שייך אבו-רבאח ידיד או אויב

טחנת אבו רבאח נמצאת בתחום שטח השיפוט של המועצה אזורית דרום השרון, על אדמות מושב עדנים. בסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל מופיעה בשם "טאחונת אל וסטה", כלומר הטחנה האמצעית בין טחנת "מיר" לטחנת "פרוחיה". בשנות ה 80 של המאה ה- 19 נרכשה על ידי השייך אבו ראבח.

השייך אבו-רבאח בן למשפחה מוסלמית קדושה ובעלת השפעה רבה על הציבור הערבי ועל השלטון העותומאני בארץ מתוכה יצאו מספר "קאדים" ו"מופתים". לערך בשנת 1885 בהיותו נתון במצוקה חומרית, קנה השייך על גדות הירקון חלקת אדמה בת חמשה דונם. החלקה ששכנה על חורבותיה של טחנת מים עתיקה עליה הקים  טחנת מים חדשה. בימי שבתו במבנה התחנה, רכש לו השייך השפעה רבה על אנשי סביבתו.

בתחילה פעלה הטחנה באמצעות גלגלי עץ פרימיטיביים. בשנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה יורשי השייך חידשו את פעילותה בטורבינה משוכללת  בת 75 כוחות-סוס שנבנתה בבית החרושת של הטמפלרי ווגנר ביפו. במקום פעלו שלושה זוגות אבני ריחיים. אבני הריחיים העשויות אבני בזלת הוחלפו והותקנו בה אבני ריחיים צרפתיות עשויות קוורץ בעלות איכות גבוהה ביותר ששיפרו את איכות הטחינה.

במקום הייתה טורבינה קטנה נוספת שהתקין המהנדס היהודי שטיין ששימשה לשאיבת מי הירקון עבור השקאת הפרדס של השייך ומשפחתו.

במפת P.E.F.   משנת 1878 מסומן מקום הטחנה ובשם "טחינת-אל-ווסטה" ומשמעו הטחנה האמצעית (בין טחנות מיר ופרוחיה). (הירקון, שמואל אביצור)

איכות הטחינה של הטחנה הייתה גבוהה ושמעה יצא למרחקים. הגיעו אליה אף אנשים מחברון, איכרי פתח-תקוה אנשי יהודייה והסביבה. פעילות הטחנה והצלחתה הביאה את פקידות הברון ואת אנשי פתח-תקוה לרצות ולרכוש אותה לעצמם ולזכות במפעל תעשייתי מצליח. בנוסף היה רצון לתקוע יתד בצפון הירקון. אולם, מהלך זה לא צלח.

אבו רבאח חי למעשה חיים צנועים וקדושים. נהג בהכנסת אורחים נהג ביד נדיבה. היה מקובל מאוד על השלטונות. אודות לקשריו והשפעתו הדתית הענפה על פקידות השלטון ביפו שימש בפני השלטונות כדובר עבור נאשמים מעניי האזור. מעשיו שבחלקם היו מעשי צדקה וחלקם פשעים עשוהו לרוח החיה בכל הסביבה. מצודתו הייתה פרושה על כל. כל ריב וכל עניין חשוב באזור לא היה מתיישב בלעדיו.

בהטפותיו במסגד ביפו היו לשם דבר. הוא ידע באמצעות הכריזמה האדירה שלו והטפותיו החוצבות להבות אש לשכנע את הנאמנים לו ללכת אחריו באש ובמים.

אנשי פתח-תקוה לא אהבו את שכנותו. למרות שנהגו בו בכבוד הגיעו הדברים לידי למריבות אלימות. השייך דאג להטריד את אנשי המושבה בדרכים שונות.

לשיא הגיעו ההתנגשויות בשנת 1890. פקידות הברון, בניהול הפקיד בלוך, הכינה אז שטחי קרקע גדולים לאורך גדת הירקון עבור נטיעת פרדסים. הערבים, להכעיס, לא התחשבו בשינויים שנעשו בדרכי העפר הקודמות. כדי להוכיח בעלות המשיכו ללכת ולרמוס שטחים מעובדים. פרצה תגרה גדולה בה ספגו מכות פקידי הברון וגם אנשי המושבה. המריבות הגיעו לבית המשפט. פרקליטי שייך אבו-רבאח האשימו את פקיד הברון בלוך בארגון ההתקפות על הערבים ה"צדיקים". לאימות דבריהם הובאו עדי-שקר רבים שחזרו על הטענות כנגד בלוך ואנשיו. בבית המשפט בשכם נדון בלוך לשלוש שנות מאסר ואחדים מאיכרי המושבה לתקופות מאסר קצרות.

אבו-רבאח ניצל את הצלחתו והחליט לפגוע שוב בנושא "הרבע", קרקע עליה כבר קיבלו בעלי הקרקע הערבים את מלוא כספם. כעת עורר אבו-רבאח את עניין בית הקברות של הכפר ג'דר. שטח אדמה של כ שלושים דונאם שהושאר בהסכם עם איכרי המושבה. בעקבות השפעה והסתה של השייך גרמה למוכרי הקרקע אליהם נוספו רבים מבני יהודייה לנסות ולחרוש את השטח שליד ג'דר (גודל של כאלף דונם) בטענה שהוא שייך להם. אנשי פתח תקוה יצאו בעת החריש שנערך בעצת השייך ביום השבת ונשכבו לפני החורשים קיבלו מכות אך לא זזו ממשכבם. רק נשות המושבה הבינו את הנעשה והחלו להכות בערבים, עד שהרחיקום מתחום שטחיה של המושבה. הסכסוך הסתיים בפשרה נוספת. ושוב קיבלו אנשי הכפר כספים עבור אדמתם.

הפקידות הברון רצתה להנמיך את הלהבות השתמשה בדרכים המקובלות עליה. אבו-רבאח קיבל מפקידות הברון חלקה בת 200 דונם אדמה, מעובדת בחריש עמוק ומוכנה לנטיעה. הוא בתמורה "למתנה" התחייב להגן על איכרי פתח-תקוה. למרות זאת לא הפריע לו להמשיך להציק לאיכרים.

למשל, השייך לא נתן לשאוב מים מנהר הירקון בטענה שהשאיבה תוריד את מפלס המים ותשבית את הטחנה שלו. האיכרים חשבו ל"סדר" את השייך. וחפרו ליד הירקון בורות עמוקים אותם חיברו בתחתיתם בצינורות לנהר. הם הציגו את הבורות כבארות מים חיים. אולם אנשי השייך גילו את התרמית ולא התירו להפעיל את הבארות. לעיתים רחוקות נהנו מתיישבי פתח תקוה מהתערבות השייך לטובתם. בעיקר בסכסוכי הקרקע עם אנשי יהוד ועל קביעת גבולות המושבה.

בישיבת וועד המושבה בכ"ד סיוון תרס"ג 19.5.1903 ראש הוועד דניאל ליפשיץ העלה את ענין הבאסא (הביצה)

הוחלט לשלוח שני אנשים לה' קאסאר ולחקור את הדבר  באיזה אופנים ותנאים תוכל מושבתנו להשיג את הבאסא. אחד מהשניים הוא יעקב גינצבורג.

השייך נפטר בחודש נובמבר 1903 והובא לקבורה ברוב-עם ופאר בבית העלמין המוסלמי ביפו. הטחנה עברה לרשות בנו.

קבר אבו רבאח. באדיבות אוסף גוט-מוסנזון

קבר אבו רבאח באדיבות אוסף גוט-מוסנזון. מאתר תל אביב 100

בשנת 1905 משניטע פרדס בחריה ליד נהר הירקון. חששו בעלי הפרדס משאיבת מים גלויה מהירקון (השייך טען שאלו מי הוואקף) לכן קבעו את המשאבות בשפך נהר אבו-לידג'י הוא נחל שילה. בעת נסיגת הצבא התורכי במלחמת העולם, פוצצו התורכים את הגשר הישן על הירקון. המעבר היחיד שנותר על הירקון היה הגשר של תחנת אבו-רבאח. פרטים נוספים אודות קברו ומיקומו של הקבר של אבו רבאח ניתן לקרוא באתר "תל אביב 100 האינציקלופדיה העירונית"  במאמר של שמואל גילר. (משם לקוחה התמונה). (נ.י.)

במאורעות תרפ"א הפורעים שהגיעו ממחנה שייך אבו-קישק  חצו את הירקון על הגשר המצוי בתחנת אבו-רבאח. הטחנה פעלה עד לנטישת הערבים את האזור בשנת 1948. לאחר קום המדינה הוקם במקום מכון שאיבת מים בלבד שהופעל לטובת השקאת פרדסי חברת חק"ל במקום. בשנת 1959 פסקה פעולת השאיבה.

בשנים האחרונות שופץ מבנה התחנה ע"י "רשות הירקון". היה ניסיון של יזמים פרטיים ניסו להפעיל במקום אתר לעריכת חתונות. ביים רגילים המקום שוקק חיים בשבתות ובימי חג וחופשה כמקום נופש והכנת בשרים על-האש. 2008_09040149

חקר כתב זלמן חיימוב

ערכה הוסיפה נוני ירון אוצרת אוספים מיוחדים​

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בתים היסטוריים, ירקון, ראשית המושבה, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, שלטון עות'מני, תורכים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s