3.9.1921 הנושאים *) זכות נשים. *) ועדת הבחירות.

"נכנסו הגבירות זהבי ח. בתיה ליפשיץ, חמדה רוזנברג, גרינמן ש, אשבל. ראש הועד מבקש מהגבירות שנכנסו להודיע מה דורשות. הגב' זהבי היות  ועומדים לבחור ועד חדש אנחנו דורשות את זכויותינו- כפי שכבר ידוע הדרישות שלנו. הגב' רוזנברג חמדה מוסיפה שגם היא דורשת לשתף את הנשים לבחירות הבאות. ראש הועד: אחרי ששמענו את דרישתכן אני מבקש מכם

להיכנס אל האולם ומשם יכולות לשמוע את המו"מ. שטמפפר ש. שואל הלא יש תקנות בזכויות המועצה הכללית – המזכיר ישנם תקנות בנוגע לבחירת המועצה. אבל זכויות המועצה אין עדין- בנוגע לזכות הנשים דנו פעם במועצה והחליטו להעמיד קלפי והעמידו קלפי ויצא לאו. ימיני: מציע לשאול את משרד הרבנות ע"ד זכות נשים. שיינצוויט: ישעיהו מציע שכל נשי המושבה יגישו בכתב שהן מבקשות-זכות דעה ואז נדון.

מתקבלת ההצעה למסור לוועדה ולהשתוות. הוחלט: לבחור בא כוח אחד מכל המפלגות- וגם מהנשים." [המטרה להגיע להסכם בין כל הסיעות על מתן זכות בחירה לנשים, או לשלול זאת לחלוטין].

10.9.1921 "ישיבת ב"כ המפלגות  ע"ד סדור זכות הנשים במושבה בנוגע לבחירות הבאות. (נוכחות הנשים: חמדה רוזנברג, זפרן. גרינמן. ליפשיץ בתיה. מרגלית שרה. זהבי חנה). גיסין ז: ראש הועד מבאר ואומר שתפקיד הפגישה היא להגיע לידי עמק השווה.. הצעתי לתת להם עכשוו זכות לבחור ולא להיבחר- ואם כולנו נבוא לידי השתוות בזה אז יכולים תומ"י לגשת לבחירות– הגב' זהבי: דרישתנו לתת לנו זכות דעה ואנו לא ניתן לגשת לבחירת הועד עד שלא יפתרו שאלה זו. גברת מרגלית: ג"כ ממלאה אחרי דברי הגב' זהבי. ראובן זהבי: מי שיש לו נחלה במושבה יש לו הזכות ובתוכן גם כן נשים, ימיני דב: אני אומר שאפילו אם היה עד עכשיו זכות לנשים אנחנו נבטל אותו ע"י הרבנות הראשית, שיש לה עכשיו הזכות להגיד את חוות דעתה. גב' זפרן: אנחנו באות לדרוש בצדק ויושר את זכותנו אתם גוזלים מאתנו את שלנו, אנו משלמות כמו הגברים- שטמפפר ש. אם הוא שאל את הרבנים, והרבנים הרשו לבחור ולא להיבחר,אבל אנחנו דורשות גם להבחר. אנחנו לא נתן לכם לבחור ועד וגם לא נתן להועד הזה לעבוד עד שנקבל את זכויותינו. הגב' זהבי: אנחנו יודעות כי כל הנשים דורשות זכות דעה וחתמה אצלנו, ואנחנו דורשות בשמם – את זכויותינו. שפירא יוסף: די כבר להנשים להצדק אם יש להם מיעוט שכן רוצים או רובם….אני אומר לכם כי עם האשה תוכלו לעבוד הלאה, בלי האשה לא תעשו כלום. גם אנחנו יושבים יפה בלי זכות-כל האיומים של ההגנה וכדומה לא יועילו, צריכים לפתור את שאלת זכות האשה המגיע לה. גב' רוזנברג: הלא כל היראים של המושבה השתתפו בבחירות של אספת הנבחרים- והאסור הוברר שזמן שאין פה, ומדוע רק פה מתדיינים בזה".

זהבי ר :" אתם דורשים לסדר משאל עם-הלא מה שייך פה. הלא תכריחו אותם ולא תחתומנה ואפילו אם יש מועט אני אינני מותר אפילו על המיעוט שרוצה זכות- הלא אין אנחנו הראשונים הלא יתר המושבות נתנו כבר כלב לעונזאהן:  פונה אל הנשים שתוותרנה השנה  על דרישותיהן, מפני שהדרישה הזאת תביא קרע במושבה ולכן רצוי שתוותרנה-למען שלום המושבה. על הצעת מר זהבי שאל מר וויניצקי ל. את הנשים אם הן מוותרות על זכות להבחר. על זה ענו הגברות שהן צריכות לשאול את הנשים באספה כללית. ובזה נסגרה האספה שהגבירות תביאנה אם הנשים מוותרות על זכות להיבחר".

מועצה כללית 24.9.1921 " נכנסו הנשים הגברות רוזנברג ואשבל. מוסרות את תשובתן שהחליטו לתת  להמפלגות וזהו שהחלטתנו האחרונה הוא שאנו דורשות לבחור ולהבחר ולא מוותרות על כלום". תשובת הנשים מובילה את המועצה לבחון שוב פעם את כוחן של הנשים ולהעמיד קלפי בה יוחלט ע"י כל ציבור בעלי זכות בחירה (הגברים) על גורל בנשים".

"נגשים לסדר היום "שאלת זכות דעה לנשים".  ויניצקי: הנשים ענו לנו שהן דורשות זכות לבחור ולהבחר בלי שום פשרות. מר ימיני: מציע לגשת לבחירות ולא להתחשב עם הנשים, הלא יש לנו החלטה ע"י קלפי שאין להם זכות אצלנו. מציע להעמיד עוד הפעם קלפי אודות זה.

הוחלט: להעמיד קלפי אודות זכות נשים, הן או לא בשבוע זה. הוחלט: לשאול בהקלפי ע"א זכות נשים "הן" או "לא". הוחלט: שהקלפי של משאל עם תעמוד 3 ימים".

ישיבה מתאריך 29.9.1921 " נכנסו הנשים זהבי וזפרן והגישו מחאה על דבר הקלפי של זכות דעה לנשים, והודיעו איך שיש להם זכות כבר משלש שנים והמושבה רוצה לגזול מהם, ע"כ הן מוחות נגד זה".

30.9.1921 ועדת הקלפי "נפתחה הקלפי ע"ד זכות דעה לנשים בנוכחות ויניצקי ל. ימיני, ד. ויסוקר, ק. החזן גורדון, גיסין זלמן, עובד דנקנר. ויצאו 223 פתקאות לאו. ו- 44 הן ואחד חלק.

נשות פ"ת חוזרות למשחק הפוליטי לאחר הפסקה בת כ- 4 שנים. להערכתי (ז.ח.) הסיבה לאיחור היא ראשית בגלל המפלה במשאל העם. סיבה שנייה קשורה למחלתה של חנה זהבי. הפעם נעזרות נשות המושבה בארגוני הנשים שמספר נשים מפ"ת חברות מרכזיות בהם. בשנים בהם הנשים לא היו פעילות הן הותירו את הבמה למאבקי הגברים. בנושאים שונים הקשורים לבחירות כמו: גובה מס' גולגולת, הצ'נז, מועד הבחירות, שיטת הבחירות, אזורי הבחירות השייכים לפ"ת, בחירות יחסיות או הכרעת הרוב, זכות בחירה רק למי שיש לו וורקו. מה נחשב לתשלום מיסים מס דירות וכד'. וכד' וכד'.

בכל נושאי הבחירות בהם התגלו חילוקי דעות. החל הצד הנפגע לפנות ולהיעזר בשלטון הבריטי ולבקש ממנו להחליט עם הפעילות שעשה הצד המנצח היא חוקית או לא. מה שהעריך את הזמנים בין בחירות לבחירות.

ישיבת ועדת הבחירות 3.3.1926 בנוכחות ב"כ הסתדרות הנשים לשווי זכויות

"משתתפים: ליפקיס, ויסוקר, שטמפפר, דינוביץ, ברורמן, קלינסקי, ירקוני. הגברות: איזראליט מלכה, סקיבין משה, שושנה איזראליט, איזראליט מלכה, סימקין פרידה, זפרן מרים, בורשטין אסתר, גרדנציק בתיה. הסתדרות הנשים דורשות זכות בחירה פסיבית ואקטיבית- לנשים בעלות נחלאות במושבה המשלמות מסים. ועדת הבחירות דנה בשאלה זו, ובאה לידי החלטה. לתת זכות בחירה, לבחור ולא להבחר לנשים בעלות רכוש ראשי המשפחה וששלמו את המיסים.

  הנשים הודיעו שאינן מסכימות להחלטה זו ועזבו את הישיבה".

מועצה 26.5.1926  "התקבל מכתב מהעו"ד ברוך נאה ע"י הסתדרות הנשים ע"ד הסכם בנוגע לזכות דעה לנשים. הוחלט: שמכיוון שמכתב זה נתקבל ע"י הנשים עלינו לתת תשובה לנשים ולענות להם בע"פ שאם הם רוצים לבוא במו"מ ע"ד זכות דעה לשנה הבאה, אז אנו מוכנים לשמוע את דרישתם ומה שיהיה באפשרותנו נמלא".

מועצה 29.3.1927  "המועצה צריכה לאשר את תקנות ועדת הבחירות. ה' הלליר מציע להכניס בתקנות "בלי הבדל מין. הוחלט: ב- 12 קול נגד 4 לדחות את הצעת מר הלליר".

בסעיף הראשון בחוקת הבחירות  שבתקנות המושבה משנת תרפ"ז נכתב כך: "זכות הבחירה לבן-אדם שגר בתור תושב רגיל שנתיים במושבה ושלם את מסי המושבה (בזמנם),מס המים, מס השמירה, מס הבתים, מס הבחירות, וכו'. והוא בגיל של יותר מ-20 שנה, יש זכות הבחירה. המס המינימלי הוא 50 ג"מ, כל מי ששלם 25 ג"מ יכול להוסיף עוד 25 ג"מ ובאופן כזה לקבל את זכות הבחירה. אך מי שלא שלם את חצי המס עד ט' אייר תרפ"ח אינו מקבל את זכות הבחירה".

בן אדם נחשב בתור תושב רגיל במושבה מהרגע שהוא שלם הסך 5 ג"מ ע"ח מס המושבה [ז.ח.].

הבנת משמעות הסעיף על זכות הבחירה מלווה את דיוני הוועדים והמועצה כבר עשור שלם זוכה סוף,סוף לפתרון המזכיר את ביצת קולומבוס ומוצע לרשום במפורש במקום בן-אדם כל "זכר". גבורת המציעים לרישום "זכר" מתאפיינת גם בדרישתם להצביע בקולות "נעלמים". למה להם לריב עם נשותיהם.

התיקון "זכר" מופיע בעיתון הרשמי שמוציא השלטון הבריטי בארץ(*9)

מועצה 11.11.1927 מוסרים את דברי המושל ע"ד זכות דעה לנשים: "תשובתו זה תלוי כפי מנהג המקום, במקום שיש להם יש להם. ובמקום שאין זכות דעה אין". (*10)

מועצה 6.3.1928  "ענין הבחירות נמצא בידי בנטוביץ לאישור החוקה".[השלטון נכנס במרץ לבדיקת  תקנות הבחירות בפ"ת. את השלטון מייצג בנטוביץ, הוא בודק את חוקת הבחירות בפ"ת ואת הצעת הממשל לחוק בחירות ארצי אחיד]

מועצה 30.7.1928  הנושא תקנות זכות נשים. גד מכנס: יש לדון אם יש זכות לאשה או אין. סעיף א. מי הם בעלי זכות הבחירה. מכנס גד מציע להכניס כל-זכר. ויניצקי: בסעיף 1 כל זכר (*11)

ה' ירקוני: "מעיר שאנו המסדרים את החוקה בוני הארץ וגם הנשים הם בונים כמונו. וצריכים לתת להם זכות דעה. ומוסיף שגם נשות משלמי המיסים יהיה להם זכות דעה. הללר: רוצה להדגיש שבני-בנימין שהיו על הבמה דורשים זכות דעה לנשים ופה יצאו נגד. ובנוגע לסכום תשלום המיסים-הלא עלינו לדעת שכל תושב משלם מיסים באופן בלתי ישיר כמו בבשר ואו אפילו בשכר דירה. או ע"י מס המסחר ולדעתו כל מי שמתעניין בבחירות צריכים לתת לו זכות בחירה. ומציע בסעיף א: כל אדם הן זכר והן נקבה. בסעיף ה' להוציא לגמרי מפני שמשלמים באופן אי-ישר". כמובן שהצעתו של הללר,[הוא בנו של הרב הלר]. במועצה הוא משמש כנציג הפועלים. מתקבלת הצעת גד-מכנס.

מועצה 6.8.1928 "הג' סקיבין וח' רוזנברג נכנסות, מבקשות רשות הדיבור. יש להן שתי דרישות. 1. ע"ד מוסד טיפול ביונקים. 2. אנו מכניסות כאן מכתב ע"ד זכות הבחירה לנשים. ומבקשות להתייחס אל זה ברצינות- המכתב מודיע ע"ד בחירת ייפוי כח לנשים לדבר בשמם".

חמדה רוזנברג: "לפני ההצבעה על חוקת הבחירות. מבקשת לשמוע את דבריה: זה כבר שמונה שנים שאנו דורשות את זה. ואין אתם מסכימים ומתפלאה על הצעירים.

גד מכנס: דורש להעמיד את ההצבעה. של כל אחד ואחד עם השנויים שהבאנו בו. כ"כ דורש להצביע בדעות נעלמות.

ה' ויניצקי ענין זכות הדעה היה כבר משאל עם ואין רשות למועצה לדון אודות זה, אחרי משאל עם.

גד מכנס:"בכל העולם מצביעים בקלפי והוא בחשאיות ונעלם. ע"כ פה אני דורש ג"כ מפני חשיבות הענין צריכים להצביע בדעות נעלמות הוחלט ברוב בעד הצבעה חשאית.

מצביעים על הצעות המציעים כל זכר. בהצבעה התקבלה הצעת מכנס"

מועצה 28.11.28  "מופיע המושל קמפבל לדיון יחד עם ב"כ הסתדרות הנשים: הג' מאשה סקיבין. וזפרן. דנים בעד זכות הבחירה לנשים ומבקשים את המושל לשקול שמגיע להן, המושל שואל על יסוד מה הן דורשות הזכות. הגב' סקיבין: כמו שביתר המקומות כמו ת"א כן-גם במקומנו צריך להיות זאת. ה' זפרן: הלא גם אנו בני-אדם. ה' סקיבין: כמו שאנו שומרים על הבית, כך אנו יכולות להגן על ענייני המושבה. המושל: מדוע ישנה התנגדות מצד הגברים לקבלת הזכות לנשים ? הגב' סקיבין: מטעם חוג חרדי בעקר- תבוא ההתנגדות וע"י יתר החוגים.

המושל : אומר – שמתוך החרדים יש לו התנגדות ומחלוקת – ולכן-רצוי אם אפשר להם לסדר משאל-עם בין הגברים שמצדם אין התנגדות. הג' סקיבין: מבארת-שזה עשר שנים שהן נלחמות לקבלת הזכות- ושהייתה ישיבה עוד לפני שנתיים יחד עם המועצה ושיש לזה פרטיכל- המושל : אומר שהוא בתור פרט אינו מתנגד לזכות נשים, אך בתור מושל אין הוא יכול לתת זכות בחירה לנשים ביפו למשל, אך בת"א אין התנגדות ע"כ נתנה להם הזכות. וע"כ צריך לסדר משאל-עם בין העסקנים ומכיריהם שתצדד לזכותם.

 המושל: מבין שאתן הדורשות את הזכות ע"כ עליכן להוכיח-שאין שום התנגדות ושיש תומכים בזה. הגב' סקיבין: שגם החרדים הצהירו, שאם המושל ייתן להן הזכות, מצדם לא תבוא ההתנגדות, אם כי הם מצידם אינם יכולים לתת. המושל: אומר שכמובן שהממשלה לא תתנגד. אם יהיה ברור שאין התנגדות. הגב' סקיבין: שואלת כמה נחוץ לאסוף חתימות מבין הגברים, כי הנשים כולן תחתומנה. המושל: מתוך המו"מ שהיה לו עם ב"כ ועדות שונות  ביחס לנושא זכויות נשים. נוכח שהרוב היה נגד זכות בחירה לנשים. המושל: שוועד המושבה, ועד החקלאים וועדת התושבים שאיתו הוא במו"מ בקשר הבחירות מהם להביא הסכמה ע"ז ובזה נגמר העניין. הגב' סקיבין: יותר מ- 20 נשים שנחלאות רשומות על שמן בספר האחוזה. ואם לא תנתן להן הזכות, ובכן אסור יהיה להן להתענין במשקם. ומעירה-שתהיה מחלוקת גדולה  אם המושל לא יעזור להן לקבל הזכות מהמחלוקת שתהיה מצד החרדים. המושל: שאין הממשלה רוצה להתערב בדבר ולהתקין כל זמן שבמושבה לא ברור הדבר- ומבקש שעליכן לעשות את כל הדרוש לכן ביחס לזה.

  המושל: אם יש להן עוד מה להגיד. ב"כ הנשים עונות שהן אינן יוצאות שבעות רצון כ"ז שלא מרגישות עזרה מצידו."..

מועצה 3.9.1931 "דיון על קיום בחירות למועצה הבאה. מחליטים לדחות הבחירות בשנה אחת. וזאת לאחר שהתפרסמה חוקת הבחירות החדשה ע"י הממשל".

 מועצה 29.12.1931  הנציב מאלץ בפקודה לקיים את הבחירות."הוחלט: לבחור בוועדת הבחירות, בלעדיה לא ניתן לקיים את הבחירות. מוחלט שמינוי הועדה תחשב רק ביום 7 לינואר.(מאפשרים לתושבים לסיים את תשלום המיסים שמאפשרים להם להשתתף בבחירות)".

מועצה 4.1.1932  "זכות דעה לנשים: הקריאו את מכתבן שבו הן דורשות זכות בחירה לנשים.

ויסוקר: החוקה שלנו היא די ברורה, כל אדם זכר ולא נקבה. ואי אפשר לשנות את החוקה כי אם הנציב העליון עם המועצה שלו יעשו תיקון בחוקת הבחירות. ולדעתי אחרי שנבחרה ונתמנתה "ועדת הבחירות" אין באפשרותנו לדון על זה.

פרוזנסקי: אנחנו צריכים להחליט על זכות בחירה לנשים. ולמועצה הבאה צריכים להעלות גם שאלת הצנז [גרבובסקי נציג הפועלים כועס על מועד הבחירות מאחר ומנשות הפועלים נמנעה ההשתתפות בבחירות בגלל התשלום הגבוה (* 12) וכו']. החלטתנו תיתן זכות בחירה לאשה לבחירות הבאות. הד"ר ריבלין: מציע שהמועצה תקבל החלטה פרינציפיונית לתת זכות דעה לנשים כמו בכל העולם. ואם בהחלטה זו יוכלו להשתמש גם לבחירות אלו זה שאלה לוועדת הבחירות.

סכום ההצעות: 1) איכילוב משה: מציע שהמועצה לא דנה ע"ד שאלת זכות בחירה לנשים ברגע זה, ומוסרת לוועדת הבחירות לברר בזמן הכי קצר אם שאלה זו יכולה לגרום עיכובים במהלך הבחירות הנוכחיות ולהביא את זה למועצה.

הוחלט: למסור לוועדת הבחירות את שאלת זכות דעה לנשים, ולהביא את חוות דעתה למועצה הבאה, והיא תחליט בשאלה הנ"ל.".

מועצה  3.2.1932 הנושא: זכות בחירה לנשים. וזכות בחירה לאלו שאין להם חיובים.

"גיסין אפרים: אנו לא דנינו בשאלה זו מפני שלא באה דרישה שכזו מצד הנשים, ולא היה לי לדעת שהחוקה נותנת זכות רק לאיש ולא לאשה, אחרי שבאה דרישה עלינו להביע את דעתנו אם אנו רוצים לשלול את זכות האישה או לא. אינני נכנס אם זה חוקי ואיך יתייחס המושל לזה,

אבל אנו נביע את דעתנו שבמקום זכר יהיה בן-אדם ולא זכר. אני חושב שאין אנו נכנסים אם זה חוקי או לא, אבל אני חושב שאי אפשר לנו לדחות את זה.  איכילוב: מבקש מהנאספים לברר את דעתם ברור בקשר עם שאלה זו, לתקן במקום כל זכר יהיה כתוב כל אדם. שפירא א: מתפלא על הפועלים שהם מתנגדים, הלא הם היו תמיד בעד זה, ומתפלא על החקלאים שהם עכשיו בעד זה. בזמן שלפני שנתיים התנגדו.. אנו צריכים להחליט בפרינציפ על זכות בחירה לנשים גם לבחירות האלו. גרבובסקי: מבאר את כל תכסיס הצעה זו, שבזה שללו את זכות הבחירה של הפועלות. ומקנים זכות בחירה רק לנשי האכרים,

ויסוקר ק : פעם היה משאל עם, וצריכים לבטל את זה במשאל עם ואנו לא נשתוק.

גיסין א: מציע שהמועצה מחליטה לתת זכות בחירה לנשים אקטיבית ופסיבית בבחירות הנוכחיות והבאות בהתאם לחוקה הנוכחית המקנה זכות בחירה לגברים. המועצה מחליטה לפנות לשלטונות בכדי לקבל את התוקף החוקי והוצאתה לפועל של ההחלטה הנ"ל. המועצה מחליטה לדחות את עבודת ועדת הבחירות למשך של לא יותר מחודש ימים עד ברור האפשרות להוצאתם לפועל של ההחלטות הללו.."

מבחינה חוקית לא ניתן לשנות את נוהלי הבחירה לאחר שוועדת הבחירות סיימה את עבודתה. לכן עושה המועצה ניסיון לדחות את יום הבחירות בחודש ימים, ובאם המושל יאשר את הבקשה לאפשר לנשים להצביע. ואז ישתתפו נשות המושבה לראשונה בבחירות.

" בעד שבעה קולות נגד חמשה קולות וחלק אחד. נתקבלה הצעת ה' גיסין אפרים".

ההחלטות:

המושבה מחליטה לתת זכות בחירה לנשים אקטיבית ופסיבית בבחירות הנוכחיות והבאות בהתאם לחוקה הנוכחית המקנה זכות בחירה לגברים. המועצה מחליטה לפנות לשלטונות בכדי לקבל את התוקף החוקי והוצאותיה של ההחלטה הנ"ל. .. המושבה מחליטה לדחות את עבודת ועדת הבחירות למשך לא יותר מחודש ימים עד בירור האפשרות להוצאתם לפועל של ההחלטות הללו. חתום שלמה שטמפפר".

הממשל הבריטי מודיע למועצת המושבה על חובת מתן זכות בחירה לנשים. כנראה שלחצו של ארגון הנשים הארצי נתן את פירותיו. ההחלטה מתפרסמת בעיתון הרשמי בצורה בולטת.(*13).

מועצה 8.3.1932 "התקבל מכתב מקופלמן (נציג המושל) על חובת זכות בחירה לנשים".

14.3.1932 זכות בחירה לנשים אושרה במכתב שנשלח ע"י המושל. גובה הצ'נז 500 מיל."הוחלט:

על משלחת למושל לברר אם ניתן לעשות שינויים בחוקת הבחירות ובסעיפים נוספים". נציגות הפועלים מתנגדים לזכות הבחירה לנשים שלטענתם היא סלקטיבית וניתנת רק לנשות האיכרים.

מועצה 17.3.1932 דיון בצו הבחירות..נציגי הפועלים מבקשים לדון בכל היבטי הבחירות. ובעיקר בגובה מיסי הבחירות. איכילוב: "מכתב המושל כתוב כתשובה למכתבנו והשאלה היא שאלת זכות דעה לנשים, מציע להכריע בעד" (לקבל את צו בחירת הנשים). ויסוקר:"במכתב כתוב הנידון: צו הבחירות ויש רשות לדון בכל סעיף מצו הבחירות". ה' גיסין. א: אנו יודעים כמה התווכחנו ע"ד זכות דעה לנשים ובישיבה סוערת החלטנו לתת לאשה זכות בחירה, ועכשיו המושל מציע לנו לתקן את החוקה בהתאם להחלטה, ואין אנו יוצאים מהמסגרת הזו, אין אנו דנים על התיקונים בחוקה כ"א תיקונים בקשר עם זכות דעה לנשים.

שפושניק: מציע שנדחה את זה לאיזה ימים ונשאל את המושל ,ונביא את זה לישיבת המועצה הבאה.

היו"ר: מעמיד למניין את הצעת שפושניק יוסף. ויסוקר: מציע להצביע בדעות נעלמות.

5 קולות הצבע ו- "לא". 5 קולות הצביע ו- "כן". היות והיו קולות שקולים הוחלט לנסוע אל המושל לדעת אם יכולים להביא שינויים בחוקת הבחירות בעוד סעיפים,

מועצה 21.3.1932 צו הבחירות:איכילוב מ : מציע לדון בשאלת האישה בהתאם להחלטתנו על נתינת זכות דעה לאשה. ויסוקר:..אני אומר לכם עוד הפעם שהמיעוט מתנגד לזה [הצבעת נשים] ואנו משאירים לנו הזכות להילחם בעד זכותנו. ה' פרוזנסקי מציע שבסכום של 500 מא"י יזכה גם האיש וגם האישה,

מעמידים למניין אם לבחור ועדה שתבחן את כל החוקה ותביא את כל הצעות השינויים בחוקה. נוצר שוויון ולא נפלה החלטה.

מועצה 24.3.1932 חוזרים לדיון בצו הבחירות. ושוב לא מגיעים להכרעה. כאן מסתיים הפרוטוקול עד לבחירת מועצה חדשה. בתאריך 21.6.1932 ובראשה עמד ש. שטמפפר.

דרישת הממשל הבריטי להפוך את המועצה פתח תקוה לעיר – מדוע התנגד הועד?

השלטון הבריטי ביקש  זה מספר שנים להפוך את מועצת פ"ת לעירייה.( משנת 1922) בשנות השלושים גבר הלחץ על מועצת פ"ת להסכים למעבר וזאת מסיבות פוליטיות כלליות.

חקלאי המושבה חששו מהטלת מיסים עירוניים על השטחים החקלאים. והם "סחטו" מהממשל שיש להפריד בין החקלאות לעיר. לאחר מיקוח השיגו הפרדת השטח העירוני והקמת מועצה כפרית לשטחים החקלאיים. מהלך שהותיר את עיריית פ"ת עם שטח קרקע קטן. בנוסף חששה מועצת המושבה מסיפוח השיכונים הרחוקים בהם מרבית האוכלוסייה "פועלית". לכן פעלו לאי צירופם לשטח העירוני. הממשל הציע להטיל את חוקת תל-אביב על פ"ת העירונית. הרעיון גרר התנגדות מצד פרנסי העיר בעיקר בגלל זכות הבחירה לכל. המושל הסכים והתיר לפ"ת לבחור את חוקת הבחירות הרצויה לה כולל את אזורי השיפוט. נציג אגודת ישראל א. מינק ביקש לנצל הזדמנות זאת ולשלול מנשות במושבה את זכות הבחירה. דבר שלא עלה בידו.

מועצה 17.9.1934 על סדר היום העלאת מועצת פ"ת מדרגת מועצה לדרגת עירייה.

נשות המושבה מחכות בקוצר רוח לבחירות הראשונות שיאפשרו להן להצביע ולהשפיע. אך השלטון דוחה ודוחה את מועד הבחירות מסיבת שונות. פעם בגלל הפיכת המושבה לעיר, פעם במטרה לאחד את הבחירות העירוניות בארץ לתאריך אחד, ולאחר מכן התארגנות מקומית לביטול הבחירות בגלל המצב (מלחמת העולם השנייה).

ישיבה ועד הפועל: 10.3.1938 מזכירים שבחודש דצמבר 1939 חייבים לערוך בחירות לעירייה ולכן מבקשים לא לערוך בחירות בשנה הנוכחית.

מועצה 17.8.1939 מארגנים משלחת נשים לפגישה עם המושל הצבאי במטרה לשחרר את אסירי פ"ת.

מועצה 21.12.1939  על סדר היום תגובה לדחיית הבחירות לפי פקודת המושל. "הכוונה היא לקיים בחירות בכל הארץ בתקופה אחת. ..הוחלט: א- צירי העיריה הנוכחים נבחרו לפני שמונה שנים, ורק בגלל העברת המועצה המקומית לדרגת עירייה הסכימו בשעתו לשמש כחברי עירייה לזמן מוגבל של שנה שנתיים. ב- דחיית הבחירות, ותקופת ערב הבחירות שנמצאה בה המועצה במשך שנים רצופות, גרמה נזק רב לכושר עבודתה של המועצה המקומית והעיריה, ולחוקיות פעולתה של העיריה. ג- לאחר שפנקס הבוחרים נשלם ונחתם, מודיעים חברי העיריה קבל הצבור וקבל השלטונות על דרישתם שהנציב העליון יאפשר את הבחירות בחודש הקרוב".

מועצה 14.1.1940 "הוחלט לדחות את מועד הבחירות לעירייה. המושל מודיע שלא ניתן לדחות כי זאת החלטה של הממשלה המרכזית בירושלים".

ועד הפועל 22.5.1940 "המושל אישר לעשות בחירות בפ"ת תאריך מומלץ 3.7.1940 "

ישיבה 30.5.1940  "דיון על קיום בחירות למועצת העירייה השנייה. הגוש האזרחי מבקש להתארגן ולדחות את קיום הבחירות. יש ביניהם שמציעים לבחור רשימת אנשים מוסכמת. כתחליף לבחירות בימים טרופים אלו (מלחמת העולם) ובמחסור קטסטרופלי בכספים בימים אלו". חוזרים להצעה של ביטול הבחירות והצגת רשימת מועמדים מוסכמת לניהול העיר מכל הסיעות בעירייה. "דיון על רשימה אחידה והאם מוכרחים לקבל את החלטת המושל על קיום בחירות. הוחלט לדחות ההחלטה לישיבה הבאה".

לבחירות ניגשה רשימת נשים משולבת של התאחדות נשים לשווי זכויות והסתדרות נשים ציוניות (ויצו)  נציגות  הרשימה היו רבקה נוביק, רחל גולומב, חמדה רוזנברג. הרשימה זכתה ב-499 קולות מה שהקנה לה מקום אחד במועצת העיר לכן נבחרה רבקה נוביק. רבקה הייתה פעילה מוכרת בוויצו פ"ת, בנוסף פעילה בארגון נשים להשתתפות בבחירות המקומיות. היא החלה את פעילותה במושבה ב-"חברת-לינה". עבדה במשק ההדרים המשפחתי והמשיכה לעבוד בו בנוסף על חברותה במועצה בתפקיד: ראשת המחלקה העירונית לעזרה סוציאלית. בנה היה חבר באצ"ל והיא פעלה רבות למען עצורי לטרון. רבקה תמכה בבחירת יוסף ספיר לראשות העירייה. 

ביום 3.7.1940 נערכו הבחירות למועצת העיריה. רשימת נשים לשווי זכויות וויצו זכתה בציר אחד למועצת העיר והנבחרת היא : נוביק רבקה.

ישיבה מס' 2 21.8.1940 גב' נוביק :" יש לי הכבוד להיות החברה  הראשונה מהנשים שנבחרת במועצת העיר פתח-תקווה".

רבקה נוביק נפטרה ב- 21.1.1949  מחליפה אותה במועצה הגב' חמדה רוזנברג בתו של זאב ברנדה שכיהן כראש הועד בשנים 1904-1905.

ובפ"ת כמו בפ"ת הבחירות הבאות נערכו רק לאחר 10 שנים, בשנת 1950 והם נוהלו כבר ע"פ חוקת הבחירות של מדינת ישראל.

סיכום                                                                                                                                  נשות פ"ת החלו את מאבקן לקבלת זכות בחירה, ולשותפות בניהול המושבה בכל רם ובנקיטת אמצעים דרסטיים כמו חטיפת תיבת הקלפי והפסקת מהלך הבחירות. נשות המושבה הטילו אימים על הנהלת המושבה שנאלצה לשנות נוהגים כדי להתחמק מוויכוח ישיר עם נשות המושבה. במקרים רבים הן היו נשותיהן של מנהיגי המושבה. אלו בחרו לקיים הצבעות חשאיות כדי שלא יעמדו מול נשותיהם פנים אל פנים. בהובלה בהנהגת של הלוחמת הגדולה במושבה חנה זלטיובקי זהבי. נראה לי שעם הפסקת פעילותה (כנראה עקב מחלתה) הפסיקו נשות המושבה את השימוש באמצעים חריפים. הן המשיכו את פעילותן במוסדות הסוציאליים במושבה והשתתפות במוסדות הנשים הארציות. הנשים לא הגיבו בחריפות על כך שרק הגברים בעלי זכות ההצבעה הצביעו בקלפי על גורלן של הנשים.

כמו כן לא הייתה כל ההתקוממות מצד נשות המושבה להחלטה משנת 1928 על ההשפלה המחרידה בה נתנה לגברים זכות בחירה חוקית רק לגברים. הן האמינו שמשם תבוא להם הישועה. נשות המושבה השיגו את זכות ההשתתפות בבחירות עקב לחצן של מוסדות הנשים על השלטון הבריטי לקבל את זכות הבחירה רק בשנת 1932. אולם עקב איחור בהחלטה לא הצליחו להשתתף בבחירות 1932 ונאלצו להמתין לבחירות שנדחו ונדחו בעיקר בגלל לחצי השלטון הבריטי על הנהלת המושבה עקב סירוב להפוך לעירייה. רק בבחירות בשנת 1940 השתתפו לראשונה נשות המושבה בבחירות ונציגתם רבקה נוביק נבחרה למועצת העיר.     

נושא מעניין ומטריד שאפיין את נשות חקלאי פתח-תקווה היה אי שיתופן של נשות המושבה במאבק למען זכות הצבעה לפועלים ולצבורים האחרים מחוסרי זכות הצבעה במושבה. הן דאגו כמו בעליהם בעיקר לעצמן.

מפלגות הפועלים בפתח-תקוה נאבקו כל השנים למתן זכות בחירה לכל תושבי המושבה ללא הבדל מין ולהקלה על גובה המיסים שיאפשרו השתתפות בבחירה גם לאנשיהם ולנשותיהם. אך משום מה גם הם לא הציגו אף מועמדת במקומות ריאליים להיכנס למועצה גם לאחר קום המדינה.

מובאות.

(*1) חדשות מהארץ 02.01.1919   פתח-תקוה. בפ"ת נוסדה אגודה נכבדה וחשובה שמן הראוי היה שתיוסדנה אגודות כמתכונתה בכל ערי א"י ומושבותיה. אגודת נשים בשם "העבריה" מטרת האגודה שחברותיה תדברנה אך ורק עברית, לא רק בבית עם בעליהן וילדיהן וכו". אלא גם בשוק ובחנויות, לאלץ את הסביבה שהן באות עימה במגע, להשתמש רק בשפה העברית, ולבכר את החנויות העבריות ע"פ הז'רגוניות, חברה כזו אם רק תישאר נאמנה למטרתה, עלולה להשפיע על ביצור לשוננו, בפ"ת מאין כמותה, נחוץ רק שהחברות תעמודנה בעקשנותן ולא תעשינה בזה שום ויתורים. תקנות האגודה עדיין לא נקבעו……לבסוף התאחדו כולן בדבר מטרתה של האגודה ואמצעיה. המטרה : הפצת הלשון העברית בין הנשים ודיבור עברי של חובה לכל החברות. האמצעים: סדור שעורי ערב למתחילות ולמשתלמות. הרצאות ושיחות.

לחברות אגודה מתקבלות רק דוברות עברית. וחוץ לזה נתקבל עוד סעיף: התעניינות בגורלה של האישה ובדבר זכות השתתפותה בחי הציבור. בהתאם לסעיף זה אספה האגודה חתימות של מאות נשים הדורשות את זכותן האקטיבית והפסיבית בכל המוסדות הציבוריים והגישה את תביעותיהן של אלו לועד-המושבה.

אגודה זו חושבת גם לסדר שעורים לעברית לתימניות, ובכלל להכניס איזה קרן של אורה לפינה עמומה זו. ועוד ידה נטויה לעשות ולתקן, התבאנה הן הפעם למות לבעליהן ?  הלוואי."

(*2) מכון לבון: יוני 1917 תקנות "תקנות קלוב לאומי רדיקלי" סעיף 6

IV  האמצעים הכלליים א) השגת זכות בחירה כללית, שווה, ישרה וחשאית להנהלת המושבה בשביל כל תושביה והשתתפות אקטיבית בחיים הציבוריים של המקום והישוב.

הערה: על הקלוב לפקוח עיני ההמון הרחב והדור הצעיר שיעמוד וילחם על זכויותיו האזרחיות, עלינו לסייע להם ע"י הרצאות להגיע לידי בגרות מדינית -עממית. על הקלוב ללחום ביחד עם אותן  החבורות והמוסדות המושפעים ממנו הקרובים אליו ברוח להשיג שווי זכויות לכל תושבי המקום  מבלי  הבדל מעמדים.

(*3)  מכון לבון: ובתאריך 10.7.1917 שלח הועד המרכזי של פועלי-ציון תזכיר לכל ועדי המושבות ביהודה, שומרון והגליל אשר נקרא: "תזכיר לוועדי המושבות על אודות הרחבת זכויות התושבים"

בתזכיר הועלו דרישות מעשיות להנהגת בחירות כלליות ישירות שוות וחשאיות לכל מוסדות ההנהגה המקומית. זכות בחירה אקטיבית ופסיבית לנשים.

(*4) אספה מייסדת (מאוחר יותר נקראה אספת הנבחרים) נוסדה בתאריך 19.4.1920  באספה זו שוב עלו המחלוקות הישנות ונושא זכות הבחירה לנשים פילג את היישוב הכמה לאחדות. במוסדות הלאומיים היו הדתיים מיעוט שאיימו תמיד בפרישה מהמוסדות ואילו בפ"ת החשש מהשתלטות הפועלים ושאר הארגונים הלא חקלאיים על המושבה הביא לשיתוף פעולה הדוק בין החקלאים לחרדים כדי להמשיך ולשלוט בוועדי המושבה. מה שהקשה על נשות המושבה לקבל זכויות הצבעה.

ישיבת ועד המושבה וועד הפרדסנים 9.5.1918  בעקבות המשא ומתן הנוקשה עם נציגי הפועלים ודרישותיהם לשכר גבוה. קוראים ועד המושבה וועד הפרדסנים לישיבה דחופה גולומב: "אחרי הישיבה הזאת והדברים ששמענו כעת נחוץ לנו לעשות אורגניזציה בינינו עלינו ללכת יד ביד עם בעלי הבתים והצעירים שבבעלי המלאכה לצרף ב"כ מהם אל הועד".

(*5) ועד הצירים הייתה משלחת מנהיגים ציוניים שהגיעה לא"י ב- 4,אפריל ,1918 (לפני סיום כיבוש א"י ע"י הצבא הבריטי) מטרת המשלחת הייתה הנחת יסוד יציב לבניית בית-לאומי לעם היהודי בא"י וייצוג היישוב היהודי בפני השלטון הצבאי הבריטי.

(8*) חנה זלטיובקי אשת שמעון זולויבקה .הקימה משפחה מפוארת, בניה מרדכי, חיים, ראובן, יוסף. נכדה הוא פרופ' אמוץ זהבי. כותב הפרוטוקולים של מועצת המושבה לא איית את שם משפחתה כנדרש. המשפחה שינתה את שם המשפחה לזהבי, לכן נקרא לה כאן חנה זהבי. המשפחה עלתה לא"י בשנת תרנ"ד לחדרה עברה לראשון לציון  והמשיכה לפתח-תקוה. חנה ידעה שבראשון לציון השיגו הנשים זכות בחירה כבר בשנת 1918 וזה כנראה אחד הגורמים לפעילותה המיליטנטית.

(*7) חדשות מהארץ הקדושה 13.12.1918 פתח-תקוה עמ' 9

הערכה שנתית ".. וזכות להיבחר ניתנה רק לבעלי נחלאות, מעתה יש זכות בחירה לכל איש מבן 20 שנה ומעלה שיושב במושבה שנה אחת. והזכות להיבחר יש לאיש מבן 25 שנה  ולמעלה, שיושב במושבה לפחות שלוש שנים. הטעמתי את המילה איש למען הודיעכם שזכות האישה נשללה גם הפעם. כשנעורה שאלה זו שוב כמובן ע"י אחד הפועלים, הצהיר מיד חבר אחד של "וועד-התקנות" שמכתב שנתקבל ל "וועד-התקנות" מאת קבוצת נשים, שהן מוותרות לפי שעה על זכותן זו."

(*8) בעיתון הארץ והפועל הצעיר התעורר חשד שהועד הזמין את הנשים לפוצץ את הבחירות כי הייתה התארגנות גדולה כנגד הועד ומתנגדי הועד ללא החקלאים עמדו לזכות בבחירות. ראה "חדשות מהארץ הקדושה"  30.1.1919 "הפועל הצעיר" 7.2.1919 עמ' 21-23 בהפועל הצעיר מדובר במפורש על לקיחת תיבת הקלפי בשבי ע"י הנשים.

(*9)  16.12.1929 העיתון הרשמי  מס' 824  פקודת המועצות המקומיות 1921

המועצה המקומית של פתח-תקוה. צו מאת הנציב העליון ז.ר. טשנסלור  נציב עליון.

בתקף הכח הנתון לי בפקודת המועצות המקומיות ,1921. צווה  הנציב העליון שההוראות  דלקמן:

תבאנה במקום סעיף 2 מן הצו מיום 2 ביוני 1922 . המכונן את המועצה  המקומית בפתח-תקוה,

ושנתפרסם בעתון הרשמי מיום 15 ביוני 1922.

תוספת תקנות לניהול בחירות.

  1. כ1. כל אדם זכר אשר א) איננו למטה מבן 20 שנה, ב) איננו פסול,  ג) לא נידון ע"י בית משפט בפלשתינה ((א"י) לתקופת מאסר של  שנה אחת או ליותר מכן, או שנידון כך אלא קבל חנינה  על העברה  שבגללה נידון, דד) יש לו נכסים לא נדים בכפר, או שמקום-מושבו הרגיל בכפר  קדם בשנים-עשר חדש לתאריך המנוי של ועדת הבחירות, ה)  במשך 12 החדשים קודם לתאריך מנוי ועדת הבחירות שלם על חשבון מסים ותשלומים המגיעים ממנו למועצה סכום לא פחות מ-500 מיל, – יהיה זכאי להשתתף בבחירת חברים למועצה המקומית של הכפר שבקשר עמה הוא ממלא את כל ההכשרות המפורטות לעיל.

עיתון דבר (דבר הפועלת) 6.6.1939

זכויותיה המונציפליות של האשה בארץ צבי ברנזון  דבר 5.6.1939 (דבר הפועלת)

מאז ומתמיד לא התייחסה הממשלה הארץ-ישראלית בנדיבות לזכות האשה במוסדות  המוניציפאליים.

בעיריות הערביות הטהורות ובעיריות המעורבות בערים הגדולות (ירושלים חיפה) אין לאשה כל זכות לבחור או להיבחר. האישה העברייה נופלת כאן קרבן הנחשלות של האישה הערבייה והקנאות הדתית של העדה המוסלמית. המלחמה שאיגודי הנשים העבריות בארץ, ובתוכם גם מועצות הפועלות, ניהלו מזמן לזמן נגד הממשלה, לא הזיזה אותה אף במשהו מעמדתה השלילית. הנימוקים הריאקציוניים של השייכים המוסלמים ניצחו את הדרישה הציבורית הצודקת של הנשים העבריות בערים המעורבות לתת לפחות להן, אם אי-אפשר לעשות זאת ביחס לנשים הערביות, את זכות ההשתתפות בחיים המוניציפאליים של המקום בו הן חיות. [כנראה שעבור הבריטים  חוקי הערבים טובים גם למגזר היהודי במיוחד שמרבית המיסים מתקבלים מהפרדסנים]

ואולם גם בעיריות ובמועצות המקומיות העבריות אין זכות האישה מובטחת במידה מספקת. ראשית, לא נתן המחוקק הארץ-ישראלי את דעתו כלל על שאלה זו. וגם בשנים האחרונות, לאחר שתשומת לבה של הממשלה הופנתה לבעיה, היא ממשיכה לנהוג בצרות עין מפתיעה לגבי זכויות האישה.

כאשר נוסדו המועצות המקומיות הראשונות בתל-אביב ובמושבות הגדולות, ניתנה הזכות לבחור ולהיבחר לכל משלמי המסים. ומכיון שהאישה, וביחוד האישה הנשואה, אינה משלמת בדרך כלל מסים באופן ישיר למועצה, נמצא שרק מספר מצומצם מאד של נשים, בעלות נכסים ומשלמות מסים, יכלו ליהנות למעשה מהזכות הזו, ואילו הרוב המכריע של הנשים בכל מקום נשארו משוללות כל זכות.

המצב הזה נמשך כעשר שנים, עד אשר בשנת 1931 הותקנה חוקת בחירות אחידה לכל המועצות המקומיות במושבות העבריות, מאז ועד היום הוכנסו שינויים והבדלים מסוימים בין מקום אחד למשנהו, אך יסודות שיטת הבחירות של שנת 1931 נשארו עד היום.

חוקה זו קבעה ביחס לזכות הבחירה, כי כל אדם, איש או אישה, הגר במקום לפחות שנה אחת לפני מועד הבחירות ומשלם למועצה תוך אותה שנה מינימום של 500 מא"י מסים בעד איזו תקופה שהיא של שנים-עשר חודש, זכאי להשתתף בבחירות כבוחר. והמשלם לירה אחת לשנה וגר במקום שנתיים לפני מועד הבחירות זכאי גם להיבחר. החוקה הזו נתקבלה על ידי הממשלה על פי דרישתם של החוגים הריאקציוניים בישוב שחרדו לשלטונם במועצות המקומיות. והיא הביאה בעקבותיה צמצום יחסי ניכר של מספר הבוחרים בכל מקום. פגיעתה הייתה קשה ביחוד בפועלים ובתושבים פחות אמידים כי בה בשעה שלפי חוקת הבחירות הקודמת הגיעה הזכות לבחור ולהיבחר.

 (*)11 נשי פ"ת דורשות שווי זכויות. הארץ 21.6.1929

הסניף של התאחדות נשים לשווי זכויות בפ"ת פרסם את הכרוז הבא :אל נשי פ"ת.

עלבון צורב גרם לנו – בנות פתח-תקוה – הסעיף הראשון של חוקת הבחירות האומר: כל אדם (זכר) יש לו זכות וכו''. הלאה : אין הזכות לבחור וליהבחר למי שנדון למאסר לתקופת שנה, או שהנהו במצב של פשיטת רגל וכדומה.

האם הסעיפים הללו אינם דיים להוכיח עד כמה משתדלים "מנהיגי"  מושבתנו להשפיל את כבודנו. זכר קרוי בן-אדם אבל לא אישה. במדרגה אחת העמידו אותנו עם הנדונים למאסר, לפושטי-רגל נשותינו.

בו בזמן שבכל הנקודות והמושבות העבריות בארץ רכשה לה האישה זכות הבחירה, אנו בנות פתח-תקוה באם המושבות משוללות זכות זו, זכות האדם וחבר בחברה.

את חובותינו למושבתנו אנו ממלאות באמונה. נדרש-נא בכל תוקף את זכותנו, זכות הבחירה למועצה המקומית.

אחיות ! נתאחד כולנו ברצון עז להתנגד לקפוח זכויותינו בצורה כה מעליבה. נקום ונמחה נגד העלבון והעוול הזה כאימהות, שהבנים חייבים לנהוג בהן כבוד.

בעוד זמן קצר תקרא על ידנו אספה פומבית לברר את מצבנו ולבקש את הדרכים לתקן המצב.

באנה בהמוניכן אל האספה, התאחדו תחת דגל" התאחדות נשים לשווי זכויות" ובכוחות מאוחדים נצליח להסיר מעלינו את הכתם ששמו עלינו.

(*12) המלחמה על זכות האזרח במושבה.   דבר 8.2.1932

אימתי נמלכים פרדסני פתח תקוה לתת זכות בחירה לאשה. -ועדת הבחירות ברמת-גן בלי ב"כ הפועלים.

בישיבת מועצת המושבות בפ"ת הועמדה לדיון שאלת זכות הבחירה של אישה למועצה המקומית.

לאחר שאושרה כבר ועדת הבחירות והיא נגשה לעבודתה, התעוררו ב"כ הפרדסנים במועצה והתחילו דורשים את זכות הבחירה לנשים. בחשבם להרבות ע"י כך את קולותיהם בבחירות הבאות, אף כי במשך שנים רבות היו הם המתנגדים לזכות האישה.

ה"ה איכילוב וגיסין דורשים לשנות את החוקה ולתת זכות בחירה לאשה. הם מביעים את תימהונם להתנגדות ב"כ הפועלים להצעתם, בעוד הפועלים דוגלים בזכות הבחירה הדמוקרטית  לאיש ולאשה.

החבר גרבובסקי מודיע בשם סיעת הפועלים, כי עם הערכתו את התעוררות החוש הדמוקרטי בקרב הפרדסנים, שהלכו תמיד יד ביד עם הקלריקלים, ובאו סוף-סוף לידי הכרה בערך האדם באשה, יש לציין שהתעוררות זו באה ב- 20 לינואר לאחר שוועדת הבחירות התחילה כבר בפעולתה, הצעת ב"כ הפרדסנים האומרת לא לתת עכשיו כל אפשרות לסידור מסים, תקנה זכות בחירה רק לנשי הפרדסנים. כשדרשו ב"כ הפועלים לפני 4 חדשים להעמיד לדיון את שאלת החוקה במועצה, נדחתה הצעתם ע"י הפרדסנים, שהחליטו בכלל לדחות את הבחירות עוד לשנה, ועתה הם מציעים לשנות לטובת פרט אחד בחוקה ולא כל הנשים, אלא לטובת נשי הפרדסנים. הפועלים שנלחמו תמיד על זכות האישה, יתנגדו בכל תוקף להעניק את הזכות הזאת לחלק ידוע של נשים.

 (*13) העתון הרשמי  10.11.1932   גליון 326  עמ' 933

פקודת המועצות המקומיות 1921 המועצה המקומית בפתח-תקוה. צו מאת מנהל עניני הממשלה

מ.א. ינג  מנהל עניני הממשלה.

בתוקף הסמכויות המסורות  לנציב העליון בפקודת המועצות המקומיות 1921. צווה מנהל עניני הממשלה שהתוספת לצו מיום 14.12.1929  שנתפרסם  בעתון הרשמי מיום 16.12.1929  ואשר על פיו הוכנסו הוראות ידועות במקום סעיף 2 מן הצו המכונן את המועצה המקומית של פתח-תקוה מיום 2.6.1922  אשר נתפרסם בעתון הרשמי מיום 15.6.1922  תבוטל ובמקומה תבוא התוספת דלקמן –  תוספות: 1) כל איש ואשה;ֹ א) שאינם למטה מבני 20 שנה; ב) שאינם פסולים ;

ג) שלא נידונו על ידי בית משפט בפלשתינה (א"י) לשנת מאסר אחת או יותר, או שנידונו כך אלא קבלו חנינה על העברה שבגללה נידונו; ד) שיש להם נכסי מקרקעין בכפר מזה 12 חדש קודם לתאריך מנוי ועדת הבחירות, או שישיבתם הרגילה בכפר קדמה בשנתים לתאריך המנוי של ועדת הבחירות; ה) במשך 12 החדשים קודם לתאריך מנוי ועדת הבחירות שלמו על חשבון מסים ותשלומים המגיעים מהם למועצה סכום לא פחות מ- 500 מיל, –  יהיו זכאים להשתתף בבחירת חברים למועצה המקומית של הכפר שבקשר עמה יש להם כל ההכשרות המנויות לעיל. בתנאי שאם ראש המשפחה שלם יותר מ-500 מיל, אז כל 500 מיל נוספים על 500 המיל

חקר ומצא בין הפרוטוקולים של הארכיון זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון אוצרת אוספים מוחדים

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ארכיון, בחירות, בריטים, מלחמת הזקנים בצעירים, מתוך הארכיון, נשים, נשים במושבה, עברית, רפורטג'ות מתוך הארכיון, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s