יום ד' י"ג כסלו. 28.11.1917
הלילה היה ליל- פחד ושוד. בחצות הלילה הקיצותי לקול רעש של אנשים הרצים ברחוב, וצועקים מתוך ריצה. בבהלה קמתי ממשכבי, ואצא החוצה. בבהלתי לא חשבתי אחרת כי אם שנסים עוד הפעם ליפו…
ככה צלצלה עוד באוזני המנוסה ליפו של היום.
בצאתי החוצה לא ראיתי עוד שום איש. ברחוב היה הכל שקט, רק מרחוק, מרחובות אחרים רחוקים, עוד הגיע לאוזני כקול רעש ומהומה. גם הקול הזה הלך ונדם עד שלא נשמע עוד.
חלון אחד הבתים הקרובים נפתח, נראתה מתוכו דמות- איש, וקול-אשה קרא:- הגם אדוני שומר?
זו היתה ביתו של בעל- הבית, שגם היא שמעה את קול הרעש והאזינה אליו בעד חלונה. – בלילה כזה כולנו צריכים להיות שומרים. אבל מה קול הרעש והריצה ששמעתי?
– זו היתה ריצת השומרים שהופקדו על ידי הועד לשמור על המושבה בלילה. ודאי שמעו קול- צעקה מאחד הרחובות וירוצו שמה. אני לא ישנתי עוד. לפני שעות אחדות היה פה פקיד צבא תורקי, והעמיד גם הוא משמרות של חילים כמעט בכל רחוב. תפקידם של משמרות אלה הוא לשמור על החילים לבל ישדדו את התושבים …
– ומי ישמור על המשמרות האלה שגם הם חילים תורקים רעבים? שאלתי בצחוק.
שחקה אף היא והשיב:- גם לי אין כל כך אמון בהם. הודות לזה לא יכולתי אמנם לסגור עוד את עיני הלילה… – ואני דוקא ישנתי עד עכשו היטב מאוד. – מפני שלא ידעת עוד שישנם כבר משמרות
של חילים …
צחקנו פקיד הצבא שהיה פה אמר גם זה. כי בבוא החילים לשדוד גם התושבים יכולים לאסרם ולהביאם אליו… – הנה זהו באמת חסד! התושבים יכולים לאסרם. לאמור, אם יוכלו. ולהביאם אליו..
אבל בבקשה.
ההיטיב גם להגיד טרם לכתו איפה זה ימצא. ואיפה להביאם "אליו"? …
– את זה מסתמה יעשו החילים בעצמם שיאסרו על ידינו, הם יראו לנו את הדרך אליו…
_________
– ובכל זאת, צריכים לומר, גם זה חסד הוא מצדו. והרי היחס היה יכול להיות גם הרבה יותר גרוע. – כן. בזה אין כל ספק. ויכול גם להיות שכוונתו של הפקיד היתה באמת ישרה. וכי מה, באמת, היה יכול לעשות אחרת? – נכון יכול להיות. מדבריו של הפקיד עצמו נראה שגם הוא אינו סומך בהרבה על משמרותיו. וימסור לנו לפיכך את הרשות להגן על עצמנו, גם זה הוא דבר גדול. ואנו צריכים להשתמש בו…
המשך יום ד' י"ג כסלו. 28.11.1917
– הרי הפקידו שומרים גם משלנו. – זה לא מספיק. עכשו צריכים כל בני המושבה להיות שומרים. כולנו צריכים להסתדר, להיות ערים בלילות. ולשמור על המושבה חליפות, לא שומרים יחידים יסובבו ברחובות, כי אם המונים, המונים.- צדקת, אבל אפשר שלא נצטרך לזה. – הלואי.
– ברכתיה בשנת- מנוחה ונכנסתי חזרה הביתה. אנוכי לא יכולתי עוד לישון. שכבתי כבר ער עד הבוקר.
אוזני הוכיחוני לדעת שאמנם לא טעינו בחשבוננו. במשך כל הלילה עד הבוקר שדדו הפטרולין את בתי המושבה. המשמרות לא הועילו ואולי הם בעצמם היו גם השודדים.
– במשך כל הלילה הגיעו לאוזני קולות עמומים מקצות המושבה. במרכז המושבה היה שקט. את טיבם של הקולות האלה הבנתי היטב, אף על מי שהיו רחוקים ועמומים. ואת הקריאות לא יכולתי לשמוע. אלה היו קולות-צעקה של השדודים. אולם כל הקולות לא האריכו בשום פעם יותר מרגעים אחדים. גם את הטעם לזה הבנתי היטב. שיתוק הקולות בא לרגלי אחת משתי הסיבות: או שהשודדים נפחדו מהם, מקולות-הצעקה, וינוסו. או שהפחידו את השדודים בכלי- זינם, וישתיקום …
בבוקר השכם, בצאתי החוצה, יכולתי כבר לשמוע אי-אלה פרטים ממאורעות הלילה. היה באמת שוד גמור.. מקרי השוד עולים לעשרות עשרות, והרבה מהם גם בעלי ערך גדול.
מאחד לקחו שני שקי חיטה, כל העופות, וכל הבגדים שהיו בבית. משני לקחו גלומי- ארג חדשים, ושמושי- בית בסכום של אלפים פרנק. משלישי לקחו ארבעים לירה תורקית נייר, ובעד עשרות פרנקים מטבעות- כסף. ועוד, ועוד. בבוקר נודעתי גם זה, כי קולות-הצעקה היו של השדודים. אלה היושבים בקצות המושבה שמעו גם את הקריאות לעזרה והצלה. שיתוק הקולות האלה בא גם הוא על הרוב לא מטעם בריחת השודדים, כי אם לרגלי הסיבה השניה: שהצועקים נפחדו מכלי-זינם של השודדים, ויאלמו. בנתנם להם לעשות כל מה שחפצו.
פעולת השוד נמשכה עוד, באופן יותר קל, גם בשעות הבוקר הראשונות. אחרי כן נפסקה, לפחות למראית עין, על ידי השגחת פקידי-הצבא. עכשו כבר סובבים פקידים בראש המשמרות והשמירה היא כמעט הגונה. אמנם, גם עכשו, בעצם היום, עוד מגיעים קולות- צעקה לפעמים מקצה מזה. ולפעמים מקצה מזה. אולם, עכשו ממהרים המשמרות למקום הצעקה, ומצילים את הנגזלים.
באי- אלה מקרים מקבלים החילים המתנפלים גם מכות נאמנות מידי פקידי המשמרות. במקרים אחדים לוקחים מהם רק את מקורי רוביהם, ונשלחים בלוית שומרים אל המחנה.
הרוחות נרגעים במקצת. מתוך הכרה להטבת המצב כמעט שאינם מדברים עוד במעשי השוד של הלילה. כמעט שנוטים לסלוח עליהם ולשוכחם…
_________
צהרים. היריות נמשכות שוב. הפעם הן באות בעיקר מפאת דרומית-מזרחית. כנראה שהאנגלים הם כעת התוקפים. אוירון אנגלי בא מהדרום, ועף לצד צפונית- מערבית. הוא נתקף מיד על ידי תותחי התורקים.
אבל, ואולי רק נדמה הדבר כך. הפגישות האויריות הללו הן היום יותר חלשות מאתמול. וישנם אומרים שהנצחון התורקי איננו עוד נצחון, זו הייתה רק התקדמות ארעית, שאין לה תקוה של קיום. אומרים שהאנגלים הורידו צבא באחד המקומות אצל יפו. אלה מתקדמים לעומת שיך- מוניס. ובזה יבואו לתורקים מאחוריהם, ויאלצום לסגת אחור מיד – אם לא ירצו ליפול שבי.
והפקידים התורקים הנמצאים פה מתפארים לפנינו שעוד היום יהיו גם ביפו.. כבר נמצאים פה גם חילים ופקידים גרמנים ואוסטרים. אלה "מצהירים" שעוד גרוש יגרשו את האנגלים מכל המקומות, וידחפום חזרה למדבר סיני… ואנחנו – אנחנו דמיוננו היום כתלמידים שסרחו ומחכים בייאוש לעונש רבם. כילדי- חדר שרבם היה חולה ונוטה למות, ועל חשבון זה כבר התחילו להשתובב ולשמוח.
ולחיות חיים טובים.. והנה פתאום קם רבם.
ויחי. ותהי ראשית מעשהו לגרש ולהכניס את הילדים השמחים חזרה אל החדר.
ראשית- כל אינכם חופשים עדין כמו שחשבתם. ובעד שובבותכם עוד מחכה לכם שבט-מוסר..
חקר וכתב זלמן חיימוב
ערכה נוני ירון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 