כיצד מתכוננים מפני השודדים התורכים? איפה מחביאים את הדברים החשובים?
פוגרומים שעושים התורכים לרכוש, בעלי חיים, ותעשייה, לוקחים שלל רב ועושים נזקים, החיים מלאי פחד
שתים לאחרי הצהרים. מתלחשים שעוד מעט תתגבר היריה. התקפה תהיה. האנגלים יתקפו את התורקים להודפם חזרה ממצבם.
איך זה קדמה הידיעה לבוא הנה? איני יודע. אבל מאמינים אין אדם מסוגל להאמין כל כך כמו בעת-צרה. המספר מספר והשומע אינו משתדל להכחיש ולהטיל ספק כדרך שומע. אלא מוסיף עוד מעצמו ואומר: מסתמה מסרו זאת פקידי- הצבא הגרמנים…
והתושבים כבר מדברים על אודות התחבאות. במרתפים "יחכו כמעט רגע עד יעבור זעם". מרתפים נמצאים במושבה רק אחדים, ומובן שלא כל אחד זוכה לזה. תריסר וגם תריסרים של אנשים, נשים וילדים משתדלים ומזמינים להם מקומות בתוך מרתף אחד, לרדת בו בשעת הסכנה.
הנה כי כן, רק העשירים והמיוחסים שבמושבה נעשים כעת גרי-מרתף. אכן, מכיון שבא הדבר בין הגדולים הרי שנעשה חשוב ומתפארים בו.
ביחד עם ההכנה אל ההתקפה הולכות ונעשות בין כך מצד התושבים גם הכנות לקראת השוד. שעוד לא פסק לגמרי, ושבלילה יתחדש בודאי עוד הפעם.
ההכנות הללו פשוטות לגמרי: מוציאים מתוך הבתים את הדברים היותר חשובים בכדי להצניעם במקומות- סתר. ובכל חצר וחצר אפשר לפגוש כעת באנשים בצורות של תועי-לילה. הנושאים חבילות, חבילות. ומחפשים להן מתוך דאגה ופחד מקומות סתרים.
מקומות הסתר היחידים הם יציעי- הגגות. אותם היציעים ששמשו מקודם מקום- סתר בשביל הנפשות, משמשים כעת מקומות צנעה לרכוש.
ומכיון שלי אין ב"ה, מה להצניע. ו"מקום" במרתף גם כן אינני חושב להשיג, הנני בוחר יותר להתהלך ברחובות, ולאסוף ידיעות ורשמים.
בקצה רחוב-פינסקר הנני פוגש בעגלת-צבא תורקית, רתומה לשני סוסים קטנים, מובילה שני נפצעים
אל המושבה. העגלה היא של "הסהר האדום". ושני החילים הנפצעים שוכבים בה על שתי מיטות-דרגש, הנתונות, במושכות תלויים עשויים לזה, בשני צידי העגלה. לפני העגלה רוכב הרופא הצבאי על סוס ערבי קטן. לאחריה מלווים אותה רגלי, חילים אחדים של "הסהר-האדום". פסי הבד של "הסהר-האדום" הכרוך על זרועותיהם של אלה לבן, רחב, ומלוכלך.
הלכתי אחרי העגלה אל "הגורן". שמה הביאו את הנפצעים לבית-החולים. את בית-החולים בעצמו מצאו לפניהם התורקים מן המוכן. זה היה בית-חולים עראי שפתחו פה מהגרי יפו. ופקידי הצבא הפכוהו לבית -חולים צבאי.
חילי הסהר האדום הורידו את הנפצעים מעל העגלה. ונשאום בדרגשיהם אל הבית. פצעי הנפצעים שהיו קשים כבר היו חבושים. בנפצעים טפלו תיכף רופאים ואחיות מבני-המושבה. הרופא הצבאי שבא עם העגלה דיבר עימהם רוסית. ולאחרי שמסר את נפצעיו חזר עם העגלה חזרה אל המחנה.
פה בבית-החולים של מגורשי יפו, שנהפך כעת לבית-חולים לתורקים נפצעים. ורופאים יהודים מטפלים בהם, קרה דבר יפה, שאם לא היה עובדה מציאותית היה יכול להיות גם אפיזודה יפה :
הרופאים והחובשות טיפלו בנפצעים, ויסירו מעליהם גם את מזוודותיהם ואת תרמיליהם. שהיו עליהם ושהיו עמהם בעגלה. בכדי להצניעם בשבילם לאחרי שיתרפאו והנה נפתח תרמיל אחד על ידי טלטול, ומתוכו נפלו – חפצים שדודים מהמושבה..
אכן, מה שיותר יפה: בין הדברים האלה היו גם כפות ומזלגות של החובשת בעצמה. שנשדדו מביתה, ושהכירתם תיכף..
_______
המקום הזה הוא המקום היותר גבוה במושבה.[לערך רח' הרצל כיום] וכל האופק גלוי לפניו. פה שמעתי עוד הפעם את הדעה כי הניצחון התורקי איננו ניצחון כלל. פה עוד הוסיפו ואמרו לי כי הוא, הצבא התורקי. כבר הולך ונסוג אחור, מאז הבוקר ועד עתה… לאחרי שהזהירוני לא להורות באצבע כי אם להביט אל המקום המסמן, הראו לי מרחוק- רחוק, מבין ההרים, גם את רשמי הנסיגה של התורקים, אחרים הביטו ואמרו שהם רואים. אני לא. לא ראיתי כלום. ניסיתי לומר שאינני רואה, ואז הראו וסימנו לי עוד הפעם. לבסוף לא יכולתי עוד להתנגד, ואמרתי שאפשר שגם אני כבר רואה איזה דבר…
המשך יום ד' י"ג כסלו. 28.11.1917
בכל אופן. בזה הודו כולם פה אחד ואמרו בוודאות גמורה, היריות של היום הן, כלן אנגליות.
הנה כי כן היה לנו תמול יום תורקי, הלילה ליל- שוד. והיום – יום אנגלי. נראה אפוא מה יולד עוד היום, ומה יביא לנו הלילה, ויום המחרת?.. ברחובות שבקצות המושבה אני מוסיף לשמוע עוד פרטים חדשים בדבר שוד הלילה והיום.
הנני רואה עכשיו שזה היה באמת שוד הרבה יותר גדול מאשר ידענו בבקר בתוך המושבה פנימה. הוא היה יותר גדול בכמותו באיכותו, וגם בטיב אופיו. הוא הכיל צדדים שונים וגם צדדים של אכזריות-שנאה, והתנפלות פוגרומית.
זה לא היה עוד בשום אופן שוד פעוט של פטרולים רעבים כי אם שוד פוגרומי, סיסטמתי, ומלא רעל שנאה.. את יקב התקוה, הנמצא קרוב לקצה המושבה. כבר שללו במשך היום הזה כמה פעמים,
ועוד שוללים אותו גם עכשו. פה לא רק שללו. כי אם גם עשו נזקים גדולים בכונה של שנאה. פתחו ברזים של חביות – יין גדולות והוציאו את היין החוצה. שברו לרסיסים צלוחיות של דוגמאות, מודדים. ועוד אינסטרומנטים שונים היקרים מאד ושאינם כלל במציאות בזמן הזה.
אצל יהודי זקן אחד חתכו את תפילי רבנו-תם שלו, באמרם שטמן בתוכן את כספו. במקום אחר לקחו את התפילין. בבית אחר השאירו את התפילין, ולקחו את הטלית, פרשוה וצררו בה את כל החפצים השדודים. אחרים נפלו על המצאה אחרת: הוציאו את הנוצות מתוך הכרים והכסתות, ומלאום חפצים שדודים. המושבה עין-גנים סבלו עוד יותר, בהימצאו רחוק מהמושבה וקרוב אל המחנה. שם שללו כמעט את כל הבתים. הוציאו את הנוצות בכדי לקחת את הכיסים. שברו שם גם את הדלתות והחלונות.
גדול ובצורה של פוגרום, היה השוד אצל אלה היושבים בבתים שבתוך הפרדסים.
בפרדסו של הד"ר מ. שללו, גם תבואה וגם בהמות חיות, וכמו כן את כל חפצי המפקח היושב שם. שוד העולה יחד לערך עשרת אלפים פרנק. את המפקח בעצמו הציגו השודדים ככלי ריק. נשארו לו רק בגדיו שעל עצמו ובשרו. לקחו ממנו גם את בגדיהם של ילדיו הקטנים… את נוצות הכרים הוציאו וישפכו ארצה, וישברו אחרי כן כוסות, פנכות, וקערות שבבית. ויערבו את השברים בתוך הנוצות בכדי לקלקלן…
השוד הפוגרומי הזה נעשה על- ידי חילים בלוית פקיד-צבא. הם הביאו עמם גם עגלה לשאת ולהוביל עליה את השלל. איפה מובילים השודדים את כל השלל הזה.
ואת כל אותם הדברים הקטנים והגדולים שאין להם שום מקום במחנה?
– אל הכפר הערבי פג'ה. גם זו היא ידיעה שכדאי לדעתה. הכפר הזה משמש עכשו מקום- שוק לשודדים הצבאיים להוציא אליו ולמכור בו את כל החפצים השדודים. הפלחים משמשים כעת "קונים" לרכוש היהודי השדוד.
השודד הפוגרומי עשיר גם בצדדים קומדיים, גם אלה לא חסרו בו. עשה בחבילה שדודה אחת שהושבה חזרה אל המושבה לאחרי שכבר היתה בידי החיל. וזה כבר היה עמה מחוץ למושבה.
ספור- המעשה הוא באמת מצחיק :
החיל השודד הלך לו בדרך מחוץ למושבה והחבילה השדודה בידו. בודאי הלך למקום-השוק בכפר פג'ה. פגש בו חיל שני שהלך כנגדו. בקש הלה חלק בחבילה השדודה. לא חפץ הראשון לתן. התחילו שניהם נצים ומתחבטים יחד. עבר עליהם איש יהודי מעין-גנים. חטף השודד הראשון את החבילה מסרה אל היהודי. ויקרא:- גם לי גם לך לא יהיה !..
לזה הסכים גם השני, והיהודי לקח לו את החבילה ויביאה חזרה אל המושבה. הכל תלוי במזל – וגם חבילה שדודה.
חקר וכתב זלמן חיימוב
ערכה והוסיפה נוני ירון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 