מי הוא האדון ברג, איש הנדלן והחלום הישראלי, 1913

מי הוא אותו ברג או ברק, איש הנדלן, שמציע לנו את החלום הישראלי כבר בשנת 1913? ואיך הוא קשור לאדמות קיבוץ גבעת השלושה?

הרבה שאלות, האם נמצא להן תשובות?

"חדשה – נכבדה" באשר יש לנו במושבה פתח-תקוה מאת דונם קרקע, מגרשים לבנין. במקום היותר גבוה מכל המושבה. עד שממנו רואים את הים ביפו. המקום הוא מקום יבש מאוד. מפני שהיה בו כרם וכל הנטיעות שמסביבנו הן גם נטיעות יבשות כמו שקדים וזיתים. המקום הנ"ל עומד בדרך – 7 – רגעים ממלון גיסין. וידוע מכולם ומהד"ר מזי"א שהוא המקום היחידי במושבה שאין שם קדחת. וגם ניסה הד"ר מזי"א להושיב בו אנשים חולי קדחת ובזמן קצר נרפאו שמה. מפני אוירו המצוין והמבריא.

עכשיו רוצים אנו לייסד במקום הזה רובע מיוחד ומצוין בטיבו וביופיו. עוד יותר מתל-אביב,אשר ביפו. עם רחובות מרוצפים ומדרכות. עם צינורות ובריז מים. מאור לוקס.

וגם גן גדול לטיול שיש במגרש מיוחד עם אילנות ועצים גדולים מספר. בכל מגרש בנין, יהיה בור בנוי בסיד, למי שופכין. והכול על חשבוננו ולא ביוקר. 

 לפנות אל האדון חיקיל שיף, ביפו אשר תחת ידו נמצאת התוכנית עם כל המספרים,

ויש לו הרשות למכור על פי התנאים שיש אצלו בכתב ממנו.

 יצחק והעסיה ברג – יפו. "עיתון "החרות" 04.07.1913

אז מי הוא אותו ברג , איש הנדלן, שמציע לנו את החלום הישראלי כבר בשנת 1913?

מקריאת המודעה מתברר שאדון ברג רכש מד"ר מזי"א קרקע חקלאית באזור שבו הוקם לימים קיבוץ גבעת השלושה (רחוב ארלוזורוב). במהרה התברר לו שהחקלאות במקום אינה מכניסה כסף, לכן ביקש להסב את יעוד המקום לנדל"ן למגורים.

אם ננסה לדמיין את הנוף הנשקף מאותה גבעת בשנת 1913 נתן היה לראות את הים מצד מערב ואת הרי השומרון ממזרח. אם חזונו של ברג היה מצליח הייתה נבנית במקום שכונה לתפארת רובע מגורים מפואר וחדשני לאותם ימים.

במודעה מציין המוכר את יתרונות המקום כמקום נקי מקדחת אשר השתוללה באותם ימים ותקפה את מרבית התושבים. בנוסף מודיע שהמקום יהיה יפה יותר מת"א אשר ביפו. ולמה יפו? כנראה רמז שיפו ערבית ואילו כאן הכל יהודי. אחד מחידושי המודעה הוא פרסום שם אשתו, העסיה (פסיה), בנוסף לשמו. דבר שלא היה מקובל באותן שנים.

חדר האוכל, גבעת השלושה צולם על ידי נוני ירון 2015

לחוקרי תולדות פ"ת הציקה השאלה מיהו יצחק ברג (ברק)*1.

ד"ר שמעון רובינשטיין חקר וכתב 4 כרכים על תולדות פ"ת בימי מלחמת העולם הגדולה. נהג לשאול את מרואייניו: מה הם יודעים על פרדס ברג? יצחק רוקח בספרו "פרדסים מספרים" הקדיש מעט שורות ליצחק ברק. גצ'ל קרסל כתב וערך את "ספר היובל-אם המושבות פתח-תקוה תרל"ח תשי"ג" ועוד מס' ספרים על תולדות פ"ת, מזכיר בקצרה את יצחק ברג. בספר היובל למלאת חמישים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח- תרפ"ח בעריכת י. יערי. ו-מ' חריזמן נכתבו מס' שורות בהם מוזכר שמו של ברק.

גם ד"ר יוסף לנג חיפש בתיקי הפרוטוקולים של ועד המושבה איזכורים לפעולתו של ברג.

לזכרו של יוסף, ידיד הארכיון, אני, זלמן חיימוב, אנסה לענות על השאלה מיהו יצחק ברג.

 לראשונה מופיע השם ברק  במודעה בעיתון "הצבי" 9.11.1909

 "פרדס איוב", כשעה וחצי מפתח-תקוה, בדרך ההולכת שכמה, על גדות נחל ירקון ועל אם הדרך, אצל האחוזה היהודית הגדולה "בחריה"*2 ישנה "ביירה"*3 אחת, השייכת לאחד האפנדים ואיוב שמו. האחוזה מכילה מאה דונם שהם כבר נטועים תפוחי זהב (אורנג'ים).*4 מהם בני שנה. בני שנתים,שלש, ארבע, ומהם כבר מביאים "פרי ישוה להם". ועוד מאה ועשרים דונם אדמת בור הראויה גם היא למטעים של השקאה, בהיות הירקון עובר דרך האחוזה, מלבד בניינים שונים ומכונות שונות ושכלולים שונים שהם בפני עצמם שווים כסף רב. בהיותי שמה לפני איזה שבועות, אמרו לי בעלי המקום כי הם עומדים במשא ומתן את אחד היהודים החפץ לקנות את המקום הזה. ויש הבדל ביניהם בסך עשרת אלפים פרנק, כלומר: הבעלים דורשים מאה ועשרים אלף פרנק : והקונה מציע רק מאה אלף ועשרת אלפים פרנק. ועל ידי סכסוך קטן כזה אפשר היה לכל המקח להבטל. ואנכי נסעתי משמה בצער גדול. עתה ברוך ה', הבשורה שבשרני ידידי הפיגה צערי, האבדה שבה, ויהודי אחד עשיר, כמדומה ברק שמו, קנה את הפרדס הזה וכל השיך לו בהסך מאה ועשרים אלף פרנק זהב. והאחוזה קמה לו למקנה" [..]

 והיה המקום הזה כגן עדן, אשר בצל דליותיו ינוחו כל עוברי ארח הנוסעים מן דן לאפרים והרי נפתלי או לפי שעה, מפ"ת לחדרה וזכרון-יעקב וחפצי-בה וברכת-עטה *5 (מקומות של יהודים).

חדר האוכל, גבעת השלושה, נוף שנשקף מגג הבניין, צולם על ידי ננני ירון, 2015

 ידיעה נוספת על ברג מופיעה בעיתון הצבי ב-11.11.1910 במדור ירושלים יום-יום.

 "מר ברג – מר ברג בעל "נחלת איוב" קרוב לפתח-תקוה, קנה עוד 45 דונם סמוך לפרדסו".

מהפרטים שיש אני מסיק שברג עלה לארץ בימי העלייה השנייה. מקובל לחשוב שבעלייה זו עלו בעיקר חלוצים. אך העובדות מראות שרבים מקרב העולים היו יהודים מבוססים שביקשו לחיות ולהתפרנס בישראל. חלקם היו בעלי הון שביקשו להשקיע את הונם בישראל, להרוויח ולחיות ממנו. אחד מאותם יהודים עשירים היה ברק, (פתח-תקוואים נוספים שהגיעו והשקיעו בפ"ת היו :ברוך גולומב. ליכטנשטיין, שדרוביצקי ואחרים) בכספו רכש פרדסים וחלקות חקלאיות במרכז הארץ. הוא עצמו התגורר ביפו. בפתח-תקוה ובתל-אביב.

ברג כפי שהתברר היה יהודי שלא השלים בקלות עם המסגרות ורשויות השלטון. הוא העדיף לפעול ללא מסגרת מחייבת. כך נהג גם בתל-אביב בה רכש מגרש ובנה את ביתו ואף הצליח להכעיס ולריב עם הוועד.

באחד מתיקי ארכיון תל-אביב  (תיק חוקי הבניה מס' 44 מיכל 512 1911-1914חטיבה 1)  ישנו המידע הבא:

 יום ט"ו טבת ה' תרע"ב 16.1.1912 "האדונים […]ויצחק ברג. עברו על חוקי הבנין של תקנות חברתנו בזה [..] והאחרון בנה רפת על מגרשו מבלי להרחיק את הבנין הזה מטר אחד מהגבולים של השכנים. לפי הסעיף ט"ו של תקנות שכונתנו. והנה אחרי שהועד התרה בהם פעמים אחדות ויבקש מהם לתקן את הדבר והם לא מלאו אחר בקשתו. החליט על יסוד ההחלטות של האספה הכללית האחרונה, להודיע בזה להאדונים הנ"ל את החלטתו זו. [..] הועד דורש מאת מר ברג שירחיק את הרפת שלו מגבולי מגרשו מטר אחד, והיה אם במשך שבוע ימים מהיום לא ימלאו האדונים הנ"ל אחרי דרישת הועד, נסגור להם את צינורות המים, בכל החלטת האספה הכללית ואם גם זה לא יועיל אז יהיה הועד מוכרח להסיר בעצמו את הבנינים שנבנו נגד חוקי שכונתנו".

ועד תל-אביב יפו דיזינגוף, איזמוזיק, בצלאל יפה ועוד.. 

בעיתון "החרות" 25.1.1912 תחת הכותרת "יפו" כותב בן-אמיתי  ידיעה על  האדון ברק:

 "הועד של תל-אביב אסר על מר ברק להעמיד על אחוזת קרקעו בתל-אביב סוס. וכעשיר תקיף לא נכנע מר ברק לפקודת הועד וילך ויעמיד שם אורווה בעד סוס. הועד התרה בו וכשלא נשמע לו הקניסהו לשלם מאת פר'. וגם לא לקבל מים עד שיקיים את פקודת הועד. מה עשה מר ברק ?הלך ויקבול לפני הקונסול הרוסי והקונסול התערב בדבר.

מצדי אנוכי אינני רוצה להכנס בעובי השאלה הזאת. אפשר שהצדק עם מר ברק ושהועד הפריז על המדה בפקודתו. אולם למסור את דברינו בא"י.. להקונסול זהו בעצמו צעד לא טוב !…".

בעיתון "החרות"  29.12.1912  בכותרת "להעמיד דבר על האמת" כותב אפרים פרענקעל:

 "בגליון מיום ה' מופיע מר בן אמתי ע"ד הסכסוך שיש למר ברג עם ועד "תל אביב", וכותב כי מר ברג הלך וקבל לפני הקונסול הרוסי, על שחדלו לתת לו מים ממשאבי הועד ועוד. הדבר לא ככה הוא: אני בעצמי שמעתי ממר ברג תוכן הדבר: הוא קנה מגרש מועד תל-אביב, ועוד לפני שנה שלם כל הכסף, ומבקש מחברי הועד שיתנו לו שטר חוזה (קושאן), אבל חברי הועד בחפצם להחזיק בידם רסן השכונה, מסרבים ואינם חפצים בשום אופן לתת לו את שטר חוזה. ובאין ברירה הלך מר ברג והגיש משפטו לפני הקונסול הרוסי". יפו שבט התרע"ב.                                                                                            

 בעתון "החרות" 2.2.1912  משיב בן-אמתי לפרנקל:

[..] כוונתי העיקרית היתה להראות להקוראים הנכבדים עד כמה אין דרכים כאלו רצויים לנו פה בא"י.[..] ואם היה, למר ברק תביעות וטענות נגד הועד והועד לא נענה לו. הלא עומדים וקימים אצלנו ב"ה משפטי השלום ועוד, שבהם יושבים אנשים שאתמחו  בעניני דממונא ואפשר להגיש את הריב לפניהם.[..] ולא להביא את דברי הריב, עד כס.. משפט הקונסול. צעדים ומעשים כאלה הם נגד שאיפותינו ומטרותינו בארץ וכל אדם חשוב, שלוקח מקום פחות או יותר נכבד בהחברה צריך להתרחק מזה כמטחוי קשת.. [..] ואם אנו דלים כ"כ במשפטינו ופשרותינו, עד שגם בא"י בענין שכונה לאומית, מוכרחים אנו להגיש את תעצומותינו לפני משפטים נכרים שכבר היו לנו לזרא בארצות הגלות דומה לי שלא כדאי היה לנו הטרח שטרחנו לעזוב את הגלות ולבוא הנה להכניס גם פה בארצנו את כבלי העבדות וההרגל של אי כבוד למשפטינו נגד משפטים זרים…"

 בימי מלחמת העולם הראשונה התגורר ברג בפתח-תקוה. באחת מישיבות הועד מוזכר שמו ולא לטובה.

 ישיבת הוועד ובאי כוח הארגונים יום ד' אייר תרע"ה.18.4.1915 נושא הארבה." ינובסקי מוסר כי ה' ברג אינו מעבד כלל את נחלתו ויש להכריחו לעבוד בהשמדת הארבה".

בספרו "פרדסים מספרים" כותב יצחק רוקח, על פרדסים ערביים בשטחה של פתח-תקוה.

גם הוא מזכיר את אדון ברג לא באור טוב.

"…גם פרדסים של ערבים שרדו בתחום פתח-תקווה, שלשה במספר. שלושתם ניטעו על שפת הירקון והושקו במימיו. האחד היה קניינו של קואופרטיב (ג'מעיה בערבית), השני של שייח אבו רבאח והשלישי של חאג' טהר סאלח.[..] הפרדס הראשון ניטע ע"י ערביי יפו אשר מכרהו לאחר מכן ליהודי עולה מרוסיה, בשם ברג. זה לא הסתגל לתנאי הארץ והחליט לחסל את רכושו ולעזוב את הארץ. ברג הציע למוסדות ופרטיים יהודיים לרכוש את פרדסו, אך הללו דחו או הציעו תמורתו מחיר נמוך מן המחיר שהציע ערבי-נוצרי פרנסוא ג'לאל, מראשי הפרדסנות הערבית ביפו ומייסד אגודה של פרדסנים ערבים דוגמת קואופרטיב של היהודים. הציבור העברי ראה בזעם את מעשהו של ברג, אשר נחשב לעתיר נכסים, ולדעת רבים היה עליו להימנע מלמכור את פרדסו לקואופרטיב הערבי.[..].

המשק החקלאי של פ"ת טרום המלחמה הגדולה התבסס על גידול וייצוא מוצר יוקרה לאותם ימים: פרי הדר, שקדים ויין. הפסקת היצוא והיבוא בימי המלחמה פגעה קשות בכלכלת המושבה, אנשים אמידים הפכו לאביונים".

בספר "זכרונות איש פתח-תקוה" שכתב דוד גולדברג קיימת התייחסות לברג.

 " כשפרצה מלחמת העולם הראשונה נפגע היישוב היהודי כולו פגיעה כלכלית קשה: החקלאים-האיכרים, בעלי המלאכה, הסוחרים, הפקידים, המורים, וכל העובדים היהודים ומשפחותיהם. היישוב ידע רעב, מחלות, גירושים והתעללות. רק לחקלאים מעטים ביהודה ולמקצת מחקלאי השומרון והגליל, שגידלו תבואות, היה אוכל להם ולבהמתם (אם הצליחו להחביאו מהתורכים).

הפרדסים נושאי הפרי והפרדסים הצעירים זקוקים לעיבוד בכל ימות השנה. לא היה כסף, ולא נפט,ולא חלקי חילוף למנועים. אוניות לא באו לחופי הארץ ולא יצאו. הארץ הייתה סגורה ומסוגרת. הפרי נשאר על העצים,והפרדסים מוזנחים ברובם. כרמי היין והשקדים היו ברובם מעובדים, ולא היה למי למכור את השקדים, ולא לאן לשלוח את היין.

נגמרה המלחמה, והאנגלים בארץ. השלטונות פרסמו צו לפיו כל החייב לירה תורכית חייב בפועל להחזיר לירה אנגלית. שוויה של הלירה התורכית היה אז עשירית משווי הלירה האנגלית.

רבים מתושבי פתח-תקוה שקיבלו תמיכות נפטרו בינתיים. אחרים עזבו את הארץ והם עניים מרודים. אחרים נותרו חסרי רכוש ואיש לא יכול לתבוע מהם את הכסף שניתן להם מתרומות יהודי ארצות הברית ואנגליה. אולם כלפי החקלאים-האיכרים בעלי הקרקע במושבות שקיבלו תמיכות אלה, נקטה הנהלת אפ"ק צעדים קשים ביותר לקבלת הכספים בתוספת ריבית דריבית. וכך גרם הבנק להרס משקים, לפשיטות-רגל, לירידה מן הארץ וגם להעברת נכסי יהודים לידי ערבים ובעיקר לוואקף. אדמה חקלאית, פרדסים ושטחי ישובים שלמים הועמדו למכירה פומבית, כולל אדמות בפתח-תקוה, עקרון, חולדה וביסוד המעלה.

הקורבן הראשון למעשה חסר היגיון זה היה חקלאי מפ"ת, אדון ברג שהגיע לארץ מספר שנים לפני מלחמת העולם הראשונה, הביא אתו סכומי כסף גדולים ביותר, קנה חלקת אדמה בגבולות פ"ת ליד הירקון ונטע פרדס על כ- 300 דונם. הוא קנה קרקע במקום אחר ונטע יער (לימים גבעת-השלושה). המכרז הראשון של בנק אפ"ק היה על  הפרדס של האיש הזה. המועצה המוסלמית העליונה הציעה את הסכום הגבוה ביותר ורכשה את השטח עבור הוואקף. את היער, הבית והחצר קנו יהודים לאחר זעקה ושביתה של ציבור החקלאים בארץ וטלגרמות לאנגליה ולארצות הברית. המשפחה ירדה מנכסיה ועזבה את הארץ בחוסר כל".

נציגות איכרי מושבות יהודה נרתמת למאבק בגובי המיסים והחובות מציבור האיכרים. ויוצאת למאבק ציבורי להקלת מצב האיכרים.

עיתון דאר היום 3.2.1922  "פרטיכל האספה השנתית של התאחדות אכרי המושבות ביהודה. שהיתה בימי ב' וג' טבת בראשל"צ. [..] ה' גולומב, מרצה על מצב פתח-תקוה . מפני שפ"ת  סבלה מהמלחמה, מהתורקים  ומחזית האנגלים ומפרעות מאי [תרפ"א].  נשארה חייבת לממשלה  בלבד 3000 לירה,  בעד עשור  וורקו שהוצאו בזמן המצב  הידוע.  הממשלה דורשת בכל תוקף  את חובה ומאיימת לאסור  את חברי הועד. המלווים הפרטיים דוחקים ומוכרים את הנחלאות במכירה-פומבית. גם  אפ"ק דורשת את חובותיה, ויש סכנה שנחלאות אחדות תעבורנה לידי אנשים אחרים  בלתי רצויים.  באנו לכאן להתיעץ,  השתדלו נא לפני הממשלה שתתן לנו ארכא לתשלום החובות. הוא מציע שבעת  הראיון עם הממשלה- המרכזית   תשפיע ההתאחדות  גם בנדון  פתח-תקוה.

ברג שיחסו אל המוסדות הציונים ידוע. בחר לא להמתין לתוצאות של דרישות האיכרים, אלא, לפעול בעצמו ולמכור את חלקותיו לכל המרבה במחיר בלי הבדל גזע ודת.

בפתח תקוה נרעשים לשמע הידיעה על מכירת  קרקעותיו של ברג בתוך המושבה ומחוצה לה לערבים ומתחילים לפעול כנגד זה. בעיקר בוועד המושבה.

העיתונות ערבית משבחת את רכישת הפרדסים מאת היהודים:

הארץ 5.10.1922  הערבים קונים קרקעות מאת יהודי ביפו. (העיתון פלסטין כותב).

 "שמחים אנו לבשר לקוראינו היום בשורה גדולה, שבודאי תשמח אותם. והיא כי "החברה החקלאית הלאומית בע"מ" ביפו, קנתה בשבוע זה פרדס גדול ששטחו עולה ל- 230 דונם, על שפת הירקון, בקרבת גשר אלפרוכיאה, בדרך לשכם. מאת היהודי יצחק ברק בסך 8000 לירה.

טרם שקנתה החברה את הפרדס הזה, שלחה מצדה אנשים מומחים לבדוק אותו. והם ה"ה: מישל וגבראן בירותי, מחמד ערב אלרהים ועוד. הם העריכו את ערכו בסך 15.000 לירות, כי בו יש תפוחי-זהב בשטח של 124 דונם, עצי איקליפטוס בשטח של 12 דונם והנותר אדמת בור בשטח של 100 דונם.

ועוד דבר: מצדו של הפרדס הזה אשר החברה אומרת לעשותו נקודה מרכזית לפעולותיה, יש קרקעות שאפשר לקנותן אם תמצא עזרה מצד החברים כדי ליצור מפעלים חשובים בחקלאות ובגדול צאן".

ועד המושבה פתח תקוה מתעורר  לפעולה.

ישיבת הועד ט"ז תשרי תרפ"ג (8.10.1922) ראש הועד מר גולומב מוסר דו"ח ע"ד פרדס ברק שנמכרה לגויים אחרי שאנחנו טלפנו להברון ולג'יימס רוטשילד וכתבנו להנהלה הציונית ולוועד הלאומי. ומכל המקומות לע"ע לא יצא כלום והקנייה נגמרה. כשהיינו בשבוע העבר ביפו הציעו לפני אחדים מהיפואים שהם נכונים להשיג כספים ושיכולים לבטל את הקניה – ע"כ אנחנו מבקשים מהועד שיאשרו את תקציב ההוצאות שיעלה בשביל הפעולות  לבטל את הקניה – הציעו שהנוסעים בשביל זה יהיו ה' פסקל, ליבריכט, גולומב, שלום כהן, וה' ישראל רוזוב. מר זהבי ר. מוסיף שאי אפשר לאשר את האנשים שמר גולומב מנה אותם לעיל מפני שאחד התבטא שהלואי שיבואו והוא ג"כ ימכור להם את פרדסו. ואיך יכולים לבחור אותם לבטל קניה זו.  [..] זהבי מציע להסכים רק לשלושה מהחברים את ה' גולומב, שלום כהן, וה' ישראל רוזוב. לאחר העמדה למנין התקבלה הצעת זהבי.

ישיבת הועד כ"ג תשרי תרפ"ג (15.10.1922). פנחס מר (מאירי) דורש לכבד את מיתת ראש הוועד גולומב בקימה וכל הנאספים קמו.*6 מר ליברכט עקיבא מוסר את הפרטים שעשו בירושלים ע"ד השגת פרדס ברג. באספה הראשונה שעשינו שמה, והצעת מר חיים סלומון לקחת את כספי "קרן הגאולה" לקנות רכוש זה. וסוף סוף עשינו אספה  מוועד הלאומי, וועד הצירים, ד"ר טהון. וב"כ אגודות הישוב. אוסישקין הציע לפנות לאגודת "פרדס" ואחרי שבארו לו שאגודת "פרדס" היא אגודה מסחרית ואינה שייכת לגאולת הארץ וע"כ הצעה הייתה אך ורק לפנות לכספי קרן הגאולה. גם הרצפלד ובן-צבי תמכו בזה בכל תוקף. ואחרי כל הויכוחים נתקבלה החלטה שצריכים לפדות את הפרדס הזה מידי הזרים ושיכניסו את כספי קרן הגאולה לתכלית קניית פרדס זה. והיות שכספי קרן הגאולה עומדים תחת רשות הועד הלאומי, ע"כ הבטיח בן-צבי שהוא יזמין את כל חברי הועד הפועל הגדול של הועד הלאומי והם יחליטו את החלטתם בנוגע לכספים של קרן הגאולה. ואנחנו יחד עם הרצפלד קבלנו עלינו לאסוף קבוצה שיקבלו עליהם את קבלת העבודה וקנית כל הפרדס על ידם ואחריותם. הציעו פה לסדר קבוצה של 15 איש ושתוכל להתחלק בשלושה קבוצות קטנות של 5 חברים- פנחס מר מציע לסדר 5 חברים מבני-בנימין, חמישה חברים מבני המושבה שאינם באגודת בני-בנימין, וחמשה חברים מהפועלים ועין-גנים. מר פסקל מציע ששלוש הקבוצות יהיו אחראים אחת בעד השניה, או כל קבוצה בשביל עצמה. בנוגע לשני האנשים שצריכים להתעסק בזה עד גמר הענין דברנו שיהיו גולומב וליבריכט. היות וגולומב הלך לעולמו. נבחר מר שלום כהן לנסוע לירושלים. אח"כ הציע מר ראב משה שיהיו 20 חברים בקבוצות ושיקנו גם התשעים דונם מה' ברג. ונתקבלה אח"כ החלטה ש-20 חברים יהיו המקבלים את העבודה והאחריות של קניית הפרדס הנ"ל. ולגמור את סדור הקבוצה הללו נמסר לועד המושבה.

אליעזר הופיין, מנהל בנק אפ"ק, נוהג כמרבית מנהלי הבנקים מימים ימימה ומאשים את בעלי החוב במצבם. על הרשמותיו מגיב איש פתח-תקווה שדרוביצקי במאמר מעל גבי העיתון.

 דאר היום 8.2.1923  כותב ש. שדרוביצקי

 "מחקרה על המשבר" [..] "הריבית האוכלת אותנו. ריבית קצוצה רובצת עלינו עוד מהחובות שלפני  ובזמן המלחמה. אך בה בשעה שאז עשינו לכהפ"ח את חובותינו בחשבון ולפי הכרח, נעשו החובות בשתי השנים הראשונות שאחרי הכיבוש ביד רחבה מכיוון שהיינו בטוחים אחרי הכיבוש שסו"ס בא הגואל. נגשנו לעבודה בהתלהבות והתחלנו לתקן ולשפץ את נטיעותינו. לווינו כספים כמה שאפשר היה.

[..]  בשנות 1919-1920 היה היבול דל מאוד והמחירים היו ג"כ רעים מאוד. ובכל זאת שלמנו כמעט כולנו להנושים שלנו, פחות או יותר. במשך הזמן אמנם הוטבו הפרדסים וגם היבול נתרבה. אולם בה במדה (ועוד יותר מן המדה) נתרבו גם הנושים שלנו. בראש הנושים האלה עומד כמובן האפ"ק, הדורש את הכסף שנתן לנו בשנת 1919 בתוספת רבית בת תשעה אחוזים ועם קומיסיון ורבית דריבית בכל שלושה חדשים, וכיצד יתקיים בזה החקלאי ? "

 בספר "אם המושבות פתח-תקוה תרל"ח-תשי"ג בעריכת ההיסטוריון גצ'ל קרסל מוזכר ברק בקצרה

 "בראשית המאה גאל ד"ר מזיא גבעה אחת נטע בה כרם, בימים שעל פתח-תקוה חזקה מצוות הפקידות לעקור את הכרמים. הוא קרא למקום: כרם מזיא וביקש לעשותו אבן שואבת לקרובים ורחוקים. הכרם לא הצליח ובעליו מכרו אותו לאחד, ברק שמו. אף קונה זה ביקש להפוך מקום זה ל"גן עדן התחתון" וסופו של דבר, שגם הוא חיפש קונה עד שנמצאו בעליו הגואלים האחרונים: חבורת מעבר ופלוגת עין חרוד שעלו על השטח באחד במאי 1925 .

שמעון רובינשטיין ההיסטוריון וחוקר פתח-תקוה בימי מלחמת העולם הראשונה גם הוא עסק בשאלה מי הוא אדון ברג? בספרו "משבר ותמורה" כרך ד' הוא מראיין שניים מתושבי פתח תקוה בעניין ברג.

מתוך ראיון עם יוסף סוואטיצקי ב- 17.11.1980 סוואטיצקי נשאל מה הוא יודע על פרדס ברק. ותשובתו הייתה : "הפרדס של ברק היה בצד הדרומי של הירקון לצד פתח-תקוה ליד הגשר. בזמן המלחמה שהה ברק בפתח-תקוה ואח"כ עבר לתל-אביב. הייתה לו בת ביפו. הוא היה סוחר בשוויץ, בן 60 – 50 והתרושש אחרי המלחמה. הוא קנה הפרדס מאפנדי ערבי בשם איוב, הוא רצה לעשות איזו תכנית אך לא הלך לו. הפרדסנים לא הצליחו אז והוא עזב את הארץ."

מתוך ראיון עם עליזה קויפמן אודות אדון ברג – 11.6.1981(בתו של ראש הוועד חיים כהו ואמו של ח"כ חיים קופמן. תשובת עליזה: "ברק היה יהודי משוויץ שהיה כנראה יליד רוסיה כי דיבר רוסית. היה לו פרדס ליד "בחריה". הוא עזב את הארץ [אחרי המלחמה] בתו התחתנה עם אחד מבניו של ליבונטין."

ב"אלבום המשפחות – עדת ראשון לציון" מוקדש ליצחק ברג עמוד שלם חסר נתונים מלבד שמו. מתברר שבתם של העסיה (פסיה) ויצחק ברג רבקה נשאה למרדכי לבונטין והתגוררה בראשון לציון ואף ילדה את בנם אריה בשנת 1920 בלוזון שוויץ. בתו של אריה היא רמה חיטרון. ולדבריה היא אינה מכירה ואינה יודעת כלום על יצחק ברג..

למרות כל הפרטים סיפורו של אדון ברג נותר תעלומה. אולי פרסום אסופה זאת תקרב את פתרון התעלומה.

*1 שמו מופיע לעיתים ברג ולעיתים ברק.

*2 שם המקום הערבי היה פרוכיאה ופינס עברת אותו עם הסיומת "יה" מה שהפך למקובל בהרבה שמות   מקומות בישראל כמו נתניה ועוד.

*3   שם פרדס  בשפה הערבית.

*4 תפוחי-זהב או תפוה"ז נקראו כך עד שהלשונאי יצחק אבינרי שינה זאת לתפוז בשנת 1932  תוך חיבור שתי המילים למילה אחת. (יצחק הוא אחיו של המציל המפורסם אמיל מחופי תל-אביב)

*5 הפרדס נמצא בקרבת הגשר התורכי על נהר הירקון. אותו פוצצו התורכים בנסיגתם צפונה בימי  מלחמת העולם הראשונה.

*6  ברוך גולומב היה תעשיין טקסטיל מצליח בלודג' עלה ארצה בעלייה השנייה והחל לעסוק בפ"ת בגידול פרדסים. הוא אף  רכש וטיפל בפרדסים עבור חבריו שלא עלו ארצה. בתום המלחמה ביקשו חבריו לקבל כספים מיבול הפרדסים ומרביתם סרבו להאמין שהשקעותיהם אינן נושאות פרי והם אף נדרשים להוסיף כספים עבור הטיפול בפרדסיהם. חלקם האשימו את גולומב במעילה בכספיהם ותבעו אותו למשפט. גולומב לא ידע את נפשו ובחר להתאבד.

*7 קרן הגאולה: לפני הקמת קרן היסוד, איסוף הכספים למען פעילות ההסתדרות הציונית נעשה על ידי "קרן הגאולה", שהתאפיינה בפעולות גבייה נקודתיות וזמניות..

תודה לורדית פוחצ'בסקי מארכיון ראשל"צ שמסרה לי הפרטים על יצחק ברג, בתו ונכדתו.

תודה למרים גרשון מארכיון תל-אביב. על החומר בו מוזכר ברג.

חקר זלמן חיימוב

ערכה והוסיפה נוני ירון

אודות הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני

הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני אוסף ואוצר חומרי תיעוד משנות ה- 60 של המאה ה- 19 ועד היום. הוא כולל ארכיון מנהלי של פתח תקוה, ארכיונים פרטיים של מוסדות וארגונים הקשורים לעיר, ארכיונים אישיים של בני פתח תקוה, אוספי תצלומים ותשלילים, מפות, מודעות וכרזות, חפצים, סרטים, תיעוד בעל פה, קטעי עיתונות וספרים. הארכיון משרת את עיריית פתח תקוה, חוקרי אקדמיה, סטודנטים, תלמידי בתי ספר, עיתונאים, חוקרי גניאלוגיה, אדריכלים ואחרים. לשירות המשתמשים חדר עיון וספריה. הארכיון מתפקד כ"ארכיון כולל" שהוא בבחינת "בית" פתוח לקהילה המוזמנת לתרום ולהתבטא בכל תחום הקשור לחיי העיר והחברה. הארכיון מציג את אוצרותיו בתערוכות בקריית המוזיאונים שבעיר ומחוצה לה, לוקח חלק פעיל בתחום שימור אתריה ונמצא בקשר רציף עם מוסדות החינוך שלה. הארכיון מקבל קהל בימים א'-הי בין השעות 9:00 - 15:00. רצוי תיאום מראש. ליצירת קשר: טל': 03-9286303 דוא"ל: galiad@ptikva.org.il
פוסט זה פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, גבעת השלושה, פרדסנות, רפורטג'ות מתוך הארכיון, שימור אתרים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s