ימים קשים מאוד עוברים על המושבה. שוד וביזה בכל מקום. פחד גדול מהחיילים התורכיים האלימים, חילול ספר תודה במושב עין גנים, הכרזה על "קומנדר" מושל תורכי למושבה פתח תקוה, המפקד הגרמני קובע את מקומו ב"הוטל ירקון" מדאיגה מאוד את התושבים שעוקבים אחרי התקדמות הצבא האנגלי.
מתח גדול בצפייה למערכה בין התורכים לאנגלים
יום ה' י"ד כסלו 29.11.1917 המערכה בתוך המושבה שכל כך התכוננו לה, לא היתה הלילה. רק מחוץ, מסביב, הגיעו קולות-יריה שונים. של רובים, מכונות-יריה, תותחים, ורמוני-יד. ביחוד עבדו מכונות היריה. בשביל כך לא היו כלל לחינם ההכנות לקראת השוללים.
הרבה – הרבה נסיונות של שוד היו במשך הלילה הזה. ואלמלא ההגנה העצמית המסודרת היתה בטח המושבה כולה למשיסה. עד כמה שאני יודע כעת דומני שכל הניסיונות האלה נהדפו. הייתי ער כמעט כל הלילה. הרושם שהשאיר לי לילה זה לא כל כך מהרה ישכח מליבי.
האויר היה שקט. כמעט חם. דומיה לילית מלאה סוד וחידה שפוכה מסביב. רק מרחוק, מתוך איזו סתרת- חורשה שחורה, מגיעה לסרוגים הכאה-תופית מהירה של מכונות-יריה, תק-תק-תק-תק… כאילו איזו מכונת- תפירה עובדת באיזה מרחק קרוב.
וממרחק יותר רחוק. דומה מאחורי שיפולי- האופק בא ומגיע, בהפסקות יותר רחוקות, שלל קולות צלולים של מאות רובים. העבודה! הרעשה צלילית זו היתה דומה בכל למחיאת- כפים סוערת..
הקולות האלה שהרעישו וזעזעו מפעם לפעם את האויר, שבו והתערבו בדמי-הליל שמסביב. ושוב היה הלילה לחידה אילמת כמקודם.
עוברת שעה קלה של מנוחת-השקט, ופתאום-יללה מזעזעת של מאות שועלים פורצת ממקומות שונים מסביב למושבה. חבורה, חבורה עונה ביללתה ממקומה לעומת חברתה. ומכול חבורה וחבורה בוקעים ועולים קולות בודדים של מיללים יחידים. הנשמעים יותר מכל יתר הקולות, ויללתם חודרת יותר, עמוקה יותר, ומרירית יותר. כאילו היו אלה מפקדיה של המחנה המיללת.
ובשעה זו דומה שאין זו כלל יללת- שועלים רגילה. וכי אין זוללים אלה מוצאים כעת די שבעם בפגר האדם והבהמה המושלך על פני השדות, כי באו גם על המושבה?
ומחשבה מוזרה עולה ומתאחזת בעקשנות: – לא! זו אינה יללה. זוהי – רננה …
רננת- צווחה של החי הטורף על מפלת האדם המשחית…
המשך יום ה' י"ד כסלו 29.11.1917
מעשי אלימות ושוד קשים
בעין גנים השליכו גם ספר תורה ארצה ויקרעוהו.
לפני יושב צעיר מעין- גנים. הוא מספר לי את פרטי השוד בביתו. ממנו לקחו הכל. הכל ממש. לא השאירו לו שום דבר. חירש הוא בשתי אוזניו, ובבואם לא שמע מה שדברו אליו. ולא ידע מתחילה כלל גם על אודות מה הם באים. הוא הוציא לפיכך את הנפוש ואת הווסיקה והראתם שהוא כשר. לא חשב כלל אחרת אלא שעל עסקי צבא הם באים אליו. אבל הם חבטו את תעודותיו ארצה ויכוננו נגדו את רוביהם.. אז נבהל מאד. וירם את שתי ידיו למעלה ויקרא: הריני לפניכם, עשו מה שתחפצו! את חפצו זה מלאו לו. והם עשו באמת מה שחפצו, ויציגוהו ככלי ריק…
מספרם של שדודים כאלה שהוצגו ככלי ריק אינו קטן. פוגשים אותם בכל מקום. סימניהם נכרים למדי: ראשם חפוי. פניהם שחורות, ומתוך העינים הכבויות מבצבץ יאוש.
החפצים השדודים נמכרים לפלחים תושבי הכפרים.זה כבר נעשה לדבר שבגלוי. ועוד הגיע למדרגה מחוצפה ומרגיזה שאין דוגמתה: היום סבבו שני פלחים צעירים בשוק המושבה. והכריזו מעיל יפה למכירה. פגשם ספרדי אחד ויכיר שזהו בגדו שנשלל ממנו תמול. התייצב הנשלל נגדם וינסה להוציא את הבגד מידם. הלך אחד מהם ויביא שני חילים רוכבים. ראה זאת הספרדי, וישאיר בגדו בידם ויברח. אבל ה"קוזק" כבר לא הרפה ממנו. אחד הפלחים, עדין נער כבן חמש-עשרה, רדף אחרי היהודי, השיגו וימשכהו חזרה השוקה אל החילים. אלה החלו להתאנות לו בטענות של מה- בכך הספרדי בפחדו הרים קולו ויצעק לעזרה. לקול צעקותיו כוננו עליו החילים את רוביהם…
המון גדול נתאסף, ומהומה קמה בכל השוק. וסוף דבר עזבוהו החילים וילכו להם אבל הבגד נשאר ביד הפלחים, שנשארו גם לאחרי כן בשוק המושבה,כשהבגד השלול, בידם. והם מושיטים אותו כלפי הנאספים, ומתגרים בם…ומתלחשים ואומרים, כי בכל השוד והפרעות מצד החילים יש גם רמז מגבוה.. מצד הפקידות הצבאית התורקית הגבוהה.
וישנה דעה הנוטה לחשוב שלא עוות-דין תהיה כאן אם נאמר שגם ראשי הגרמנים והאוסטרים ברמז הזה. גם הם מצאו שראויה היא המושבה היהודית למלקות בעד הנאתה שנהנתה מכניסת האנגלים. הם רמזו בשביל כך לנעריהם התורקים שיקומו וישחקו לפניהם, וישתוללו בנו קצת.
את העובדה הבאה להלן, מסר לי איש נכבד מגולי יפו. שהוא בעצמו, בתור עד ראיה ושמיעה, נמצא באותו מעמד: באו שני פקידי צבא, אחד גרמני ואחד אוסטרי, לתוך אחת החצרות שברחוב חובבי-ציון, ודרשו מבעל המעון לתת להם תפוחי-אדמה. השיבו להם כי ירקות ופרות- אדמה אחרים יוכלו להשיג במושבה, רק לא תפוחי-אדמה. היות כי פרי זה, ביחוד. אין גם לאכרים כמעט בכל משך ימי המלחמה, מפני שזרעו מובא הנה תמיד מאירופה. וכעת שאין חבור עם אירופה איננו גם בנמצא. פרי הזרע המקומי אינו מספיק כי אם לשבועות אחדים. לשמע התשובה הנכונה והאמיתית הזו התקצפו הפקידים וישיבו: – אבל יין שלשה ליטרים בעד פונט אנגלי יש לכם למכור? ! חכו נא! אנחנו נשלח אליכם את הפטרולים התורקים.
הם כבר יבלשו וימצאו הכל…ושוב עובדה שניה: אחדים מאנשי המושבה היו בראש- איל-עין. נמצא שם פקיד-צבא אוסטרי גבוה. ספרו לו האנשים על אודות השערוריות ההולכות ונעשות על ידי הצבא בבתי המושבה.
שמע זאת הפקיד, העמיד פנים כמשתאה. ואמר: – החילים עושים שערוריות בבתים? – תמה אני שעוד יש לכם בתים שלמים ב"מלבס" ! !
________
המשך יום ה' י"ד כסלו 29.11.1917
– פון קרס לא שב עדין :
בלחישה מוסרים שהאנגלים נמצאים במצב יותר טוב. במערכה של תמול נחלו התורקים מפלה. והם יהיו מוכרחים לסגת אחור אל הצפון. בשם פקידים אוסטרים אומרים שפה מוכרחת להיות מלחמת- כידונים פנים אל פנים. ורק מערכה זו תכריע את גורל המקום. אין ספק שהשעה היא שעת- הרת. הציפיה לאיזה דבר העומד להתרחש ולבוא מרגשת בכל מקום, בכל פנים, ובכל האטמוספירה כולה. אוירונים אנגלים מסתובבים במרום. תרים את המחנות התורקיות. מסביבות עין- גנים. או ממעט יותר רחוק, מצד ראש-איל-עין. מורים [יורים] אליהם מתותחי- מכתשת אוסטריים. אין הפצצות מגיעות אל המטרה.
היריות התותחיות בכלל הולכות ומתגברות.
__________
לעת-ערב. מהי התוצאה של היום הזה? אין יודע. לא ידוע גם בכלל אם היריות שנמשכו כל היום היו יריות של מערכה בפני עצמה. או שהיו רק יריות – הקדמה לפני התקפה שעוד תבוא אחריהן. אולי הלילה ההולך ובא ישיבנו תשובה על שתי השאלות הללו.
________
יום ו' ט"ו כסלו. 30.11.1917 ליל- פחדים היה הלילה שחלף. ליל- זוועות. זוועה נוראה עברה
על המושבה. זוועת יריה תותחנית שלא היתה עוד כמוה במקום הזה. תחילת הלילה הייתה בניסיון של שוד. מקצה המושבה, מתוך הדרך אל הפרדסים, הגיע קול ענות לעזרה. מיד הקיפה צעקת-צווחה את כל המושבה. במשך של רגעים אחדים כבר נמצא במקום השוד המון גדול. זה היה הבית האחרון במושבה. השודדים היו שלשה חיילים מזוינים ברובים.
העזרה באה במועדה. אחד מהשלשה נתפס על ידי ההמון. בתוך החשכה שמסביב, בתוך ההמון הגדול, ובתוך הידים הרבות שמשמשו בו. קבל השודד השלומיאלי מספר הגון של מכות, על ידי מספר הגון של ידים. אחרי כן הובא למשמר בהוטל ירקון. השנים הגינו על עצמם בירותם מרוביהם. אחד התושבים כמעט נפצע מהכדור. על ידי זה הצליחו השודדים להמלט. עוד נסיונות אחדים כאלה נעשו במשך שעות- הלילה הראשונות. בהפסקות קטנות של מנוחה באמצע. לסוף שקטה המושבה. דומה היה
שזאבי-הערב ההולכים על שתים לא יבואו עוד הערב מערבותיהם אל המושבה לשלל. שתיקה עמוקה רבצה על הכל.
(תיאור של אותו יום מופיע גם בחוברת בשם "בצור ובמצוק" תרפ"ד הד-העם)
המערכה הקשה שהייתה בלילה שחלף לא הביאה עמה את התקוות הנעימות שתלו בה, כעת. ברור הדבר שהתורכים לא נסוגו אחור, ואולי נתחזקו והתאחזו במושבה עוד ביתר שאת. היריה של היום, היא לפי דעת הכול, של התורכים.
המפקד הגרמני פון-קרס בא הנה והוא קובע את מושבו במלון "ירקון". ממשיכים אליו חוט טיליפוני משדה המערכה. קול צרוד מנסר והולך ברחובות המושבה. קולו של "נורי – המכריז". הידוע לנו כל-כך, הוא הקול, שבשעתו היה מכריז לנו יום,יום על גירושים חדשים. ועל פקודות וגזרות חדשות של ג'מאל-פחה. בימים המעטים, ימי התארחות האנגלים אצלנו, כמעט שכבר הספקנו לשכחו. והריהו שוב מנסר ברחובות המושבה וחוזר וקורע אותה נימה בלב, שלא הספיקה עדיין להתאחות יפה.
בשם הקומנדר, "הוא מכריז ומודיע- כל בתי המלון, הריסטורנים, החנויות צריכים להיות פתוחים ביום ובלילה מבלי כל פחד האויב. וכל העובר על הפקודה הזו, ענש ייענש בכל חומר הדין".
משמע שיש כבר "קומנדר" תורכי במושבה, בתור מושל. ומשמע שהתורכים הללו חושבים באמת להתיישב כאן ישיבת קבע. ענן של עצב ושל אכזבה יורד על הכל. שמועות מחרידות נמסרות מפה לפה, מספרים כי בדואים וערבים שתו ידם עם חיילים להתנפל על המושבה לשם ביזה ושוד. סובבים פלחים וגם חיילים ומוכרים תפוחי-זהב, ששללו, מתוך הפרדסים העזובים. ביחד עם זה נמסרות כרגיל, גם שמועות פורחות על אודות המקומות הרחוקים שאנו נתוקים מהם לגמרי. והשמועות נמסרות מתוך כליון -נפש וגעגועים מכאיבים. מספרים , שירושלים כבר נכבשה, וליפו הגיעו אניות, שהביאו עימהן מכל-טוב. ואפילו סוכר… וצללי ערב שבת יורדים ומשתרעים על המושבה העגומה. עימהם הולך ונמסך אל הלב גם רגש מכביד ומעיק של עצבות אלמה.
חקר וכתב זלמן חיימוב
הביאה לפרסום נוני ירון
הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני 