הקרבות בים התורכים לאנגלים מתרחשים ברחובות המושבה ובין הפרדסים מסביב, המצב קשה מאוד. מה שיכול סוטיציקי, לא הכל יכולים
בקר. המערכה נפתחה מחדש. היריות נמשכות הלאה. ושוב הרוחות נעכרות. רושם ההסבר על דבר
התכסיס האנגלי, שעל פיו נשמדה כבר המחנה התורקית כולה. ושעוד תמול בין-הערבים נתקבל כל- כך בהכרה כ"כפתור- ופרח" – נמחה כעת לגמרי.
הרי המחנה התורקית על כל פנים עוד חיה וקימה. נגד פגרים מתים הרי לא משתמשים בתותחים !.. ומכיון שדבר זה בודאי אינו, כבר אין עוד אמון בדבר כולו.
כך הוא דרכו של כל דבר מסבר, וכך הוא ביחוד טבעו של יהודי. האוהב הסבר ומתענג עליו תחילה. מכיון שההסבר איננו עוד חלק כראוי, מכיון שכבר נמצא בו פגם כל-שהוא, ומכיון שאיננו עוד "שפתים -ישקו" – הרי אבד את חינו, ושוב אין לו עוד ערך כלום. ממש כלום.. גם את מקצת האמת שיש בו כבר שוללים הימנו.
איזה עצב צובט מתגנב אל הלב, ומכביד עליו… מי יודע אם היה פה בכלל איזה ניצחון לאנגלים. מי יודע אם לא היה פה ההפך…
ושמועות חדשות מתחילות לבוא. ומבהילות את הנבהלים עוד יותר: — לראש-איל-עין, או למג'דל הקרוב לו. באו צבאות תורקים חדשים! ששה טבורים …- מירושלם גרשו התורקים את כל התושבים שכמה [שכם]. אנשים, נשים, וטף… ושמועות אחרות כנגדן: – ביום השישי כבר נפתחה מסילת-הברזל מרמלה ירושלימה.
– האנגלים כבר אחזו בצעדים נאותים נגד התקדמות הצבא התורקי בראש-איל-עין. וחיל גדול יצא נגדו מרמלה. בשביל כך אסרו את ההליכה על דרך רמלה.
כך השמועות מתרוצצות. וכך אין אנו יודעים את מצבנו וממה שהולך ונעשה לצדנו ממש.
________
בו ביום. המערכה מסביב למושבה נמשכת כעת בעצלתים היריות באות לסרוגין.
מתאים לזה הוא גם מצב-הרוח השורר כעת בתוך המושבה פנימה. מצב סתום בלתי ברור. מצב של ציפיה לאיזה דבר הצריך עוד לבוא, מבלי דעת עוד את מהותו של הדבר הזה. מבלי דעת גם מה הוא הדבר, אם חיים אם מוות…
רפיון. רפיון גו ורפיון רוח שולט בכל. בתפילת-הבוקר בבית-הכנסת ברכו היום יהודים אחדים את ברכת-הגומל. קברנים היו. ועסקו בקבורת מת, וכדורי התורקים נפלו על ידם ממש…
זהו באמת נס גדול.
בפני המברכים לא נכרה בכל זאת שום שמחה נפשית. הם עשו זאת באופן מכוני. כאילו מתוך רפיון של שינה, דאגה, או יאוש. ובאמת. וכי פה על יד ספר-התורה בבית- הכנסת אינם עוד בסכנת אותם הכדורים? ..
הייתי היום נוכח בברית מילה. הרושם הכללי שבכל מקום שרר גם פה. במצב של כאב נמצא לא רק הרך הנימול כי אם גם כל הנמצאים, יין שתו בצמצום. לא היה הרבה. ולא מפני אי-יכולת.
אלא מפני הקושי להשיג. את היין לסעודת-המצוה קבל בעל הברית רק על פי פתקה מהוועד. ובחשבון מצומצם. בכלל משגיחים כעת מאוד על מכירת היין. ומדקדקים בזה עם התושבים כמו עם החילים בעצמם.
אין שום מכירה של יין בלי פתקה מהוועד.
ראיתי חיל אנגלי שהתחנן לפני אחד התושבים להשיג לו לפחות בקבוק-יין אחד. הוא תחב לו לתוך ידו במקדם פונט מצרי שלם בעד הבקבוק האחד..הלה לא קיבל, והשיב רק מלה אחת : אסור…
__________
רוח של לאות ושיתוק שפוכה גם על האלמנט העובד של המושבה, כמעט כל האכרים נמצאים פנימה. אל הפרדסים הרחוקים אי-אפשר להיכנס כלל. כדורים נופלים שמה. האכרים אומרים שאלה הם כדורים תורקים. מדוע דוקא תורקים, ובכלל מאין הם יודעים זאת — אינני יודע. חשק רב לעבודה גם כן אין. במצב שכזה אי-אפשר שזה יהיה במציאות. ככה נמצאים גם הבעלים וגם הפועלים במושבה. סובלים מזה, לא שנים כי אם שלושה:הפועלים, הבעלים, והפרדסים.
באמת לא רק הפרדסים הרחוקים נעזבים, כי אם גם הקרובים. גם בעליהם של אלה מתרשלים כעת לעבוד. ובוחרים יותר להשאר במושבה.
ובכל מקום שאני הולך אני פוגש חבורות, חבורות של משוחחים. חבורות עומדות, חבורות יושבות, וגם חבורות שוכבות אין מה לעשות…
המשך יום ב' י"א כסלו. 26.11.1917
הנני עובר על פני חבורה אחת. זו עסוקה כעת בדבר החילים האנגלים הבאים אל המושבה. חבל
אמר אחד שאסרו את מכירת היין. ואלמלא זה הרי היינו יכולים, לפחות להרויח מהם אי-אלה
גרושים. הרי הם משלמים בעד כל דבר בכסף מלא… בחיי, כמו שיום שני היום, שאני בעצמי מכרתי לאחד מהם שש ביצים. ונתן לי בעדן – שני שילינגים! אתם יודעים מה זה שני שילינגים? הרי זה חמישים עשירי ! והוא בעצמו נתן לי זה. ובטוח אני שאלמלי דרשתי יותר היה גם כן נותן לי. ואמנם עד היום אני מתחרט על כך..
בחבורה שניה שקרבתי אליה נמצאו גולי יפו. אלה היו מדוכאים לגמרי. הרי בידיהם ממש גרמו להם את מצבם. וכי לא יכלו להיות כבר ביפו ?
הם דברו בקנאה גמורה ביפואי אחד שזכה עוד ביום השבת הזה, שלשום, לצאת מפה חזרה ליפו. למרות מה שאחרים כבר לא יכלו.
המאושר הזה זכה לאושרו בזכות מחלתו. זה מזמן ששכב פה חולה במחלה קשה, וביום השבת באו רוכבים אנגלים מיפו,עם עגלה רתומה לשני זוגי סוסים, ויקחו את החולה הזה, ועמו עוד חולה אחד מפה, ויובילו יפואה אל בית-החולים. הם כבר פתחו ביפו בית-חולים. זהו בית-חולים צבאי, אבל מקבלים אליו גם חולים אזרחים.
חילים רוכבים לוו את העגלה מפנים ומאחור. והמון גדול מתושבי המושבה התאסף לראות. זה היה מחזה מלבב, שצבא כובש, שעדין הוא נמצא בתוך אש המערכה, דואג כבר לחולים ציוילים הנמצאים בתוך אזור המלחמה. ומלבד מה שהוא שולח את רופאיו לבקר נפצעים ציוילים בביתם, הוא שולח גם עגלות עם לוויה צבאית להוביל חולים מהמושבה העירה, לבית-החולים הצבאי שלו.
אז, בעת מעשה, היה זה יפה, ומלבב. אף על פי שהזכיר גם בתוך כך למבינים שהמצב פה איננו בטוח גם בעיניהם. הא ראיה. שהם מוצאים לנחוץ להוציא מפה את החולים…
כעת, נעשה הדבר היפה והמלבב לסמל- קנאה. מתקנאים בו באותו החולה המסכן, שבזכות מחלתו הקשה הוא כבר נמצא ביפו. ולו גם בבית-חולים…
הנני פוגש גם בחבורה של צעירים. מדברים הם על אודות ה"שומר". הם מספרים : — אלה שנתפסו
פה בתור חברים ל"שומר", והובלו ירושלימה ומשם שכמה, כבר הובלו כעת משכם דמשקה.
בהיות שגם ממשלת ירושלם כבר עברה משכם לדמשק.
– סווטיצקי. שנשלח מפה, לפני ימים מעטים, שכמה. להשתדל שם בעד האסירים, כבר שב תמול הנה. בעד האסירים לא יכול לעשות מאומה, מפני שלא הספיק כבר למצאם שמה. הוא בא לאחרי שכבר נשלחו דמשקה. רק ל. גיסין, שגם הוא נאסר והובל שכמה, נשתחרר, והוא נמצא כעת בחיפה. לבוא משם הנה אין כעת דרך..
– ואיך בא סווטיצקי? … — סווטיצקי! — זהו ענין אחר לגמרי. מה שסווטיצקי יכול. לא הכל יכולים…
– והחבורה כולה עוברת לידי שתיקה של התרגשות מתוך הערכה לסווטיצקי האבנטוריון..
– במקום אחר שמעתי גם כן מזכירים את השם סווטיצקי. סיפרו בשמו כי בשכם קוראים התורקים לצבא מבני חמש-עשרה עד שישים.
עוד ספרו, ולא בלי שמץ קנאה, שבכפר-סבא, זה המקום שאליו נדחו גולינו המסכנים שגורלם יצא לנוע, שורר כעת לא רעב גדול, כמו שאמרנו פה, כי אם. להיפך-זול שבזול. כל ערבי הכפרים שמסביב מביאים את תבואתם לכפר- סבא, ומוכרים אותם בחצי-חינם. רוטל חיטה בשני בישליקים. הם מפחדים שמא יבוא הצבא התורקי ויבוז הכל חינם..
והנני עובר הלאה. חזון אחד בכל מקום, עומדים ומשוחחים. כאילו חג היה היום. אין יוצא לעבודה בשדה, ואין גם עבודה ביתית. רוח של שיתוק נסוך על פני המושבה כולה. כצללים מתנועעים האנשים. יושבים בטל מפני שאי- אפשר לעשות. מדברים יחד, מפני שקשה לשבת בטל. לפיכך מדברים על הכל. מכל הבא אל הפה. ובלבד שזה משכיח לרגע את המצב..
במקום אחד מצאתי את האנשים מספרים בחדשות המלחמה העולמי: — האנגלים רכשו להם נצחון בבלגיה.. הגרמנים כבשו את ריבל.. כאילו הדבר הזה נוגע לנו…
חקר וכתב זלמן חיימוב
ערכה והוסיפה נוני ירון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 