הלילה ישנתי לבדי ביציע – הגג. שנתי נדדה מעיני, סובל אני מעכבר אחד גדול.
שאינני יודע אם גם חורו נמצא פה עמי במחיצתי ביציע- הגג. או שעולה הוא אלי בתור מבקר מלמטה, מתוך הרפת. איך שהוא, מטייל הוא פה ארוכות וקצרות. ואינו נרתע גם מלעשות את דרכו עלי ממש. בפעמים הראשונות נרתעתי אנוכי מנגיעת – הליכה זו. וכמעט שהרימותי קול צעקה. אמת, גם הוא נפחד אז מאוד מזעזוע – התפלתותי. ושעה שלמה אחרי כן לא ההין לשוב. כעבור ימים אחדים התרגלתי אליו, ואל טיוליו. גם הוא התרגל אלי, ולא פחד עוד. ראיתיו אחרי כן גם כמה פעמים ביום. והוא טייל לו על פני מבלי פחד. בכל זאת, כשהוא מתחיל בלילה את כרסומיו הבלתי- פוסקים בקרוב מאוד למראשותיי. אינני יכול לסבול, ואני מוכרח לדפוק ברצפה בכדי לגרשו.
מן החוץ מלמטה. מתוך איזו חצר קרובה, הגיעה אלי שיחה. מכיר אני את המשוחחים בקולם. שלושה הם: אחד נגר, ושנים חוטבי- עצים, אב ובנו. שלושתם בלתי כשרים וזה מזמן שאינם לנים בבתיהם. מתוך פחד של התנפלות לילית פתאומית על הבתים. הם לנים יחד בצוותה אחת בחוץ, תחת כיפת השמים. באיזו פינה נסתרה שבתוך הקרפף המקיף אשר מאחורי הבתים.
המשוחחים מדברים ביניהם על אודות ה- "קץ"… שלושתם הם יודעי-ספר, ויש להם נטיה לדרש.
הצעיר שבהם למד גם בישיבה. אחד מהם העיר מתוך טרוניה של צער שהקץ, שכל כך חיכו לו לשנת ע"ו. הנה כבר עבר לע"ז, ועכשו – הנה כבר ע"ח… על זה הוכיח השני כי עכשו הקץ כבר מוכרח לבוא. המלחמה הנוכחית הרי היא מלחמת "גוג- ומגוג". גוג. זה גרמניה, כבר בא על אדמת- ישראל; צריך אפוא להתקיים: על הרי ישראל תיפול. וכל הפרשה כלה…
הראשון מתעקש ומקשה: אם נאמר שזה שבא על הרי ישראל הוא גוג, הרי היה צריך כבר ליפול ! שהרי כתוב : ביום בוא גוג – באותו יום עצמו!… מתווכחים…. הויכוח עובר מעניין לעניין. עד שהוא מגיע לעצם הענין, לעניות… חוטב-העצים הזקן שואל: למה כתוב עני חשוב כמת, מה היא המילה "חשוב", ומה החשיבות שלו?…. שתיקה. חושבים כנראה….
לסוף נשמע קול הצעיר בן- הישיבה באמרו: הפרוש הוא ככה: עני חשוב – כמת. לאמור, העני ה"חשוב" המתבייש לבקש מאחרים. דוקא הוא נחשב כמת. העני שאינו מתבייש לבקש איננו כמת כלל וכלל… שמעתים מגחכים מתוך הנאה…
באמצע הלילה הקיצותי שוב לקול- לחש שעלה אלי מלמטה. שמעתי שאשה העירה בחשאי את הישנים. והודיעה להם בלחש שישנה איזו סכנה..איזו תנועה חשודה ישנה במושבה…שמעתי אותם קמים בזריזות, ומתחמקים להם כל אחד בדרך אחרת….
פורסם על ידי יעקב יצחק ילין, בשמו הספרותי מאן דהו
חקר וכתב זלמן חיימוב
ערכה והוסיפה נוני ירון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 