מסע בילוש לאיתור כותב היומן המסתורי על ידי זלמן חיימוב, #1
בספר היובל של פתח-תקוה (תרל"ח-תרפ"ט) פורסמו עמודים רבים תחת הכותרת "רשימות יומן" מאת "מאן-דהו". עושר הכתיבה ואיכותה מורים על הכותב כאדם בעל ראייה חדה, רחב-אופקים שנהירה לו מלאכת הכתיבה.
היומן עוסק בתיאור ימיה הקשים של המושבה בסיום ימי השלטון התורכי. נמצא בו תיאור של ימי האופוריה בהם הצבא התורכי נסוג מהמושבה, והימים האכזריים בהם הוא חוזר וכובש את המושבה שנית ומחליט לבסוף על גירוש מוחלט של תושבי המושבה. באותם ימים נערכו רשימות של ועד המושבה כדי לקבוע את סדר הגירוש. ושליחי הועד יוצאים לאתר את המיועדים לגרוש ולהעלות חלק מהם בכוח על עגלות הגירוש. כמובן שחלקים כאלה לא פורסמו בספר היובל. אך להיסטוריה של המושבה הם חשובים מאוד.
כך מתאר זלמן חיימוב את המסע לגילוי הכותב.
"החלטתי (ז.ח.) לנסות ולמצוא את כל רשימותיו של "מאן-דהו" וכן לברר מי הוא. ניסיתי למצוא אותם במיכל כתבי ספר-היובל בארכיון המושבה ולא מצאתי. חיפשתי בעיתון "הד-העם" וממנו הגעתי לכך שהיומן התפרסם בשנים 1923 – 1925 בכתב העת הדתי "קול-יעקב". בפרסומים ב"קול-יעקב" הכותב מכנה עצמו בשם "בורח ירושלמי" ושם גם מתחיל תיאור ימיו במושבה מתוך מחבואו. באמצעות "קול יעקב" הגעתי למסקנה שהכותב הוא יעקב יצחק ילין עורך העיתון. ילין הוא הכותב העיקרי בעיתון אך נהג להשתמש בפסבדונים כמו י.ן. או י.י. וכד'. אך זו עדיין אינה הוכחה חותכת. חיפשתי בעיתונים את תאריך פטירתו של י. י. ילין ע"פ מודעות האבל והניחומים לבני משפחתו איתרתי לבסוף את בנו הקטן של י.י. ילין עמנואל (ביום שנפגשנו היה בן91). יצרתי איתו קשר והוא אכן אישר שאביו הוא "מאן-דהו". המשפחה הגיעה לביקור בארכיון (2016), לבקשתה נערך לה סיור במקומות בה שהה והתחבא אבי המשפחה בסביבת הרפת של יונה דינוביץ כיום רח' פרנקפורטר מספר 2. בסוף מפגש שהתקיים בארכיון מסר בנו, עימנואל ילין, לארכיון חלק מיומנו של י. י. ילין המצוי ברשותה."
יעקב יצחק ילין (1885-1964) באותם ימים היה בן 32 בתחילת המלחמה היה עורך של עיתון "מוריה" אותו ייסד. מספר פעמים נחקר על הפרת הוראות הצנזורה השלטונית. העיתון נסגר ע"י השלטון. כנראה שיצחק ילין חשש מגיוס כפוי לשרות צבאי, ובחר להימלט לפתח-תקוה, תוך שהוא משאיר אחריו בירושלים את משפחתו.
בין היתר ערך את כתבי העת "קול-יעקב" ו"הד החינוך" והיה מעורכי וכותבי "דואר-היום". עוד כתב ספרי לימוד בדקדוק עברי. בימי המלחמה הוציא כמה קבצים פריודיים ועלוני חדשות. עשרות בשנים הורה עברית לתלמידי הישיבה "עץ-חיים" בירושלים.
מידע נוסף אודות יצחק יעקוב ילין בקישור הבא. ספרי הוראה שכתב נמצאים בספרייה הלאומית.
הכותב מתייחס לאירועים השונים המתרחשים במושבה קולט את הפחד והחרדה. הוא מתאר בעין פילוסופית רגישה את המצבים הקשים, אך תמיד נשאר עם שתי רגליו על קרקע המציאות.
עלה בידי לאמת כמעט את כל שמות אנשי המושבה המוזכרים ביומן – אכן היו אנשים כאלה והם אכן נשאו את השמות בהם קרא להם המחבר.
יצחק יעקב לוין כותב, כבן ירושלים וכפטריוט ירושלמי וותיק, עורך חשבון ביומנו עם ועד פתח תקוה (קיים מתח במשך שנים רבות בין הערים). ביומן מתואר הזעם וההתמרמרות של תושבי המושבה בעקבות פרסום שמות הנשארים בה לאחר הגירוש. ילין מתעלם (כנראה מחוסר ידיעה) מכך שוועד פ"ת החל להתכונן לגירוש מהמושבה עוד לפני בואו לפ"ת, וכי רשימות הנשארים הוכנו כבר אז. בנוסף, עבור הטיפול בהכנת "רשימת-הנשארים" שולם כסף פרטי רב שמטרתו הייתה לשחד את הפקידות הבכירה ביותר.
הנה דוגמה מקשיי אנשי ועד המושבה. קטע מתוך ישיבת הועד בה דנים כיצד להתחמק מעול התורכים נושאים עליהם כותב לוין ביומנו.
המפקד התורכי ג'מאל פשה חשש מרעב שיתפשט בארץ (בעיקר בקרב חייליו) אם חקלאי המושבות יפסיקו את עיבוד אדמתם. על כן הקים ועדת מומחים חקלאיים שתבטיח את ההמשכיות בטיפול בשטחים החקלאיים. בוועדה היו מספר אגרונומים יהודים והם שייעצו לוועד פ"ת כיצד להיערך לגירוש. בין השאר חולקו אדמות המושבה החקלאיות בין תושבים רבים שלמעשה לא עסקו בחקלאות. ביניהם היו גם מספר ממגורשי תל אביב. (תוך רישום בספר האחוזה המצוי בידי הועד כאילו הם בעלי הנחלות).
ישיבת ועד כ"ז שבט תרע"ז. 20.2.1917 ישיבת ועד וועדת הצבא. בעלי הכרמים ובעלי הפלחה. דנים אודות הפטורים ע"י הכרמים. מחליטים שכל בעלי הכרמים שאינם צריכים את הגפנים לזכות עצמם צריכים למסור את הזכות של כרמיהם לאותם הקרואים הנזקקים לזה תיכף.
.. דנים אודות החמש לי"ט מכל פטור להוצאות ההשתדלות. דנים אודות הפטורים ע"י זריעה. הוחלט שכל בעלי הפלחה נותנים את ההרשאה והזכות להוועד לפטור את מי שהוא ימצא לנחוץ.
יומניו נרשמו בחוברת "במצור ובמצוק" תרפ"ד, הד העם.
הם נכתבו מדי יום בעת שהותו כ"בורח" בפ"ת והינם החומר הכמעט יחיד המאפשר לנו לדעת כיצד חי הציבור בפ"ת באותם ימים קשים תחת השלטון התורכי האכזרי והנקמני. היומן מצליח לספר לקורא כיצד אוכלוסיה אזרחית חיה תחת שלטון צבאי, במצב של חוסר ידיעת אמת בדוקה וקבלת אינפורמציה דרך שמועות המבוססות על סיפורי עגלונים חיילי אוסטרים ועריקים. ובכל זאת הצליחה האוכלוסייה לבנות לעצמה את תמונת שדה הקרב כמעט באופן מדויק.
בהספדים לאחר מותו כתב עליו חבר אחד :
"היה מיחידי הסגולה אשר למרות השנים הקשות בתקופות השונות שעברו עליהם בירושלים לא יצאו את העיר ואת הארץ.". [ואולי זו הסיבה שהמשיך להחזיק ב-"שם-עט" מן-דהוא. כדי שיוכל לאמור עליו שלעולם לא עזב את ירושלים] . " בימים ההם התכנסו כל אחינו בני-ישראל בתוך חומות העיר, בתוך איזו פנה חשכה ונדחה כחומט המתכנס בתוך חלזונו, וייראו גם לצאת מחוץ לפינתם. לחרוף נפש ולמעשה גבורה נחשבה היציאה מחוץ לעיר – ממש כמו להגיע עד הציר הצפוני בימינו. ולגור מחוץ לעיר – מאריה דאברהם ! דבר זה לא עלה על לב בן-אדם שמוח בקדקדו ! ומצד אחר חשבו להם אחינו בני ישראל גם לצדקה גדולה את אי-היציאה מקיר העיר הקדושה וחוצה. ועוד יזכרו גם הצעירים שבתושבי ירושלים יהודים אשר התהדרו בזה שכף רגלם לא דרכה מעולם מקיר העיר וחוצה."[י.ריבלין}
חבר אחר הוסיף וכתב שהייתה בכוונתו להוציא את זיכרונותיו בספר וכי הם נמסרו להוצאה ידועה ומכובדת לפרסום. אך משהתברר לילין שמלאכת עריכת הספר תעשה בידי אשה. הוא לא הסכים לכך ומשך חזרה את כתביו מההוצאה. לדבריו, הוא לא האמין שאישה מסוגלת לחוש בטעמו של סגנון תלמיד-חכם וחשש שתקלקלהו.
כתב וחקר זלמן חיימוב 24.8.2016
ערכה והוסיפה נוני ירון
כמה הערות לפני הקריאה
היומן נכתב בכתיב חסר לכן שינינו מילים רבות למקובל היום.
בסוף הרשימה צרפנו רשימת מילים והסברים למושגים המופיעים ביומן.
בנוסף באותם ימים לא התגבשו עדיין בשפה העברית מונחים צבאיים. לדוגמא הכותב משתמש במונח "מורים" במקום יורים. אל המושג "מחנה" מתייחס הכותב כאל "נקבה" (וכך השארתי). במקום הפצצה או ירי ארטילרי משתמש המחבר במושג "תותחנית" ועוד. ובנוסף ישנן ביומן טעויות דפוס רבות של המדפיס או של "הבּוּחֶר הזעצער" כפי שמקובל לכנות את "סדר הדפוס" הידני באידיש מקצוע שלא קיים היום. בקריאה מדוקדקת ניתן להתגבר על ה"קשיים" ולהבין את הכתוב, בעיקר לקבל תמונה מחיי המושבה.
מושגים מהיומן והסברם :
"מודיר פוליס": ראש רשות מוניציפלית מושל עירוני.
"ואסיקות": תעודות שחרור מעבודות הממשלה.
"יק"א": יידישע קאלאניזאציע אסאציאסיע (החברה היהודית להתיישבות)
"תכאליף חרביה": מיסי מלחמה.
"מורטוריום": דיחוי פירעון של חובות.
"קמיקם": מושל מחוז.
"עמליה": עבודת כפיה צבאית.
"פירארים":עריקים משרות צבאי.
"פחה" : מושל מחוז גדול.
"סוכרה", "אנגריה": עבודה המחליפה תשלום מיסים.
"סנג'ק": מחוז, יחידה מנהלית באימפריה העותומנית.
"קפיטולציות": הוא שם כולל לזכויות מיוחדות של אזרחי מדינות בשטחן של מדינות אחרות באסיה ובאפריקה.
"מג'ידיה" : מטבע תורכית כ- 4 שילינג בכסף אנגלי.
בתאריך 1.10.914 תורכיה ביטלה את הקפיטולציות בנימוק של הפסדים כספיים מהקפיטולציות.
תודות
תודה לאוצר אוסף יהדות הספרים הנדירים וכתבי היד, באוניברסיטת בר-אילן דודי בן-נעים על עזרתו.
תודה למנהל ארכיון יד בן-צבי לביא שי על הסיוע במציאת כתבי י.י.ילין אותם מסרה המשפחה לארכיון זה.
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 