דניאל ליפשיץ – פורץ דרך לתקופתו – קטעים מתוך יומנו

דניאל (דאנה) ליפשיץ הכהן נולד  בביאליסטוק בשנת  1850  ונפטר באב תרע"ה 1915 .

משפחתו עסקה במסחר וביצור קמח. בבגרותו היה בעל בית מסחר לספרים בביאליסטוק. בעקבות מסע השכנוע של אברהם קופלמן לרכישת אדמות במושבה פתח תקוה רכש שתי חלקות שהיו חלק מאדמת "הרבע". בשנת תרמ"ג 1882 מוכר את בית המסחר לספרים לאחר קשיים רבים ועולה לארץ בין ראשוני הביאליסטוקאים. בתחילה גרו יפו ואחר ביהודייה.

בארכיון קיימים מכתבים ויומנו של ליפשיץ הכתובים בכתב קטן ומאוד מאוד לא בר קריאה. אחד הבודדים שישב ופענח את הכתוב הוא זלמן חיימוב. זלמן "מתרגם" לנו את הכתוב וגם מביא את מערכת היחסים והפוליטיקה האישית המסתתרת בין השורות . אלו מסמכים מרתקים, הכתובים בגוף ראשון והמתארים את הקשיים הגדולים בהם התמודדו מייסדי המושבה דרך העיניים של דניאל ליפשיץ.

אנחנו מקווים שתמצאו עניין ותלמדו על הקשיים הגדולים שהיו מנת חלקם של ראשוני המושבה פתח תקוה "אם המושבות".

ליפשיץ היה אוטודידקט בעל כישורים גבוהים. הוא העריך את יכולותיו האישיות וראה עצמו כמתאים לנהל את כל המושבה. אך, לא זכה לקולות חבריו שלא ראו בעין טובה את צורת המחשבה החדשנית שונה לתקופה, וגם את דעותיו אופיו הדעתני.

בית ליפשיץ, רחוב סלור. צלם טודי זכריה שדה, 1979

 

הוא מלא תפקידים רבים בהקמת המושבה. חלק מהתפקידים לקח על עצמו מתוך רגש אחריות לחזון ההתיישבות היהודית ולמשפחות שהוא גרם לעלייתם. שימש כסטטיסטיקאי של המושבה. היה מנהל החשבונות של חבורת הביאליסטוקים. ניהל התכתבות שוטפת עם כל גדולי חובבי ציון ולא חשש לעמוד איתם על "קוצו של יוד" בניהול חשבונות החבורה. הכין עבור המושבה את כל דרישותיה ובקשותיה מהברון רוטשילד ומוועידת קטוביץ.

דניאל ליפשיץ מייצג את אנשי פתח-תקווה שלאחר דור המייסדים. אנשי העלייה הראשונה הגיעו לארץ עקב התנפצות האשליה שניתן לחיות כיהודים ברוסיה, וכתוצאה מפרעות "סופות בנגב". הוא פועל בעיקר למען עצמו וחבריו, חסר נקודת השקפה לאומית. תוצר מובהק של עליית הבריחה מרוסיה בעקבות הפוגרומים. דניאל מפתיע בהתייחסותו השלילית לכל שאר מושבות העלייה הראשונה ולאנשיהם.

דמותו של דניאל ליפשיץ כיזם ומפתח

בית ליפשיץ, רחוב סלור. צלם לא ידוע, שנות ה- 70

בזכות בחוש עסקי מפותח, ליפשיץ מנסה לבנות את עצמו מבחינה כלכלית למרות הקשיים הרבים שמערים השלטון התורכי. במושב יהוד ובפתח תקוה התחיל לבנות במו-ידיו את בית מגוריו. בעקבות האיסור השלטון התורכי לבנות בתים הוא בנה את ביתו בכל לילה עד שסיים לבנותו בכך מנע את הריסתו. מתוך מחשבה חדשנית לתקופתו הוא בנה בתים להשכרה כדי שיהיו מגורים למתיישבים נוספים שיבואו. בדרך זו יצר לעצמו מקור נוסף של פרנסה. עם בואו ליהוד פתח בה חנות מכולת. שני מקורות פרנסה אלו, מכולת והשכרת בתים, אפשרו מחייה עד שהחקלאות תניב פרי.

כמו רוב המייסדים נטע כרמי גפנים, שקדים ופרדסים. בנוסף ניסה לפתח תעשיות חקלאיות חדשות. זרע עשב מיוחד שהיה מיועד למטאטאים, הקים מפעל לתולעי משי לשם כך נטע

כ 40 דונם עצי תות. תכנן להקים מפעל טוויה מודרנית לצמר שיופעל על ידי כוח מהירקון.  שתל שתילי גרניום עבור הפקת בושם. גידל דברים לדבש.

כל התעשיות הללו נעשו כדי לייצר מקומות עבודה והכנסה לעצמו ולאנשי המושבה. בנוסף דאג לרווחתם ובריאותם. הוא הקים מקוואות, תנור לאפיית לחם, שיפר את הבאר, דאג לשוחט ובודק ומלמד לתינוקות. הכין מלאי של תרופות מקופת הקהל לשימוש בזמן צורך.

במכתביו של דניאל ניכר מצב הלם וחוסר התפקוד שאפיינו את התנהגות מייסדי פתח תקוה לאחר נטישת המושבה והמעבר אל יהודייה.

חצר בית ליפשיץ, מעבר לרחוב חובבי ציון. צלם לא ידוע, שנות ה- 70

אנשים שאפתנים ויזמים בני דמותו של ליפשיץ אפשרו למושבה פ"ת את הזינוק הכלכלי הגדול והפיכתה למושבה הגדולה והמצליחה בישראל לאחר סיום תקופת הברון. אנשי עסקים אלו קידמו תהליך קפיטליסטי שפגע ברבים מיושביה והביא לפשיטות רגל רבות. אך בסופו של תהליך, הכסף המשיך את פעולתו בידי משקיעים ויזמים חדשים והניע את גלגלי הכלכלה המקומית.

ליפשיץ, כאדם דעתן בעל דעה אישית היו דעות שונות לגבי תקנון הביאליסטוקים ושנת ההדרכה שעברו. על התקנון כמעט ואינו כותב. אילו את סיבת השותפות וההדרכה מסביר ליפשיץ כהכרח שנבע מחוסר יכולתם של הביאליסטוקים לעסוק במקביל בבניית בתיהם ובעיבוד שדותיהם.

לפניכם קטעים מתוך היומן ומכתבים של ליפשיץ אותם פענח זלמן חיימוב בסבלנות רבה

כדי לקרוא את הכתוב בהמשך כדי להוסיף קצת מידע על האנשים והנושאים עליהם מדבר ליפשיץ.

מי היו האנשים המופיעים ביומן?

מה דעתו של ליפשיץ עליהם?

אילו נושאים העסיקו אותו ?

מה היו בעיות השעה איתם נאלצו המתיישבים להתמודד?

ברוך פריידענבערג  תושב מכובד ועשיר בביאליסטוק. תומך בעלייה לא"י. פעיל באיסוף הכספים לשם רכישת אדמת "הרבע". חלק אדמה זה הוצא למכירה במכרז לכל המרבה במחיר כפי שנמסר ע"י פינעס ושליחו קופלמאן. הוא ריכז ושלח עבור הרכישה סכום של 2000 רובל. בכסף רכש 14 חלקות קרקע עבור מתיישבי ביאליסטוק. היה ציר "אגודת ביאליסטוק" בוועידת קטוביץ.

א. ל. נוסבוים  איש ביאליסטוק. העולה הראשון מקרב עולי ביאליסטוק לפתח-תקווה. התגורר בירושלים. שותף להחלטה על מעבר מגורי פ"ת ליהודייה.

ה"גביר" מפוניבעז' משפחת בן ציון שאטיל באה מפוניבעז' וששהתה בביאליסטוק. ליפשיץ רכש עבור אנשי פוניבעז' 10 חלקות קרקע מתוך אדמות "הרבע".(מחותן עם ר' יעקב ספיר כותב "קול מהיכל").

משה ליפקעס איש ביאליסטוק נשלח כבא כוחם הראשון של קבוצת הרוכשים מביאליסטוק אל המושבה על מנת להתחיל בבניית הבתים עבורם. פעל להכשרת המקום להתיישבות.  היה מודד במקצועו.

המשפחות שעזבו את יהוד וחזרו לפוניבעז'– משפחת מיכל מגיד. ומשפחת זאב וולפזון.

אפרים דיינארד בא מאודיסה. היה סופר נוסע, ביקר בשנת תרמ"א בא"י ונעשה חובב ציון נלהב. ראה את עצמו בקי בענייני א"י הזהיר בכתביו מפני הגירה לאמריקה משום סכנת ההתרחקות מהיהדות. כתב חוברת באידיש בשם  "אמריקה או א"י". הוא היה אדם חם-מזג התוקף בלשון חריפה את אלו שלא הסכימו איתו. השתמש בכלים אלה להתקפת קרל נטר ואנשי כי"ח בקרו ולעגו למייסדי פתח תקוה על תעוזה שלהם. פולמוס נוקב בנושא נתן לקרוא בעיתוני התקופה. נטר עודד את עליית היהודים לאמריקה והתקיף בחריפות את אברהם קופלמאן שהיה שליח פינעס למכירת אדמות פ"ת. לעג לאנשי המושבה בעקבות אי הצלחת המושבה ונטישה ליהוד. לכן צידד בהגירה לאמריקה. לדוגמא היא את כישלון ההתיישבות האמריקאים ביפו. למזלנו כל ההתכתבות בנושא הייתה מעל דפי עיתונות התקופה. ניתן לקרוא את תגובותיהם החריפות של מנהל מקווה ישראל ישראל הרצברג, זרח ברנט ואפילו מנהיג הטמפלרים הופמן.

דוד גורדון עיתונאי תומך נלהב בעליית יהודי רוסיה לא"י ולא לאמריקה. מפרסם מאמרים רבים בנושא בעיתון "המגיד" בו שימש כעורך. חלומו הגדול להגיע תוך 50 שנה לאוכלוסייה יהודית בת מיליון נפש בארץ-ישראל.

תמך בהקמת חברה גדולה שתתמוך ותכוון את העלייה לא"י שבה ישתתפו גדולי ישראל ברוח ובכסף. את הניסיונות להסתמך בכך על חברת "כל ישראל חברים" דחה כלא מציאותיים. ד. גורדון רצה שהעולים מרוסיה ייסדו מושבה משלהם בארץ-ישראל ולא יתערבו בקרב הירושלמים בפ"ת אותם לא העריך במיוחד. מתנגדיו טענו שגורדון מנסה להגשים את רעיונותיו בעזרת גדולי ישראל שלדעתם לא ניתן לסמוך על נאמנותם. לדעתו חובה לגייס תמיכה וכספים מקרב המוני היהודים ה"פשוטים" אשר רק מהם תבוא הישועה לעם ישראל. היה ממחוללי וועידת קאטוביץ שימש בה כנציג יהדות גרמניה.

לייב פרומקין פעיל ציוני נלהב, בשנת תרמ"ג רכש פרומקין בפתח-תקווה עבור לחמן (גביר יהודי מגרמניה) חלקת אדמה של 950 דונם. וחמישה מגרשים ביהוד. הוא חזר לאירופה ובשנת תרמ"ד עלה שוב לא"י והתיישב ביהוד. התכוון להקים ישיבה בפ"ת דוגמת ישיבת "קובנה" הפרושית ו"תלמוד-תורה".

את מוסדות החינוך התכוון לממן מהכנסות המשק החקלאי הגדול. פרומקין הסתכסך עם המייסדים במספר נושאים. ראשית בבטלו את סכנת הקדחת במושבה פתח  תקווה. הוא בנה בית האחוזה החקלאית הראשונה במושבה המתחדשת. בנוסף, הנהגת המייסדים ביקשה להפוך את יהוד ל "מרכז רוחני" שיתחרה בירושלים. הבסיס החומרי ל"מרכז-הרוחני" היו מוסדותיו החינוכיים של פרומקין שיבנו על פי חזונם ב"יהוד". אך לפרומקין היו לו רצונות משלו, בחר לבנות את  מוסדותיו במושבה פתח-תקווה. עובדה שהביאה ל"פיצוץ" ביחסים ביניהם. במיוחד עם פינעס וסלומון. ספיחי המריבה  הביאו לריבוי האשמות ועלילות על פרומקין.

יהושע שטמפער ממייסדי המושבה פתח-תקווה. היחיד מבין ראשי המייסדים שהיה חסר כספים, המשיך לשרת את המושבה, גם לאחר "נפילת" הנהגת המייסדים (גוטמן וסלומון). נבחר לוועד עקב תכונות אישיות מבורכות. אהוב על מרבית החברים. שרת את המושבה כשליח לאיסוף כספים בקהילות ישראל באמריקה ובאירופה.

ירוחם פינעס אחיו של מיכל פינעס מנכבדי העיר רוז'ינוי, עזר בבחירת עשר המשפחות  בעלות הניסיון החקלאי על פי הסכם בין הרב מוהוליבר לבין הברון רוטשילד למען ליישוב המושבה "עקרון". היה ציר לוועידת קאטוביץ.

מיכל פינעס "מקומם פתח-תקווה". עסק בעניינים גדולים כמו רכישת אדמת ה"רבע" שהצריכה פעילות סיזיפית שלא הסתיימה והביאה להשקעת כל מרצו וזמנו בבתי המשפט ובהתדיינות עם הקונסולים. פעילות סיזיפית נוספת הייתה המשפט הממושך והמסובך על בניית בתי המגורים ביהודייה. בנוסף ניהל מאבק עם חוגים קיצוניים  בירושלים ורצונו להתנתק מירושלים כדי לבנות קריה רוחנית ביהוד. הרעיון לא צלח  עקב החלטת פרומקין לבנות, בכספי לחמן, את קריית החינוך בפ"ת ובהנהלתו האישית. המתיישבים הביאליסטוקים שלא התמצאו בסבך ה"משפט" התורכי, לא היו מודעים לגודלן של הבעיות איתן התמודד פינעס. להם היה הכי קל להאשימו בכל מחסורם וכל בעיותיהם. הגדיל בכך ליפשיץ ששימש כנציג חובבי ציון  בא"י וטיפל ברכישות הקרקע והעלאתם על הקרקע של מתיישבי גדרה הבילויים ושל מתיישבי ויסוד המעלה.

ד"ר יוסף חאזאנוביץ מנהיג חובבי ציון בביאליסטוק.  מקים הספרייה הלאומית בירושלים.

אירועים מתולדות פתח-תקווה ועליית יהודי ביאליסטוק . הבאים לביטוי במכתבי ליפשיץ.

איסור כניסה לארץ ישראל

בחודש יוני שנת 1882 הוטל איסור על יהודי רוסיה, רומניה,  בסרביה ובולגריה לעלות לארץ-ישראל. איסור זה מצטרף לקשיים שהעמיד רעוף-פחה מירושלים שהיה רווי בשנאת בני אומות אחרות, וכל מי שאינו מוסלמי. הוא פעל ככל כוחו ובכל יכולתו למניעת התרחבותו של היישוב היהודי בא"י.

קבוצה מיהודי ביאליסטוק הגיעה בדרכה לא"י מאודסה לקושטא באוניה רוסית, בנמל עלו על האוניה "סרסורים" שביקשו למכור לעולים "תזכורות", אישורי כניסה "מאושרים וחתומים" עבור כניסה לא"י. העולים סירבו לרכוש בכספם את ה"תזכורות" היקרות. כשהגיעו לנמל יפו לא הורשו לרדת. הם הופנו לנמל בירות שם ירדו בסירות אל החוף. אך גם בלבנון לא הורשו להיכנס אל הארץ. כשהחלו לחזור אל האוניה רב החובל סירב לאפשר להם לעלות עליה. נדרשו חלוקת כספי שוחד רבים על מנת לאפשר לעולים אלה להיכנס לבירות וממנה להגיע לא"י. אחת השיטות כדי להתגבר על מחסום זה בהמשך הייתה רכישת דרכונים מזויפים של ארצות עליהם לא חלו ההגבלות כניסה כמו על יוצאי רוסיה, ורומניה.

בעת ההיא סגרה הממשלה התורכית את חופיה בפני יהודי רוסיה, רומניה ובולגריה. לנתינים אחרים נתן רישיון כניסה לשלושה חודשים. הדרכון שלהם נלקח במקומו קבלו "פתקא-האדומה". בתום שלושה חודשים יוחזר הדרכון. עולי רגל ב 1884 נאסר גם על אנשי עסקים יהודים להכנס. עולי רגל חויבו להפקיד ערבות כספית על מנת להבטיח את צאתם מהארץ כעבור 30 יום.

מערך אישורי בנייה מהשלטון העות'מני

כדי לבנות יישוב חדש החוק התורכי חייב אישור מהממשלה המרכזית בקושטא. החוק זה היה אבן נגף ומקור להתנגדות מצד השלטונות לבניית היישובים היהודיים ביהוד, ראש-פינה יסוד המעלה במשך שנים רבות.

נושא "הרבע"

בוועידת קאטוביץ דרשה אגודת ביאליסטוק מאת י. מ. פינס מסירת דו"ח אודות הכספים שקיבל מאגודות ומיחידים, לרכישות הקרקע (בעיקר אדמות הרבע) וזאת על מנת שלא יהיה מקום לחשד כי מכר חלק  מאדמות ה "רבע", אותה קנה בכספי האגודה, עבור אנשים מביאליסטוק ומערים אחרות. עברו כבר שנתיים ימים ואין בידי הקונים לא שדות ולא כסף. למעשה הכספים ששילם פינעס עבור רכישת "הרבע" נותרו בידי המוכרים הערבים. השלטון התורכי לא אישר את ביצוע עסקת המכירה. הקרקע לא יכלה לעבור לידי הרוכשים. בתביעה משפטית להחזרת הכספים לקונים, פסק בית המשפט שהמוכרים עמדו בכל תנאי המכירה ולכן אינם צריכים להחזיר את הכספים. בעייתו של פינעס מול הרוכשים הביאליסטוקים הייתה שאדמות המריבה נמכרו להם, אבל והם לא יכלו לראות בעין את החלקות שלהם. רק לאחר שפקידות הברון החלה לעזור למושבה. בחודש אדר תרמ"ז נרכש ה"רבע" סופית וניתן היה להעביר את האדמות לרשות הרוכשים. עד אז נתנו המייסדים (מוכרי הקרקע לביאליסטוקים) למתיישבים החדשים לעבד את חלקות הירושלמים שלא התגוררו ביישוב.

משפט הבנייה ביהוד

המייסדים בתיאום עם פינעס ונציג הביאליסטוקים החליטו לקחת סיכון ולבנות ללא רישיון בנייה למרות האיסור התורכי. השלטון התורכי משנודע לו על ביצוע הבנייה תבע את הבונים למשפט. בית המשפט ביפו פסק על הפסקת הבנייה ועל הטלת קנסות גבוהים על הבונים. הפסקת הבנייה "תפסה" את הביאליסטוקים (הם היחידים שהחלו בבנייה) במצב כלכלי רע. לקראת העלייה לארץ ישראל הם חיסלו את רכושם וקשריהם בחו"ל. אלו שעלו נכנסו להוצאות כספיות גבוהות עבור שכירת בתים ביפו ובירושלים.

הביאליסטוקים כעסו על המייסדים והוותיקים של המושבה שלא התחילו ראשונים בבניית בתי המגורים ביהוד, אלא, המתינו וחיכו כיצד יתייחסו השלטונות אל הבנייה שביצעו הביאליסטוקים . בתחילה המתינו הביאליסטוקים ולא הסכימו להתחיל בבניית בתיהם ביהוד אלא רק לאחר שיתחילו בכך הוותיקים והמייסדים, ולכן נדחתה תחילת הבנייה ביהוד. המשפט הממושך הסתיים לאחר פרק זמן ארוך שלווה בערעורים, הפעלת הקונסולים ומתן הרבה שלמונים.

וועידת קאטוביץ

בעיית פתח תקווה תפסה בה מקום נכבד בין נושאי הועידה. שני צירים פעלו למען המושבה. זרח ברנט נבחר לוועידה כציר אנגלי, והרב מוהוליבר שהיה סגנו של פינסקר. פעילותם הביאה למתן עזרה דחופה למושבה. אכן הוועידה החליטה לשלוח מיד למושבה סכום של 10.000 פרנק באמצעות מיכאל ארלנגר, שהיה ממקורביו ויועצי הברון הממונה על נושאי הצדקה. בנוסף לענות לבקשת פ"ת לשלוח שליח לא"י לבדיקת מצבם ובעיותיהם של המושבות.

נסיעת אברהם קופלמאן לאירופה לגייס כספים

קופלמן נסע ב 24 ביולי 1884 לרוסיה על מנת לאסוף כסף על ידי אדמות למבקשים לעלות לארץ ישראל. ליפשיץ התנגד למכירת  קרקעות ברוסיה. הוא לא ידע שנסיעתו של קופלמאן בשליחותו של פינעס מיועדת בעיקר למכירת קרקעות לשם הקמת יישוב לאנשי ביל"ו. נושא שבער בעצמותיו של פינעס.  פינעס ראה חשיבות גבוהה להצטרפותו של  הנוער היהודי החופשי והמשכיל ברוסיה אל הציבור היהודי המאמין והפשוט ואל מתיישבי ארץ ישראל.

בעיית שאיבת המים מהבאר ביהוד

עומקה הגדול של הבאר 46 מטר יצר בעיה ביכולת שאיבת המים.  בעומק כזה לא מתאפשרת שאיבת מים באמצעים הזולים והמקובלים. באר "אנטיליה" יכלה לשאוב רק בעומק של 10 – 12 מטר לערך. נידרש פתרון מוטורי שעלותו הייתה גבוהה שאנשי המושב יהוד לא יוכלו היה לעמוד בה.

ליפשיץ התקשר עם וויסמאן בעל הון יהודי שהיה שותף עם מספר שותפים במכונת קיטור שהובאה מאודסה. הם הקימו טחנת קמח בעזה (תרמ"ב). הטחנה החלה לפעול אך ערביי עזה לא שינו ממנהגם והמשיכו להכין את הקמח בביתם. בעלי הטחנה נותרו עם חוב כספי גדול חיפשו (בעיקר וויסמאן) אפשרות להפעיל את ציוד הטחנה במקום אחר, בתנאי שיקבלו עזרה בתשלום חובותיהם. (בסוף מכרו את הטחנה על כל ציודה לשלטון הטורקי).["בהתעורר עם" ישראל קלויזנר עמ' 301].

לבסוף נפתרה בעיית שאיבת מי הבאר ביהוד ע"י פקידות הברון. על הבאר הוקמה  מכונת שאיבה מופעלת בכוח הרוח לבקשת סלומון כדי שיהיה זול להפעילה.

פקידי הברון בפ"ת

ראשון לפקידים הינו אברהם מויאל שהיה למעשה נציגם של חובבי ציון ונציג כלכלי של "כל ישראל חברים", לאחר מותו החליף אותו שמואל הירש שהיה מנהל מקווה ישראל.  לאחריו ד' חיים  (עוזרו של הירש), ואחריו  אוסוביצקי דב.

בית המרקחת וטיפול רפואי

הטיפול הרפואי בפ"ת נעשה באמצעות החלטת הברון על התמיכה במושבה. עוד בטרם שלקח את המושבה לאחריותו שרותי רפואה ניתנו בביה"ח שהקימה הפקידות בראשל"צ.

תשלום חובות

חובותיה הקודמים של המושבה בעבור מיסי הממשלה וכן את התשלומים הבאים ביצעה פקידות הברון באמצעות כספי הברון.

עלות התיישבות חקלאית של משפחה

בתחילת גל ההתיישבות הראשון של עולי רוסיה ורומניה בא"י הייתה הערכת "המומחים הציוניים" שעלות יישובה של משפחה ממוצעת על הקרקע עד לביסוסה יידרש סכום של כ- 700 רובל. ראשי פ"ת בפגישה עם ליבונטין (1882) נקבו בסכום של 1200 רובל. "אגודת סובאלק" שהפנתה שאלה בנושא לפינעס נענתה שהעלות היא לא פחותה מ- 1500 רובל. שאלה זהה שנשלחה אל הרב דיסקין (אגודת מייסדי היישוב) קיבלה תשובה שהעלות הכוללת מגיעה לסך של 3700 רובל. ליפשיץ שידע היטב חשבון, טען לסכום של 3000 רובל.

אולם, נראה שכולם טעו. הסכום שנדרש בפועל היה גבוה בהרבה מכל ההערכות. המטרה הנסתרת "במחיר הזול" הייתה לא לפגוע באטרקטיביות של יישובה של א"י מול הנסיעה לאמריקה. יש להביא בחשבון שמיד עם תחילת העלייה הגדולה, עלה הביקוש לקרקע כתוצאה מכך עלו מחירי הקרקעות.

חילוקי הדעות בנושאים כספיים בין ליפשיץ ופינעס.

מקורה של האי הבנה הוא במספר החלקות שרכש פריידענבערג עבור הביאליסטוקים. בתחילה חשב פריידענבערג לרכוש 16 חלקות, ולבסוף נרכשו רק 14 חלקות. פינעס בחשבון ההוצאות נהג לחלק את ההוצאות המשותפות ע"פ 16 חלקות ולאחר זמן ע"פ 15 חלקות. ליפשיץ כמנהל הכספים לא הסכים ודרש  החזר כספי.

רשימת מתיישבי פ"ת שלא  צורפו ל- 28 המשפחות שקיבלו את חסותו המלאה של הברון:

דוד איזראעליט, יוסף פינחאסאוויץ, דניאל ליפשיץ, ישראל שלאסבערג, יהודה ראאב, משה קאפלאן, וואלף לייב גרינשטיין, פנחס מיכל מער (מאירי), אליעזר זאב בלומענפעלד, חיים שיף, שמעון חאדראוויר, דוד נאוויק, אברהם ווינקלער, סאנדר חאדד, אלטער ווינקלער, הלל הכהן, אהרון לייב מאכנעס, יוסף חדד, משה פיינשטין, אבא לאמפערט, א.צ.כץ, אברהם קאפעלמאן, לייב ליפשיץ, מרדכי יונה דאברע, יעקב מאיר קאפעלמאן.

סך רכישות חלקות הקרקע של יהודי רוסיה בפ"ת  המחודשת כונתה עליית הביאליסטוקים

ביאליסטוק- 32 איש,   פוניבעז'- 8 אנשים, גרודנה- 1 ,  טוקמאק- 1, פנים רוסיה- 1 או 2 (ע"פ קלויזנר)

 שמות הביאליסטוקים  מתוך ספר יובל ה- 75 לפ"ת.

בסוגרים תאריך עלייתם ארצה. רשימת בינשטוק משנת תרנ"ב.

הגדרת תפקידו של ליפשיץ-עסקן בצורכי ציבור עובד בפקידות הברון, בתורת סטטיסטיקאי סופר ומכין תוכניות לבניינים.

דניאל ליפשיץ ביאליסטוק (תרמ"ב), דב ליפשיץ (ימיני) מביאליסטוק (תרמ"ז), אלחנן בולקין תרמ"ב (ביאליסטוק), בן ציון שאטיל. מפוניבעז', (תרמ"ב) מרדכי דינוביץ מביאליסטוק (תרמ"ב), פנחס המאירי (מעהר) מתורכיה (תרמ"ג), משה ליפקעס מרוסיא (תרמ"ב),  אבא למפרט מביאליסטוק (תרמ"ד), משה פיינשטיין ביאליסטוק (תרמ"ג),  וולף ברנדה מרוסיה (תרמ"ב), הלל כהן מביאליסטוק (תרמ"ו),  יוסף פנחסוביץ מרוסיה (תרמ"ד),  הרב אהרון אורליאנסקי ביאליסטוק תרמ"ג,  דוד נוביק מגרודנה (תרמ"ב), אלקה כץ מוילנה (תרמ"ו), בתיה יאטקובסקי (מרוסיה תרמ"ה), ישראל שלום ברגר (או ישראל שלוסברגר) מקובנה (תרמ"ב),  קלמן סוויאטיצקי מפינסק (תרמ"ה), שלמה ויצחק טורקניץ מפינסק (תרמ"ה) , מיכל ואברהם שפירא רוסיה (תרמ"ד), יעקב יהושע רבינוביץ מאודיסה (תרמ"ד), אברהם טקאטש מאודיסא (תרנ"ב), ליב ליפשיץ ממוהליב על הדניפר (תרמ"ג),  דוד מיכל שפיגל מיון (תרמ"ז), משה מאקלב מגרודנה (תרמ"ו),   הירש ויסוקי מרוסיה (תרמ"ה), האלמנה חיה שרה יעקבסון ממינסק (תרמ"ב), בר מרגלית מרוסיא (תרמ"ג), משה שמואל קרטשמר מביאליסטוק (תרמ"ו), משה חודורוב חרסון (תרמ"ג),  בר בוך מרוסיא (תרמ"ז),   שמולביץ מרוסיה (תרמ"ט),  לוי גולדברג מפינסק (תרמ"ט), האלמנה קאלינסקי מרוסיא (תרמ"ג), אליעזר דוברי מרוסיא (תרמ"ג), דוד איזראעליט מרוסיה (תרמ"ה), אברהם זלמן איכילוב מיקטרינוסלב (תרמ"ה),יעקב מאיר כץ מוולקוביסק (תרמ"ד).

מתיאור התפתחות יהוד ע"פ מכתבי ליפשיץ מתברר שמשבר המנהיגות בקבוצת המייסדים החל מיד עם תחילת הבנייה ביהוד. עוד לפני שהתברר לביאליסטוקים שהמגורים ביהוד אינם אפשריים עבור החקלאים ומעבדי השדות בפ"ת. כל זה בטרם נתקלו בסכנות הביטחוניות ובעלות הבנייה הכפולה ביהוד ובפ"ת. יש להניח שמקורה של "קריסת" ההנהגה היה מצב "ההלם" בו היא הייתה שרויה לאחר מות המתיישבים כתוצאה מהקדחת. וגם כנראה מחשש להפסד הונם הכספי. נוצר מצב בעוד המתיישבים החדשים ממתינים להנהגה שבדמיונם חייבת הייתה להנהיגם התברר להם מיד שעליהם לקחת את המושכות לידיהם, אחרת גם הם ובני משפחותיהם ידרדרו למצב של חוסר תקווה.

יש לשים לב שליפשיץ מתכתב מתוך אנשי המושבה רק עם פינעס, שטמפער, ופרומקין. סלור מוזכר לטובה במכתביו (ז.ח.)

ליפשיץ רואה עצמו כמורה ואחראי לכל אשר הולכים בעקבותיו, אולי אף לכל חבורת הביאליסטוקים. באחת ההתכתבויות (עמ' 25  1.7 מאודסה) מקפיד להסביר לחבורת המתיישבים שיבואו אחריו (הוא עדין בדרך לא"י) כיצד להגיע לא"י בדרך הטובה ביותר לדעתו ולניסיונו הזעיר. באילו מאכלים להצטייד ולקחת לדרך, בכמה כסף יש להצטייד, אילו בגדים נדרשים, לאיזה מלון לפנות. ממליץ להתייעץ בכל שאלה רק עם רב החובל של האוניה ולא עם הסרסורים המצויים בכל פינה ואף לא עם המלחים הימאים.

מכתב לפריידענבערג (1.7 במוסקבה) ליפשיץ כותב שהגיע לאודסה וממתין לאוניה שתגיע בעוד כשבוע. הוא מודיעו שלא הצליח למכור את בית מסחרו, אך מאחר ועיני מרבית עירנו בוחנות אותו ואת מעשיו "ואין מי שהוא מלבדי שיכול להנהיג את חבורתנו, לכן החלטתי לעלות לאה"ק יחד עם החבורה.[ליפשיץ בעל רגש אחריות גבוה ורצון עז לא להיראות כשקרן בעיני בני-עירוז.ח.].

מכתב לד' גורדון 1.7מתאריך מבקשו לפרסם מודעה בעיתון "המגיד" על נסיעתו של ליפשיץ לאה"ק. "ואשאר שמה כפי דרישת העניין" כתובתי החדשה: D.lifchits  Jaffo במכתב לחבורת המתיישבים בביאליסטוק מתאריך עמ' 25- 26  05.07.1883 הוא  מודיעם שהאוניה מאודסה ליפו מפליגה פעמיים בחודש. מדריכם כיצד לנסוע וממליץ להיעזר באודסה בשירותיו והצעותיו של אפרים דיינארד.

12.07.1883  מכתב לפינעס ביפו מבקש ממנו הבהרות בדבר הקרקע, שאינן נהירות לו.[ מיד ברכישה החלו לצוץ שמועות בדבר הבעלות על הקרקע]. מבקשו להמתין לו ביפו כדי לסדר את כל העניינים, ובנוסף אינו רוצה להפסיד ולו יום אחד ומיד עם הגעתו להתחיל בעיבוד הקרקע.)תמים ? או חשדן !(.

מכתב עבור פריידענבערג מתאריך 12.07 ליפשיץ מצוי באופוריה, ומצייר לפריידענבערג תמונה אידילית: "אוליפאנט הודיעו ששערי סוריה פתוחים לעליית יהודי רוסיה. וחברתו באנגליה שלחה שליחים לאה"ק לרכוש שטח קרקע עבור התיישבותם של 300 משפחות. הברון הירש נוסע לאה"ק במטרה ליישב בה כ- 200 משפחות מרומניה. רוטשילד ציווה על פקידו לרכוש קולוניה עבור עולי רוזש שעלו בשנה שעברה. ואפילו לראשון לציון החלו להגיע כספים עבור כל הנדרש." האם זו התגשמות חזון אחרית הימים ?

אודסה 17.07.1883 מכתב לאחיו שמואל שנותר לנהל את בית המסחר. מוסר לו הנחיות הודעות ואיחולים. בקשות סליחה מאנשי החבורה שלא הספיק לקבל מהם את בירכת הדרך, במיוחד עקב עיסוקיו הרבים, ובני משפחת קאלינסקי "שרוכבים על צווארי".

עמ' 27, מתאריך 14.07 במכתב לאחיו שמואל. ליפשיץ מדריכו בגביית חובות מלקוחות. ומציע לו לא לגלות רכות לב במסחר.[מוזר מדוע ליפשיץ אינו כותב ישירות לאשתו ז.ח.].

22.07.1883  יום ו עש"ק (ערב שבת קודש) קונסטאנטינאפאל. מכתב לבני ביתו. ליפשיץ כותב להם שהנוסעים לא"י מודאגים כי לא הצליחו להשיג עדיין אישור כניסה לארץ ישראל. רב החובל מגביר את פחדם ומודיעם שלא יוכלו להיכנס לשערי א"י.

עמ' 29. יום ב' 25.07 מכתב מסמירנה לב"ב ליפשיץ "מגלה" את שווקי המזרח ומשבח את הפרות הנאים הטעימים והזולים שניתן לרכוש פה. חוזר על הזהרותיו מכל "הסרסורים" שנמצאים בדרך, הם: חומסים, שודדים, ורוצחים. עדיף תמיד להתייעץ עם אנשים פרטיים ולא עם כל המתווכים הללו.

יומן, עמ' 29 – 30 ג' לסדר (חג פסח) מכתב מיפו לב"ב. מאושר על שהגיע שלם ובריא לאה"ק. למרות הקשיים הרבים שהתרחשו בהפלגה בים ביום האחרון כותב שנפגש כבר עם ליפקעס ובולקין, אך לא עם סלומון, פינעס, גוטמן ונוסבוים.

 

יומן, עמ' 31 יום ד' ואתחנן תרמ"ג  מכתב הראשון מיפו לחבורה בביאליסטוק שנכתב לאחר הגעתו ארצה עם מש' קאלינסקי ועם בנו שמואל. מתרה באנשי החבורה לא לצאת לדרך עד שיקבלו את מכתבו, [חש אחריות רבה אליהם ז.ח.] את הצעותיו ואת הוראותיו. מספר שלא נתקלו בשום בעיה בכניסה וברישום בנמל יפו. מוסר את הוראותיו לאנשי הקבוצה במה להצטייד באילו מאכלים, כלים, בגדים, כיצד לארוז אותם, איזו כמות כסף ובאילו מטבעות עליהם להצטייד. היכן להחתים את תעודות המסע, ליפשיץ מרגיש עצמו כנחשון וכמנהיג החבורה שממתינה לעלייה מביאליסטוק.

יומן, עמ' 32 יפו כ"ד מנחם אב תרמ"ג מכתב להגביר לברוך פריידענבערג. [השימוש בתיאור גביר מעיד על רצון לקבל ממנו כספים ז.ח.] כבר בתחילת המכתב מתאר ליפשיץ את חוסר ההנהגה וההנהלה של המייסדים.

"מייסדי חברתנו, אף שכולם המה אנשי אמת, שונאי בצע, ובכל זאת שם מייסדים אינו ראוי להם. כי אין אחד חולם על דבר יסודות ה"קאלאניע" כאשר נחוץ להיות. כל איש ילך למסחרו ואין מנהל ביניהם." "ליפקעס ממלא מקום חברי ביאליסטוק חולה במחלת הפיבער וביותר במחלת אי הרצון. ולא ייתן אוזן קשבת לכל אשר יאמרו לו המייסדים". הח' נוסבאום היושב בירושלים, הולך זועף כהר וולקאני כל היום. וכפי עניות דעתי הוא, הוא האבן נגף לכל דבר טוב ומועיל. למען שלא יאלצוהו לתת כסף לעניין הזה. אנשי ירושלים [מבין המתיישבים הותיקים ז.ח.] יתחבאו כהעטלפים בחורים ובסדקים, ולא נראה מהם אף פ"א לכל דבר הנחוץ. אפשר לדבר רק עם פינעס ושטמפפר, ורק עליהם אני בונה. שניתן יחד איתם למצוא מנהל מוכשר מביננו [הכוונה כנראה לעצמו ז.ח.] שיהיה מעורר כל דבר טוב ומועיל בעתו ובזמנו. בשלב זה אני עוזר בכלכלת הקנייה. כמו כן אני מסדר את ספרי החשבונות. ואני חושב לקחת את כל ספרי הקולוניע כי אין איש שנוגע בזה. גם המייסדים מרגישים שאני מתאים לכך. אני מבקש מכבודו סיוע רוחני וכן הלוואה בסך 500 רובל וכאשר אמכור את עסקי בחו"ל אחזיר לו את ההלוואה. ביהוד התחילו לבנות בית אחד של הגביר מפאניוועז. ובשבוע הבא יתחילו עוד 3 בתים. מלאכת הבאר הסתיימה. ויש בו עמוד מים  בגובה 8.1 מטר ולפי היקפו יש בו 7 מ"ק מים. נבנה מקווה מים ליד הבאר. מים אנו מעלים לעת עתה ע"י גמל. ליד הבאר בניתי בית עץ. קטן והוא מיועד לבית וועד ולבית תפילה. פרי הקיץ נמכר לערבים [כנראה הכוונה לענבים שגדלו בכרם שנקנה ז.ח.]. ניתן לרכוש חלקות מהירושלמים אך צריך להביא בחשבון שהעלות השתנתה, וכיום נדרש סכום של 3000 רובל לא פחות. מבקש שכל החברים שעדיין לא עלו לא"י יתנו את חלקם בעד ההוצאות המשותפות של המושב.

[כבר בתחילת הדרך מוצא ליפשיץ שאין מי שינהל, את העסק, כל אחד מסתתר ומסתדר במקומו הפרטי, רק פינעס ושטאמפר מדברים עונים ומשמשים כתובת. האם זה סימפטום של חוסר קשר מוקדם ומייחד בין האנשים החדשים המתיישבים ז.ח.] [ואולי הוא מצביע על החשש האישי של כל פרט מהחדשים על צידקת מעשהו, על סיכון ב"ב. כנראה שהם שבאו מתוך קהילה יהודית מסודרת בעלת מבנה היררכי ידוע ומקובל, ציפו שגם כאן בא"י ובפ"ת ממתינים להם אותם הסדרים. מסיבה זו ניתן להבין את מכתבי ליפשיץ אל פריידענבערג המשמש לו כאב רוחני וכתחליף רב].

יומן עמ' 33, 34, 35 ליפשיץ ממשיך בתיאור אנשי ביאליסטוק שהינם "פחות" ממנו. מספר על בולקין שכבר אינו מוצא את מקומו ביישוב והכול אינו מוצא חן בעיניו. מבקש מפריידענבערג להראות המכתב לאהרון יהושע שפירא, כדי שיעודד את החברים בביאליסטוק לשלוח את כספם עבור ההוצאות המשותפות של המושב, כי עם הוצאות אלו יפלו רק על שוכני המושב, הם לא יעמדו בכך. ליפשיץ מבטיח שכל החשבונות המדויקים של ההוצאות ימסרו לחברי הקבוצה על ידו.

יומן, עמ' 36 העתק מכתב לחברי הקבוצה בביאליסטוק. המכתב נכתב לבקשת פינעס, העסוק לדברי ליפשיץ בדברים גדולים שאינם מותירים לו זמן להתכתבות. מספר להם על שינוי ההחלטה בקשר למכונה לשאיבת מים מהבאר, כי ההוצאה גבוהה מאוד וכנראה שישנן אפשרויות זולות ממנה. הבנייה ביהוד נמשכת, וב"ה יבנו בין 10 – 15 בתי אבן. מלבד בתי ציבור כמו מקווה, בית-אפייה, ובית תפילה. אך מובן שהדבר תלוי גם בכם, רצוי מאוד שתזרזו הגעתכם למושב, כדי שייטב לכם ולנו. מזכיר את משלוח האתרוגים שנשלח אליהם, במטרה למוכרם ואת הכספים תמורתם ישקיעו בפיתוח צורכי המושב המשותפים. [האתרוגים מקורם בפרדסי הערבים. בזמן זה החליטו ברוסיה להחרים את אתרוגי "קורפו" ולעודד שימוש באתרוגי א"י ז.ח].

יומן, עמ' 37-38 העתק מכתב נשלח מיפו ב' תצא תרמ"ג. להגביר פריידענבערג. ליפשיץ מזכיר את פיתוח ובניית המושב, ומציין שבעידודו אף "המייסדים" מתחילים לבנות. כותב על סדר הבתים הנבנים שרשם נוסבוים שכנראה  פעל לעירוב בין המייסדים לביאליסטוקים, והחשוב ביותר שיבנו הבתים ז"א"ז (זה אחר זה) על מנת שיעניקו ביטחון אישי ויקלו על אחזקת היישוב.

השוואה בין פתח תקוה לראשון לציון

דניאל משווה את המושב יהוד אל ראשון לציון. מה אנחנו למדים על ליפשיץ שכל הזמן מעביר ביקורת. לשם מה ההשוואה והטענה, האם להצדיק את בחירתו במושב פתח תקוה, או שזה חלק מאישיותו. הוא מקווה שמצבם ישתפר בקרוב לא ברור לנו ממה.

ההתייחסות המזלזלת והפוגעת של ליפשיץ בכל שאר מושבות העלייה הראשונה היא סימן היכר לחלק ממתיישבי העלייה הראשונה, שעבורם היא עליית הצלה, והם עצמם משוללים השקפה וראיה ציונית.

לטענתו לאנשי ראשל"צ אין סיכוי להצליח כי אדמתם לא טובה. עיקר השקעותיהם ועיסוקם הוא בבניית בתיהם ולא במשקיהם. [בימים ההם נהוג היה לחשוב שככל שהאדמה כהה יותר היא טובה ז.ח.] לדבריו גם אנשי בילו פשטו כבר את הרגל, ואין להם אפילו בגד ואוכל, והם מסתובבים כיחפנים. את אנשי ביל"ו מזכיר דניאל כאנשים חסרי תקווה עקב היותם לא מאמינים באלוהים. ליפשיץ אינו חוסך את שבטו מאנשי "סאמארין" (זכרון יעקב) וכותב שגם מספרם הולך ופוחת. לפשיץ כדרכו בקודש ממשיך בביקורת שבירושלים מרובים היהודים בעלי הזקן המחפשים אוכל בבתי האוכל של המיסיון בגלל הגיעם לסף רעב. ליפשיץ מציע [במסגרת חיפושיו אחר מקור פרנסה לא חקלאי ז.ח.] לפריידענבערג  לבנות עבורו את ביתו, ומציין כי גם המייסדים מכירים בכישרון הבנייה שלו. הוא מסוגל לבצע את הבנייה בעלויות סבירות באיכות גבוהה ותמורת משכורת מתאימה. לבסוף הוא מזכיר למכותב שוב את בקשתו להלוואה.

יומן, עמ' 39 מכתב נשלח מיפו ב' תצא תרמ"ג. לאחיו בחו"ל שמואל.

ליפשיץ מתלונן על כך שאינו זוכה לקבל אות ומכתב מאחיו. והוא מחכה לכך "כעל יורה ומלקוש". ממליץ לאחיו המושבה שהינה מתאימה להתיישבות אנשים צעירים ובעלי כוח. סכום הכסף הנדרש הוא כ- 2000 רובל.[מבעלי משפחות ממליץ ליפשיץ על סכום מינימלי של 3000 רובל ז.ח.]  האווירה במקום טובה וניתן לחיות כאן גם ממסחר.

יומן, עמ' 40 במכתב מתאריך כ"א אלול תרמ"ג נשלח מיפו אל אריה לייב פרומקין. במצוות פינעס.

מודיע שמלאכת הבאר ביהוד הסתיימה. בינתיים מעלים מים בעזרת גמל. הגמל מושך מהבאר בכל מחזור 3-4 "העמער" (דליים). בשלב זה נבנתה ברכת אגירה קטנה ליד הבאר. אך רצוי מאוד להעבירם ישירות אל הבתים והגנים "כפי שנחוץ להיום"[ הווה אומר כראוי לימינו אנו ( 1883] ולכך נדרשת מכונת שאיבה. ליפשיץ מפרט את תכונותיה בעלת עוצמה של 6 כוח-סוס (פערד קראפט) וככל שכוחה יגבר כך נוכל להפעיל באמצעותה גם אבני-ריחיים  ו"שניידע מאשינע" [כנראה מסור מכני לחיתוך אבני הכורכר וחומרי הבניה מעץ וממתכת ז.ח.] .ליפשיץ בעצת פינעס מבקש מפרומקין שיפעל להשגת ה"מכונה" כי על חברי המושב לא ניתן לסמוך. "כי נרפים המה וכבר משכו את ידם מתת עוד לצרכי הציבור"  ליפשיץ מציין שבתי יהוד נבנים ברמה אירופית, ועלות בנין מגעת ל- 1000 רובל. מציין שהיישוב ניתקל בבעיות של ביצוע תיקונים ועבודות שירות קטנות ועבור כל פעולה מסוג זה יש ללכת ליפו, ולדעתו רצוי לבנות בית-מלאכה כללי במושב. שיקל על כולם. ובדעתו של ליפשיץ לקחת זאת על עצמו. אך זאת רק מורת הבטחה שהוא יבצע את כל העבודה ביישוב, ולא יכניסו למושב בעלי מקצוע אחרים.

יומן, עמ' 41 ג' ניצבים ה' תרמ"ב מכתב אל ב"ב בחו"ל.

ליפשיץ רוטן על חוסר הצדק של חבורת מתיישבי ביאליסטוק, שלא שלחו אותו לנהל את ענייני החבורה, ובמקומו שלחו את ליפקעס שאינו מתאים למשימה. על עצמו כותב ליפשיץ "כי לברכתם ולאשרתם שולחתי מן השמיים הנה" [ממש שליח האל ז.ח.]. הוא מציין שחלק מזמנו הוא "מלמד" את בנו ואת בנו של קאלינסקי תנ"ך ומלאכת הכתיבה בשפת אשכנז ולה"ק. "שפת ערב לומדים הילדים משכניהם".

ליפשיץ כותב על רכיבה של פינעס ושלו (הצטרף כמודד קרקע) מחופשים בבגדים ערביים  למדידת חלקה בת כ- 10 אלפים דולם. שפינעס ביקש לבחון עבור רכישה. [מתאים לשטח "נבי-רובין" ז.ח.]  הוא "משוויץ" בפני ב"ב ביכולת הרכיבה שלו ובהיותו במרכז העניינים. מספר את סיפור המתיישב דיסקין ששמר על הרכוש בפ"ת וירה בגנבים (למעשה בנו של דיסקין ירה ז.ח.)  שניסו לגנוב את מצבור הדגנים, ופצע אחד מהם.

יומן, עמ' 42 43 מכתב מיפו ג' ניצבים ה' תרמ"ג. מכתב לפריידענבערג. כותב שהיום הגיעו ליפו אנשי פוניבעז' על אף שלא היו בידיהם אישורים חתומים. אך כנראה הדרך "שומנה", "שיריח לו את המנחה השלוחה בבני יעקב".

ליפשיץ ממשיך בחיפושי פרנסה. והפעם הוא מציע  חלקה קרקע חקלאית עבור ברוך פרידנברג. כותב על מושכל ראשון שנגלה לו בשהותו הקצרה בארץ- "כיום חשוב פחות לדבר על סכום כסף שחייב שיהיה למתיישב, החשוב באמת הוא- התאמתו של המתיישב  שיהיה בעל כוח וחוזק לעבד ולשמור על החלקה. [לא ברור האם הכוונה רק לכוח פיזי אלא גם למנטליות וכוח סבל ז.ח.].

נתון כלכלי נוסף מובן לליפשיץ, והןא חוסר הכדאיות הכלכלית בהשכרת השדות לאריסים ערבים, על אף כל הסכמי העיבוד בעד תמורה של שליש, רבע וכד'. בסוף הגידול מציג האריס תמונת מצב שכלל לא היה לו יבול. לכן אם רוצים אנו "אם יאבה כ' לעשות דבר שיתקיים וליתן גאולה ועבודה לארצנו, ישתדל נא לשלוח הנה אנשי חיל יודעי מלאכת השדות והגנים", או בעלי מלאכות  שיבואו עם ציודם כמו נפחים, נגרים, בוני ומתקני עגלות וכד'. [אלו הן אמיתות שרק מתיישב אמיץ וחושב ולא איש הנהגה יכול היה להעלות על הכתב ז.ח.].

אצל המתיישבים הגרמנים הטמפלרים נקבע סדר העלייה על פי רשימה של דרישות ומקצועות הנחוצים לבניית יישוב חקלאי עצמאי]. לסיום מכתבו מציין ליפשיץ שהמייסדים עלו לירושלים לימי החג ראש השנה.

יומן, עמ' 44  עש"ק ניצבים ה' תרמ"ג. מכתב אל אפרים ריינארד. ליפשיץ מציין שהחוק התורכי למניעת עלייתם של עולי רוסיה אינו נשמר, והעולים ממשיכים להגיע. הוא גאה ביישובו פ"ת וטוען שלישוב זה יש עתיד אך לא ליישובים האחרים.[כיצד תיבנה הארץ אם רק פתח-תקווה תצליח]. ממליץ שללא סכום כסף של שלושת אלפי רובל לפחות  לא כדאי כלל להגיע ולנסות להתיישב בפ"ת.

 יפו מוצש"ק וילך. ה' תרמ"ג. מכתב לב"ב ליפשיץ מעניק לבני ביתו  תמיכה וביטחון על שהם מנהלים את עסקיו בביאליסטוק. ומבטיח להם הבטחה בומבסטית " ולא לחינם יהיה מעשיכם לפני אבינו שבשמים".

יפו יום ו עש"ק וילך. מיועד לאנשי חבורת המתיישבים בביאליסטוק. מתחיל בהתפארות עצמית. משבח את יכולתו לבצע בעצמו תיקונים ומעשים רבים אשר נדרשים לעשותם מס' רב של מומחים. כותב להם שבואו למושב יהוד הוא לברכה. אך רומז שלא כולם חושבים כך. כותב שהם עדיין מתגוררים ביפו. ותיכף לאחר החג יעברו להתגורר במושב יהוד.(כוונתו כנראה לאחר ראש השנה).

יומן, עמ' 45 מוצש"ק וזאת הברכה ה' תרמ"ד. עבור מיכל פינעס.

ליפשיץ הפדנט כועס על אנשי המושב שבונים את בתיהם לא על פי תכנית המייסדים ולא ע"פ תקנון היישוב ובמיוחד שהבניה אינה יפה. [בתקנות פ"ת הוחלט שהבנייה תתבצע בהתאם להחלטת האדריכלז.ח.]. טוען שפרט לו לאף אחד לא אכפת מהדבר. מבקש להביא אל המושב את סלומון, פינעס, ונוסבוים למספר ימים כדי לארגן אסיפה כללית. ראשית יש לבחור מנהל בעל סמכות לניהול ענייני היישוב. ובנוסף להחליט על רכישת מכונה לשאיבת מים מהבאר. הוא ממליץ על מכונת הקיטור של וויסמאן מעזה. בנוסף לדון על ההכרח לעמוד בתקנות המושב. לנטוע אילנות ביישוב. לקבוע סדרי זריעת השדות. לקבוע את רוחב הרחוב. ועל מיקומו של בית-האפייה. למסור על כל ההוצאות עבור המושב עד כה. כי על פי מה שהוגש לליפשיץ  משטמפפר גוטמן וליפקעס  (כנראה הוא מנהל את ספרי החשבונות של היישוב) לא ניתן להבין שום דבר. [כאן חוזרת שוב בעיית חוסר האימון במייסדים ובנכונות חשבונותיהם ז.ח.] לומר בפני החברים מה מתרחש עם איסורי הבנייה שהטילו השלטונות. לשלוח אנשים מתאימים לסיום עבודות הבנייה במושב מקרב המייסדים ומקרב הביאליסטוקים.

ליפשיץ חולם על רכישת מכונת הקיטור עבור המושב. אלא שוויסמאן דורש סכום כסף נכבד שישלם את חובותיו את השקעתו ועבור פיצוי לשותפיו. ליפשיץ מציע את עצמו ואת כישוריו להפעלה שוטפת של המכונה ביהוד.

 יומן, עמ' 47  ג' האזינו."יפה" (יפו) מכתב לפינעס. מציין שמגיעים חברים חדשים של הקבוצה הביאליסטוקית. ברנדע, צורף אלחנן פיינשטיין. ה"פאשא" עוצר את הבנייה ביהוד ואת הוראתו מביאים ראשיה הערבים של יהודייה. לטענתו ה"מייסדים" נקראים כך רק בשם, אך הם לא ממלאים את תפקידם ומשתמשים בחדשים כשפני ניסיון לבחון "מה יהיה גורל הרישיון" האם לא לחטאה גדולה היא ברעך, "קאלאניזאציע" [לוהג להם]  הוא מעדיף לא לדבר על מה שעיניו רואות. פן תתגלה ערוות המייסדים ותתפתח דמורליזציה ממנה ליפשיץ חושש. מבקש ומפציר בפינעס לזרז את בואו ליהוד. (בין יו"כ לסוכות).

מנקודת זמן זו מגיע השבר בין הביאליסטוקים לבין המייסדים לשיאו מפליא הדבר שבכל הבקשות פונה ליפשיץ אל פינעס.

יומן, עמ' 48  מיפו, ד' האזינו.  מכתב אל ברוך פריידנברג. ליפשיץ כועס  משנודע לו כי מביאליסטוק ניתנה תרומה למושבה זאמרין בסך 300 רובל. לטענתו של ליפשיץ 'עניי עירך קודמים" במקרה זה התרומה הייתה צריכה להיות מופנית לאנשי פתח-תקווה. במיוחד הוא תמה  מדוע נשלח כסף לאנשי רומניה "שחוק היהודים כבר נשכח מלבם" בעיקר שלמושבתם אין כל סיכוי כי היא עומדת על "רגל גרוע" ואין יסוד לקיומם. לעומתם לנו יש סיכוי סביר להיות "פתח-תקווה" [השומרת על המצוות[ ומהווה דוגמה לכל בני ישראל, ולכן רצוי לעזור לנו.

באופן מוזר, הדבר שליפשיץ רואה רק את עצמו ואינו מבין את התמונה הגדולה של ההתיישבות בארץ. האם הוא היה מתנגד לתנועת ההתיישבות של חובבי-ציון?

בהמשך המכתב עובר ליפשיץ לתיאור רוחות החורף המתקרבות, "אנו מודאגים". כי טרם סיימנו את בניית בתינו, ברור שלא נוכל להתחיל בעיבוד השטחים, עד לסיום הבנייה. ליפשיץ מחפש אחר אדם שיעבד את שדותיהם ופונה לר' יהודה ראב.

מציין שפרומקין כתב לו מכתב ומודיעו כי יגיע בחורף לפתח-תקווה ובידו כסף לבנות בית תלמוד תורה לחברתנו. הצעתו של פרומקין גרמה ללפשיץ להאמין שהוא עומד להשקיע את כספו במושב יהוד.

נתונים מספריים על המושב יהוד כך כותב ליפשיץ ביהוד מצויים 22 משפחות. 94 נפשות. 30 עובדים.

יומן, עמ'  49  יפו. מוצאי יום כיפור  מכתב לאח שמואל בחו"ל. [האח מבקש לעלות לא"י ליפשיץ מרגיעו].

ליפשיץ מבקש מאימו למכור את הרכוש לאסוף את החובות ולהתכונן לעלייה לא"י. מבטיח לה שתוכל לחיות ולהסתדר בארץ. אם ממסחר בקמח (בו היא בקיאה) ביהוד, או מפתיחת חנות ביפו.  הוא עצמו רוצה להיות שותף במכונת  רחיים מונעת קיטור "דאמס מילע".  מבקש מאחיו לאסוף את כל הכספים מבעלי החוב של עסקו. על מנת להקל עליו את ההתיישבות בפ"ת. ליפשיץ עצמו מתכונן לחזור לחו"ל על מנת לעלות את אימו ובני ביתו ליפו או ליהוד.

ליפשיץ מוכיח תכונות ואופי של יזם חסר מנוח. שלא מחמיץ כל הזדמנות.

יומן, עמ' 49 המשך  מכתב לפינעס י"א תשרי תרמ"ד.

עקב המצב הקשה בו בניית בתי המגורים לא הסתיימה נעשתה פנייה לר' שמואל סלנט בירושלים שיתיר את עבודת בעלי המקצוע בחול המועד סוכות. אך תשובתו טרם ניתנה. בינתיים המצב במושב קשה מאוד.

אין מחסה בפני חום קרני השמש ביום והקור בלילה. ובנוסף אם בעלי המלאכות לא יבצעו את עבודתם בגלל עיכוב מצד המתיישבים, אנו נידרש לשלם להם פיצוי על כך. מבקש מפינעס שיכתוב לגביר פרומקין ויציע לו לבנות את הת"ת קודם שיבוא בעצמו הנה. על מנת שהחברים הנמצאים פה, ברור לכל שהם לא יצליחו לבנות את בתיהם בזמן, יתגוררו בשלב ביניים בתוך הת"ת. [ליפשיץ מגלה נאיביות  במחשבתו שניתן לומר לפרומקין מה לעשות ושהוא חסר רצון משלו ז.ח.].

יומן, עמ' 50  א' וזאת הברכה מכתב לפינעס. שבע משפחות ביהוד בעלות 20 חלקי קרקע ו 9 אנשים עובדים מעוניינות להעסיק את ר' יהודה ראב  כמורה ומלמד או "אקאנאם" לשדותינו  בשכר ידוע לשנה או לשבוע, ואולי כשותף. לעיבוד כל חלקי השדות. ובנוסף יקבל דירה לבני משפחתו, הוא מצידו יעבוד וילמד אותנו את מלאכת עיבוד הקרקע הזריעה והקציר. ואנו נותנים את שדותינו. זרעים, בהמות עבודה ו 9 אנשים עובדים. אנא בטובך ! תבקש גם אתה ממנו שיבוא בחול המועד סוכות. כדי שלא נאחר את המועד. בנוסף מבקש ליפשיץ מפינעס לזרז את בואו של סלומון ופינס אל המושב, כי הבנייה הופסקה וצריך לחשוב על העתיד, [היכן נמצא כל הזמן סלומון ז.ח.].

יומן, עמ' 51 כ"ו תשרי מכתב לברוך פריידענבערג. מבקש לשכנע את ברוך בצדקת דרישתו במכתב קודם, לחייב את בעלי הבתים במושב ובחו"ל לסיים את בנייתם תוך שנתיים עד סוף שנת תרמ"ה. ובנוסף עליהם לשלם את חובם לקופת הקהל על פי חלקם. וזאת לא יאוחר משלושה חודשים מיום שנדרש מהם הכסף. ובאם לא יעשו זאת. תאבד זכותם בחלקם במושב. (לא בחלקות החקלאיות). ההחלטה לדעת דניאל צודקת, אחרת יאלצו המתיישבים הנמצאים במושב לשלם לבד הוצאות היישוב כולו וכיצד יעמדו בזה. יש הוצאות השמירה והעבודה הם גבוהות ומעט חברים לא יוכלו לממן אותם בעצמם. בהמשך עקרון זה יחול גם על בעלי החלקות החקלאיות. כי אם לא יעבדו אותם, זכותם של הערבים לעבדם ולאחר שלוש שנות עיבוד השטח על פי חוקת המקום יעבור אליהם.

יומן, עמ' 52  53  נכתב ונחתם ביפו ההסכם עם יהודה ראאב. אל ההסכם הצטרפו 6 משפחות מהביאליסטוקים, שבבעלותם 10 חלקות במושב. (לליפשיץ ישנה חלקה אחת). ההסכם תקף לשנה אחת. ותחולתו היא מיום ב' כ"ה תשרי תרמ"ד. 6 המשפחות- ליפקעס  פיינשטיין  קאלינסקי  בראנדע  מורדכוביץ ליפשיץ.  ההסכם כולל בנוסף ל חריש זריעה וקציר השדות. גם טיפול בגינות הבית. טיפול בבהמות והדרכת השותפים. "הקאנטראקט" נשמר אצל בן ציון שאטיל ששימש כמייצג וראש החבורה נבחר ליפקעס.

יומן, עמ' 54 יהוד אור ליום ו עש"ק נח. עבור ב"ב.

כותב על השמירה הראשונה שלו ביהוד. השמירה לוותה בקריאות רמות של "מי פה" לכל אורכה. מספר  שהצליח לשכנע מספר חברים לעבור מיפו להתגורר ביהוד, וכעת מתגוררים דרך קבע ביהוד 5 בתי אב. מספר על ההסכם עם ראאב. שבעה בתים כבר עומדים להסתיים במושב. ואנו מתחילים בבניית בתי רפת ואסמים. ליפשיץ בונה בשותפות עם בראנדע ע"פ תוכנית שהכין ליפשיץ. טוען לחסרון כסף לסיום הבנייה ומבקש סיוע מב"ב. מספר בגאווה גדולה על מחירו הנמוך של פרי ההדר ושאר הפירות בא"י.(בנו שמואל נמצא איתו ביהוד). ספר התורה שהביאו החברים מביאליסטוק מובא ליהוד, כדי שיוכלו להתפלל בציבור.

יומן, עמ' 55 יהודייה. ב' ש"ק ה'תרמ"ד. [המכתב מיועד כנראה לפריידענבערג או לדיינארד ז.ח.].

מכתב רווי מתח סרקאזם וציניות. לדבריו עדיין מוקדם לספר את כל האמת על יישובה של א"י. מחשש "פן תמצאני הרעה" [האם הרעה היא אישית או כלל יישובית, לא ברור] בינתיים החברים אוכלים ושותים, פרים ורבים כיתר בני האדם. וקצרה עיניהם לראות נוכחות לימים הבאים. לי לא שומעים, כולם עובדים כחמורים, כל היום רצים ושבים, מיפו ליהודייה, ומיהודייה לפתח תקווה. אך המלאכה החשובה באמת עדיין לא נעשתה. בניית הבתים מתעכבת באשמת ר' משה ליפקעס החכם. וממילא מובן שלא הכינו מאומה בעד עבודת השדות. באשמת משה ליפקעס החרוץ. ואשמת הבתים באשמת לייב נוסבאום הרואה את הנולד. אך האשמה הגדולה והראשית היא אשמת המייסדים אשר עוונם לא יכופר להם לפני אלוקים ואנשים. מדי יום יורדים גשמים עזים ואת מלאכת החריש והזריעה עדין לא התחלנו. כי השותפים בחרו מתוכם אנשים בלתי הגונים (שאטיל וליפקעס) להיות מנהלים ואנוכי נידחה מפניהם. באשר חפצתי לבוא על שכרי. למרות שכתבתי עבור החברים תקנות שצריכים לפעול על פיהן, מבקש מהמכותב לדבר עם פינעס ולדאוג שיבחר מנהל מתאים ויחיד למושבה. כפי שעשו האשכנזים (הטמפלרים). אחרת הכול לא יצלח. משבח את התעסקותו וחיטוטיו בספרי החשבונות, נתון שמאלץ את כול "הגדולים" לפעול כראוי.

יומן, עמ' 57  מכתב לפריידענבערג  פ' ויגש.

פריידענבערג כנראה הציע לליפשיץ במכתב קודם להסתפק בדאגה לעצמו ולענייניו הפרטיים, עונה על כך ליפשיץ. כיצד אפעל וכיסי ריק. ובנוסף מה יעשו המתיישבים הבורים חסרי הדעה, עליהם חומל ליפשיץ ומרגיש אחריות אישית להצלחת התיישבותם ביהוד. ואם לא אני מי יעזור להם? אעזור להם עד שהכול יהיה שלם ויבוא על מקומו בשלום. פריידענבערג שואלו על מצבם של חמש משפחות חלשות ששלח למושב. ליפשיץ מציע שראשית יתחילו בבניית בתי המשק לפני בניית המגורים וכך תהיה להם לפחות פרנסה. מלגלג בהזדמנות זאת על הבתים המפוארים שנבנו על ידי חלק מהמתיישבים ביהוד, בנייה שהפכה לחרפה ולקלסה  בין שכנינו הערבים ובעיני השופטים והממשלה [זאת האשמה חמורה שניקור עיני הממשלה והשכנים הביא לתוצאות חמורות עבור היישוב כולו] עדיין אסור לבנות ביהוד ומשמר תורכי מבטיח שלא יעז איש לתקוע מסמר בקיר. פרומקין ביקש כסף להוצאות המשפט מברלין, אך הוצאות המשפט והשוחד גבוהות מאוד והכסף לכך אינו מספיק. ליפשיץ מזכיר במכתבו את מצבם העגום של חמש משפחות מבין הביאליסטוקים שסובלות ממש מרעב. משפחת מגיד, שלוסבערג. עזרה, שאטיל, ושפירא (מתוקמק). לדבריו  4 המשפחות הראשונות הצטרפו ובאו על פי הבטחת שאטיל מפוניבעז' ועכשיו לא עוזר להם גם במילים. והחמישי יושב פה כבר שנתיים בלא עבודה. ליפשיץ כותב עם היה לי כסף הייתי מעדיף לחזור לביתי בחו"ל כי נמאס לי לשבת פה, ולחכות לעזרת אחרים.

לדבריו מהתבוננות באנשי החבורה יהיו כאלה שיעשו טוב לעצמם אם יעזבו את יהוד ויחזרו לחו"ל. והראשון שיעשה זאת  בהמלצתו האישית של ליפשיץ הוא ה' בולקין. [בולקין על אף יחסו הבלתי מאמין של ליפשיץ ביכולתו נשאר בא"י כל חייו]  ובנוסף מש' מגיד מפוניבעז'.

 יומן, עמ' 58  59  יום ג' תצווה.  מכתב מיהוד  אל ראשי וועד התמיכה במושב יהוד מביאליסטוק, המכונים על ידו בר"ת  "רד"ג ורמ"פ". מודים להם על סך של 400 ר' שנשלח מכספים שנאספו בביאליסטוק. עבור עזרה בבניית הבתים. בסופו של המכתב מצורפות סך ההוצאות שרשם וקיבץ ליפשיץ.

מכתב שקיבל מד"ר הערבין [יתכן ושמו שיבוש של גרבין ז.ח.] עוסק  במימוש רעיונו של ליפשיץ על הקמת מושב אחד של בעלי-מלאכה. הד"ר התוודע אל הרעיון מקריאת הצעתו של ליפשיץ בעתון ה"מגיד". לדבריו מה שחשוב  להשגת מטרה חשובה זאת היא החשאיות. יש לרכוש קרקע באופן חשאי. ואם תצליחו ביסודות אשלח לכם  כעשרים בעלי מלאכות בעלי ממון עצמי, שיוכלו לדאוג לעצמם. להביא איתם את כלי עבודתם וגם לבנות לעצמם בתים. ויש לקוות שמהם "מהלכים עם אלוקים ואנשים יהיה מושב טוב לישראל". בסיום מכתבו שולח הד"ר שלום לכולם וגם לאנשי ביל"ו.

יומן, עמ' 60  11.11.84 מכתב אל חביבי יהושע שטמפער בירושלים. המכתב הראשון של ליפשיץ לאחר חזרתו לביאליסטוק. [ניתן ללמוד ממנו שאפילו שטמפער לא בנה את ביתו ביהוד].משבח את דבריו של שטמפער אליו וכותב: "דבריו היקרים לי מכל יקר באו אלי כמים קרים על נפשי העייפה". כותב על מצבו הקשה בחו"ל- עדיף לחיות בקרב הערבים וחייתו הארץ. מאשר בין המשחיתים המיטיבים והמתנדבים פה. כולם רוצים ממני להשמיע דברי על ארץ-ישראל. ואני עייפתי מכך. הוועד המקומי שהבטיח הררי זהב מתנהג פה בעצלתיים, אני לא מצליח לאספם יחד ולדבר בפניהם. כנראה שאינו מצליח לחסל ולמכור את עסקיו בביאליסטוק. ליפשיץ מבקש משטמפער לשמור יחד עם סלור בשכר על פעולת קציר החיטים. ובמיוחד לשמור שלא יריבו עם כל מי שמתייצב בפניהם. מהסיבה כי במשפטים לא זכינו.[מתברר שלא רק הערבים חוששים ממערכת המשפט התורכי אלא גם היהודים שחרדים מהוצאות הגבוהות שעולה וגובה מערכת זאת].

ליפשיץ כותב על עניין ה"רבע" "ומה יהיה עם הרבע כי העולים עומדים להגיע והשטח עוד לא ברשימתנו" [ליפשיץ, עדיין לא נחשף לתחכומם של פינעס סלומון וגוטמן שהחליטו שבשלב ראשון יתנו לביאליסטוקים את החלקות הלא מעובדות של בעלי קרקע שאינם נמצאים ז.ח.]  הוועד בחו"ל ביקש תמיכה מלחמן, אך כנראה לא זכה לקבלה ! אלא רק עזרה במילים ורק לאנשי פתח-תקווה. להם יאפשרו לשמור על העדר ועל קציר התבואה בשטחה המגודר של אחוזת לחמן.  מבקש בעדינות משטמפער לחיות בשלום ובטוב עם פרומקין ועם לחמן. [עדיין לא זיהה כנראה את אכזריותם וחשבונם הפתוח של פינס וסלומון].

יומן, עמ' 60 ב  11.11.84 (12/4) מכתב לפינעס בירושלים. מבקש ממוהוליבר ומפריידענבערג לדבר על בעיות וצורכי המושב במסעם לפטרוגרד. מבקש מפינעס לסיים את מכירת ה"רבע". לכתוב לו אילו מאדמותיהם של אנשי ירושלים עומדות למכירה. הוא יכול למכרם בביאליסטוק ולהכניס למושב אנשים מסוג אחר- אנשים ישרים, אנשי חייל, גיבורי כוח שיוכלו לסבול עול ותלאה עד שירווח להם. כי רבים  חפצים לבוא בעקבותם לפ"ת. מבקש מפינעס לשמור על יחסים טובים עם פרומקין. שביכולתו לתרום רבות ליישובנו.

יומן, עמ' 61 מכתב אל המושב יהוד. יום ו' עש"ק עבור פרומקין. בתשובה למכתבו. לטענתו הרגילה חברי הוועד אינם מבינים כלום, ומתייחסים רק אל מה שהם חושבים לנחוץ ולא את הדרוש ואת בקשות  המתיישבים. שואל מדוע הכספים שהובטחו אינם מגיעים, "ורעבי לחם" יפשטו יד לחומלה (בין המתיישבים) מבקש לזרז את פעילות המשפט המתאחר ומייסדינו [בליגלוג] נרדמים ורבים ממתינים לתוצאות המשפט. ובהסתיימו ימהרו לעלות ארצה אל היישוב.

כמה שאלות העולות מתוך הכתובים

האם לדבריו יש כיסוי או שהם משמשים כנשק לזירוז המייסדים? האם ליפשיץ מודע לבעייתיות ולסיבוך המשפט ? שאלה נוספת הנשאלת האם תיאורו המגלומני של תהליך המשפט וההתרחשויות סביבו "נופחו" על ידי משפחת סלומון כדי להתחמק מהאשמות של הביאליסטוקים שהחלו מבינים שלמעשה הם רומו ע"י מוכרי הקרקעות.

יומן, עמ' 62 המשך המכתב-  ליפשיץ מציין שהוא זה שהכין לבקשת הוועד את רשימת המצאי והנדרש של המושבה עבור צדוק כהן (מיועד לרוטשילד). הגיע בחישוביו למחסור בסך של 45.000 רובל. כותב שישנם כ- 40 משפחות בביאליסטוק המעוניינות לעלות לא"י. ורק איסורי הבנייה וחסרון הקרקעות לרכישה בעוכריהם. לטענתו הוועד בביאליסטוק מבולבל ובנושאים כספיים ניתן לסמוך רק על פריידנברג שהבטחה שלו תמיד מתבצעת. מבקש מפרומקין שייתן מקום לאנשי המושב לשמור את הצאן ב"הגדרות" (בין גדרת בשטח המיועד לבעלי חיים) שלו בפ"ת. בזה לדברי ליפשיץ "יציל את נפשו וכבודו מדיבת רבים" ליפשיץ מבקש מפרומקין חנינה בעד העדה (מתיישבי פ"ת) שישלים עבורה עם המייסדים. חוזר להזכיר את מכונת הקיטור עבור הבאר ביהוד שכנראה מופנית עכשיו אל רוטשילד ומופיע ברשימת הנדרש עבור המושבה.

יומן, עמ' 63  תשובה להוועד על שאלות רוטשילד בהקשר לדו"ח שהוגש לו. ליפשיץ מציין את סך כל הקרקע שנרכשה בשלוש הרכישות, מגיע ל- 17.000 דולם. כולה אדמה פורייה ומישורית. מתאימה למרבית הגידולים החקלאיים. מציין כגידול אפשרי "עצי דבש".  הקרקע נחלקה ל- 93 חלקות. מס' הנפשות במושב 136 נפש. מהם 42 עובדים, ביהוד נבנו 17 בתים. 14 בתי אבן ושלושה  בתי עץ. בפתח תקוה נמצאים 5 בתי אבן ובאר. בשנה זו נעבד כאלפיים דולם, קרקע על ידינו, וכאלף דולם הושכרו לעיבוד לערבים. למחצה, לשליש, ולרבע.

יומן, עמ' 63 המשך-י"ג אייר תרמ"ד, מכתב לדוד גורדון בדבר רשימת המצאי והנדרש שהכין לבקשת הוועד. מבקש לא להתרגש מגודלן של הדרישות להשלמה. כי רשימתו מכילה הרבה דברי מותרות לא הכרחיים. (מלבד נושא בניית הבתים שהוא הכרחי). השימוש במילה מותרות חשובה בעיניו, כי עבור מותרות "חלילה לנו מלמכור את עצמנו ובני ביתינו לעבדים". אנו מעדיפים לקבל הלוואה כספית כנגד עירבון הנחלה והבתים. וגם לשלם אחוזי ריבית כנהוג. על מנת להרים את מושבנו, ממצב "השפלות" והדלות. אך בשום פנים אסור לנו למכור את עצמנו ואת בני ביתנו. כפי שנהגו אנשי ראשון לציון. "היה לא תהיה". [החשבון האישי עם אנשי ראשון לציון נמשך ז.ח.]  ליפשיץ מבקש מגורדון לא לפעול בלא להתחשב עם דעת ורצון המתיישבים ביהוד. [ליפשיץ מבין שגורל המושבה והמתיישבים נמצא בידי הגורמים הציוניים בחו"ל]. ליפשיץ מעוניין להיפגש עם גורדון פנים אל פנים ע"פ עצת פריידענבערג.

יומן, עמ' 64 י"ב אייר ה' תרמ"ד נכתב ברוזשנוי אל ירוחם פינעס. ממליץ בפניו לא לחשוש מסגירת חופי א"י בפני העלייה היהודית כי הכסף יענה על הכול. "הבקשיש" יעוור עיני הפיקחים. ממליץ להגיע לישראל בספינה המפליגה ישירות לא"י. [באותם ימים פעל קו אוניות סדיר מנמל אודסה ליפו ז.ח.]. ממליץ בפניו לא לרדת מהאוניה באף נמל זר, אפילו עם המלחים ימליצו על כך. כי כל מטרתם היא סחיטת כסף וגניבת כספם ומטלטליהם של נוסעי האוניה.

יומן, עמ' 64 המשך ו' עש"ק במדבר ה' תרמ"ד. למיכל פינעס בירושלים. ליפשיץ מגיב על השמצות פינעס אותו, בדבר עמדתו של ליפשיץ בקשר לחלוקת כספי התמיכה, וטוען שכל דבריו ומעשיו הנם לטובת המושב. מציין בפני פינעס את תמיכתו בהענקת משכורת לפינעס על עבודתו. כי ידוע לכול שפינעס חייב לפרנס את בני-ביתו. ובנוסף צריך שיהיה לו ראש פנוי לטפל בענייני המושב. הוועד מציע סכום שבין 500 – 1000 רובל לשנה. ליפשיץ מבקש מפינעס שיודיע לו אם הוא מסכים לכך.

יומן, עמ' 65 המשך ל- 64 ליפשיץ כותב שעדיין לא הצליח למכור את עסקיו בחו"ל. ובכל זאת הוא עוסק גם בענייני המושבה. מציין שהכין עבור המושבה שש עגלות כולל "תכשיטי" (רתמות) סוסים לשישה זוגות, ועוד כלי עבודה נחוצים. כאשר יתאפשר להגיע לא"י ותסתיים רכישת "הרבע" יגיע למושב עם קבוצה נוספת של מתיישבים ישרים ומוכשרים.

ליפשיץ מזכיר לפינעס את הנאמר שהוא הצליח לקבל את כספי "הרבע" חזרה מהשלטונות ובכסף זה רכש אדמות  עבור יישוב הבילויים ב "גדרה". אם כך ליפשיץ מבקש שפינעס ימצא לו ולקאלינסקי 4 חלקות קרקע אחרות בנחלת טאיאן טובות יותר. ובאם העניין לא יסודר ליפשיץ ימכור את חלקו במושב ואת חלק ביתו, ויקנה קרקע אחרת היכן שימצא.[זה איום, ואפילו ניסיון סחיטה ז.ח.].

ליפשיץ מבקש מפינעס שבכספי התמיכה ירכוש בתי-עץ לגב' פרומקין בפ"ת. לדבריו פרומקין אישר והסכים לכך. מבנה זה ישמש בהמשך בית הכוללים ולאחריו יבנו בפ"ת בתים ואסמים. ולסיום כותב ליפשיץ. אם אני עוד חביבו, אומר משהו לטובתו, שירחיק עצמו מחברת ביל"ו. ויתקרב יותר לאיכרי פ"ת ובכך יציל את כבודו וירים קרנו לתפארת ולשם עולם.

יומן, עמ' 66 המשך א' סיון ה' תרמ"ד כותב לאפרים דיינארד. מבקש מאפרים לברר על איסור הכניסה לשטחה של תורכיה. והאם ניתן להשתמש בתעודה מסוג "גוביערענסקי" בין העולים מרוסיה.

מכתב 20.05  נכתב בחייסלוביץ אל משה צוקרמאן. יהודי המתעניין ושואל בדבר הצטרפות למתיישבים בא"י. שואל על העלויות הנדרשות. לדברי ליפשיץ משפחה בת 5 נפשות צריכה בין 2000-3000 רובל. וחשוב מאוד שיהיו במשפחה לפחות 2 עובדים חזקים. אפשרויות רכישת הקרקע הם:  בפתח-תקווה, גדרה ויסוד-המעלה (מי-מרום). מציין את דרישתו הכספית למכירת בית מסחרו לספרים. מסיים את המכתב במשפט יחודי: "יקירו המכבדו כערכו".

יומן, עמ' 67  20/5  מכתב לאוהבי, חובבי ציון וירושלים במעזריטץ. ממליץ לאנשי חבורת העולים העומדים לנסוע לא"י להפליג ישירות מאודיסה לנמל יפו. אל להם לחשוש מאיסורי העלייה אך צריך לשחד והשוחד פותח את כל השערים. לתת "מנחה שלוחה לעשיר". כותב להם לא לשמוע ל- "אנשי הביניים" (מתווכים וסרסורים) ואפילו לא לרב-החובל, כי כולם שקרנים וגנבים. רצוי להאמין לאלוהים ולחתימת הקונסול הטורקי היושב באודיסה. [אלו עצות זהב שנתן ליפשיץ לעולים. ז.ח.] מציע להם בדבר הציוד שרצוי להביא איתם לא"י לרכוש "תכשיטי סוסים" (רתמות), עגלות, כלי מלאכה מעץ וברזל. אלו החפצים שמניסיונו בארץ למד שמחירם בא"י יקר וקשה מאוד להשיגם בעוד שברוסיה מחירם נמוך.

יומן עמ' 67 המשך א מכתב לפינעס בירושלים. מציין שמוהליבר סיים את חלקו הראשון של מסעו. אך גדולות לא נעשה על ידו. [מה נחשב בעיניו לגדולות, רק השגת כסף לכיסו]. ליפשיץ מבקש בתקיפות מפינעס לשפר את יחסו אל המתיישבים בפ"ת. מבקש ממנו תשובות למכתביו הקודמים, ובמיוחד לענות על הנעשה במשפט הבנייה ביהוד. שואל על התעודות [בנושא רישום חלקות הקרקע של אדמות טאיאן וה"רבע" ז.ח.]). מוסיף למכתב סיפור רכילות עסיסי על קיום יחסי מין בכרמי יהוד. "הצורפת פושקת רגליה בין הכרמים ובעל הבית לא ישמור ? תפקידו ?" [כנראה מדובר באחת מאלמנות המושבה יהוד שהצורפות הייתה עיסוקו של בעלה ז"ל, והיא קיימה יחסי מין עם אדם מחבורת הביאליסטוקים ז.ח.]

עמ' 67 המשך ב מכתב אל בראנדה במושב יהוד 20.5  מבקש ממנו לציין במכתביו פרטי פרטים מהנעשה במושב. לדבריו הוא עומד לסיים את מכירת בית מסחרו. וכשיעלה יעלו עימו כ- 10 משפחות להצטרף אל המושב. מבקש שיכינו עבורם דירות (אפילו ארעיות), כי פה בחו"ל לא ניתן להישאר, הגנבים והרוצחים יודעים שציודם של בני החבורה נארז ורוכז. והם מצוידים בכספים רבים. ולמעשה הפכו מטרה טובה וקלה עבור העבריינים. ליפשיץ מבקש מבראנדה  להתחשב בכתיבת מכתביו ולא להוסיף על דיבת הארץ. כי כל מכתב נקרא כאן על ידי המוני אנשים, וחלקם עלולים להסיק מכך מסקנות לא נכונות. מוסר דרכו ד"ש למשפחת קאלינסקי.

יומן, עמ' 68  מכתב אל לייב פרומקין. מבקש בחזרה את 60 הרובל שהוציא על המנייה שלו. ולהעביר כסף זה לקאלינסקי. במושב יהוד.

מכתב  24/5 אל ירוחם מיכל פינעס ברוזשנוי. מודיעו כי הרב מוהוליבר שב מדרכו, והצליח להעביר חברות (כנראה חיבת-ציון) רבות לטובת יישוב א"י. טוען בפניו שגזירת מניעת העלייה לחופי א"י אינה מפריעה לקיום העלייה שנמשכת במלואה. הקונסול התורכי באודיסה חותם על כל אישורי העלייה.

יומן, עמ' 68 המשך 24/5 אל פינעס בירושלים. כותב על שמועה שנפוצה שפרומקין מעוניין להשכיר את גדרות הצאן והשדות לאנשים זרים ולא לאנשי פ"ת. הוא לא מאמין ביכולתם, לנהל את השדות והמשק, וגם לנהל את הישיבה והת"ת (תלמוד תורה) כפי חפצו. מבקש מפינעס שיפעל להשפיע על פרומקין שישכיר למושב פ"ת ומציע אפילו לקנות את הרכוש. [עם אילו כספים יעשה זאת. לליפשיץ אין תשובות, רק מחשבות שאינן ניתנות להתבצע, אך הוא אוהב להציע למען ההצעה. טיפוס שכזה !]. טוען במכתב שנושא "הצורפת" נמסר להרבה קוראים, והוא חייב להציל את כבודו ולספר את המעשה [רכילאי בעל כבוד הוא ליפשיץ]. ולטענתו ה"זוג" עליו סיפר לא יבוא במחננו. עדין לא הצליח למכור את  מסחרו בביאליסטוק. חוזר שוב לנושא אהוב עליו. תמיכת פינעס באנשי "ביל"ו". הוא מרגיש שפינעס מחרים אותו והפסיק להתכתב עימו. ואילו אני (ליפשיץ) עושה עבורו יותר משעשו עבורו אנשי ביל"ו. שולח באמצעות פינעס ד"ש לסלומון ולנוסבוים. (יושבי ירושלים).

יומן, עמ' 69 למושב יהוד אל בראנדע. ליפשיץ טוען שטיפולו של בראנדע בגדרות הצאן. בכתיבת מכתב אישי הינה טעות. זוהי אחריות של וועד הישוב והוא היה צריך לשלוח את המכתב, ואז "נדיבינו" היו מתעוררים. במיוחד אילו ששוכנים בברלין, [עוד הזדמנות להשיג כסף שהוחמצה לדעת ליפשיץ ז.ח.]. ורצוי לצרף אף את קולו של פרומקין למכתב. מוסר ד"ש לבנו שנמצא במושב.

מכתב לירושלים 30/5  עבור פינעס. טוען לטעות בחשבון ומבקש לקבל את הטעון תיקון. מפציר בפינעס שוב להחליף עבורו ועבור רעיו את ארבעת החלקות  שיועדו להם בארבע חלקות אחרות מאדמת טאיאן. שואל על המשפט שחוסר ההחלטה בו מפריע לרבים לעלות אל הנחלה. מציע לפינעס לנסות ולקבל אישור לבניית בתי מגורים  בתוך חלקת הכרם.

מכתב לאודסה עבור אפריים דיינארד. 08.06.84 . מבקשו לעזור בעצה ובחוכמה למוכ"ז שלום פישל מקראינסק. אשר מתעתד לנסוע לא"י ולהתיישב בפ"ת. חשוב לייעץ לו איזה ציוד לרכוש ובדבר תעודות המסע הנדרשות לשם מסע מוצלח. מודיע לאפרים שאת בית המסחר לא הצליח למכור, אך החליט להעביר לידיו של אחיו.

יומן, עמ' 70 מכתב ליפו 22.06.84  ליהושע שטמפער. כותב שנודע לו על ההפסד במשפט. מבקשו לפעול להפסקת המשפט, ולדרוש את שווים של הבתים ואת כל הוצאתנו על המושב עד עתה. [אינו מפרט ממי לבקש את הפיצוי הכספי]. מציע להתחיל לעבור אל הנחלה הראשונה בפתח-תקווה. לקבל תמיכה מהירש [מנהל מקווה ישראל שהתבקש לסייע למושבה ע"י רוטשילד]. שאולי יצליח להפעיל את חברת כי"ח או את פקידות הברון לטובתנו. כמו כן להיוועץ עימו על שיפור האווירה (מלחמה בקדחת) של פתח-תקווה. שואל עם גם המייסדים מסכימים לעשות "שותפות" עם כל חברי הקולוניע. [הביאליסטוקים עשו ביניהם שותפות בעיבוד החלקות ובחלוקת העבודה וההוצאות ביניהם]. ליפשיץ מבין שההפסד במשפט עלול לחולל דמורליזציה במושבה, ומבקש משטמפער לחזק את רוחם של המתיישבים המודאגים, ולהסביר להם שההפסד במשפט אינו סוף הדרך אלא התחלה חדשה. הצעה נוספת של ליפשיץ היא לחלק את עלויות הבנייה שהשקיעו רק חלק ממתיישבי המושב ביהוד על כל המתיישבים בפתח-תקווה אלו שהתחילו בבנייה ואלו שהמתינו מהצד.

יומן, עמ' 70 המשך  29.07.84  מכתב מביאליסטוק מיועד ל"חביבי" דיינארד. מבקשו לעזור למשפחתו (ליפשיץ) שעומדים לעלות על אוניה באודסה  במטרה להגיע ליפו. לאחר שליפשיץ אינו מצליח למכור את עסקיו בביאליסטוק הוא מחליט לשלוח את בני-ביתו למושב יהוד. (כנראה כפי שהזכיר כבר השהייה על החפצים הארוזים בביאליסטוק הינה מסוכנת).

מכתב מביאליסטוק 12.08.84  עבור דויד גארדאן. ראשית ליפשיץ "מעברת" את שמו של פריידענבערג לשם עברי "הר-שלום". הוא מפציר ומבקש מגורדון שיפעל למען מתיישבי פ"ת, ושזה לא ישכח ממנו לעולם ועד. ובמיוחד מבקשו לעזור ולהושיע את שבע המשפחות שהגיעו לרעב. ולשלוח עבורם תקציב קבוע על פי מספר נפשותיהם. לפעול להתיר את איסור הבנייה ביהוד. ולדאוג להלוואה בסך 1000 רובל ל- 10 משפחות נוספות במושב. ובכלל לעזור לפ"ת. מבקשו סיוע ל- 7 משפחות מהמושבה לקבלת הלוואה של 1000 רובל למשפחה. ובנוסף לעזור בהסגת היתרי הבנייה לבתים.

 יומן, עמ' 71 19/08  מצורף כאן ריכוז של נתונים עבור ד' גורדון שישלח אותם במכתב לפינעס.  הנתונים עוסקים בשטח הקרקע הנקרא ה"רבע" שרוכשיו למרות ששילמו עבורו אינם מקבלים מפינעס לא את הקרקע, לא שטרות מכר, ולא את כספם בחזרה. בנוסף נשאלת ע"י המתיישבים הביאליסטוקים השאלה היכן הם הכספים הרבים שנמסרו לפינעס מאגודות בחו"ל עבור המתיישבים והם אינם מקבלים אותם. והחשוב ביותר מר פינעס אינו מגיע אל המושב לראות ולשמוע את צרותיהם של המתיישבים. מבקש מפינעס להודיע ברבים מה נעשה בכספי התמיכה עד כה. ומה יעשה איתם בעתיד. והכי הכי חשוב עליך פינעס לדאוג למושבה פתח-תקווה.

מה נחוץ למושבה פ"ת:1.חידוש הבנייה ביהוד. 2. קבלת הלוואות נוחות למימון הבנייה.3. בניית גשר על ואדי סעלעמא (המוסררה). 4. מכונת קיטור לשאיבת מים מהבאר ובנוסף יחוברו אליה אבני ריחיים ובית בד. 5. בית מרקחת. 6. עזרה כספית ל- 7 משפחות עניות. בהלוואה נוחה של 1000 רובל למשפחה.

יומן, עמ' 71 המשך  מכתב לאודיסה  23/8 (כנראה לדיינברג)  ליפשיץ טוען שנלקח מחבריו עבור משלוח חבילות אל ליפשיץ סכום כסף גבוה מהנדרש. מבקש ממנו לשלוח אליו את התעודות בצירוף החשבונות. ובנוסף חסרות חבילות שיועדו עבור המושב.[ מתנהג כמו מטרד, אינו בוטח באף אדם].

יומן, עמ' 72  מכתב בשפה האידית (לא תורגם).

 יומן, עמ' 73 לרמ"פ (לפינעס) מספר על שני מבקרים מחשובי חובבי ציון שביקרו בביאליסטוק. הראשון פישל אחיו של מיכל פינס, שפועל לאיחוד כל אגודות חובבי ציון המקומיות לאגודה אחת חזקה. והשני הוא המו"ל גורדון שבא לאסוף את ספר החתימות שנאספו לכבודם של מונטיפיורי ורוטשילד. מספר על החלטתם המשותפת להקמת וועד פועל אחד בגרמניה ושני בא"י. בא"י מיועד לעמוד בראשו מיכל פינעס. כל הוצאות הוועד בא"י ישולמו ע"י הוועד המרכזי. פינעס יקבל שכר שנתי מהוועד, אך לשם כך הוא חייב להתפטר ממשרתו האנגלית. כדי שיוכל להתפנות ולעסוק למען "גאולת הארץ" "ותחיית האומה הישראלית". [משבח את עצמו על כך. שהוא שהסביר לאנשי המשלחת את הנעשה בחו"ל ובנוסף את המתחולל בא"י. פעם ראשונה כותב ליפשיץ על נושא לאומי גדול ולא על עצמו או על המושבה ועל יהוד ז.ח.]. ליפשיץ טוען נגד בניית מושבות חדשות בא"י, בנוסף מתנגד ליפשיץ לשליחותו הנוספת של קופלמאן למכירה מחודשת של קרקעות המושבה לאנשי חו"ל. לדבריו שליחות זאת לא תצלח. כי אין פרוטה בוועדי רוסיה. מלבד בעיה נוספת שהוא כותב עליה ברמז, כי אבדה האמונה בקופלמאן האיש. כי ה"רבע" עדיין לא נקנה. מאשים את קופלמאן בחטא גדול שהוא מרע לעניין בדרכו. (מדובר כנראה על גוזמותיו של קופלמן). ליפשיץ מבקש להמשיך את השותפות בין כל החברים לשנה נוספת [השותפות משרתת אותו היטב. הוא חוזר לחו"ל ושדותיו מעובדים]. על פינעס לתת כספים לשותפות עבור המשפחות החלשות שאינן יכולות לשלם את חלקם בהוצאות המשותפות. בנוסף מבקש מפינעס להמשיך ב"עבודות הדחק" (הניקוז וחפירת התעלות) שמעניקות משכורת למשפחות החלשות.

יומן, עמ' 74 מכתב אל פינעס. מבקשו לבוא לבקר ולשמוע את אנשי המושב, מבקש לדעת מה גורל ה"רבע". ומה עם "אישורי הבנייה"  ומה בדבר השמועה על מסירת הקאלאניע לידי "אליאנס". מתוך דברי החברים אומר ליפשיץ הוא אינו מצליח להבין פה שום דבר. ליפשיץ מבקש מפינעס עזרה במכירת בית-מסחרו. לדעתו עם פינעס יספר למוהוליבר, או לד"ר חזנוביץ על חשיבותו של ליפשיץ להתפתחות המושב הם יעזרו לו במכירת בית עסקו. מבקש להמשיך בשותפות שחשובה במיוחד למשפחות החלשות במושב, כי בלעדיה הם לא יעבדו את שדותיהם. ויפלו לנטל על המושב. בנוסף מבקש ליפשיץ מפינעס שיעורר את יהושע שטאמפער לצאת לעזרת התושבים במושב. "כי רק מענה רך ישיב חימה אמר ראש החכמים"

יומן, עמ' 75 ה' תרמ"ה  מ"ח  16מכתב עבור צירי וועידת קאטוביץ.

ראשית ליפשיץ משבח את תרומתו הגדולה בהקמת "הקאלאניע" פ"ת. מסביר את הימצאותו בביאליסטוק ולא במושב יהוד, באי הצלחת מכירת בית עסקו את שוויו מעריך בסכום של 4000 רובל. מבקש לאפשר לו להקים את המשק והבית בפ"ת. מעיד על רצינותו בכך שבסכום הזעיר 500 רובל שהצליח השיג ממכירת חלקים מרכושו שלח את משפחתו לפ"ת. מבקש עצה מהצירים [למעשה מבקש סיוע כספי] כיצד עליו לנהוג. את רשימת המצאי והנדרש לקימום המושבה שהוצגה בפני הוועידה הכין ליפשיץ.

הרשימה נחתמה ע"י 7 אנשים מקרב הביאליסטוקים. [הם יודעים כיצד לעורר סימפטיה בקרב הצירים. לכן לא חתום על הבקשה אף אדם מהמייסדים. שאינם אהובים על מרבית צירי רוסיה].

ליפשיץ מצרף למכתבו האישי לצירי הועידה המלצה שנתנה לו מוועד המושבה פ"ת בתאריך יום ג' לחודש אדר תרמ"ד. חתומים עליה: גוטמאן, פרומקין, סלומון, שטמפער, בן ציון שאטיל. כותב מכתב ההמלצה מיכל פינעס. המכתב מעניק תודה לליפשיץ על פועלו במושב יהוד, מעשיו המעידים על אהבתו לאה"ק. מציין שגם ביהוד וגם בחו"ל אינו פוסק ממעשיו הטובים לטובת יישוב ובניין הארץ. ובמיוחד עוזר לתקומת פ"ת כנגד כל המפריעים והמלעיזים.

 יומן, עמ' 76, 77 ממושב יהוד ב' באדר ה' תרמ"ה, מכתב ראשון לאחר חזרתו ארצה. מיועד לכב' הרב מוהילבאר. מציין בפני הרב שהמצב שמצא עם בואו למושב הינו בכי רע. בני ביתו חולים ורעבים. מרבית אנשי המושב חולים. בקדחת (פיבער) קיים אי סדר מוחלט, המייסדים במקום שיעזרו ויסייעו בהדרכה ובעצה אינם, ואלו שנמצאים אינם עוזרים. מדגיש את חיסרון רופא מומחה ותרופות במושב, וחסר אף לחם לאכול. המושב חייב לעבור שינוי על מנת להיטיב את מצבו, [על זה ייכתב מכתב מיוחד ז.ח.] בינתיים מציין רק דברים מקוטעים. את 35 בתי האב במושב ניתן לחלק לשלוש קבוצות- 15 ביהוד, 14 במושבה פ"ת, 4 ביפו. [אלה הנמצאים ביפו רוצים לחזור לחו"ל]. הסיבה הראשית למצב העגום הוא המרחק הרב בין השטחים החקלאיים ובתי המגורים. מצב המחייב בנייה של בתי מגורים ומשק במושבה פ"ת. העלות היא 540 רובל למשפחה. ביהוד נותרו המשפחות החלשות והזקנים, שאינם מסוגלות אפילו לשמור על ביטחונם והגנבים הערבים חוגגים. ליפשיץ כדרכו מנסה לפגוע במשפחות ה"יורדים" ומוצא פגמים בכל אחד מהם. משפחות: וולפזון, מגיד, שכנא, שאטיל, בולקין. על בולקין כותב שהוא חייב כסף לכולם ואת כספו וכספי ההלוואות השקיע במכונות משונות.

יומן, עמ' 78  ממשיך ב "רכילות" אודות האישה פיינשטיין המעוניינת לעבור לגור ביפו או בירושלים. פרומקין "עבד" על לחמאן, ופתח ישיבת דמה באחוזתו, הביא חמש "שובבים" מירושלים לישיבה. [כעת הופך למתנגד ולמשמיץ של פרומקין, ותומך של המייסדים במריבות ביניהם ז.ח.]. אינו מוכן לעזור למושב בכלל, והוא נמצא בריב עם המייסדים,  שטאמפער יצא פריזה, לונדונה ועוד, אך בינתיים לא עזר ליישובנו. על אף שאת הוצאותיו (כולל תמיכה כספית במשפחתו) אנחנו ממנים מכספנו הדל. פינעס נאלץ לברוח מנחלתו (ביהוד) עקב חוב כספי לבעל מקצוע. על אדמות "הרבע" לא ניתן לשמוע מפינעס דבר. כנראה שהדבר אבוד. [מיואש לגמרי].

איסורי העלייה על יהודי רוסיה ורומניה עדיין תקפים. ואנשים מתחזים ומשיגים תעודות (פספורטים) ממדינה עליה לא חלים החוקים. המייסדים רבים ביניהם כל הזמן, ורק מתוך מריבותיהם אנו לומדים דבר מה. חלוקת הכספים שהשיג רד"ג (גורדון) נערכה רק בין המייסדים. כי החלוקה הותנתה במשכון הרכוש עבורה, ורק למייסדים יש רכוש הרשום על שמם. הכסף חולק בין הירושלמים שבכלל לא מעבדים את שדותיהם. ואילו יוצאי רוסיה שאליהם כוונו הכספים קופחו.[ הנושא הועלה בוועידת קאטוביץ. ויתכן שליפשיץ הוא ה"מוסר" ז.ח.] ליפשיץ כותב שרק בגלל התערבותו הוסיפו מספר רוסים לחלוקה אך לדעתו יוצאי ירושלים אינם ראויים כלל לכספים אלה. ממשיך וטוען שהכספים שהתקבלו לא סייעו רבות בינתיים למושבה. כי גורם הקדחת עדיין לא טופל. הדירעקטור (כנראה הירש או מויאל נציגים של הברון רוטשילד) אינו מגיע למושבה כדי לבחון ולדעת כיצד לחלק הכספים.

לסיום החברים הרוסים מבקשים מכ' הרב לנסוע לפריז, כדי לשכנע את הברון שייקח את המושבה תחת חסותו. על אף שליפשיץ עצמו חושש מכך. מבקש ביקור של גדולי חו"צ במושבה. ואולי הם ייעצו לנו ויעזרו למושבה לצאת ממצבה העגום. וגם לעשות שלום בין הניצים ולהקל עלינו מבחינה כספית.

יומן, עמ' 78 ב' לסיכום חוזר ליפשיץ על בקשותיו שהן הכרחיות לדעתו. ומוסיף עליהם אספקת מכונות עיבוד חקלאי "שנידמאשינע" (מכונת קציר) "דרעשמאשינע" "מלאצקארינע" "שעצקארניע". כדי שניתן יהיה לקצור את היבול בזמן. אחרת השדות חשופים לגניבה. וחוזר על ההכרח לעזור ל- 10 המשפחות הרעבות. ומציין את סכום הכסף הנחוץ להחזיקם בחיים.

מכתב חריף שכותב ליפשיץ המתאר את רכושו ואת מצבו הקשה

יומן, עמ' 79  מפ"ת  כ"ב אדר ה' תרמ"ט. (שנת שמיטה) לכ' הרב מאהילווער. ליפשיץ מתהדר בתוארו החדש הקדוש "דניאל האיכר" שמחליף את תוארו הקודם והפשוט  "דניאל מו"ס" מתאר את מצבו הכלכלי הקשה. מפרנס יחיד של משפחה בת 10 נפשות. ומציין שעל אף המצב הקשה אין אפילו מתיישב אחד שמצטער על עלייתו ארצה. כותב על רכושו- יש לי 2 חלקים ב"הרבע", אשר רק עכשיו מבצע המהנדס (מודד) לובמן את המדידה וחלוקתם של החלקות. רכושי: חצי בית אבן  ובית מגורים ביהוד, בתים נוספים מושכרים בפ"ת, תמורת שכר דירה שנתי של כ- 600 פראנק. יש ברשותי 3 פרות חולבות, 4 שוורים, 5 עגלות. ועופות. אך כל אלה לא מספקים מחיית בני ביתי.[את אדמותיו אינו מעבד]. מבקש מימון מהפקידות לרכישת מכונת ריחיים מקיטור ("דאמפ-מייל") כנגד עירבון ביתו ושדותיו. בקשתו נדחית. אך הוצאה לי "מישרת עבדות" אצל פקידות הברון. כל הצעותיי לא התקבלו. הצעתי אפילו למכור את כל רכושי במושבה כדי לפנות מקום לאחרים טובים ממני, וגם את זה לא נתנו לי. ולהיפך אני נידרש לשלם "באקשיש" עבור בניין הבתים  וכן "מס גולגולת" לשלטון, ובנוסף עבור ריפוי בני משפחתי. ועל כל יום שאיני נמצא בביתי מורידים לי שכר. להוצאות חג הפסח הקרוב ביקשתי הלוואה אך לא נעניתי. ואני נאלץ למכור שור אחד. אני וב"ב לא קיבלנו עד היום אגורה אחת מכספי הברון, ליפשיץ מאשים את פקידות הברון בלחץ כספי על המתיישבים כדי לאלצם לעבוד את שדותיהם בשנת השמיטה. מבקש מהרב לידע את לילינבלום ואת סיעתו בקרב חו"צ על מה להיאבק.

יומן, עמ' 79 ב מבקש סיוע כספי, ושוב חוזר על איומיו לנטישת המושבה. בסיום מכתבו מבקש ליפשיץ את סליחתו של מוהוליבר בנימוק: "כי מטורף דעת אנוכי ממצוקת העיתים"

יומן, עמ' 80 05/04/1889   מכתב המיועד לרופא המושבה [הכונה כנראה לד"ר מזי"א] השוהה דרך קבע בראשל"צ. ליפשיץ מבקש מהרופא שטיפל במחלת העיניים של ביתו. לא להטיל עליו את ההוצאות הנלוות לטיפול כמו אוכל (בימי שהותה בבית החולים) כי הוראות הדירעקטור הן שיש לדרוש "כסף מבעלי יכולת" והוא ליפשיץ אינו כזה.

יומן, עמ' 80  ה' במדבר תרמ"ט. מיועד לגוטמאן ביהודיה. ליפשיץ מבקש מגוטמאן הלוואה בסך 50 נאפוליונים כנגד ביטחון ביתו רכושו ושדותיו למשך מחצית השנה. בכספי ההלוואה יוכל לסיים את בניית הבתים הנוספים המיועדים להשכרה. [ליפשיץ  נעשה קבלן בנייה עצמאי הבונה בכוחות עצמו בתי מגוריםז.ח.].

בקשת עזרה מפינסקר. משטח בפניו את צרותיו וקשיי הכלכליים בהם הוא עומד. אם לא יעזור לו יאלץ לעזוב ולחזור לאירופה.

עמ' 80  81  מפתח-תקווה יום ג' א' ניסן תרמ"ט. לכ' הד"ר פינסקער. (יו"ר חובבי ציון). באודעססע. ליפשיץ מציג את עצמו ואת בעיית השעבוד שמאלצת אותו למכור את כל רכושו ולחזור לביאליסטוק, אך לפני שהוא מממש זאת, הוא מבקש להתייעץ בנושא עם פינסקער. מתאר את עצמו: בן 40 מפרנס יחיד למשפחה בת 10 נפשות. ילדי צעירים ולומדים בבית ספרו של הברון. בעל שתי חלקות קרקע בפ"ת. זה שנתיים ימים לא עיבדתים, מציין את רכושו  את מס' בתיו ושהוא למעשה מתפרנס מהשכרת בתים, אך לא די לא בכך לפרנסת בני ביתו. כותב שלא קיבל פ"א (פרוטה אחת) מאיש. פרט לסיוע שקיבל מהחבר "הערצנשטיין" שאפשר לליפשיץ למכור עבורו סחורות תמורת אחוזים משווי המכירה. בנוסף הייתה לי גם חנות וממנה התפרנסתי וחייתי חיים טובים. אך עם פטירתו של הערצנשטיין נאלצתי למסור את העמלות לבעלי חובותיו. ובנוסף הקימו לי חנות מתחרה ע"י אדם בעל רכוש וכספים רבים, ואני נאלצתי לסגור את חנותי. ונותרתי חסר פרנסה מספקת. ביקשתי עזרה מפקידות הברון, להפעיל תחנת ריחיים עבור כל היישוב. כנגד עירבון רכושי ביתי ושדותי, אך נידחתי. ביקשתי מישרה אצל הפקידות ולא קיבלתי,  גם עבור עבודתי בבית ב "אפוטייקע" [כוונתו עבור העבודה שהשקיע באיסוף הנתונים על המצוי והחסר במשקי המושבה ומשפחותיה] במשך שנתיים לא קיבלתי שכר. רציתי למכור כל רכושי (לפקידות) ולצאת מפה, גם זה לא ניתן לי. נאלצתי עוד לשלם שוחד עבור בניית בנייני, לשלם מס-גולגולת, לשלם עבור הטיפולים הרפואיים שנעשו לביתי במשך שלושה חודשים. כל יום שאיני נמצא הפקידות מחסירה מכספי, ביקשתי הלוואה בסך 10 נאפוליונים ולא קיבלתי. למה לי להישאר פה ולמות עם ב"ב ברעב. בעוד שרכושי שווה כ- 10.000 פראנק. לכן אני פונה לכב' אולי הוא יעזרני ולא אחזור לעבוד בחו"ל, או למכור את הנחלה ולשוב עם משפחתי לביאליסטוק, למרות שרצוני הכנה הוא להישאר כאן כי ימים טובים מחכים לי, כאשר ילדי יגדלו בקרוב, ויעבדו איתי. אני מבקש הלוואה בסך 50 נאפוליונים לסיים את הבניין שאני בונה לשכירות כך אוכל להתפרנס ולהתקיים. וכשילדי יגדלו ויעבדו עימי בשדות אזכה בחיים טובים פה עלי אדמות.

יומן,עמ' 81 ג'  י"ב כסלו ה' תרס"ד. לכ' אריה לייב כהן בירושלים. (סוחר ויצואן משקאות ירושלמי)

ליפשיץ מציע לו עסקה, הוא יכין משקאות חריפים במושבה פ"ת וכהן ישווקם בחו"ל. הם יפעלו בשותפות ובהתחייבות רשומה. בשנה הראשונה ליפשיץ יספק את המשקאות ללא הסכם שותפות לכהן ישווקם לחו"ל.[אך הנושא החשוב ביותר מופיע בסוף המכתב] ליפשיץ מחפש חתן לבתו "ליבע" ומבקש מכהן לבדוק את תכונותיו ויכולתו של החתן שהוצע לו ע"י שדכן (ברור שלשדכן לא ניתן להאמין) והחשוב ביותר האם החתן המיועד יוכל לעשות חיל בעולם המסחר והמעשה.

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, חקלאות, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שלטון עות'מני, תורכים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s