חרדה פתאומית היתה היום במושבה.
בשעה שתים אחרי הצהרים התחילו פתאום יריות חזקות בקרבת המושבה. אבל, יריות קרובות כאלו עוד לא היו לנו. אלו היו כמעט בתוך המושבה עצמה.
כרעמים התפקעו מעל לראשינו. הבתים כולם חרדו ויזדעזעו. בין רעם לרעם נמשך צליל קולו הקודם בהמיה זעזועית באויר ובאזנים. צער היה לראות את חרדת היונים הנבהלות. שעטות, שעטות עפו מגג לגג. ותסתובבנה במעגל, ותעמודנה שוב על אחד הגגות הגבוהים, כאילו פחדו לעזוב את המקום לגמרי ולעוף הלאה. בעופן השמיעו כנפיהן קול משק-חריקה מעורר מגור, ובעמדן הושיטו ראשיהן והאזינו בפחד.
חרדה קמה במושבה. אבל מענין: היא לא נמשכה הרבה. הודעה נפלה פתאום: האנגלים מנקים את הסביבה מהאויב. ההודעה נתקבלה מיד באמון. אכן, זה לא מספיק.היא נתקבלה כדבר המובן מאליו. כדבר שרק ברגעים הראשונים יכולנו לטעות בו. הרוחות נרגעו לגמרי.
וחבורות חבורות של תושבים עמדו ברחובות ועל והתחקו כמומחים גמורים למקור היריות ולמהלכן. לא בלי עונג היתה התבוננות זו. ובאופי של בטחון גמור. האכרים עמדו בחוץ בלי מעילים ובלי גרבים, כמו שהם קמים משנת-שבת. אחרים טפסו על הגגות, ואל החלונות של בתים גבוהים, בכדי לראות ולמצוא משם את מהלך היריות. עד מהרה הוחלט גם בירורו של הדבר, ונמסר מיד מחבורה לחבורה.
וכך אמרו :
האנגלים התייצבו עם תותחיהם על יד מושבתנו דרומה. וירו משם על חיל התורקים שאחזו להם עמדה על שלשלת-הרים שמעבר לירקון צפונה. אוירון עף בשעה זו במרום. וימסור למורים[יורים] אותות וסימנים איפה לירות. ומי שרק חפץ יכול גם לראות בעיניו את כל סדרה של המערכה הזאת. יכול היה לראות את הבטריה [סוללה] שאמרו עליה שהיא אנגלית מאחורי גבעה אחת על יד המושבה. וגם את האש המתלהבת בתוך המחנה התורקית נגד המושבה צפונה. שעליה אמרו שזוהי על ידי היריות האנגליות הנופלות שם..
היינו בטוחים בניצחון אנגלי.
________
ובכל זאת, הרוחות עוד מהוססים. וזהו בקשר עם עובדה אחרת: ועד-המושבה שלח משלחת ליפו, לדבר שם עם המושל הצבאי ולהעירו על אודות שאלת הספקת צורכי אוכל-נפש לפתח-תקוה וליפו. לזו האחרונה אין כלום. והיא לוקחת הכל מפתח-תקוה אבל גם פח החיטה הולכת וכלה.
דרישת הועד מאת המושל היתה: לתן לו רשיון לנסוע דרומה ולקנות שמה חיטה. כמו כן יפנה הוא, המושל, למצרים, שישלחו משם אי-אלה צרכי-אוכל שאינם נמצאים בארץ.
תמול שבו שליחי הועד חזרה. הועד פרסם על זה תמול בערב שתי מודעות אלו:
א. שליחי המושבה לא מצאו את המושל ביפו. הוא אמנם נסע דרומה בשביל צרכי-אוכל ליפו. השליחים מצאו את ממלא-מקומו. הוא קיבלם, וימסור להם הודעות אלו :
1. כל מי במושבה שיש לו נשק, או חומרי-נשק. יכניסם אל המוכתר. כל מי שלא ישמע לפקודה יענש קשה.
2. אסור למכור יין לא לאנשי-צבא ולא לשום איש. העובר על זה יענש קשה. ולפני השליחים הביאו איש אחד בהאשמה כזו, והלקוהו עשר מלקות. ונענש גם לעשרה ימים מאסר.
(גם זה, מתוך מודעת הועד.)
3. כל המטבעות התורקיות נשארות לפי-שעה בשווין הקודם וכולן. הן של כסף, הן של נחושת, והן של ניקל. צריכות להתקבל בערכן המלא. הניר האנגלי והמצרי צריך להתקבל כמו זהב. המחיר של האחרון חמישים בישליק. העובר על זה יענש קשה.
ב. החיבור בין פתח-תקוה ויפו, וכן בין פתח-תקוה ויתר המושבות הדרומיות, נפסק לעת-עתה. עד שתבוא לזה פקודה שניה מאת המפקדה האנגלית.
1. גם לאחרי כן. כשהחיבור הזה כבר יפתח, יעבירו מהגרי יפו את חפציהם מפתח-תקוה ליפו בפעם אחת ולא מעט, מעט. כמו שעשו עד עכשו. כדי שלא יצטרכו לצאת מפעם לפעם מחוץ ליפו צפונה.
2. כל תושבי פתח-תקוה צריכים לרשום את שמותיהם ואת נתינותם אצל הועד. הזמן האחרון לזה – עד מחר בצהרים.
המודעה הזאת עשתה רשם בלתי נעים על המושבה כולה. סגירת הדרך ליפו.לאחרי שכבר היתה פתוחה, איננה אות לטובה. עלי עשה זה רושם עגום ביותר. הרי יפו וכן כל הדרום סגורים לפנינו. מה זאת אומרת ?
זאת אומרת שמושבתנו היא כעת אזור-המערכה. ולכן אין לצאת מתוך האזור הזה, ואין להיכנס אליו. מדוע אין גם לצאת? נשמע מזה שהדרך אינה בטוחה. אבל מדוע מותר היה לצאת ולהכנס עד עכשו? נשמע מזה שהמצב עכשו נשתנה. והאויב, שכבר נסוג מקודם צפונה, שב כעת על עקביו. ויתקרב שוב אל המושבה. ומדוע גם לאחרי שכבר יפתח החיבור עם יפו יצטרכו גולי יפו לצאת בפעם אחת ולא לאט, לאט? – נשמע מזה שהמערכה הזאת איננה לימים אחדים. ואפשר שהאויב יסוג שוב. ועוד הפעם ישוב. ולכן, כשתבוא האפשרות לגולי יפו לצאת, יצאו בפעם אחת ולא לאט, לאט.
הרהורים אלה וכאלה עוררה בי המודעה, והעציבוני עד מאד. ההרהורים הללו נתחזקו עוד יותר בפרוץ היום פתאום סערת היריות בקרבת המושבה. הרי הוא הדבר שהמודעה ניבאה עליו מאתמול. התורקים נמצאים שוב בקרבת המושבה. והיציאה ממנה איננה באמת אפשרית כעת. ומי יודע עוד מתי אפשרות זו תבוא. ומי יודע מה יהיה גורלנו אנו, בהימצאנו כעת בתוך התבערה, בין שני הכוחות המתנגשים עלינו מעבר מזה ומזה. האומנם תישאר ממושבתנו אבן על אבן ? …
ההודעה שנפלה במושבה אחרי כן, כי היריות האלו באות מצד האנגלים. ו "הם מנקים את הסביבה מהאויב". הביאה שמחה בלב האיכרים ונתקבלה כדבר המובן מאליו. אבל ביחד עם זה נשארה גם תסיסה צפונה בלב, פנימה. שלא אחד ההין להביעה מן השפה ולחוץ: האנגלים מנקים את הסביבה מהאויב, הרי זאת אומרת: האויב התקרב שוב, ויש צורך לגרשו.
רק הידיעה שנתקבלה בתור הוכחה מסכמת. כי אך האנגלים הם התוקפים פה. ואישם היא זאת הנופלת לתוך עמדות התורקים בצפון – הרגיעה בהרבה גם את התסיסה הפנימית הזאת.
הנני עולה על משכבי בתקווה שאומנם יהיה זה ניצחון לאנגלים.
חקר וכתב זלמן חיימוב
ערכה והוסיפה נוני ירון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 