המשך יום ד' י"ג כסלו. 28.11.1917
השוד של טחנת הקמח של וייס, פרנסי המשבה מנסים להיפגש עם המפקד הגרמני, המערכה קשה בין התורכים לאנגלים.
ערב. בא הנה המפקד הגרמני פון-קרס עם כל ה"שטב" שלו. פון קרס הוא המפקד העליון על כל המחנה של חזית סיני. בואו הנה מראה שמרכז המערכה יהיה פה. וכי בכל אופן תהיה פה מערכה כבדה.
במושבה אומרים שהוא כבר היה יותר- רחוק בצפון. ולא חשב כלל לעשות פה תחנה לנסיגה הגדולה.
ולהתיצב בה נגד האנגלים. את הדבר הזה עשו המפקדים התורקים על דעת עצמם נגד דעתו.
כנראה שלהם קשה יותר לוותר כל כך בנקל על כל הארץ בבת-אחת.
הם מאשימים בויתור זה את הגרמנים המוכרים את תורקיה בעד שלמות מחניהם. ומבלי להתחשב עם תכנית הגרמנים הפסיקו הם את נסיגתם. וינסו את מזלם. ורק לאחרי שהניסיון הצליח, והאנגלים נהדפו שבו גם הגרמנים וישוב גם פון-קרס ושטבו עימו.
משלחת מאת המושבה הלכה אליו לדבר עמו על אודות עניני המושבה. המשלחת הכילה את:
ש.רוקח מיפו. ח. כהן. ע. ליברכט. והמוכתר [לשעבר] פינחסביץ. אבל היא לא מצאתהו.
הוא סר בבואו להוטל ירקון, ויצוו להכין לו תה. משם הלך אל החזית. ולא שב עדין.
בינתים התנפל פקיד- צבא וחילים עמו על טחנת הקמח של וייס. והתחילו שוללים את הקמח ואת החטה שבתוכה, הביאו גם עגלות לטעון עליהן את השלל.
בעלי הטחנה ניסו להתיצב נגד השוללים בכוח הטענה שכל זה לא שלהם. כי אם של ועד-המכולת ושל יחידים שהביאו לטחינה. אולם גם פקיד- הצבא מצידו- התקצף כנגדם. והוכיחם מתוך קצף על שכמות גדולה כזו של חיטה וקמח נמצאה במושבה. ולא מסרוה מעצמם בעד הצבא. ומדוע אמרו שאין
קמח במושבה?
ניסו לטעון כנגדו ולהסביר לו שזו לא כמות אחת גדולה. כי אם כמויות, כמויות קטנות של הרבה יחידים יחד. ושל ועד- המכולת, שזה גם כן חלקם של היחידים העניים שלא יכלו להכין להם בעצמם. מובן שכל זה לא הועיל. והשוללים לקחו מן החיטה ומן הקמח, של ועד-המכולת ושל יחידים. עד כמה שיכלו ויטענו על העגלות וישלחו.
בינתים נודע הדבר במושבה, ויבואו גם יחידים, שהספיקו להוודע על דבר השוד בעוד מועד. להציל מתוך הטחנה את קמחם או את תבואתם.
הדבר עלה בידי אי-אלה עסקנים זריזים ומנסים לשחד את השוללים האחדים שנשארו בטחנה לשמור על יתר השלל עד שוב העגלות שנית. שיתנו לבעלי התבואה היחידים להוציא משם את תבואתם.
ידיעה זו נתפשטה מיד מסביב. ועשרות עשרות אנשים מיהרו אל הטחנה, בתור בעלי תבואה יחידים. בכדי להציל כל מה שאפשר להציל. מי שבאמת היתה לו תבואה בטחנה. ומי שלא היה לו שם כלום- כל מי שרק ידע על דבר השוד. ועל דבר האפשרות להציל ולזכות מן ההפקר- רץ ויציל. עד כמה שרק הספיק כל אחד לקחת, ועד כמה שרק יכול לשאת…
במשך שעה קלה נתרוקנה ככה הטחנה כולה.
ראו זאת השוללים השומרים, שלא יכלו גם להחזיק עוד מעמד בפני דחק ההמון. ויאספו גם הם את יתר החיטה שבטחנה, מילאו ממנה פחים, והעמידו את הפחים המלאים על פתח הטחנה וימכרום לכל החפץ בעד ששה בישליקים הפח. בריש-גלי… הקהל קנה את ה"מציאה"…
השוללים לקחו אחרי- כן גם את פס-העור של הגלגל. רצועה זו יקרת-ערך היתה. וביחוד בזמן כזה שאין פה דוגמתה במציאות. שווה היתה אלף פרנק. ואלמלי מכרוה שלמה על-אתר היו מקבלים בעדה. איזו מאות פרנקים בלי שום ספק. אבל השגתם של השוללים היתה אחרת. הם לא השיגו יותר מלחתכה לחתיכות חתוכות ולמכרן בשביל סוליות לנעלים. את זה כן ידעו הפורעים הפראים שסוליה איננה נמצאת כעת בארץ. ושחתיכות עור כאלו טובות מאוד בשביל סוליות – הם מכרו את החתיכות במחיר בישליק, בישליק החתיכה.
והיו קונים….אכן .. נפול נפלו במוסריותם לא רק השוללים, כי אם גם הנשללים…
רעבים ורצודים [אולי רצוצים] אנו כולנו .
___________
המשך יום ד' י"ג כסלו. 28.11.1917
לילה. כענן של דאגה רובץ על המושבה כולה. מרגישים היטב את הכובד המרחף באויר.
את שעת- ההרת החופפת עלינו. פון-קרס עוד לא בא חזרה מהחזית לשתות את התה שפקד להכין לו.
מתלחשים שבעוד שעות אחדות תהיה פה מערכה גדולה. העמדה התורקית תהיה בתוך המושבה עצמה. יעמידו תותחים בין הבתים. תנועת עצב ופחד בכל המושבה. האנשים מתנועעים ברחובות ובחצרות כצללים.
ובתוך שתיקת כובד המצב בוקעים ומגיעים פתאום קולות-צעקה מרחוב פינסקר. חילים מתנפלים שם לשלול שלל. המון של אנשים מתחיל רץ וממהר אל המקום מכל עבר. החילים נבעתים למראה הקהל הרב ונמלטים. רואים באופן ברור כי הסכנה בלילה הבא תגדל עוד יותר.
ובאים לידי הוכחה שמוכרחים לסדר הגנה עצמית בלילות. הדבר יוצא אל הפועל בלי קושי. כל בני המושבה, תושבים וגרים, ישתתפו בשמירה הלילית. בכל רחוב ורחוב תסובב חבורה גדולה של תושבים חליפות, אחת לפני חצות ואחת לאחר חצות. בהשמע קול לעזרה תמהרנה כל חבורות- השמירה אל מקום ההוא. מלבד זה מבטיחים רבים שיהיו ערים במשך הלילה בבתיהם.
משתמשים גם באמצעי הראשון של יעקב אבינו. ומשחדים את הפטרולים שיהיו לעזר לשומרים, ויסייעו להם לגרש את השוללים. המשוחדים מקבלים בעד הבטחה זו הענקה רחבה של יין, ארק וקוניאק.
זקנים נשים וילדים שאינם משתתפים בשמירה מתנועעים אל המרתפים ואל יציעי- הגגות. נסחבים לשם גם חבילות של כרים וכסתות.
יותר ויותר הולכת ונופלת דומיית הלילה. יותר ויותר הולכת המושבה ומתכנסת אל תוכה. הכל נשאר שותק ומאזין, כמחכה למה שיהיה בקרוב. הכל עומד נכון לסער המערכה, הפנימית והחיצונית, שעוד מעט ותפרוץ פתאום…
חקר וכתב זלמן חיימוב
ערכה והוסיפה נוני ירון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 