ר' מרדכי הויזדורף – זיכרונות

זיכרונות ר' מרדכי הויזדורף כפי שמופיעים בטיוטות של ספר היובל ב'

מרדכי שלמה הויזדורף ז"ל יליד ירושלים תרנ"א 1861 נפטר ב- ו שבט תש"ג  12.1.1943. הוא עסק בבנקאות, בפקידות וביצוא פרי-הדר. בנו אליעזר מיכל הויזדורף המשיך בפ"ת שימש כמנהל חברת "השקד" עסק ביבוא דשנים וחומרי הדברה. אנו מביאים את זיכרונותיו שנכתבו לספר היובל ב' שלא פורסם.

דרך זיכרונות נתוודע מעט לחיים הממשיים בראשית המושבה. למערכת היחסים בין התושבים לאנשי ועד המושבה. תיאוריו של הויזדורף הנם תיאורים של אדם שהיה וחי את החיים במושבה בתחילתה. הוא מתאר אותם באופן פשוט והגיוני כפי שהוא חווה אותם בלי שיפורים ובלי מסכות. איך חולקו האדמות, מה שתלו, כיצד עבדו בשותפות בכל הקשור לעבודת החקלאות, התחבורה ונגישות ליפו ולירושלים.

כמה מסובכים ומורכבים היו החיים פעם.

הגורן, מאוסף האחים אליהו. שנים ראשונות של המושבה

 הכתוב נכתב בכתיב חסר אנחנו במקרים בודדים הוספנו כתיב מלא לצורך נוחות הקריאה. לצערנו, לא נמצא תצלום של מרדכי הויזדורף.

תודה לזלמן חיימוב על המחקר המתמיד בחומרי הארכיון המאיר עבורנו את האוצרת הארכיון דרכם אנחנו יכולים ללמוד על החיים במושבה.

"ר' מרדכי הויזדורף, יליד ירושלים, עוד בהיותו נער בן י"ח לערך השתתף ביסוד פתח-תקוה. מיושבי שלחנו של נתן גרינגארט דודי הייתי מילדותי. נתן גרינגארט היה בעל עסקי בנק, מנהלי העבודה והעסקים היו אני ומשה גרינגארט גיסי, באחד הימים סר אלינו ר' דוד גוטמן, מבלי שידענוהו, ופנה אלינו בדברים אלה: יש בידי 1500 לירה, שיק מרוטשילד הוינאי וברצונו להלוות לנו את הסכום הזה בריבית קטנה בתנאי שהכסף יוחזר לו 30 יום אחרי הודעה שלו. בשיחה ברר לנו כי הכסף הזה מיועד לקנית קרקע וע"כ הוא יכל להדרש בכל שעה. הציע אז לפניו ה' סלימן גני חלקת אדמה בשם סנברה  בקרבת חברון.

ר' דוד גוטמן התחבר אז אל ידידיו מהונגריה ר' יהושע שטמפר ומיכל ליב כץ.  בינתים נתבטל ענין הקניה של סנברה. (אבי המנוח ר' עזריאל זעליג הויזדורף היה כפי שהנני זוכרו חובב ציון וביתו היה מרכז  לכל חובבי ציון ומקום שיחה לכל המתרחש אז בארץ.)  

באחד הימים הודיעני ר' דוד גוטמן כי עלינו להכין את הכסף, כיון שקנו 3000 דונם קרקע אצל קסאר בסכום של 1000 לירה. כששאלתי למטרת הקניה הנ"ל, הודיעני ר' דוד גוטמן כי ברצונו ליסד חברה ולישב את הקרקע הנ"ל. מיד פניתי אליו בבקשה לספחני אל אותה החברה כדי שארכוש גם אני חלקת-קרקע באדמה הנקנית. תשובתו היתה כי עלי לבוא לביתו, במקום שיועדו גם יתר החברים. באותו ערב סרתי אליו ושם מצאתי את ר' יהושע שטמפפר, מיכל ליב כ"ץ ור' דוד רגנר.

בהמשך השיחה נתברר כי האדמה עומדת להתחלק ל- 24 חלקים (קיראת בערבית) הודעתי מיד על רצוני לקנות קיראת אחד. ומכיון שלא היה לי הכסף הדרוש, לויתי מגיסי ר' חיים בכר, סך 150 לירה ואת הכסף הזה מסרתי לרשותם בתנאי שהדבר לא יודע לחותני ולגיסי, כיון שכל הענין של קנית אדמה היה זר ומוזר להם. בחשאי ובסודי סודות הייתי משתתף בישיבותיהם והנה למרות כל הזהירות נודע הדבר לגיסי ולחותני, כשנודע להם הדבר לא נזפוני על זה כ"א להפך הביעו את רצונם, להיות שותפים בקנית הקרקע. ומאז התחילה העבודה מתנהלת באפן חפשי ובלי אותה הסודיות.

חלוקת הקרקע נעשתה באפן כזה: ר' דוד גוטמן – 6 חלקים, ר' יעקב בלומנטהאל -2,  מיכל ליב כץ-1, ר' יהושע שטמפפר -1, ובתור יהודי חכם ומדבר ערבית ויודע את תנאי הארץ צרפנו את ר' יואל משה סלומון שרצה להכנס לחברתנו, אבל לא היה לא סכום הכסף הדרש. כדי להשיג בשבילו את סכום הכסף הדרוש פנינו אל ר' מרדכי יפה והוא הלוה לו את הסף 100 לירה שהיה דרוש לו  לרכישת – 2 -חלקים. 4 חלקים  נקנו ע"י ר' זרח ברנט, ר' מרדכי הויזדורף -1, ר' יחיאל מיכל פינס – 1, (שנמסר אח"כ לר' אברהם קופלמן שהיה נרדף בירושלים וחשוד במקצת בחסר דת על שלא  היה חרד במידה הדרושה).

 ר' יעקב רוזנטהאל – חלק 1. שאר החלקים לא נמכרו מיד עד שבא פרומקין וקנה 4 חלקים. יצחק צבי שפירא- 1 חלק. כאשר נמדדה הקרקע נמצאה חלקה מיותרת  של ארבעים דונם ביצה שנהיתה חלקה משתפת שייכת לצבור.

אחרי חלוקת הקרקע התחלנו דנים על התחלת העבודה. וכדי להשיג את האמצעים הדרושים להתחלת העבודה, החלט לחייב כל אחד מהחברים בהשגת הסכום של 50 לירה, המאמצים נעשו היות ותלינו הרבה תקוות בהכנסות של הקרקע כפי שתארנו לנו אז בדמיוננו. לא אגזים אם אומר כי רבים מאתנו קוו לקבל הכנסה מהפלחה במשך שנה אחת את כל הוצאות הקרקע והתשלומים הנוספים. כאשר הומצא הכסף הדרוש , יצאו ר' דוד גוטמן, ר' יואל משה סלומון, ר' יהושע שטמפפר ור' מיכל ליב כ"ץ והאגרונום ר' דוד רגנר אל האדמה הקנויה והתחילו בעבודות הראשונות. המקום שנבחר לבנין הבתים הוא פנת רחוב פינסקר ורחוב חובבי-ציון. המקום הזה נמצא למתאים בהיותו רחוק במקצת ממקומות הקדחת הידועים כמקורות הקדחת. בכל חלקה הוקצו שני מגרשי-בנין שהיו מרכזים מסביב למגרש צבורי שהיה מיועד לגן צבורי (המגרש של הבאר מול בית הרב.)

העבודה הראשונה היתה חפירת הבאר ובנין צריף צבורי, שהיה צריך לשמש דירה לכלם ורפת לבקר.

הבנין היה בנוי אבנים ומכסה קרשי-עץ. הכיל- 3- חדרים לדירה והשאר לבהמות העבודה. (בעיקר שורים שבהם התכוננו לחרש.)  

להתחלת העבודה בשדה שכרנו חורשים ערבים שלמדונו את החרישה ובשכר זה קבלו חמישית התבואה. בשביל החרת סלם אבו אצבע, בנינו אהל מחמר ע"י בניננו ובו הוא גר במשך כל עונת החריש.

זרענו בשנה הראשונה: חיטה, שעורה, תורמוס וכו' באפן משותף. גם תבואות הקיץ  נזרעו בשותפות. כך עברה עלינו השנה הראשונה. אנכי נמצאתי אז זמן-מה  בירושלים מה שלא מצא חן בעיני הכלל. ואז תקנו את התקנה כי על כל אחד מבעלי הקרקע להמצא על המקום או לפחות לשלח ממלא מקום. את כל אדמתנו לא הספקנו לזרע, כ"א רק כשליש. (האדמה נחלקה לשלשה חלקים: עדית, בינונית וזבורית ז.ח.) העדית היתה אדמת הבצה, הבינונית אדמת אבו-נג'ם, והזבורית- החובה (האדמה שעליה בנויים עתה בניני-המושבה).

באדמת הבצה צמח חציר מצוין לבקר. כאשר באו אלינו גרמנים משרונה וראו את החציר המצוין שאנו עוד טרם ידענו את ערכו, הציעו לנו למסר להם את קציר החציר ובשכר זה קבלנו רבע מהחציר היבש. את הרבע הזה שקבלנו מכרנו לגרמנים במכירה כללית היות ואת בהמות העבודה שלנו היו מזינים בתבן ועשב. ערך החציר לא ידענו אז. 

בסוף השנה הראשונה סדר החשבון, והנה נוכחנו כי מ-50 הלירה שהכנסנו כל אחד לא נשאר יותר בקפה ועוד חסר היה. בין המאורעות של השנה הראשונה יש לציין את גנבת הסוסה שלנו. כל החיפושים לא הועילו. אז פנינו אל השיך של אמלבס (הכפר היה כבר כמעט חרב ורק משפחות אחדות גרו עוד שם ז.ח) היות והוא היה ידוע בין הערבים כ"מנחש". כאשר נכנסנו לאהל מצאנו ערבי ישיש ועל ידו תושבי הכפר יושבים ומשוחחים. הוא קבלנו יפה וכבדנו באבטיחים. כאשר ספרנו לו את מטרת בואנו, לחש תפלות אחדות וענה: סוסתכם נמצאת במזרח או במערב. בקשי התאפקנו מצחוק, ככה חזרנו כלעמת שבאנו בלי כל תוצאות.

בימי שבתי בירושלים, כעבר השנה הראשונה, התחילה דרישה גדולה לקרקע בירושלים, אז קראנו לאספה והתחלנו דנים על קנית קרקע חדשה. הוצעה לנו אדמה חדשה הגובלת באדמת קסאר שקנינו זו היתה אדמת טיאן שהיה ידוע אז בעשרו. אז נסענו ר' נתן גרינגארט, ר' י.מ.סלומון ור' דוד גוטמן אל טיאן והתחילו מנהלים מו"מ לקנית שטחי קרקע חדש. טיאן דרש בעד 16000לירה [60000 פרנק] הדונם  בעד 3000 [8500 דונם] הדונמים שהתנהל עליהם המו"מ. בתור דמי קדימה המצאנו לו את הסכום 500 לירה, ועל העדף נתן שטר בח' נתן גרינגארט דוד גוטמן ויואל משה סלומון. והתחלנו במכירת הקרקע הזאת. את הקרקע קנו יהודים שונים מירושלים וגם עולים חדשים. כולל אונגארן קנה מאתנו 10 חלקים מהאדמה של טיאן. (האדמה הזאת נחלקה ל- 100 חלקים וכל חלק ב- 30 לירה.) הבאנו מהנדס גרמני בשם סנדל והוא מדד את הקרקע וחלקה לחלקיה. (בכל חמישי בשבוע היינו אנכי ויואל משה סלומון עולים ירושלימה להחליף את האויר כדי להנצל מהקדחת) ר' דוד גוטמן היה נוסע ליפו.

מקוני הקרקע החדשה הנני זוכר את החברים: ר' אשר זעליג בלום, ר' משה צבי לעוינזאהן, ור' משה רינהארד.

זה האחרון בא מבסרביה ואתו באו חבריו ר' אלתר וינקלר; עבודתו בבסרביה היתה הדיגות. ותשוקתם אל הדיגות היתה חזקה גם כאן.  ואז התחילו בתעמולה להתישב על יד הירקון. כאשר הסברנו לו את סכנת- הקדחת שישנה על יד הירקון, לא שעה אלינו ובלעג לפחדנו התישבו הוא וחבריו על גדות הירקון. עבודתם הראשונה היתה הקמת בנינים אחדים לגור בהם. בשבת "זכור" של שנת תרמ"ב [כנראה שנת תרמ"א] באו למושבה לקריאת התורה ובמשך כל הזמן לא התראינו. כשהתראינו בשבת ההיא וששאלנוהו למצב הדיגות ענה: "בארץ ישראל גם הדגים משגעים הם". תקנתי וסדרתי את רשתי ועם כל הסדרים, [כנראה ההתקנות]  אין הדגים רוצים להכנס לתוכה". וכנגד זה הדיג הערבי מביא לי יום,יום דגים למאכל. וכאלו להכעיס ראיתי באחד הימים את הערבי גונב את רשתי ומשתמש בה בהצלחה. החלטתי להתחקות על מעשה הדיג הערבי. ורק אז נוכחתי כי לא הדגים היו משגעים אלא שלא ידעתי כיצד לכון הרשת במים.

וכשלמד את מלאכת הדיגות והתחיל להצליח בה, באה הקדחת הצהבה ושמה קץ לחייו. ואז עזבו כל הנשארים את המקום ובאו לגור אתנו במושבה. 

כאשר נוספו מתישבים חדשים, התחלנו מתחלקים ברכוש המשתף, כדי להתחיל בעבודה כ"א בעצמו. אנכי נשארתי שותף למשה סלומון. ור' דוד גוטמן נבדל מאתנו. אנכי ומשה סלומון נסענו ליריחו לקנות לנו גמלים לעבודה; קנינו 2 גמלים וסגלנו אותם בעזרת החורש הערבי לעבודה. עבודתנו היתה פלחה.

אז נוסדה בירושלים החברה "אגודת אחים" [חברת אגודת אחים,לכונן מושבות בארץ הצבי ז.ח.] שמטרתה היתה התישבות בפ"ת. ואז התישבו עוד חברים אחדים במושבה.

 במשך כל הזמן, למרות התרחקותנו מהירקון, סבלנו מהקדחת, כך שישיבתנו על המקום לא יכלה להיות קבועה וכפעם בפעם היינו נאלצים להחליף את מזג האויר. כ"א מאתנו עבר מדורות של סבל וחליים שעינו אותנו  ומצצו את לשדנו.  הירושלמים שבנו נצלו כפעם בפעם ע"י בריחתם ירושלימה לאסף כח. כאשר התגברה הקדחת וראינו כי לא נוכל לעמד בה, החלטנו להחליף  את מקום מגורנו בסביבה יותר טובה. אנכי הצעתי אז להתישב בכפר הערבי סלמה הקרוב ליפו. משה סלומון  ור' דוד התנגדו לדבר והציעו את יהודיה למקום מושבנו.

זכורני כאשר חליתי בקדחת, היה ר' דוד סיד מרפאני בעשבי בר שונים. פעם אחת בהתקפה חזקה של הקדחת בא אבי ז"ל לבקרני בפ"ת וכשמצאני חולה ואין-אונים, החליט כי עלינו לגלות ירושלימה. לקחנו את סוסו העוור של ר' דוד גוטמן ואת סוסי אני יחד עם סוסה צעירה שרק התחלנו מסגלים אותה לרכיבה והחלטנו לעלות ברכיבה ירושלימה. ר' משה סלומון  קבל עליו לרכב על הסוסה שעוד לא חנכה לרכיבה. לקחנו אתנו שק עדשים ויצאנו לדרך. הסוסה דהרה ומשה סלומון נטה כל רגע ליפול.  ע"י יהודיה נפל שק העדשים. עמדנו לתקן ולסדר את משאנו. האכלנו את הסוסים ועמדנו לתקן את האוכפים. סוסו של ר' דוד היה מסורס וכדרך סוסים כאלה שהם רגזנים ורתחנים בטבעם, נשא את רגליו ואחריו שאר הסוסים – ואינם. 

 ככה נשארנו בשדה עומדים בדרכנו ירושלימה. סרנו אל הכפר יהודיה וספרנו לערביי הכפר את האסון אשר קרנו, הערבים הזמינונו ללון בכפר. מהחפצים שהיו טעונים על הסוסים, כבר התיאשנו. והתחלנו מדינים בינינו מי ישלם את מחיר סוסו של ר' דוד שעלה אז בסכום של 13 נפוליונים. עם אור הבקר פנינו לפתח-תקוה. כאשר התקרבנו למושבה יצא לקראתנו ר' זרח ברנט ובשורה בפיו: הסוסים כאן יחד עם חפציכם, את שמחתנו אין לשער. אותה שבת כבר נשארנו במושבה ויותר לא העזנו לעלות ברכיבה ירושלימה, כעבר השבת נסענו ליפו ברכיבה.

היה עלינו לנסע ירושלימה בעגלה. ביפו סרנו לאכסניה של חיים בקר. את אבי החלטנו לשלח בעגלה ואנו – בכל זאת התעקשנו ורצינו לעלות  ברכיבה. ע"י סביל אבו-נבוט (אבו נבוט היה המושל ביפו, ותולדות הבאר הזאת הן כדלקמן: בזמן שלטונו של אבונבוט היה סוחר יהודי ביפו, פעם סרה ערביה לקנות סחורה ובתור ערבון השאירה נזמים עם אבנים יקרי ערך בקופסא סגורה, בתנאי שהיא תפצם בימים הקרובים. כעבר חדש והערביה לא באה לפדות את הנזמים, פנה הסוחר אל אבו-נבוט וספר לו את ספור המעשה. כשפתחו את קופסת התכשיטים מצאו בתוכה זנב עכבר. משתוממים ונרגשים עמדו לפני המקרה הזה. מיד צוה אבו-נבוט לבלי לפרסם את הדבר. ולסוחר צוה להוריק את בית-מסחרו מהסחורה אשר בתוכה ולהבעיר אותה באש. ובשעת הבערה להראות כדואג בעיקר לערבון של הערביה. והנה זמן קצר אחרי השרפה פנתה ערביה אל אבו-נבוט וספרה את ענין הערבון. מיד צוה המושל לתלותה על העץ. ובמקום ההוא בנו באר ומאז נקרא המקום ההוא זביל אבו-נבוט) התחיל ר' משה סלומון מקיא ופניו חורו. יעצתי לו לחזר ליפו ואני רציתי להמשיך דרכי ירושלימה ברכיבה. ר' משה הפציר בי להשאר אתו. ואז חזרנו יחד ליפו. ביפו הוטב לר' משה במקצת. (הדבר היה בחנכה) ואז עלינו בעגלה ירושלימה ורק בשני בערב כעבר – 5 – ימים מיום צאתנו בפעם הראשונה לדרך באנו ירושלימה. בירושלים חליתי מתלאות אלה והוכרחתי להשאר שם שבועות אחדים."

חקר וכתב זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, ספר היובל ב', ספרי יובל, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s