קוקבקה, יהודי עבזקן, כבן ארבעים וארבע. הזקן צהוב ביותר, כמעט אדום, וכמובן לא טיפש…. מצטרף למחבוא. דמות ציורית ומעניינת….טיפוסים של המושבה
הלילה נטפל לנו ביציענו חבר שלישי. שמו מוזר קצת ולא שמעתי מעולם כמותו: קוקבקה, יהודי עבזקן, כבן ארבעים וארבע. הזקן צהוב ביותר, כמעט אדום, וכמובן – לא טיפש..
גם הוא, כמו ר' יונה, אחד מהמתעתמנים החדשים. אלא, הוא היה כל כך שמח במצות ההתעתמנות. בתור "מצוה התלויה בארץ". שבאותה שעה שכח לגמרי ולא שם לב כלל למצוה השניה התלויה גם היא באותו ענין.. הוא לא חשב אודות זה כלל וכלל. וימסור את מספר שניו – עוד פחות מארבעים וחמש… בעל הזקן הזה מתבקש אפוא כבר מזמן. ומתוך כך כבר הספיק גם להתרגל ולהתמחות כדבעי בהלכות השמטה והטמנה. גם הוא התחרט תיכף ומיד על השידוך כולו, אלא. התחרטותו זו כבר עלתה לו בהרבה הרבה צער, פחד, וגם כסף. כבר היה בשביל זה גם חוטב- עצים ביערי המושבה בעד הממשלה… הווסיקה שקיבל בשכר חטיבה זו פטרתהו מעבודת הצבא. אבל, גם זה עלה לו לא בנקל ולא בחינם.
בכלל, רגיל האיש הזה להיות נמהר במעשיו קודם- לכן, ולהתחרט עליהם אחרי כן. הלילה כבר שמעתיו מתחרט על שלושה דברים: היה קודם- לכן בטקסס אשר באמריקה, והרויח שם היטב, היטב. ונמהר לבוא לארץ- ישראל במיטב שנותיו– והוא מתחרט. כשבא כבר לארץ- ישראל, ועימו צרור- כסף לא כחוש ממה שאסף שם בטקסס. נמהר למסרו כולו בריבית לאחד הפרדסנים בפתח- תקוה, שפרדס יש לו אמנם, אבל חובות עוד יותר – והוא מתחרט על זה. ולאו דוקא כעת. מאוד, מאוד. לסוף נמהר לעשות מעשה, וקבל נפוש עותומני כדי להישאר בארץ. ולא יצא ביחד עם כל אלה שהרעישו עולמות בעד ההתעתמנות – והוא כעת מתחרט על זה. ומתמה על עצמו שבה לעשות שטות שכזו..
הייתה לי עימו צוותה לא רעה. בכלל הוא יהודי בעל לב טוב שאינו אוהב להצטער הרבה גם על צרותיו. הוא מספר על אודות חבילת-צרותיו הוא, כאילו היתה של אחרים. לזה הוא מדבר באופן חלקלק שנעים לשמוע. וגם אוהב לדבר…
עד לאחרי חצות לילה דברנו. זאת אומרת הוא דיבר ואני שמעתי. ברירה אחרת לא היתה לי בין כך. הנאתי לא היתה שלמה רק מתוך פחד שפחדתי מכל דיבור מיותר ומכל הרמת-קול, פן ישמע חלילה הקול בחוץ. כשהעירותי לו על הסכנה שבהרמת קול בטלה בגיחוך מתוך תנועת- יד וקריאת א..א …- מה אתה מפחד ? – אמר הוא אלי – וממי אתה מפחד? מי זה עובר פה? ומי זה פתי יחשוב שפה ימצאו אנשים? …
הוא דיבר עימי לא על אודות שום דבר, כי אם על אודות עצמו. סיפר לי מעשיות על אודות מסעותיו באמריקה. על עסקיו ועל הרווחים הגדולים שמרוויחים שמה. שמה, בטקסס, אין כמעט כסף – קטן, כי אם גדול. מתביישים לטפל בכסף הקטן. כשטקססי קונה למשל קופסת גפרורים, ונותן לך איזו מטבע גדולה. הוא מתבייש לחכות רגע בכדי לקבל ממך את העודף. ומשאירה כולה אצלך והולך לו … – אתה – אמר לי – היית צריך להיות שמה. איש כמוך היה "עושה" שמה כסף!…
כשאמרתי לו שאומנם חושב אני לנסוע לאמריקה הוסיף ואמר באזהרה : – רק לא בניו- יורק!.
רק הלאה, בטקסס!… ביליתי בחברתו לילה טוב, אלא -קצת בחרדה. שלושה חסרונות היו לו :
דברן, משתעל, וקצת חרש… שלושה חסרונות המרגשים ביחוד כשיושבים בהיחבא…
פורסם על ידי יעקב יצחק ילין, בשמו הספרותי מאן דהו
חקר וכתב זלמן חיימוב
ערכה והוסיפה נוני ירון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 