בית הדפוס, חובבי ציון 14

בעשור הראשון של המאה העשרים בנה זלמן חיים פישצנר (1874­-1957), שהיה חקלאי, שוחט ופעיל ציבור, בית פשוט עשוי לבני בוץ מחוזקים בקש. סביב הבית נבנו אורווה, מחסנים ומבנה שירותים שמעליו שובך יונים. המבנה שימש למגורים עד 1932.  בשנה זו נקנה והוסב לבית דפוס על ידי שמואל לייב גרינבוים (1892­-1973), יליד ירושלים שהתמחה בדפוס לווין אפשטיין, והחליט שיש מקום לבית דפוס באם המושבות. לאחר שקיבל אישור מוועד המושבה, הדפיס בית הדפוס והכין את הניירות שעטפו את פירות ההדר. על כל נייר עטיפה הודפסה המילהJaffa  עם סוג הפרי. משפחת גרינבוים שמרה את ייעוד המבנה – בית דפוס פעיל – עד סוף שנות השישים ואחר כך שימש המבנה בעיקר לחיתוך נייר. בלב בית הדפוס נמצאת מכונת הדפוס המקורית שכמותה נותרה רק עוד אחת בעולם. הבית עבר שיפוץ ושחזור בעקבות שתי שריפות שאירעו בו ומשמש כיום מרכז מבקרים ואתר לפעילות חינוכית.

גלופה להדפסה על נייר עטיפה פרי הדר, ארכיון אישי עזרא גרינבאום

סיפורה של משפחת גרינבאום מספר את סיפור החיי האנשים במושבה פתח תקווה. הכל נסב סביב הפרדסנות והחקלאות. מה עשו בקיץ כשלא קטפו וארזו תפוזים? מה עשתה משפחת גרינבאום בקיץ כשלא נדרשו להדפיס נייר לעטיפה של תפוזים?
עזרא גרינבאום בנו של שמואל תרם לארכיון את הגלופות המקוריות שבעזרתן הדפיסו את נייר העטיפה המפורסם

המלחמה הגדולה של מוניקה כהן מנהלת מחלקת השימור לשעבר לשמר את הבית לשקם נשאה פירות. במאמץ גדול הצליחו לשקם את מכונת הדפוס שעובדת ופועלת ומדגימה היום למבקרים איך עבדו פעם. כיום מתקיימות בבית פעילויות חינוכיות לתלמידי בתי ספר, סדנאות לגדולים ולקטנים על ידי המחלקה לשימור אתרים. בנוסף מדריכי מחלקת ההיסטוריה של מוזיאון ההיסטורי הנמצא בבית יד לבנים קריית המוזיאונים מעלים שם חוויות מים של פעם. קישור לסרטון המתאר את עבודת השימור. קישור לסרטון בו מתארת מוניקה כהן את הפעילות בבית הדפוס

 

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, בתים היסטוריים, פרדסנות, רחובות בפתח תקוה, שימור אתרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

קליטה בפועל בגבעת השלושה של העולים מהכשרות "תל-חי" וקלוסובה.

חששות החברים הותיקים מאידיאולוגיה קומוניסטית של חברי קלוסובה.

מעיון בפרוטוקול האסיפה הכללית ביום 16.3.1929 משתמע כי קבוצות ההכשרה "תל-חי" ו"קלוסובה" נקלטו כבר בגבעת השלושה. החבר קורין טען באסיפה שמצב הרוח של החברים הותיקים אינו טוב והרגשת החברים החדשים גרועה יותר. מדבריו: "… יש גם בין החברים הותיקים מצב רוח מדוכא, ביחוד הוא ישנו אצל החברים מהעליה החדשה. אני חושב שהעבודה התרבותית היא חשובה מאד ופה במקום הזניחו לגמרי את העבודה הזו. החבר מרגיש את עצמו פה רק כפועל שאחרי העבודה הוא הולך לישון. וברור שאין לחבר שום סיפוק…"
עוד סיבות שמוצא החבר קורין לחוסר הסיפוק של החברים: ההנהלה גוזלת את האחריות מהחברים ורוב החברים אינם יודעים פרטים על הרקע להחלטות ההנהלה.
יחסי החברים הם הנושא החשוב ביותר כעת לקיומה של ה"גבעה", יותר חשוב מאשר בעיות משקיות כגון החלטות אם לקנות פרדות או לא, או אם למכור משהו מרכוש המשק.
בעיית מחסן הפרודוקטים: קורין שואל:" למה למשל מחסן הפרודוקטים סגור ? יש פה שיטה כזו שאינה מאפשרת התפתחות רגש האחריות של החבר וצריך לשנות שיטה זו…" (משתמע שסגירת המחסן או נעילתו בשעות שהמחסנאי אינו נמצא, מתפרשת בעיני חברים מהעליה החדשה כי החברים הותיקים אינם סומכים על אחריותם ויושרם וחוששים אולי מגניבות, ולכן צריך לנעול את המחסן. יתכן שנוהל זה נוגד לחלוטין את אוירת האמון וההסתפקות במועט שהיתה נהוגה בקלוסובה ונוהל זה מעליב את החברים החדשים – הערת העורך)
החבר שינד מדגיש את הנושא של קליטת העליה כנושא הכאוב  כעת ב"גבעה". טוען שנעשו שגיאות בעבר ואין לחזור עליהם, הקליטה בקבוץ בארץ עבור העולים החדשים היא "המשך ההכשרה" שקיבלו בחו"ל. צריכים להשלים תהליך זה. החברים הותיקים צריכים להקדיש מאמץ להדרכת הנקלטים החדשים בהסברים מובנים לגופה של כל בעיה שמעלים החדשים. אין לפטור אותם רק בהערות כגון : "אתה עוד ירוק, חדש בארץ".

אסתר גובר ויעקב נמרי חברי קולוסובה שעלו לגבעת השלושה. יוני 1936

החברה סגל מציינת כי יש שני סוגים של חברים – הותיקים והחדשים, ואחרי העבודה אין ביניהם קשרים חברותיים וכך גם נוצר חוסר אמון בין החברים. קובלת גם על בעיה של העדפת ההוצאות המשקיות מאשר הוצאות ריפוי או צריכה של חברים.
החבר פייבוש בנדורי מכיר במצב היחסים הבעייתי בין הותיקים ובין העולים החדשים, אבל מפנה ביקורת גם כלפי החדשים. מדבריו: "אני אומר שאנחנו באנו לארץ לבנות איזה דבר, אפילו לא בצורה קבוצית. בכל צורה סוציאלית יש ליקויים, אבל את הליקויים האלה אי אפשר להכיר במשך שלשה ימים כמו שזה היה עם החברה שרוצה לעבור ליגור. דרך שכזו תוביל לנדודים ממקום למקום ולבסוף לעזיבת הקבוץ. הדרך הזו שהמכשול הראשון מעביר את החבר על דעתו, נובע מתוך חנוך גרוע של החברים בחוץ לארץ בפרט בקלוסובה." בהמשך הביע דעתו באופן קיצוני יותר:" בקלוסובה היה חנוך לחבורת עבודה קומוניסטית.... . היו חברים במחשבה להכניס מהפכה בתנועה הקבוצית. אני הייתי אחד מאלה שחשבתי שקלוסובה צריכה ללכת דוקא אלינו, כי ידעתי שיש להם כח. האמנם, אתם חושבים שיש בכוחותיכם לעשות רבולוציה (מהפכה) בתנועה הקיבוצית. אני רוצה להזהיר אותכם באופן הכי חריף מזה. אתם באתם, ברובכם לא יודעים את השפה, אתם לא קוראים את ה"דבר" ואת הספרות העברית בכלל, ואתם לא יודעים על זה שעבר על התנועה הקבוצית במשך זמן קיומה".
"בנוגע לדבר שני – על דבר מחסן הפרודוקטים שצריך להיות פתוח. כשהביאו יין בשביל הנשף, הוא היה בסכנה גדולה, דוקא מצד חברים שהם קיבוצניקים טובים. אותו הדבר עם עם סיגריות." (דהיינו היה חשש מגניבות ולכן נעלו את המחסן – הערת העורך)
לדבריו, הבעיה בנושא צריכה פרטית כגון נעלים לחבר אינה בגלל חוסר הבנה ותשומת לב לצרכים, אלא בגלל מגבלות תקציביות שנקבעו על פי הצרכים המשקיים והפיננסיים של המשק, וכן ניהול שלוקה בביורוקרטיה כך שחבר שאחראי על נושא ידוע צריך להעביר הצעות להחלטות למזכירות ואף לאסיפה הכללית ובגלל זה הטיפול בצרכים אישיים של החבר מתאחר או שהוא לקוי.  מצב זה צריך לתקן לדבריו על ידי הקמת ועדות שיורכבו מחברים שאינם חברי הנהלה אבל שתהיה להם סמכות החלטה והוצאת כספים עצמאית.
החבר שינד ניסה להסביר את הגורמים לפער בין האידיאולוגיה של חברי "קלוסובה" לבין התנהלות החברים הותיקים. לדעתו התנאים הקשים שבהם חיו החברים בקלוסובה אלצו אותם להסתגל לעקרונות קשוחים של הסתפקות במועט ושוויון בין החברים. כשהגיעו לגבעת השלושה התברר שהעקרונות שחיו לפיהם נתונים ל"התגמשות" כמו סידור העבודה המתחשב בהעדפות החברים וביכולתם הפיזית והנפשית, כמו נהלי צריכה וכלכלה נוחים יותר אבל מאידך גילו שיש חוסר אמון של ההנהלה ביכולתם של החברים לשמור על משמעת בצריכה ועל עקרון השוויון ולפיכך נעילת מחסן הפרודוקטים לצורך מניעת גניבות או מעילות. החבר שינד מציע לחברים הותיקים "להתנער" מהאדישות שלהם כלפי צרכי החברים העולים החדשים, לענות על שאלותיהם ולספר לחדשים על כל מה שנעשה ועבר על "הפלוגה".

חברי הכשרת קלוסובה 1931. במרכז יעקב ליפשיץ וחייקה (גבעת השלושה) קיצוני משמאל עומד חיים דן (רמת הכובש ועינת)

החבר פורציה מקבוצת עולי "קלוסובה" הסביר את עמדתם של החברים החדשים. לדעתו החיים בקיבוץ צריכים לרומם את ערך החבר, הפרט. אי אפשר להשקיע במשק, בפרדות, ובנטיעות מבלי לראות קודם כל את מצב הפרט. אם חברים לא מקבלים הבראה באופן סדיר ושולחים אותם לעבוד בחוץ באופן פרטי כדי לממן ימי הבראה זה פסול וגורם פיתוי לעזוב את הקיבוץ, כי חבר רואה שבעבודה פרטית הוא יכול לדאוג לעצמו בנושאים שהקיבוץ לא דואג לו. כדבריו:"לפעמים כדאי למכור איזה דבר מהמשק ובלבד למנוע בעד עזיבת חברים".

 

עולי קלוסובה, חברי גבעת השלושה: יושב משמאל שמואל ראובני, לידו טובה ליניק בעבודה מחצבות מגדל צדק, שנות ה-30

השיחה נמשכה והרבה חברים הביעו את דעתם. חברים ותיקים הסבירו שהם מסכימים עם עקרונות שנהגו לפיהם בקלוסובה אלא שהמצב בארץ שכדי להתקיים כקהילה שיתופית אנו צריכים לחזק ולבצר את המשק מבחינה כלכלית ועלינו לחשוב גם על עתידנו המשקי ולכן אנו עושים "הנחות" בעקרונות. אנו מעלימים עין משימוש בכסף פרטי כי אין לנו אמצעים לממן את כל החוסרים הפרטיים של החברים ואנו מבינים את הצרכים האלו. כמובן שרצוי שלא יהיה ברשות החברים כסף פרטי המגיע ממקורות חוץ. היתה גם הצעה של החבר מנחם בורנשטיין לייסד קופה משותפת של כסף פרטי שתממן הוצאות אישיות לחברים, הוצאות שלא נכללו בתקציב הכלכלה והצריכה. חברים אחדים אמרו שמיזוג אמיתי בין קבוצות הותיקים והעולים החדשים יקום תוך כדי עבודה משותפת, ואחרים הציעו להוסיף פעילויות תרבותיות שיגרמו לגיבוש בין "המחנות". אך מנגד, בורנשטיין הביע התנגדות לפעילויות ממושכות בערבי ימי חול מתוך הבנה שחברים הקמים לעבודה ב- 05.00 לפנות בוקר אינם יכולים להשאר ערים עד חצות הלילה ולקום למחרת בזמן לעבודה.
נשמעו גם דעות קיצוניות יותר כגון זו של החבר חיימקה: "אנו לא צריכים עכשיו לסלק חובות אלא לספק את הדרישות של החברים".
השיחות הופסקו בהחלטה להקים ועדת תרבות ולהנהיג שעורי עברית לאלו מן החדשים שעדיין מתקשים בשפה.האם הימים שעברו הכהו את המחלוקות בין ה"ותיקים" וה"חדשים" ? האם חברים מבין עולי "קלוסובה" השתלבו גם בנהול המשק ותפקידים ב"תנועה"? האם היו עזיבות בין העולים החדשים, ובאיזה שעור ?

תשובות לשאלות אלו ועוד ננסה למצוא באחת הכתבות הבאות.

ערך והעיר – חזי ראובני

פורסם בקטגוריה גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים, מגדל צדק, קבוצות הכשרה, קלוסובה, קליטת עליה | עם התגים , | כתיבת תגובה

למי קראת פטיש?

"הפטישניקים"

מקצוע הולך ונעלם, כך נקראו עובדי המחצבות במגדל צדק שהפעילו את הפטישים שברו ופצחו את הסלעים. סיפורו של יונה חיימוב חבר גדוד העבודה שעבד בכבישי הדרום וכבישי החוף בשנות ה- 20.אלו הותיקים בעלי ניסיון היו מבוקשים במיוחד כי הם ידעו לעבוד עם הפטיש הגדול. "הפטישניקים" יונה חיימוב היה "פטישניק".בשנים שלפני המאורעות רוב הפועלים היו ערבים. אחרי המאורעות החליפו אותם יהודים.יונה מספר בראיון למורדכי רייכר על העבודה במחצבה.

חיימוב יונה וסלבה, תמונה באדיבות זלמן חיימוב בנם

לשאלה האם היה קשה לעבוד במחצבות ענה יונה:

"להרים פטיש במשקל 15-14 ק"ג ולפוצץ אבנים כבדות שמונה שעות ביום זו לא מלאכה קלה" חיימוב זוכר את הימים הראשונים. כשהייתה מגיעה שעת הצהרים כבר לא היה כוח לאכול, היה שוכב "ברוג" על ערמת אבנים. במיוחד היה קשה בקיץ, אז היו רצים לבריכת המים לשטוף את הגוף ולהרוות את הצמאון.

חיימוב מסביר את העבודה "כמובן שזה היה מותנה בכוחו של העובד, אך יותר מזה בתפיסת העין שלו. חשוב היה לדעת כיצד ל"השכיב" את האבן והיכן לתת את המכה כדי שהאבן תתבקע ותתפורר לרסיסים. אוי למי שלא ידע את העבודה.

אלו היו מסובבים את האבן כדי להגיע לזווית הנכונה. משקלן של אבנים יכול היה לעלות על משקל טון אחד. האבן הייתה מקבלת צורה של בצל, "ציבלה" שהייתה מקשה עוד יותר את מלאכת הביקוע.

לשאלה כיצד עבדו היהודים מול הפועלים הערבים ענה חיימוב כי היהודים לא נפלו ביכולת ויעילות העבודה מן הפועלים הערבים.

אחרי שהפועלים היהודים התרגלו לעבודה נקבעה נורמה של מכסה אותה היו צריכים להספיק ביום עבודה. לארח שעמוד במכסת העבודה החלו המעבידים לערער על גודל המכבה. החלו ויכוחים גדולים ואספות פועלים סוערות. בהתערבות מועצת הפועלים נפתרו הבעיות.

העבודה במחצבות הופסקה בעקבות אירועים שונים. לימים החודשה העבודה במגדל ויונה חזר לעבוד בחציבה. הוא מספר לרייכר בעיניים נוצצות " מה לעשות, התגעגעתי לפטיש הגדול"

סיפורים נוספים אודות עובדי מחצבה מגדל צדק נתן לקרוא בספר "העמדה הקידמית" שליקט עיבד וערך מרדכי רייכר

העמדה הקידמית, כריכת הספר של מרדכי רייכר

נוני ירון
אחראית אוספים מיוחדים
מנהלת תוכן

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, גבעת השלושה, מגדל צדק, מתוך הארכיון | עם התגים , | כתיבת תגובה

פוטו ארמוני- אסתר זמצקי

לכבוד יום האישה הבינלאומי אני רוצה להציג לכם את הצלמת הראשונה של המושבה פתח תקווה.
בשנת 2014 אצרה סיגל קהת קרינסקי תערוכה "נשכחות" במוזיאון פתח תקווה לאמנות בה בקשה לתת במה לשלוש אמניות שיצירותיהן מצויות באוסף המוזיאון. כל אחת בתחומה הייתה ייחודית וחדשנית לתקופתה. בין שתי הציירות שנבחרו חנה טברסקי (1969-1900) וחגית לאלו (שטרייט) (1961-1931) הייתה גם אסתר זמצקי. קראו את הטקסט המרגש שכתבה סיגל קהת קרינסקי אודות התערוכה באתר של מוזיאון פתח תקוה לאמנות.

אסתר זמצקי, פוטו ארמוני

"אסתר זמצקי (1978-1909) הקימה בפתח תקוה בשנות ה-30 את "סטודיו ארמוני" לצילום. בחלל הסטודיו סיידה בלבן קיר צפוני מזכוכית כדי ליצור תאורה מיוחדת. בדיוקנאות שיצרה ניכרת השפעת הצילום האוונגרדי הרוסי והגרמני החדש, על זוויות הצילום הבלתי שגרתיות שלו והשימוש בתאורה ניגודית. בכך הקדימה צלמים מקומיים חשובים וידועים, ביניהם הלמר לרסקי, שייבאו מגמות אלה והטמיעו אותן לתוך העשייה המקומית. על מנת להבליט את חדשנותה של זמצקי – מי שציוריה מתקופת לימודיה בסטודיו של צבי שור אמנם הוצגו במוזיאון בעבר, אך תצלומיה מעולם לא הוצגו בתערוכה – מסמיכה התערוכה תצלומים של זמצקי לתצלומים דומים משל הלמר לרסקי. בנוסף פורשת התערוכה היבטים ניסיוניים נוספים בעבודתה, כגון "שרֵפת" הדימוי המצולם באמצעות הצפתו באור, חיתוך הדימוי והדבקתו על רקע נייטרלי.
בתה של זמצקי מגדירה את אמה כ"פמיניסטית", ומספרת כי באמצע שנות ה-30 פעלה להקמת ארגון נשים לשוויון זכויות בפתח תקוה מתוך רצון להעלות בקרב נשות העיר את המודעות למעמדן." דברי קרינסקי.
עוד נתן ללמוד על אסתר זמצקי בספר שערכה ד"ר רות מרקוס "צלמות במרחב הפרטי/צלמות במרחב הציבורי", חמישים שנות אמנות נשים בארץ ישראל – 1920-1970 העוסק בהדרתן של נשים יוצרות מספרי תולדות אמנות.

יהודית, צלמת אסתר ארמוני. שנה לא ידועה. ארכיון משפחת רדנר דורון ציפורה ויצחק

בשנת 2009 מסרה יעל מאור בתה של אסתר חומרים אישיים והוקם ארכיון אישי על שמה. בנוסף קיימים בארכיון תצלומים שנוצרו בעקבות עבודתה של אסתר כצלמת במושבה.

נוני ירון
אחראית אוספים מיוחדים
מנהלת תוכן

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, אמנות, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, מתוך הארכיון | עם התגים , | כתיבת תגובה

מעמד החברה בקיבוץ גבעת השלושה

מעמד הנשים (החברות) בגבעת השלושה

החברים והחברות שהתישבו בגבעת השלושה בראשיתה ב – 1925 הזדהו ברובם עם עקרונות סוציאליסטים שפרחו בין צעירי אירופה בתחילת המאה העשרים ודגלו בשוויון מוחלט לאשה. החברה בקיבוץ נדרשה לעבוד מספר שעות שווה לחבר, ובהרבה מקרים לעבוד בעבודות השדה, המטע ומשק החי. חברות נשלחו לעבוד בקטיף תפוזים בפרדסים ובקשירת ענפים. בבתי האריזה עבדו חברות בבירור ואריזה. במשתלה רוב העובדים היו חברות שעליהן ניצחה ביד רמה החברה רחל שטרן, גם הרפת נחשבה כענף שיכולות לעבוד בו חברות, וכנ"ל גם הלול. ענפי השרות כגון: מטבח, חדר אוכל, בתי התינוקות, מחסן מוצרי מזון העסיקו כמעט אך ורק חברות. דא עקה – עבודת חברות בענפי השרות גרמה לפיחות במעמדן. הסיבה היתה שענפים אלו אינם מכניסים כסף אלא צורכים כסף. לפיכך ניסו לייעל את העבודה במוסדות השרות, להפחית את מספר העובדות וציפו מהעובדות למאמץ מוגבר.

רחל שטרן מנהלת המשתלה


באספה הכללית מיום 22.6.1928 טען חבר ההנהלה יחיאל דובדבני כי ענף הלול הפסיד כסף מפני שעובדות שם שתי חברות. תגובת החברה רחל : " דובדבני העיר שהלול הוא ענף המכניס דיפיציטים. ידוע לי מהשנים הקודמות כשעבדו 3 חברות והלול הכניס. השנה לול חדש ואי אפשר שהוא יכסה את כל ההוצאות . פה מוכרחות לעבד שתי חברות מפני התנאים המיוחדים כמו חסר מים וכו.."
לאחר מכן תיקן דובדבני את הערתו ואמר: " בענין הלול, לא האשמתי את החברות, לא אמרתי כי החברות לא מתאמצות."
בעלי תפקידים טענו כי יש חברות שלא מתמסרות לעבודה כפי שמצופה מהן, נטען כי במטבח ישנה תחלופה רבה ורוב החברות אינן מוכנות לעבודה זו. כאשר חברה דרשה לאשר הוצאה לעבודות שרות כגון קניית חוטים לתפירה, נטען כי חברות אינן עובדות ולכן אין חוטים.

רחל שטרן ובתיה בנדר עובדות במשתלה


מדברי רסנר באספה ב 8/1928 : "..אוי ואבוי לנו אם אנחנו נצטרך ללמד הבנה מצד המזכיר. אמר ללאה יוסילביץ , כי היא ידעה שתעבד במטבח אז היא חלתה. כאשר פונים לגזבר בענין חוטים, אז הוא אומר שתלכנה לעבוד אז יהיו חוטים. אני יודע שהבחורות עובדות הרבה יותר מאשר עובדים הבחורים בחוץ."
באסיפה הכללית ביום 3.11.1928 קובל מנחם בורנשטיין על חוסר תכנון במקומות עבודה מתאימים לחברות, והכוונה לעבודות מכניסות – שאינן ענפי שרות. בורנשטיין נתן לדוגמא את ענף הגורן שאליו הופנו לעבודה חברים חלשים והרווח היה לא פחות מעבודת סלילת הכביש הקשה.
החברה בתיה: " יש אצלנו שאלת החברה שלא נמצאה לה פתרון. במושבה יש הרבה עבודות מקצועיות בשביל החברה, שאפשר היה להרוויח בהן, כמו טפול הרכבה בפרדסים, אך לא היתה התאמצות לתפוס מקומות בעבודות אלה. במושב החברה מרגישה כי היא משתתפת ביחד עם החבר ביצירת המשק. בקבוץ החברה לרוב עובדת רק בשרותים. אומרים שאין לנו בחורות בריאות, כי כולן נחלשו והן לא יכולות לעבוד בעבודות חוץ אך גם עבודה במטבח , במכבסה וכו היא לא פחות קשה מעבודות חוץ. השאלה העקרית אצלנו – איך לסדר את החיים הפנימיים שלנו."
מדברי אברהמ'ל זדרנובסקי: " אנחנו צריכים לתפוס מקום בעבודות יותר מקצועיות המכניסות הרבה יותר מ 17.5 גר' צריך היה לתת לחברות או חברים או חברים אחדים לעבוד איזה זמן בלי שכר, ובלבד שיכנסו למקצוע כמו הרכבה, …"
גם החבר בן-דורי מביע את דעתו : " צריכים להכניס איזו חברות שלנו בעבודת ההרכבה. …. אנחנו יכולים להגיע לחמישים אחוז של עבודה מכניסה, אך צריכים תנאים מוקדמים לזה. למשל הקטנת מספר העובדות במתפרה דורשת השקעת סכום ידוע להספקה. זה גם נעשה. בחודש זה הוצאנו עד 15 לא"י להספקה. כל זה נעשה בהדרגה אך אין מקום להתגנדרות." ( הכוונה ללבוש יקר, הערת חזי ראובני)
בישיבת ועדת סדור העבודה מ- 7.7.1928 : " גיזום: מחליטים להכניס חברות לעבודת הגזום. אפשר גם להוציא חברות מהמוסדות בשביל עבודת הגזומים." משתמע כי סדור העבודה הרבה לנייד חברות עובדות מענפי השרות לענפי עבודה מכניסה – יתכן שבתקופות של חוסר בעבודת חוץ וחוסר עבודה בענפים המכניסים, שובצו החברות לעבודות השרות. יתכן שלדעת ההנהלה וועדת סידור העבודה היה עודף מסויים בעובדות בענפי השרות וכאשר נזדמנה עבודת חוץ המתאימה גם לנשים שובצו חברות בעבודות אלו במקום בענפי השרות.
בישיבת הנהלה מ 13.7.1928 בנוכחות חבר המרכז החקלאי נטע הרפז, דנו בבעיות המשקיות, ובהן עבודת החברות, הובעה דעה כי החברות מרגישות שיש כלפיהן יחס מפלה מצד ההנהלה כיוון שרובן אינו עובד בעבודות מכניסות. החברה ויטה הדגישה את הרגשת העלבון של החברות ואמרה: "לא התכונו שהבחורות צריכות לעזב את המחנה, אלא כאשר הגזבר עונה עד שלא תשלחו פועלים לעבודה, לא אתן כסף, אזי יש להגיד זאת."

בישיבת סידור העבודה 24.11.1928. הוחלט לקבוע חברות לעבודה בבירור בפרדסים. ארבע חברות נתבקשו לחפש אצל הפרדסנים במושבה אפשרות להתקבל לעבודה בבירור. בישיבת ההנהלה ב 22.1.1929 דיברה רחל שטרן על אפשרות הגדלת המשתלה וטענה שחבר הנהלה מנסה להגביל את ההגדלה הזו. רחל הוסיפה: : אין להגביל את הגדלת המשתלה כי יש צורך להעסיק את החברות בעבודת המשתלה.

בדיון בנושא בית התינוקות קבלה המטפלת פרל'ה ז'ק על עבודתן הקשה של העובדות בבית התינוקות. בתשובה אמר בן-דורי : "אני מתנגד להגדלת מספר העובדות בבית הילדים. אפילו אם זה יהיה על חשבון החינוך." (סביר להניח שהתנגדותו של בן-דורי היא מהטעם שהעבודה בבית הילדים אינה "עבודה מכניסה" והוא מעדיף להפנות חברה לעבודה בקטיף תפוזים או במשתלה שם היא תוכל להביא כסף תמורת עבודתה, הערת חזי ראובני)
( יש לשים לב לעובדה שבשנים 1928/29 מספר הילדים בגבעה היה קטן ועדיין לא הועסקו נשים רבות בטיפול בילדים, בגננות ובהוראה. האם בשנים הבאות הצטמצם מספר החברות העובדות בעבודה מכניסה ? הערת חזי ראובני)

טובה ליניק עובדת במחצבות מגדל צדק


בכתבות הבאות נבדוק את השינויים בהרכב כח העבודה בקיבוץ ואת השפעת הנשים על רמת ההכנסות עם כניסת מפעלי תעשיה לקיבוץ וכאשר צומצמה עבודת החוץ של החברים.

ערך והעיר: חזי ראובני

פורסם בקטגוריה גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים, נשים במושבה | עם התגים , | כתיבת תגובה

ההכנות לקליטת חברי הכשרות קלוסובה ו"תל-חי" מפולין

באמצע שנת 1928 החלו דיבורים בין חברי גבעת השלושה על הסיכוי לקבל ל"גבעה" תגבורת של חברים שעתידים לעלות מפולין מאחת ההכשרות שייסד ארגון "החלוץ" באירופה. בהכשרות אלו התרכזו צעירים שעסקו בעבודות שונות בהתאם לצרכים באזור שבו נמצאה ההכשרה. בהכשרת "קלוסובה" עסקו החברים בעיקר בעבודות מחצבה. אורח החיים בהכשרה היה שיתופי ואמצעים כספיים למחיה להלבשה ולמגורים היו דלים. החברים בהכשרה הורגלו למחסור ועבודה פיזית קשה וכך גיבשו אידיאולוגיה שהתאימה להתיישבות בארץ ישראל, במיוחד בקיבוצים. המוסדות בארץ ישראל שפעלו לקליטת עליה ניהלו קשר מתמיד עם נציגי החברים בהכשרות באירופה, דאגו לסידור סרטיפיקטים (רשיונות עליה) לחברי ההכשרות, ותכננו איך לקלוט את החברים כשיגיעו לארץ.

חלוצי קלוסובה בפולין, תצלום פרידה מהקבוצה מהעולים ארצה, 1929.

חלוצי קלוסובה בפולין, תצלום פרידה מהקבוצה מהעולים ארצה, 1929.


בגבעת השלושה קוו החברים לקבל את העולים החדשים מההכשרות, ידעו על תנאי חייהם והאידיאולוגיה שהתפתחה בהכשרות. מדי פעם היו שליחים מהארץ בהם גם חברי "הגבעה" כמו פנחס רשיש ואחרים, שיצאו לאירופה ליצור קשר עם החברים בהכשרות, לספר להם על תנאי החיים בארץ ולהתרשם מהחברים ומרצונם להגיע לארץ ישראל ולהתיישב ולעבוד בקיבוצים.
פנחס רשיש, שליח ה"חלוץ" באירופה חבר גבעת השלושה. ראש העיר הרביעי של פתח תקווה

פנחס רשיש, שליח ה"חלוץ" באירופה חבר גבעת השלושה. ראש העיר הרביעי של פתח תקווה


בשנת 1928 עוד לפני הגעת העולים מההכשרה באירופה, הביעו בהנהלת "הגבעה" דעות שחלק מהחברים במקום אינם עושים מאמץ ראוי בעבודה, במשמעת ובחיי החברה ב"פלוגה" ולכן עתידים יהיו לעזוב בין אם מרצון ובין אם בכפיה. כפתרון לעזיבת חלק מהחברים נשענו חברי ההנהלה על האפשרות של הגעת החברים מהעליה.
מדברי משה מיז'יבובסקי בישיבת ההנהלה ביום 7.5.1928 : "… אין אפשרות לשום הנהלה להוציא לפועל דבר אם אין חילים. הגוף שלנו מתנוון ואין כל יכלת להמשיך את הדבר הלאה, הצעתי שתהיה ועדה, שתוציא חברים בלי רחמים ואלה שישארו יוכלו אולי להמשיך עד שתהיה עליה …"
יצחק טבנקין, יו"ר הנהלת "הקיבוץ המאוחד" הסתייג מדבריו של משה על הוצאת חברים וטען כי " הקבוצה נמצאת בכל תקופותיה במצב של עליה" וכן בהמשך: "… על שאלת החלפת אנשים, פזור … אין מה לדבר…"
באספה כללית מיום 11.5.1928 אמר החבר חיים שדבר בין השאר על עזיבת חברים : "… אל יאוש, ישנם די חברים מלאי מרץ ונוכל להמשיך עד עליה חדשה."
בשיחות רבות הן בישיבות הנהלה והן באסיפות הועלה נושא העליה החדשה כמשהו שיהווה מפנה לטובה למתיישבי גבעת השלושה. חברי עליה חדשה יוכלו להיות כוח עבודה רענן לעבודות חוץ או לפיתוח ענפי משק של הקיבוץ. חברי העליה יוכלו להיות אלטרנטיבה לחברים מיואשים, חסרי מוטיבציה או חלשים. גם המחשבה על קבלת החברים ואיך החברים החדשים יתרשמו מהקיבוץ הצעיר, הביאה למוטיבציה מוגברת לשפר את חיי החברה והיחס לעבודה על מנת לא ליצור רושם שלילי בעיני החברים העולים שיגיעו.
יצחק טבנקין יושב ראש מזכירות הקיבוץ המאוחד

יצחק טבנקין יושב ראש מזכירות הקיבוץ המאוחד

השיחות בעלמא אודות סיכויים לעליה הפכו לנושא ממשי כאשר נערכה ישיבת ההנהלה עם הח' קפילוביץ בענייני עליה ב – 16.6.1928 . הח' קפילוביץ בא מטעם ההנהלה הציונית לברר את האפשרויות לקליטה , כמו כן גם את הרצון לכך מצד כל קבוצה וקיבוץ. נמסרו לו מספרים על המצב במשק העצמי ובעבודה במשק הפרטי (עבודות חוץ – הערת חזי ראובני) ועל מספר האנשים העובדים בכל ענף וענף.
כאמור, היתה תקוה בין החברים ב"גבעה" לקליטה של עולים מההכשרות באירופה וקליטה במספרים גדולים, אך היו גם פקפוקים גם לגבי מספר העולים שניתן ורצוי לקלוט וגם בעצם העובדה באם המוסדות אכן יפנו את העולים לנקודות הישוב הקיימות, או להקמת נקודות חדשות, או יתנו העדפה לקליטה ב"עין חרוד" בגלל שחברי מזכירות "הקיבוץ המאוחד" יושבים בעין-חרוד. (יצחק טבנקין למשל – הערת העורך). בישיבת ההנהלה מיום 24.8.1928 העיר החבר הירשק'ה (צבי הגבעתי): "צריכים לכוון את העליה החדשה לנקודות הקיימות מפני שמצבם קשה מאד והם מצפים לעליה החדשה, צריכה להיות סיסמא : שמירה על הקיים". (הערה זו באה כתגובה על הערכות כי עבור העולים החדשים יוקמו פלוגות חדשות – דהיינו נקודות התיישבות חדשות ולא חיזוק ההתיישבות הקיימת. – הערת העורך)
זונדר: "רוצה להזכיר את המזכירות שלא תעוף בשחקים. מן החברים החדשים הרבה בהוודעם את התנאים הקשים לא ילכו לקבוץ" (בענין זה כנראה החבר זונדר העריך לא נכון את נחישותם ומסירותם של חברי ההכשרות לרעיון הציוני וההתישבותי, הערת העורך)
פרוזנסקי (יעקב אחוה): "כל הענין של העליה החדשה עוד לא בטוח, כי הוא תלוי באישים ומוסדות העליונים…. חברי המזכירות מפני היותם נמצאים בעין חרוד, לא מכירים את שאר המקומות ומספרים בעיקר על עין חרוד.."
באסיפה כללית 23.8.1928 השתתף החבר תרשיש ממזכירות הקיבוץ המאוחד. בדבריו התווה קוים לניהול קליטת העולים החדשים, בין השאר ציין שמתוכננת פלוגת חציבה בירושלים שחבריה יהיו עולים מהכשרת "קלוסובה". (כנראה בגלל נסיון בעבודת חציבה בהכשרת קלוסובה ) בדבריו התייחס גם לעלית קבוצת הכשרה מגרמניה : "בגרמניה ישנו קבוץ "חרות". הגרמנים בקושי נקלטו בתוכנו – ואם הנסיון הזה שוב לא יצליח – יש סכנה של חורבן כל העליה הגרמנית. לפי דעת הקבוץ עלינו ליצור פלוגה מיוחדת של גרמנים…" . (לא נעמיק במאמר זה על הנושא המיוחד של קליטת העולים מגרמניה, שכן נושא זה יכול להחקר במסגרת של הכנת מאמר נפרד – הערת העורך)
בישיבת ההנהלה ב 26.1.1929 דווח כי תוך שבועיים עד שלושה שבועות תגיע ל"גבעה" קבוצת ההכשרה "תל-חי" מפולין. הוחלט להכין מסיבה לקראת העולים הנקלטים בגבעת השלושה. התכנון לגבי מספר העולים היה לקלוט 30 עד 35 חברים מהכשרת תל-חי. החבר בן-דורי טען כי המספר של 35 עולים אינו מספיק ועלינו לדרוש להפנות אלינו עוד עולים – אפשרי מהכשרת "קלוסובה".
נמסר לחברים כי ההסתדרות הציונית תתמוך בקליטת העולים במענק שינתן לקיבוץ עבור קליטתם. כמה חברים הציעו לנצל את המענקים לפיתוח ענפי המשק וביצוע נטיעה. אחרים טענו שכספי הקליטה צריכים לשמש רק לצרכי העולים באופן ישיר.
מדברי החבר בנדורי בישיבת ההנהלה ביום ג' 29.1.1929 : "… חלק גדול של הכספים נצטרך להוציא בשביל סידור החברים החדשים. על ידי קומבינציות פנימיות נוכל להשתמש בכספים האלה בשביל הנטיעה למרות מה שאולי לא "נרויח" מהכספים האלה."
באסיפה כללית ביום ה' 7.2.1929 , הביע יצחק טבנקין, יו"ר מזכירות "הקיבוץ המאוחד", את דעתו כי ב"גבעה" ניתן לקלוט כ – 50 מעולי קלוסובה הצפויים להגיע. הובעו גם הסתייגויות מהמספר הגדול (המתוכנן) של 50 חברים נוספים, מסיבות של חוסר מקומות עבודה, גם מסיבת הכשרת חברי קלוסובה שהיא חציבה שבאותו זמן לא התאימה לגבעת השלושה. (העבודות במחצבת "מגדל צדק" החלו בתקופה מאוחרת יותר- הערת העורך) הובעו גם דעות כי חברי קלוסובה מעוניינים בקליטה ב"פלוגה עירונית" שהחברים בו יעסקו בתעשיה. מדברי החבר מנחם בורנשטיין:" סוף כל סוף נצטרך ליסד פלוגה עירונית מקבוץ קלוסובה…"

מה היתה מציאות הקליטה של עולי ההכשרות בגבעת השלושה? כמה חברי הכשרות נקלטו ב"גבעה", האם נקלטו ללא קשיי קליטה ? האם האידיאולוגיה של חברי קלוסובה התאימה למציאות הקיבוצית הארץ-ישראלית ?
על שאלות אלו ואחרות נענה באחת הכתבות הבאות.

ערך והעיר : חזי ראובני

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים, קבוצות הכשרה | עם התגים | כתיבת תגובה

ד"ר אהרון מאיר מזי"א "רופא המושבות"

למה נדרשתי לספר לכם אודות ד"ר מזי"א רופא המושבות. ארכיונים אישיים מזמנים לנו הפתעות והתרגשויות. אחת מהן הייתה אתמול. בעת סידור אוסף ספרי הרפואה של ד"ר פלר שהיה מנהל בית החולים "השרון" נתקלתי בספר עב כרס גדול ושחור. מבט מהיר אני מזהה שזהו מילונו המפורסם "ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע" שכתב ד"ר מזי"א וערך ד”ר שאול טשרניחובסקי. המילון יצא לאור בשנת 1934. מייד צללתי בין שורות המונחים והמחלות שפתאום קבלו שמות בעברית קראתי את ההקדמה שכתב חיים נחמן ביאליק. אנחנו מכירים את משפחת מזי"א והקשר למושבה פתח תקווה. אבל, גדולתו של האיש והשפעתו גדולה ומשמותית.

אהרן מאיר מזי"א 1858 –‏ 1930, מקור ויקיפדיה

אהרן מאיר מזי"א 1858 –‏ 1930, מקור ויקיפדיה

ד"ר אהרון מאיר מזי"א היה איש רב פעלים ודמות נדירה ביישוב היהודי המתחדש בארץ יישראל בכלל ובירושלים בפרט. פעיל ציוני חשוב, רופא מושבות הברון, מהנדס, פרדסן, מלונאי ורב מוסמך. בנוסף היה איש השפה העברית אשר המציא בה מילים רבות. בין באי ביתו נפגשו דמויות מרכזיות כמו: אליעזר בן יהודה, ח.נ. ביאליק, שאול טשרניחובסקי, הרב קוק, בוריס שץ ואחרים שהיו שותפים במפעלים ובפעילות הרבה בה היה חלוץ ושותף.
המושבה פתח תקווה נתנה מקום של כבוד לד"ר מזי"א. בספר היובל שנכתב במלאת חמישים שנה ליסוד פתח תקווה מעלים על נס את העובדה שבאותה שנה חלים גם יובל ה- 70 של ד"ר מזי"א וגם מלאות 40 שנה "לבואו של בעל היובל לא"י לכהן בתור רופא במושבות העבריות ביהודה, יצטרף איפה יובל החמשים של המושבה לחג כפול ומשולש" (ספר היובל עמ' תלג'). פרנסי המושבה זוכרים לו חסד גדול על היחס המיוחד שקבלו לאור מצב הבריאות הרע עקב מחלת הקדחת. במיוחד אצל האיכרים הראשונים שישבו על חוף הירקון (הירקונים נ.י.). מזי"א יעץ לברון לנטוע יער אקליפטוסים בסביבות המושבה כדי לנסות למגר את מחלת המלריה. הם זוכרים כיצד היה בא למושבה בתנאים קשים של קיץ וחמסינים, ימי גשם כשנחל המוסררה עלה על גדותיו וד"ר מזי"א נאלץ לעבור בו תוך סכנת טביעה.
הוא היה בין הראשונים שהבינו שהיישוב לא יוכל להתקיים על ענף כלכלי יחיד (היין) ונמנה על ראשוני נוטעי הפרדסים. בפתח תקווה נטע את "פרדס מזי"א" והעסיק בו פועלים עבריים בלבד ויחד עם שמשון רוקח מיפו ויהושע שטמפפר, נמנה על מייסדי אגודת "פרדס" וכיהן כיו"ר האגודה עד מותו בשנת בהתר"צ, 1930.

אורזים בפרדס מזי"א. מימין עומד ד"ר מזי"א, תצלום מאוסף הארכיון

אורזים בפרדס מזי"א. מימין עומד ד"ר מזי"א, תצלום מאוסף הארכיון

בין הגלופות של הספר היובל השני שלא הודפס קיים דוח גדול שכתב מזי"א אודות מצב הבריאות בין השנים תרס"ה- תרפ"ח (1905-1928). מסמך מרתק אודות התנהלות "מערכת הבריאות" במושבה. הקמת "טיפת חלב", מצב הסניטריה בבתי הספר, טיפול במחלת "הגרענת", הקמת קופות חולים ומוסדות רפואה מסודרים.

מזי"א, נולד בשנת 1858 בחבל מוהילב ברוסיה. לפירוש שם משפחתו יש יותר מגרסה אחת: יש האומרים שאלו ראשי תבות של "מזרע יהודים אנוסים" (מזרע ישראל איסרלין). נפטר בשנת 1930.

ד"ר אהרון מאיר מזי"א (יושב) רופא בית החולים שברחוב נחמה, בצריפים. שנות השמונים למאה ה- 19 מתוך אלבום משפחות של ראשון לציון

ד"ר אהרון מאיר מזי"א (יושב) רופא בית החולים שברחוב נחמה, בצריפים. שנות השמונים למאה ה- 19
מתוך אלבום משפחות של ראשון לציון

מזי"א הצעיר למד בישיבת מיר ונחשב לעילוי. אולם רוח ההשכלה משכה אותו אליה. הוא שילב לימודים תורניים עם לימודי חול. בשנת 1876 הגיע לברלין ללמוד בבית מדרש לרבנים לתואר רב. במוסד זה למדו גם פילוסופיה, הסטוריה ספרות וכד'. במקביל למד גם לימודי הנדסה בפוליטכניקום. אחר זמן הגיע למסקנה שלימודי ההנדסה שלו לא מתאימים כי הארץ זקוקה יותר לרופאים, ובקיץ 1884 נרשם ללימודי רפואה. יותר מאוחר התמחה במחלות פנימיות, עור ועיניים בפריז.
הוא נחשף גם לתנועת חיבת ציון ולסוציאליזם והוא וחבריו חברו גם לתנועה הסוציאליסטית הגרמנית. כבר בגולה הבין את חשיבות עלייה לארץ ישראל והיה שותף לייסוד אגודה בשם "ניר" שעודדה יהודים להתיישב בארץ ישראל. לאחר ביקור הברון רוטשילד בארץ ישראל ולנוכח מצב הסניטרייה והרפואה ביקש ממנו, הברון, לנסוע לארץ ולהיות רופא במושבות יהודה (ראשון לציון, פתח תקוה, עקרון וגדרה) ומזי"א קיבל זאת ברצון ועלה ארצה (1889) והתיישב בראשון לציון בה הקים בית חולים (1890) ובית מרקחת בו היו תרופות יקרות מציאות.
הוא התמחה בריפוי מחלות מקומיות כמו קדחת, גרענת, דלקת קרום המוח ופעל רבות כדי להעלות את רמת התברואה הירודה. הוא נאלץ לעבור ממושבה אחת לרעותה ברכיבה שגזלה זמן רב, אבל הוא עשה חיל בעבודתו ומסירותו לא ידעה גבול. תפקידו כרופא המושבות הסתיים עם מעבר המושבות מרשות פקידות הברון ליק"א.
דר' מזי"א המשיך להטיף בכל כוחו בנושא שמירת ההיגיינה שכן יותר נכון למנוע את המחלות בטרם תבואנה מאשר לטפל בהן כאשר הן תוקפות. "ערבי קריאה" שקיים הוא דיבר על דרכים וכלים לשמירה על היגיינה ועל דרכים למניעת מחלות עיניים וקדחת.

אחת מפעולותיו היותר חשובות היתה במסגרת ועד הלשון בו היה חבר.
יחד עם בן יהודה, עם זאב יעבץ ועם יחיאל מיכל פינס חלוצים ומחדשי עברית פעל רבות ליצירת מונחים רפואיים בעברית. סייע לבן יהודה כשעבד על מילונו הגדול. כתב ופרסם מאמרים בעיתונו "הצבי" הקשורים בחידושים וחקר השפה העברית. יחד עם דוד ילין ואליעזר בן יהודה ייסד את "ועד הלשון העברית" והיה נשיאו השני במשך שמונה שנים. גולת הכותרת של מפעלו הבלשני הוא המילון הרפואי הגדול שעבד עליו שנים רבות, ואשר יצא לאור בשנת 1934 רק אחרי מותו. "ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע" בעריכת דר' שאול טשרניחובסקי, המשורר והרופא, ועם הקדמה שנכתבה על ידי ביאליק. מחידושיו הלשוניים: שעלת, גזזת, גרענת, אדמת, בצקת. עם מות בן יהודה בשנת 1922 היה מזי"א סגן נשיא הועד ובשנת 1926 היה לאחד מנשיאי הועד.
בספרו "דבר עברית" כותב ד"ר יוסי לנג על מרקם היחסים בין גדולי הדור כמו: מזי"א, בן יהודה, בוריס שץ ואחרים שראו את התחדשות הציונות לא רק באופן המדיני כפי שראה הרצל. אלא, גם בהיבטים של התחדשות שפה ודימור עברית, תרבות ואמנות.
מזי"א היה חבר קרוב מאוד למשפחת בן יהודה. אף היה רופאו האישי, עמד ליד מיטתו בטרם נפטר. כתב עליו בן יהודה:
"מנהגי בקביעת שמות למושגים מדעיים בפרט בענייני מחלות ורפואות להתיעץ עם ידידי דר' מזי"א שהוא בן סמך לדבר, הן מבחינת המדע והן מבחינת הלשון."
וסיפר בוריס שץ בחגיגת יובל 70 למזי"א:
"באחד מהלילות האלה שעד אז לא ראיתי כמוהם מימי, יצאתי לראות את ירושלים, הישנה כולה בחושך. רק בשני בתים ראיתי חלונות מוארים עד שעה מאוחרת. למחר נודע לי שאחד החלונות הוא של אליעזר בן יהודה ז"ל והשני של דר' מזי"א יבדל לחיים. ביקרתי אותם ונהיינו לידידים. שניהם עסקו בעבודה גדולה, בן יהודה במילון השפה העברית ודר' מזי"א במילון מדיציני."
הוא השתמש הרבה במילים במשקל "פעלת" למחלות כמו: אדמת, קצרת (אסטמה), כלבת, צהבת, בצקת. אבל היו לא עוד חידושים שלא במשקל הזה כמו שנית (סקרלטינה), אסכרה (דיפטריה) צרדה או צלחתה (מיגרנה).
להלן דוגמאות לשמות מחלות אותם חידש ולא כולם נקלטו:
משקל פעלת – אדמת, בהקת, בהרת, גדמת, גזזת, גחלת, גרבת, גרענת, דלקת…..
משקל פעילה – כוויצה, נקיעה, סלידה, רעידה, תפיחה, תקיפה….
במשקל פיעול – גיהוק, דלדול, טיפוס, כילוי, עיטוש, עיפול, פיהוק, פרפור, שיהוק, תלתול…..
בסיומת ית – אבבית, גוממית, זאבית, חזזית, חזירית, חספנית, חפפית, חרדלית, נשית, עווית….

בכנס יובל השבעים, 1929 מתאר ביאליק את חמש עטרות בהן זכה מזי"א.
"– ד"ר מזי"א חתן הערב זה לכמה עטרות, ואני זוכר חמש מהן: עטרת חכמת הרפואה, עטרת הבלשנות, עטרת מהנדס, עטרת מעשים טובים בעבודתו הצבורית ועטרת ההוראה. עתה זכה לעטרה נוספה וחשובה, עטרת תפארת שיבה. אני כשלעצמי חושב את עטרת הבלשנות ליותר חשובה, כי "החיים והמות ביד הלשון", בלי לשון אין חכמה, אין תורה ואין רפואה. לפנים בישראל – סתם דוקטור הוא זה שאינו יודע צורת "אלף", דבר זה עלול היה אפילו למעט את דמות הדוקטור שבו, עד שלרוב השתדלו לכסות על זאת גם אלה שידעו קצת. אני מעלה בזכרוני רק יחידים שצרפו תורה לרפואה, את בוקי בן יגלי ואת צ'רניחובסקי, ואחד מהם הוא ד"ר מזי"א."
דר' מזי"א נפטר ב – 1930 .


הספר " חמש עטרות" מספר את סיפורו של "הגאון שלא מיצא את עצמו". סמדר ברק כותבת אודות דמותו המשמעותית רבת הסתירות שלא זכתה להרכה הראויה " "במהלך הקריאה מתגלה לקוראים דמותו רבת הפנים של מזי"א, מצעירותו ועד זקנותו: יתמות וילדות חסרת ביטחון, נעורים סוערים בקרב המהפכנים הצעירים, לימודים ומחקרים מלאי סקרנות ועניין, עושר ורוחב לב, קפדנות וקצרות רוח, של רופא חד עין שאהב בכל לבו את ילדיו ואת אשתו."
כיום בית מזי"א עבר שימור ושיפוץ הוא משמש כיום בית לקבוצות תיאטרון ירושלמיות. אחת ההצגות שמעלה תיאטרון פסיק היא "הבית של דוקטור מזיא" המספרת את סיפורו של האיש רב פעלים
נוני ירון
אחראית אוספים מיוחדים
מנהלת תוכן

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, פרדסנות | עם התגים , | כתיבת תגובה

כלכלה ואספקה, או: האם הגענו ל"פת לחם" ?

עם תחילת ההתיישבות בגבעת השלושה נוצרו צרכים מיידיים שבכל יישוב הם הכרחיים: מגורים – לצורך כך נרכשו צריפים ואוהלים, תשתית לענפי משק, ציוד למטבח ולרחצה ולמתקנים סניטריים. עד 1928 גם נחפרה באר המים והונחו קוי מים בשטח המחנה ואל המטעים והמשתלה. הכספים לתשתיות הושגו בהלוואות אותן היה צריך להחזיר במועד. בתקופה זו טבעי שרכישות המזון ואספקה אישית לחברים כמו הלבשה והנעלה נעשו בצמצום. לאחר תקופת שגשוג קצרה של עבודות חוץ שנזדמנו בשפע לחברים, הגיעה תקופת שפל ואיתה מחסור. וכך מתאר צבי הגבעתי (הירשק'ה) בספרו "אבני פינה להכרת עצמנו" את מצב החברים ב"גבעה" : .."התגנב ובא הרעב. רע מאוד כשיחיד רעב ללחם, אבל גרוע שבעתיים, כשציבור שלם, החי בשוויון, רעב. אנשים מסתובבים בחדר האוכל, קודרים כצללים, כשמביאים קצת לחם אין הוא מספיק לכול ומחלקים אותו מנות, מנות …"

באספה כללית  מיום 11.5.1928 טען החבר בן-דורי כי " בקיום עלוב שכזה נאבד" ומאידך בהמשך דבריו אומר: " התקדמנו בכלכלה, אבל בזה אין אנו מסתפקים…"בישיבת הנהלה ב 30.6.1928 אמר החבר משה מיז'יבובסקי: " ואם אנו מרויחים פחות – להקטין את הכלכלה".

בדיון חברי ההנהלה מיום 24.7.1928 הובעה דעה ביחס ליכולת החברים לעבוד במושבה פתח תקוה (עבודות חוץ). החבר דובדבני (לימים חבר הכנסת הראשונה ומנכ"ל "מקורות") העיר בין השאר: "אני חושב שכל החברים שיצאו מאתנו יהיו פועלים חזקים וטובים ויסתגלו לעבודה. זה מראה שיש באפשרותנו לעשות זאת. אני בטוח שתוצרתנו יהיה (הינה) גרועה מתוך זה שאין אנו אוכלים די. אנו צריכים להיטיב את האוכל ע"י זה הגדלת ההכנסה בלירה אחת."

בישיבת הנהלה ביום 10.8.1928 בדיון על המצב הכספי מצהיר דובדבני: …" אז מצבנו יהיה קשה מאד, ואז אפשר לחלום לא על סינמה, כי אם גם על טה…"

החבר חיימק'ה התייחס לנושא הכלכלה ואמר: "ראיתי בקשות מחברים להבראה וראיתי איך אין אנו יכולים לספק את צרכינו. דבדבני אומר כי אצלנו הרבה חלשים. אין להגזים בזה. מספר החלשים הזקוקים להבראה מגיע עד 17 חבר." (משתמע שהסיבה לבקשות להבראה היא כי חברים תשושים בגלל תזונה לקויה או חסרה, הערת חזי ראובני).

גם החבר אברהם הרצפלד מהמרכז החקלאי בהסתדרות הבין את המצב הקשה בכלכלה ב"גבעה". בדיון במסגרת הישיבה המשותפת של המרכז החקלאי עם באי כח פלוגות הקיבוץ שנערך ב – 1928 בהתיחסותו לשטח החקלאי המצומצם של גבעת השלושה, שאינו מספק פרנסה ברמה סבירה, וישנן לחברים תכניות השקעה כספית נכבדה בנטיעות, אמר: "אבל מה יהיה להבא ? לא תוכלו לעבד, תכנסו לדפיציטים חדשים, תסתבכו, תרעיבו חברים ותבריחו אותם מכאן, תבזבזו כחות. באם באמת החלטתם (על נטיעה חדשה ועל מקורות כספיים שאינם) זה נורא זה בנקרוט".

בישיבת ההנהלה ביום שבת 6.4.1929 מציע חיימק'ה להוסיף לסעיף כלכלה סך 50 גא"י ליום. בן-דורי מסביר כי האפשרות להוציא כסף לכלכלה תלוי בהכנסות ובניכוי ההוצאות לצרכי המשק ולהחזר חובות. החבר זונדר טוען כי אין אפשרות להגדיל את תקציב הכלכלה. מנחם בורנשטיין מציע לצמצם במידה כלשהי את סכומי החזר החובות ולהעביר את הסכומים הנחסכים לכלכלה.

נשמעו גם הערות כי מחסן האספקה אינו מנוהל היטב וניתן היה לחסוך ולמנוע בזבוז מצרכים בניהול נכון.

באחת הישיבות נאמר: "כל החברות נחלשו, מפני שעבדו זמן ממושך עם כלכלה גרועה מאד. בשבועות האחרונים יש לנו באופן ממוצע בכל 12-13 חברות חולות" .

הדוגמאות בציטוטים שלהלן הן רק חלק משלל התלונות של החברים והחברות על כלכלה דלה, על חברים שמאשימים את עובדות המטבח והמחסן, ועל החלטות של קימוץ בתקציבי כלכלה עקב צרכים כספיים אחרים כגון החזר חובות והוצאות לצרכי המשק.

בכתבות הבאות ננסה לבדוק אם הרחבת שטחי החקלאות של גבעת השלושה והכנסת מפעלי תעשיה הביאה שיפור במצב הכספי ובאיכות הכלכלה של החברים.

אברהם הרצפלד חבר המחלקה החקלאית בהיסתדרות

אברהם הרצפלד חבר המחלקה החקלאית בהיסתדרות

   ערך והעיר –  חזי ראובני

מנחם בורנשטיין,חבר הנהלה, סדרן עבודה, חבר צוות הבניין

מנחם בורנשטיין,חבר הנהלה, סדרן עבודה, חבר צוות הבניין

הירשקה (צבי הגבעתי), עורף עלוני הקיבוץ

הירשקה (צבי הגבעתי), עורף עלוני הקיבוץ

פורסם בקטגוריה גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים | עם התגים | כתיבת תגובה

האם גבעת השלושה נחשבה להתיישבות ?

בעת העליה על הקרקע של חברי גבעת השלושה ב – 1.5.1925 לא נתקבלה החלטה סופית באם "הגבעה" יהיה מקום ההתיישבות הקבוע של החברים. גם מעמד שתי הקבוצות של המתיישבים, קבוצת "מעבר" ופלוגת "עין חרוד" לא נקבע באותה עת ובשנתיים הראשונות להתיישבות נשמר אופיה העצמאי של כל אחת מהקבוצות.
בשנת 1928 לאחר איחוד שתי קבוצות המייסדים והצטרפות גבעת השלושה כמשק לקיבוץ המאוחד, עמדו לרשות החברים 200 דונם באזור "הגבעה". הכנסות המשק התבססו במידה רבה על עבודות חוץ של החברים, במיוחד במושבה פתח תקוה הסמוכה, אך התכנית המשקית היתה לנטוע פרדס ולהתבסס על ענפים משקיים בשטח המשק כגון המשתלה, גן הירק והרפת.
חברי ההנהלה ושאר החברים הבינו שכדי להקים משק רווחי שיכול לספק רמת חיים סבירה לחברים יהיה עליהם לקבל לרשותם עוד שטחי קרקע שעליהם יוכלו להרחיב את פעילות המשק בנטיעות, מספוא, דגנים וכל פעילות חקלאית אחרת.
באסיפה הכללית של החברים ביום 11.5.1928 , מציין יושב ראש האסיפה החבר בן-דורי ביחס לתפקידיו של החבר פרוז'נסקי כי "על פרוזשנסקי להיות אחראי בעד כל הנהלת עניני הפלוגה כגון התישבות" (ההדגשות אינן במקור) מכך ניתן להבין כי בין המטרות החשובות של הנהלת המשק היתה התיישבות, והכוונה לבסס התיישבות קבע בין אם במקומה של "הגבעה" באותה תקופה, ובין אם במקום אחר שיהיה מתאים לחברים ויכלול שטח קרקע המתאים לפעילות משקית מכניסה עבור ישוב גדול.
בישיבת המרכז החקלאי עם באי כח פלוגות הקיבוץ בעניני קרקע , שאל הרצפלד :
"רציתי לדעת מה מצב הפלוגות בקשר עם התיישבותם במקומם הם, אם ישנן הצעות וסיכויים להבא…." נציג גבעת השלושה יחיאל דובדבני דיבר על תכנית "הגבעה" לנטיעה וכן הזכיר את התכנית להרחבת שטחי החקלאות של "הגבעה" על ידי רכישת "אדמת קיבלר". לשאלת הרצפלד לגבי תכנית לאוכלוסיית "הגבעה" ענה דובדבני כי "אנו מתכוונים לשטח שיספיק לצרכי 100 משפחות". תגובת הרצפלד : "ואתם עומדים על מספר זה גם כיום? שאלתי על מספר המשפחות הוא בקשר עם שטח הקרקע המוגבל על יד פתח תקוה מה שיעמיד אותנו לפני הצורך לישב חלק מהקיבוצים במקום במקום אחר…."
בישיבת ההנהלה מיום 20.8.1928 נדונה שוב שאלת "ההתישבות" . אחד השטחים שנדונו כמה פעמים כמתאים הוא אדמת "נזלה" על יד מקורות הירקון – ראש העין. הקרקעות באזור היו שייכים לערבים והתנהל משא ומתן על רכישתם. בנושא זה נרחיב בכתבה נוספת.
ניתן לשער כי עיכוב ההחלטה אם תהיה התיישבות של חברי ה"גבעה" במקום אחר, גרם לאי-ודאות אצל חברי גבעת השלושה ומן הסתם גרם לחוסר אפשרות להחליט על השקעות לטוח ארוך – כגון בניה מסיבית למגורים ולמוסדות שרות, השקעות במתקני משק יקרים וכד'.
מדברי החבר יצחק בנדר בדיון: …" מה אנו צריכים לעשות כדי שנוכל להחשב בתור קבוצה, להיות פרטנדנט להתיישבות וכו'. אני בטוח כי רב החברים נמצאים בקבוצה בקשר עם הסכויים להתישבות. אנו רואים כי התישבותנו לא תצא בקרוב לפעל…"
מדברי החבר אברהמ'ל זדרנובסקי בדיון הנ"ל : …." נצטרך פעם להחליט אם אנו נחפש לנו קרקע מחוץ לפתח תקוה או נתקשר עם גבעת השלושה עם 200 דונמים שלה…"
הערה לסיום: בהמשך הכתבות על גבעת השלושה נרחיב בנושא רכישת אדמות "נזלה" ותהליך קבלת החלטה אם להעביר את הישוב לאדמות "נזלה" או לנצלן לחקלאות בלבד.

ערך והעיר: חזי ראובני

פורסם בקטגוריה אישים ודמויות, גבעת השלושה, גבעת השלושה שיחות חברים | עם התגים | כתיבת תגובה

חצר צבי למפרט רחוב חובבי ציון 19

ביתו של צבי למפרט ברחוב חובבי ציון 19 הוא אחד הבתים הנמצאים ברשימת לשימור.
החצר כוללת שלושה מבנים. הבית נבנה מלבני כורכר בשנת 1886. כיום משמשים המבנים כחנויות.

בית משפחת למפרט, רחוב חובבי ציון 19. צלם מצנר צבי, 2002

בית משפחת למפרט, רחוב חובבי ציון 19. צלם מצנר צבי, 2002

צבי למפרט ז"ל
מקום לידתו רוסיה ביאליסטוק
תאריך לידתו 1882
עלה ארצה ב- 1884
עיסוקו צרכי ציבור
מקצועו מעריך ממשלתי בשלטון התורכ
מקום מגוריו ישראל פתח-תקוה
תאריך פטירתו ב' תשרי תשי"ג 21.9.
מקום קבורתו פתח-תקוה
בת הזוג חנה למפרט

קורות חיים
צבי בן אברהם-אבא למפרט נולד בביאליסטוק בשנת 1882. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1884 ונמנה עם ראשוני הבונים של המושבה וחורשי התלם הראשון. היה אמיץ ועסק בשמירה ובהגנה. בימי מלחמת העולם הראשונה נתמנה כמעריך רכוש ממשלתי. השתתף בבניית ביתהכנסת הגדול ובהקמת היקב. עסק בצרכי צבור. נפטר בפתח-תקוה ביום ב' בתשרי תשי"ג (1962.9.21).רעייתו: חנה לבית רובוביץ'. ילדיהם: אסתר, אברהם, משה.

נוני ירון
אחראית אוספים מיוחדים
מנהלת תוכן

בית למפרט, רחוב חובבי ציון, צלם לא ידוע, 1994

בית למפרט, רחוב חובבי ציון, צלם לא ידוע, 1994

פורסם בקטגוריה מתוך הארכיון, שימור אתרים | עם התגים | כתיבת תגובה